הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– סער בצד לרגע: פשרת חוק הגיור, שאמורה היתה לבוא להצבעה ביום א׳ בממשלה, לא כלולה ברשימת הנושאים שעל סדר היום לישיבת הממשלה שתיערך ביום א׳ ה 21. שבועיים רצוף לא היו ישיבות ממשלה, אבל לבני מסתובבת עם איזה הבטחה מפורשת בכיס, לא?. לבני וח״כ אלעזר שטרן, לתשומת לבכם. זו עילה לאינתיפידה בקואליציה, לא?
– עלילות ליברמן בסרפסקה. פרק נוסף בספר החדש של ינץ לוי (ככה הרגשתי שקראתי את הכתבה של רביד). אותי הטריד בעבר החיבור הענוג שיש לליברמן עם אלבניה, במיוחד העבודה שמשרד החוץ החליט לפתוח שם שגרירות וגם: בגלל פגישה עם יו״ר הפרלמנט של אלבניה, שר החוץ נאלץ להפסיד ישיבת קבינט בראשית המלחמה, התנגשות לו״ז שכזו אשר גרמה לראש הממשלה לנזוף בו: ״אם היית מגיע לישיבות קבינט היית יודע במה מדובר״. (בשוליים, זה יפה מצד שר החוץ שנתן תגובה הרבה יותר אלגנטית לברק רביד מאשר נתן לי בפוסט הנ״ל)
ועכשיו, טם טם טם, לעניין סער:
– ונתחיל בחיבור ליברמן-סער. אחרי כל תזוזת קואליציה, תמרונים פוליטיים או כל רחש-בחש קטן שהתרחש בשנתיים האחרונות, היה מי שפנה אלי וסיפר לי שזה קשור איכשהו בליברמן. ברית הלמדים (ליברמן-לפיד), ליברמן מתכנן חבירה לבנט (יה!), סיפורי רקע על חברות אמיצה בין ליברמן ללבני שרצים כבר שנים בספינולוגיה, והסיפור בובע-מייסס מאתמול בלילה. סער ילך לליברמן. בטח אחרי שסער יעצור לביקור אצל כחלון. טוב, נו.
– למה ח״כ שלי יחימוביץ׳, חברת נפש לשעבר (יחסים קצת פחות טובים כיום) לא פרסמה סטטוס תמיכה?
– למה אף אחד לא מאמין לגדעון סער שהוא הולך הביתה?
משיחות עם שלושה בכירי ליכוד המכהנים בכנסת עוד אתמול בלילה עולים הדברים הבאים (ואני פורשת אותם כאן בערבוב, כי נאמרו שלא לציטוט): ׳זה הסיפור של כל בכירי הליכוד, אין להם אופק פוליטי, סער דיבר לא אחת על ייאוש ומן הצד זה נתפס כחוסר חזון שלו, הוא לא ניסה בכלל להקים מחנה פוליטי, הליכוד ישרוד את כל השטויות האלה של פיצולי הכנסים, אבל יש כאן דפוס של דור ביניים שלא מצמיח מנהיגות, סער פוליטיקאי מוכשר אבל לא אתגר את המפלגה ואת הציבור מבחינה רעיונית/אידיאולוגית, גלעד ארדן יחליט תוך חודש אם הוא נוסע לאו״ם או לא, נתניהו מאוד רוצה לקדם את שטייניץ, אבל יתכן שכדי לשכנע את ארדן להישאר בארץ נתניהו יציע לו את תיק הפנים שזה קצת יותר טוב מתקשורת, כי זה אומר קשר הדוק עם גורמים בשטח ברמה המקומית, ואז שטייניץ יקבל תקשורת וגילה גמליאל נגב וגליל או תקשורת׳
– מה קורה בלשכת ראש הממשלה? ׳ממש לא אהבו שם את המהלך׳ נאמר לי. ׳זה לא טוב לליכוד, זה מראה את נתניהו כמי שלא נותן לאף מנהיג לצמוח מסביבו. מה יש? ממה הוא חושש אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון?׳
– עוד היום בבוקר שאלתי את יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג, איך הוא מבין את המהלך של סער והנה מה שאמר לי: ״גדעון ואני חברים טובים. אני החלפתי אותו כמזכיר ממשלה ואח״כ הוא החליף אותי בחזרה כמזכיר הממשלה. יש לנו יחסים ממש טובים. הוא אמר בשנה האחרונה שהוא רוצה לשנות כיוון בחיים, ולי זה היה נראה כמו, ׳אמר, אז אמר, בסדר׳. החיים ממשיכים. הוא שר שהשאיר חותם והיה לו מסלול משלו. אני מכבד את החלטתו ברמה האישית. החליט לנוח ולהיות עם המשפחה״.
– בניגוד למה שנדמה היה אתמול, האירוע בכפר המכביה לא היה רק של פעילי ליכוד, מתפקדים ובכירי התנועה. היו שם המון ראשי רשויות שעובדים עם סער כשר הפנים. במיוחד הרבה ראשי רשויות מן המגזר הערבי והדרוזי שהגיעו במיוחד כדי להיפגש עם השר (ומדברים עליו באופן חיובי גם מאחורי הגב, יש לומר). הדבר המעניין הוא שלשכתו של סער פנתה לכולם וביקשה שיבואו וארגנו את האירוע טיפ-טופ מבחינת לתמרן אנשים לבוא, ועוד מרחוק. אז האם כל המוזמנים הנכבדים האלה הרגישו כאילו הם שימשו תפאורה יפה למסיבת פרישה מפוארת, שכללה ג׳ינגל ליכוד, קטעי וידאו יחצניים על השר, בקבוקי יין על השולחן, צפיפות והתרגשות? מן הסוג של המסיבות שישמשו אחר כך כסינק קבוע בתקשורת בכל פעם שסער ירצה לחזור לחיים הפוליטיים? אממ, כן. התשובה היא כן.
– והערה תקשורתית: שמעתי באיחור בלילה על הסטטוס של אלדד יניב על תחקיר כלשהו. בהכירי את הדברים באופן עקיף, אני חושבת שהוא פספס הפעם. הוא קצת אולי מתלהב יותר מדי מן האבחנות הקונספרטיביות שהוא מנפק מפעם לפעם. לפעמים זה הולך לו בגדול (בן-אליעזר), הפעם, נדמה לי: הוא טעה.
– אחרי שהכל נגמר, והמלצרים הרימו כסאות על השולחנות, ניגשו אלי קבוצה של פעילי חופים, אשר אינם מתפקדי הליכוד כלל וכלל. הם הגיעו במיוחד לכנס ההסברה של השר, כדי לדבר איתו שוב על חוק החופים, חוק שהוא דחף וטיפל בו (הקים צוות משרדי להחלתו באופן רטרואקטיבי) והם קיוו שסער כבר ממש קרוב לסגירת העניינים עם החוק הזה. הם הגיעו לאירוע בסיוע של מתפקד הליכוד, שהוא גם פעיל חופים, יואל חסין ולמען האמת: הם היו די מיואשים. ״מה יהיה עכשיו? ממש קיווינו לשוחח איתו היום, לדחוף את זה שוב. סמכנו עליו. מי יהיה עכשיו שר הפנים?״
חנה קופרמן (שניה מימין) ופעילי הפורום הישראלי לשמירה על החופים, יואל חסין, מתפקד בליכוד אינו בתמונה
הכיוון מתחיל להיות ברור, בעוד חודש יהיה לליברמן 13 מנדטים + 19 מנדטים ליאיר (שכבר הצהיר בעבר שראש המפלגה הגדולה צריך להרכיב את הממשלה)מוסיפים לזה איזה קשקוש על היוזמה הסעודית ושלום כולל במזרח התיכון עם גבולות 67 וכך מכניסית את ציפי (6) עבודה (15) מרץ (6) וקדימה (2) והנה פתאום נולדו להם 61 מנדטים בצורה שיאיר אוהב… בלי ערבים, בלי חרדים… מקסימום מוסיפים איזה רוטציה.
אין אפילו פסיק של אחוז של סיכוי שזה יקרה. עוד פנזטיות הזויות של שמאלנים.
אין סיכוי שמרצ תשב עם ליברמן.. וגם העבודה אני מקווה. מסכים איתך.
אני חושב שאפילו יהיר לפיד בגבודו ובעצמו מבין שהוא לא יכול להיות ראש הממשלה (לפחות כרגע).
מצד שני – חשבתי שהוא מבין את זה גם לגבי משרד האוצר.
תמיד ידעתי שעוזי לנדאו, יאיר שמיר, ודוד רותם, רצו לכהן בממשלה לצד זהבה גלאון.
ליברמן הוא איש נבון, ובניגוד לזהבה גלאון, האלקטוראט שלו הוא צעיר, ועלול לברוח לו, אם יחשוב שהוא בורח שמאלה (ממשלה עם מרצ זו בריחה שמאלה). אי לכך, הסיכוי לממשלת שמאל-ליברמןו בראשות יאיר לפיד, הוא דומה לסיכוי לממשלת דרעי-זחאלקה עם חנין זועבי כשרת הביטחון…
מה שכן, אני מסכים שהשמאל פוחד פחד-מוות מבחירות. כנראה שבצדק. גם הם קוראים סקרים…
אני גדעון סער פוליטיקאי אופרטיוניסט אין לי בעיה לפנות לציבור לבקש מנדט לקב ל תפקיד שר הפנים ולהתפטר כי ” בא לי להיות עם דוד”.
מי אתם הציבור , למי אני חייב משהו? בא לי נבחר , בא לי עוזב.
מצוקה ובעיות ברשויות המקומיות? שטויות, זמן ללימוד ע”י שר אחר. החלפת מנכ”ל וכו’ – הכל שטויות . מה שחשוב ” בא לי להיות עם דוד”
והפאנץ’ – שאני ארצה אחזור , הכל סובב אותי ואת האינטרס שלי. הציבור? -שום-כלום!
אתה רוצה משאל עם בו הציבור יאשר או ידחה את התפטרותו של סער?
נכון – כי לדעתך זו האמא שצריכה לוותר על הקריירה. כשהאבא עושה את זה (כי הוא שר נכבד, שליח ציבור) אז זו אנוכיות ויריקה על הציבור. פחחח.
האמת? הכתבה של ברק רביד הייתה מאלפת. לא במה שהיא לימדה על ליברמן (כתבות של עיתונאים ב”הארץ” על ליברמן בדר”כ לא מלמדות כלום על ליברמן, בדיוק כשם שכתבות שלהם על המצב בשטחים לא מלמדות כלום על המצב בשטחים) – אבל היא שפכה עוד קצת אור על עולמו הפנימי של הדובר-הלא-מוכתר של ממורמרי המשרד הכי מיותר בשירות הציבורי.
ובכן, מסתבר שהחבר’ה שיוצאים לג’יהאד בכל פעם שמקצצים קצה של תקן בקונסוליה במערב אירופה, מאוד לא מרוצים מפגישות של ליברמן עם נשיא נבחר של אחד משני חלקי הפדרציה של בוסניה. הוא הפליג הלאה וסיפר לנו שלליברמן יחסים טובים עם האיש, עד כדי כך שהוא מעז לתמוך במדיניות הישראלית, למרות כל המאמרים בעניין ב”הארץ” במהדורתו האנגלית…
ליברמן הוא לא כוס התה שלי, וגם לא כוסית העראק שלי – אבל הסיקור שלו בתקשורת הוא על גבול הבדיחה. גם כשפעם ב, מוצאים איזושהי ידיעה רצינית לגביו, היא נקברת בתוך הררים של השמצות. יש סיפור די דרמטי על ביקור בעייתי אצל “מבוקש לחקירה” בשם מרטין שלאף, ומה מרגש את עיתון “הארץ”? שליברמן נפגש עם נשיא נבחר של עם שהחלטנו פעם שאנחנו לא אוהבים, ושבציטוט אמריקני בוויקיליקס, כתבו עליו דברים לא יפים…
אני מסכים שלליכוד יש בעייה ש”אינו מצמיח מנהיגים מדור הביניים”. הנה, לתנועה הרוויזיוניסטית לדורותיה, היו בסה”כ חמישה מנהיגים מאז 1925, בעוד שלתנועת העבודה היו חמישה מנהיגים רק בשבועיים האחרונים. אכן, ככה מגדלים מנהיגות!
אין לי ספק שהסיפור של סער הוא עניין מורכב ושרב הנסתר על הגלוי, אבל הניסיון של התקשורת לראות בכך “עוד מהלומה לליכוד של ביבי”, היא יותר הבעת תקווה, מאשר איזשהו ניתוח רציונלי. אם יש מישהו שחושב שכעת התחזק מעמדו של פוליטיקאי יריב ממחנה השמאל, אז ניפוץ האשליה יהיה רגע מאכזב מאוד. נתניהו, על כל כשליו, עדיין משחק במגרש ריק – והמגרש הריק הוא לא רק המגרש הפנים-ליכודי.