הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– האם יוזמת ז׳נבה הם המלבין הרשמי של אנשי ימין שעננות מרחפות מעל ראשיהם? מבין כל חברי ש״ס שלח יו״ר ש״ס אריה דרעי, דווקא את ח״כ יואב בן צור, להיות חלק מן הח״כים החדשים שיצאו לסיור והיכרות עם פתרון שתי המדינות, סיור שמובילים ביזמת ז׳נבה במשך שנים. והנה ב 10 ביוני, למחרת פרסום התחקיר של עמית סגל על ח״כ אורן חזן, שלפו ביזמת ז׳נבה את דבר השתתפותו של חזן הבן (וגם חזן האב, תכל׳ס) בסמינרים שלהם. ״גם אנחנו בעסקי ההימורים״ הם התלוצצו.
ח״כים ימניים יכולים להתהדר בסיורים של שאול אריאלי? מה המטרה? מחפשים לשאת חן בעיני השמאל?
– אתמול מעל בימת הכנסת קרא יו״ר האופוזיציה לראש הממשלה כמי שמתנהל במחשכים בנושא הגז. גם יו״ר ועדת הכלכלה איתן כבל, התבטא בשבוע שעבר בנושא ואמר שהועדה בראשו תדרוש לקיים דיון בנושא הפטור מהסדר כובל שמנסים להעניק כיום לחברות הגז (באמצעות העברת העניין לטיפול הקבינט הבטחוני-מדיני). ֿ
באופן כללי נדמה שהצהרות ראשי מפלגת העבודה בנושא הזה הן רפות מאוד, לפחות ביחס למהלכים שמובילה שלי יחימוביץ׳. האם התעוררו שם? מתי יתעוררו שם? אולי כדאי להם, לפחות בנושא הזה, להניח בצד את המחלוקות הפוליטיות הפנים מפלגתיות ולקיים מאבק נחרץ משותף, ומפורט יותר.
– ואנקדוטה אישית קטנה מן הימים שלפני הבחירות לכנסת ה 20:
התקשר אלי איש יחסי ציבור מטעם חברת אנרגיה ורצה שאבוא לפגישה, ׳כי אני רואה שאת מתעניינת ואולי כדאי ללמוד ולדעת קצת יותר בנושא׳ (אכן לא מזיק ורצוי לדעת יותר, במיוחד בתחום הזה).
הימים היו ימי העומס של חודש מארס ואני השבתי, ׳תודה אבל לא תודה, בטח לא השבוע והחודש, כשהבחירות מתקיימות עוד שבוע-שבועיים. מה גם שאני לא כתבת כלכלית…׳. באמת שהייתי עמוסה בעבודה.
״אבל, תשמע״ אמרתי לדובר, ״בעוד כמה שבועות יתנהל מו״מ קואליציוני ויהיה לי אולי מעט יותר זמן, ואז גם יהיה לנו אולי על מה לדבר. מה אתה אומר… שמעתי שבין אם תהיה ממשלת אחדות או ממשלה עם המחנ״צ, אז תהיה שם דרישה שיחימוביץ׳ תקבל את תיק האנרגיה והתשתיות… בטח יהיה לנו אז הרבה נושאים לשיחה, אם יחימוביץ׳ בדרך להחזיק בתיק הזה… ״
הדובר, בלע את הרוק ואמר: ״לא, לא, ממש ממש לא. אנחנו שומעים משהו אחר. היא רוצה להיות שרת הכלכלה (!)״
אני (מתעקשת): ״לא. הכלכלה הובטחה לח״כ אראל מרגלית. הייתי באירוע פוליטי לפני כמה שבועות והרצוג אמר שם מעל לבמה, באופן מפורש, שמרגלית יקבל ממנו תיק כלכלי בכיר. והרצוג התכוון לכך שהוא יקבל את הכלכלה…ויחימוביץ לעומת זאת, נו, אתם רואים כמה התחום מעסיק אותה…״
הדובר: ״לא… לא… היא לא רוצה את האנרגיה והתשתיות…״
אני: ״כן״.
הוא: ״לא. אין מצב״
זו שיחה אמיתית. לא מן הדמיון שלי. האנקדוטה הקטנה הזו העלתה השבוע חיוך על פני. מה היה קורה למניות החברות הרלבנטיות אם יחימוביץ׳ באמת היתה מקבלת את התיק? ולמערך הלוביסטים/דוברים/עורכי דין? סתם מחשבה.
– תחום שוק האנרגיה מאוד מורכב וקשה להבנה. למי שרוצה ללמוד ולדעת יותר אני ממליצה לעקוב אחרי מה שכותבים ומשדרים העיתונאים הבאים: קרן נויבך (רשת ב׳), שאול אמסטרדמסקי (כלכליסט), אבי בר-אלי, גיא רולניק (דה-מרקר), עמירם ברקת (גלובס).
עוד עניינים פוליטיים:
– יובל דיסקין בוחן כניסה לפוליטיקה. הוא לא מציין דרך איזה מפלגה או קבוצה הוא יתחיל את המהלך. המוטיב המרכזי שלו, פתרון שתי המדינות, תוך הובלה לפתרון איזורי. ברור, שבמצב הפוליטי שנוצר בישראל כיום, אין שום מוכנות בימין הישראלי ללכת לכיוון הזה, ולכן, דיסקין יכול להצליח אם וכאשר יהיה מסוגל להטות את הרוב הימני הברור של המפה הפוליטית לצד מרכז ושמאל.
– מי מסתיר את המלצות ועדת לוקר לבחינת תקציב הבטחון? ולמה יריב לוין לא היה מוכן לתת תשובה סתמית אתמול במליאה (וכל הכבוד לו על כך, מוסד השאילתא חשוב והוא לא מזלזל)
– מה הם המשברים הפוליטיים ההולכים ומבצבצים סביבנו?
ראשית, ויכוח על התקציב התלת-שנתי או דו שנתי (האם התקציב ימשך עד סוף 2017 או כפי ששר האוצר דורש, רק עד סוף 2016). דעה אחת: תלת-שנתי טוב רק לנתניהו. דעה אחרת: זו דרישה סבירה של נתניהו.
שנית, קיצוץ בתקציבים עליהם הסכימו הסיעות במהלך המו״מ הקואליציוני.
ברור שהטייקונים מפחדים מח”כ שלי יחימוביץ’! היא היחידה שדואגת לציבור ופועלת למענו.
כל אזרח שפוי צריך לפחד מקומוניסטים כיחימוביץ׳.
אגב, היא לא כלכלנית ולא ניהלה עסק מימיה.
לא ברור כיצד הפכה לאוטוריטה כלכלית.
ביבי לא ניהל עסק בחייו וגם לא כלכלן. אז איך הוא נהיה אוטוריטה כלכלית?
ביבי היה קצין זוטר בצבא, לא רמטכ”ל וגם לא שר ביטחון. אז איך הוא נהיה אוטוריטה ביטחונית?
לנתניהו יש תואר שני במנהל עסקים מ-MIT .
אני לא בטוח שהוא אוטוריטה ביטחונית, על אף שירותו הצבאי (קצין זוטר בסיירת מטכ״ל, כן? זה לא בדיוק בשלישות)
אתה יודע כמה אנשים אני מכיר שסיימו תואר שני במנהל עסקים בארץ ובחו”ל אבל לא ניהלו עסק בחייהם? הרבה.
יש הבדל עצום בין ללמוד תואר תיאורטי ובין הקמה וניהול של עסק בפועל.
ואם כל קצין בדרגת סרן ביחידה קרבית נחשב אוטוריטה ביטחונית אצלך אז בארץ מסתובבים עשרות אלפי אוטוריטות כאלה.
רק שביבי כן ניהל עסק – חברת רהיטים מהגדולות בארץ. כנט כן הועסק בBCG, אחת מחברות הייעוץ המובילות בעולם. לא היה לנו שר אוצר עם רקע כלכלי טוב מזה. מעולם.
העיסוק שלו בצד המדיני בטחוני, פרוס על פני יותר משלושים שנה כציר בארה”ב, שגריר באו”ם, חבר וועדת חו”ב, סגן שר חוץ, וראש ממשלה 9 שנים. כל זה מעבר לשירות הצבאי שלו, ובלי קשר אליו.
לא צריך להעריץ את ביבי, כדי להודות שהרקע שלו מרשים למדי, הן בתחום הכלכלי והן בתחום המדיני-בטחוני.
כנט=כמו
בואו נעמיד דברים על דיוקם. ביבי היה מנהל שיווק בחברת הרהיטים. זו מילה יפה לאיש מכירות בכיר. הוא בפירוש לא היה הבעלים של העסק או יזם כלשהו.
קדנציה של ציר בארה”ב (או כל מדינה אחרת) זה טוב רק לטובת תפקיד שר חוץ. אילו החלטות ביטחוניות לוקח הציר שלנו היום או אי פעם בארה”ב???
שגריר באו”ם נחשב להכשרה ביטחונית? אתה רציני אורי?
סגן שר חוץ או כל סגן שר כפי הידוע לך זה לרוב תפקיד נטול סמכויות כליל. ובמקרה של ביבי, הוא היה סגן שר של דוד לוי ששררה ביניהם איבה אישית גדולה ודוד לוי לא נתן לו שום סמכויות.
ביבי היה ראש ממשלה עם הכי פחות ניסיון רלבנטי אי פעם. תאר לעצמך היום מישהו שהיה רק שגריר בארה”ב וללא שום ניסיון כשר לענייני מגדר אפילו רץ לתפקיד ראש ממשלה.
אם אלה הקריטריונים הרלבנטיים בעיניך למשרת ראש ממשלה אז ליאיר לפיד יש יותר ניסיון רלבנטי מביבי של 1996. הוא כבר היה שר אוצר, חבר בקבינט מדיני ביטחוני בזמן מבצע מלחמתי בין הארוכים ביותר בתולדות המדינה.
ולפי זה ציפי לבני מתאימה לתפקד כבר שמונה פעמים כראש ממשלה לפי הניסיון שלה.
הרי כתבתי בפירוש שאיני בטוח שהוא אוטוריטה ביטחונית..
ובכל מקרה, בהשוואה לעיתונאית-שדרנית יחימוביץ הוא לוקח בהליכה.
אגב, זה תופס גם ל״מומחים״ אחרים כמו יאיר לפיד ומיקי רוזנטל .
ר., הבנתי שאתה לא בטוח בזה. אבל זו דוגמא להשתרשות הפרדיגמה שביבי הוא האוטוריטה היחידה בארץ להכל. בקצב הזה יתחילו עוד מעט לקרוא לו “שמש העמים”, “אבי האומה” ושאר כינויים השמורים לדמויות בעייתיות….
שלי יחימוביץ’ ולפיד לא מתיימרות להיות אוטוריטה ביטחונית או כלכלית. אולי ללפיד יש יומרות כאלה. יש לו באמת אגו קצת מנופח.
יחימוביץ’ לא מתיימרת להיות אוטוריטה כלכלית?
כנראה אנחנו לא מדברים על אותה יחימוביץ’..
נדמה לי שהיא אפילו כתבה ספר בנושא, ממש כמו נתניהו…
“הובלה לפתרון איזורי”
זו עדיין סחורה פוליטית? האין זו מטרתם של משמרות המהפיכה ושל דאעש?
1) אם איתן כבל הוא מראשי המפלגה אז ודאי שגם שלי יחימוביץ’ כזו לכן לא ניתן להשוות את הצהרות הראשים למהלכים שלה.
2) ומהם אותם מהלכים בעצם? מה היא עשתה בפועל חוץ מלצאת בהצהרות? אני מניח שאם היא היתה משתייכת לזרוע הביצועית של המדינה היא אכן היתה פועלת בנדון אבל היא כבר שנים דואגת לברוח מאחריות שכזו.
3) לדידי היא היתה מתאימה יותר לתפקיד שרת העבודה והרווחה מאשר שרת הכלכלה ולבטח יותר מאשר שרת האנרגיה…
4) הייתי מצרף גם את אורלי בר-לב לרשימת הכותבים שמבינים בתחום הגז, נדמה לי שאפילו ריאיינת אותה בנושא.
5) נו, כנראה שבבחירות הבאות דיסקין ולבני ירוצו יחדיו… הצטרפות של דיסקין למערכת הפוליטית לא תעלה ולא תוריד במאומה ממאזן הכוחות ימין-שמאל בארץ. על מנת לנצח את הליכוד צריך להעמיד מולו מישהו שימשוך אליו חלק מהציבור הימני. דיסקין הוא לא אחד כזה ואני גם לא רואה אף אחד אחר בשטח (לא, ליברמן לא נחשב… מה לעשות שצריך לזכות גם בקולות מהשמאל)…
6) מעניין שיריב לוין מעכב תשובה על שאילתה וזוכה למחמאות…
מעבר שמאלה הוא לא “מלבין רשמי”, אלא צעד טקטי שהוכיח עצמו בעבר של טיפוסים מפוקפקים מהימין שרוצים לקבל הנחות בחקירות שיש נגדם. זה מלמד המון דברים רעים על אותם טיפוסים מפוקפקים מהימין – ומלמד דברים רעים עוד יותר, על החבר’ה מהשמאל שעושים הנחות בתמורה לכלנתריזם המבחיל הזה.
“תחום שוק האנרגיה מאוד מורכב וקשה להבנה. למי שרוצה ללמוד ולדעת יותר אני ממליצה לעקוב אחרי מה שכותבים ומשדרים העיתונאים הבאים…”. זהו משפט עם סתירה פנימית מובנית. מי שרוצה ללמוד ולדעת יותר, מוטב לו שלא יסמוך על מה שכותבים עיתונאים, שחלקם יודעים יותר (כמו רולניק ובראלי), וחלקם יודעים פחות, אבל מחוייבים לאג’נדה סוציאליסטית, ולעזאזל העובדות (נויבך, שעיקר תפקידה ב”השכלת” הציבור, הוא בהעלאה לשידור ברשת ב’ של מדקלמים מהעמותות). באופן עקרוני, עיתונאים לא יודעים על מה שהם כותבים. כמובן שישנם חריגים, אבל בסה”כ אין בדל של סיבה לסמוך על עיתונאים, או בגלל שיש להם עניין בהסתרת האמת, או בגלל שאין להם מושג מה האמת, ויותר קל לעשות קופי פייסט על הודעות יחצ”נים שסופקו להם.
ושוב אנו למדים שיש רוב ברור בימין על פני “המרכז והשמאל”. זה אמנם לא מסתדר לוגית ומתמטית, אבל כנראה שבשמאל עצמו עדיין לא נגמרה הבעייה של חוסר רצון להודות בכך שמרכז המסה של הציבור בישראל (ולפיכך, מיקומו של המרכז הפוליטי), זה תנועת הליכוד, ולא כל אחת ממפלגות השמאל.
אני מבין שיובל דיסקין הוא לעת-עתה, התקווה הלבנה הגדולה, ואין ספק שהשמאל אובד עצות, אם זה הכי טוב שהצליחו למצוא. נו, טוב, אולי בקרוב גנץ יצטרף, לכשייתמו שנות הצינון, ואז תהיה עוד תקווה לבנה. העיקר לא להודות שהבעייה היא תפישתית (הרעיון ההזוי שישנו פתרון מדיני לכך שרוצים לזרוק אותנו לים). כנראה שהשמאל נדון לעוד התנסויות מכאיבות שבהן עדר הבהמות יסביר לו אלקטוראלית, שאנחנו לא בשלים לגירוש יהודים המוני בתמורה להתגברות הטרור – גם אם דובר השמאל יהיה קודקוד בכיר לשעבר.
צודק אורי, התנתקות מהפלסטינים זה “הזוי” אך לספח ולאזרח 2 מיליון פלסטינים “אוהבי ישראל” זה הפתרון האידיאלי….
1. לרגע לא טענתי שצריך לספח 2 מליון פלסטינים. הטענה כאילו שתי האופציות היחידות הן או גירוש יהודים המוני, או אזרוח מליוני פלסטינים, היא טענה שמאלנית שמתנגשת במציאות של חמישים שנה שבה לא התרחשו אף אחד מהשניים…
2. הגיע הזמן להפסיק עם הבלוף כאילו השמאל תומך ב”התנתקות מהפלסטינים” בגלל החשש מהדמוגרפיה. לו באמת חשש מדמוגרפיה, היה תומך בסילוק המסתננים והיה מאוחד בהתנגדותו לאיחוד משפחות פלסטיני בתוך הקו הירוק.
אני בשמאל ואני ורבים שאני מכיר מהשמאל בעד גירוש המסתננים וכמובן נגד איחוד המשפחות הפלסטינאיות.
וכן, החשש הדמוגרפי הוא אמיתי.
מבחינתך אין שום סיכוי למדינה דו לאומית בטווח של 20 שנה מהיום?
אתה בשמאל הציוני, ואתם מיעוט חשוב ואיכותי – אבל למרבה הצער, מספרכם בתוך מחנה השמאל, כבר אינו גדול כבעבר. הויכוח בינך לביני הוא טקטיקה (האם המדינה היהודית תפיק תועלת מנסיגה, או תינזק ממנה), אבל לשנינו ישנה תפישה בסיסית זהה: חשיבותה של מדינת העם היהודי בארץ ישראל, יהיו גבולותיה אשר יהיו. חלק גדל והולך ממחנה השמאל, כבר מזמן לא נמצא שם. הוא עסוק בלהסביר לנו מדוע המדינה חייבת לממן הצגות של מחבלים שרצחו חיילים, עסוק בלספר לנו שארגונים זרים המתמחים בהפצת דיבות על חיילי צה”ל (שיסכנו את חייהם בעתיד, כיוון שמטרתם היא קשירת ידיהם), הם “ארגוני זכויות אדם”, עסוק בלהבהיר לנו שמניעת זכות שיבה זוחלת זה “מניעת התאהבות על רקע גזעני”.
הבעייה הגדולה ביותר של השמאל, בעיקר של מפלגת העבודה, היא ההשתלטות העויינת שהיא עברה בידי השמאל הפוסט ציוני (שאירעה דווקא כאשר זו החלה לקרוא לעצמה בשם האורווליאני “המחנה הציוני” – yeah right…
החשש הדמוגרפי הוא אמיתי לגמרי – והוא מתחיל עמוק בתוך הקו הירוק. מי שחושש ממדינה דו לאומית, צריך לדרוש שהמשול וואדי ערה יעברו למדינה הפלסטינית בכל הסכם עתידי, שיהיה הסדר פונקציונלי שיאפשר למתיישבים להשאר בפלסטין כישראלים, ושהערבים החיים בגליל יהיו אזרחי המדינה הפלסטינית. זה לא קורה. יודע למה? כי הבלוק הערבי הוא הסיכוי היחיד של השמאל לנצח בחירות אי פעם בעתיד. בתוך 53 המנדטים של השמאל, 13 היו מנדטים של רשימה שמורכבת מנאצריסטים-פאן-ערבים, אסלאמיסטים וקומוניסטים – 25% אחוז, וחלקם בתוך המחנה הזה, רק הולך וגדל.
אני לא יודע מה יקרה כאן מחר בבוקר, ובוודאי שאין לי מושג מה יקרה כאן עוד 25 שנה, אבל אני מוכן להתחייב בפניך, שהסיכוי שתהיה כאן מדינה דו לאומית, קטן לאין שיעור מהסיכוי שמישהו יצליח לכפות עלינו להתאבד באמצעות אזרוח של מליוני פלסטינים. התביעה לאזרוח מליוני ערבים, היא פטנט של עופות מוזרים בימין ושל גורמים בשמאל הקיצוני. אין לזה סיכוי לתפוס תאוצה – וכשם שכל העולם לא הצליח לכפות עלינו לסגת כשלא רצינו בכך, כך לא יצליח לכפות עלינו לעשות צעד גרוע עוד יותר מנסיגה, בדמות אזרוח מליוני ערבים.
זה לא מסתדר עם ההצבעות של נציגיכם בכנסת, ובוודאי שלא עם ״רוח המפקד״ שנושבת ממאמרי הדעה השונים מהמחנה שלך.
ההדרה של שפיר ויחימוביץ מחברות בוועדת הכספים באופן שרירותי על ידי הרצוג היא לא פחות מחרפה ויריקה בפרצופו של הבוחר.
1) אם אכן יש הדרה כנראה שהיא לא שרירותית…
2) אני מפקפק שאכן הדרה כזו קיימת, במיוחד במקרה של יחימוביץ’. הנטייה של ח”כים בכירים היא פחות להשקיע בעבודה בועדות ויותר להשקיע בקידום עצמי.
3) החלק החשוב בעבודתה של שפיר בוועדת הכספים איננו הצבעותיה, שכן הן לא אמורות להיות שונות בהרבה מאלו של חבריה לסיעה, אלא תשאול הפקידים והירידה לפרטים במהלך הישיבות. את זה היא יכולה להמשיך לעשות גם בלי להיות חברה מהמניין בועדה.
אז מי מהעבודה יהיו חברים בוועדת הכספים?
לפי מה שקראתי החברים הרשומים הם אראל מרגלית, מנואל טרכטנברג ומיקי רוזנטל.
כל הכבוד למאבק של שלי