הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
סיכום ממוקד (סיכול ממוקד?) של כל התיקים התלויים מעל לראשה של קלינטון בשלב הזה של הקמפיין, 74 ימים לפני ההצבעה.
1.
קרן קלינטון: סוכנות הידיעות איי.פי. פרסמה אתמול (רביעי) תחקיר המראה שלמעלה ממחצית האנשים שהילרי קלינטון פגשה בתור מזכירת המדינה (הכוונה לאנשים פרטיים אשר אינם נציגי ממשל) היו מעורבים בגופים שתרמו לקרן קלינטון. ״מדובר במספר גבוה מאוד באופן יחסי המצביע על כך שלקלינטון עשויה להיות בעיית אתיקה אם היא תיבחר לנשיאה״ צוין בתחקיר.
לפי המידע, שהושג על ידי איי.פי. באמצעות בקשות חופש המידע והצלבות מידע עם יומני לוחות הזמנים והעבודה של קלינטון (לרבות שיחות טלפון שהיא קיימה!) – 85 אנשים מתוך 154 עמם נפגשה או שוחחה הם תורמים או קשורים לגופים שתרמו לקרן. בעגה הפוליטית האמריקאית זה נקרא Pay-for-Play.
התורמים הללו, הכניסו ביחד 156 מליון דולרים. 40 מתוכם תרמו כל אחד מעל ל 100 אלף דולרים ו 20 מתוכם תרמו מעל ל1 מליון דולר, כל אחד.
לפי הדיווח, הפעילות הזו של קלינטון לא עמדה בניגוד להסכמי ניגוד עניינים עליהם היא וביל קלינטון חתמו כאשר היא מונתה למזכירת המדינה, ויחד עם זאת קלינטון מצטיירת כרגע כמי שהעמידה את הנכסים המדינתיים (הזמן שלה, תשומת הלב שלה) למכירה. ולא למכירה לציבור הרחב, אלא מכירה לתורמים לקרן המשפחתית הפרטית. אמנם מדובר בקרן תרומות, אבל הסיפור הזה מצדיק את כל מה שאמרו ואומרים עליה – חיבור ההון-שלטון הגדול ביותר בהיסטוריה.
טראמפ כינה את הסקנדל הזה אתמול ״פרשיית ווטרגייט מהתחלה, היא בגדה באמון הציבור, היא שיקרה, השמידה את הראיות, ופגעה בחייהם של אנשים תמימים, זו השחיתות שמתאימה לעולם שלישי, לא לארה״ב.״
חשיפת הסיפור על ידי איי.פי. הביאה את קלינטון לעלות לראיון טלפוני בשידור חי, ברשת סי.אן.אן (אנדרסון קופר), ביום רביעי בלילה לראשונה אחרי חודש שלם בו לא התראיינה בכלי תקשורת ראשי. ״הרבה עשן, בלי אש״ היא אמרה.
אחד התורמים הרלבנטים לנו (לישראלים) הוא דניאל אברהם, מיליונר הסלים-פאסט ומייסד המרכז לשלום במזרח התיכון. אברהם הוא תורם ותיק של משפחת קלינטון, והוא גם תרם לקרן קלינטון ולפי היומנים שלה, הוא שובץ להיפגש עמה לפחות 8 פעמים בשנותיה כמזכירת המדינה. לדבריו, הפגישות שלו נגעו לנושאים הקשורים למזרח התיכון. אברהם, מיוצג על ידי חבר הקונגרס לשעבר רוברט וקסלר, מנסה מזה שנים רבות לקדם את תהליך השלום בין ישראלים לפלסטינים. הוא גם תרם לקול אחד ו V15.
* אגב, אנקדוטה בנושא קרן קלינטון. מי היה אחד התורמים לקרן הזו במשך השנים? לא מסובך לנחש. דונלד טראמפ בעצמו. 100 אלף דולרים הוא תרם להם, לדבריו (כפי שאמר באחד העימותים הרפובליקנים) הוא עשה זאת כי רצה שביל והילרי יבואו לחתונתו השלישית עם מלניה טראמפ.
2.
פרשיית המיילים: חודשים ארוכים אחרי שנודע שקלינטון השתמשה בשרתים חיצוניים, הסתירה ולאחר מכן מחקה מיילים רבים מתקופת היותה מזכירת המדינה, הודיעו ב FBI השבוע שיש עוד כ 15 אלף מיילים נוספים שנמחקו ושוחזרו. יו״ר המפלגה הרפובליקנית ריינס פריביוס צייץ כי יש לפתוח את החקירה נגדה מחדש כדי לבדוק את ההשפעה של קרן קלינטון על הפעילות שלה כמזכירת המדינה (ראו סעיף 1 לעיל).
.@RealDonaldTrump is right to call for a Special Prosecutor into the @clintonfdn that can be trusted to get to the bottom of this matter
— Reince Priebus (@Reince) August 23, 2016
אתמול בלילה באותה השיחה עם אנדרסון קופר, אמרה קלינטון שהיא עשתה טעות ושהיא מצטערת שפתחה את תיבת המייל הפרטית. הפעם היא עשתה זאת, בלי להאשים מישהו אחר, ספציפית אחד מקודמיה בתפקיד, קולין פאוול.
3.
בלי מסיבות עיתונאים. הילרי קלינטון לא קיימה מסיבת עיתונאים פתוחה – כלומר מספר רב של עיתונאים מכל כלי התקשורת מוזמנים, כולם יכולים לשאול שאלות, הכל און דה רקורד, שום שאלה לא נמסרת מראש – מזה 264 ימים ברציפות. במהלך התקופה הזו טראמפ ערך אינספור מסיבות עיתונאים, חלקן הזויות ומוזרות ובזכות שאלות של עיתונאים הציבור הרחב נחשף לאישיות שלו פעם אחר פעם. באחת משאלות ההפתעה שקיבל טראמפ, הוא השיב בנוגע לסיוע החוץ לישראל (יצטרכו להחזיר/להשתתף), תשובה שהוא שינה תוך 24 שעות אך כזו שהדליקה פה בישראל נורות אדומות.
מנהל הקמפיין שלה רובי מוק, נשאל על כך אתמול והשיב שבמהלך התקופה הזו קלינטון קיימה מעל ל 300 ראיונות און רקורד. אבל התקשורת האמריקאית לא מסתפקת בזה וממשיכה לחפור בנושא ולספור לה את הימים.
הנה תרגום חלקי של חלק מן הטיעונים שמעלה נגד קלינטון כריס סיליזה, דה פיקס, וושינגטון פוסט:
א) ראיונות אחת-על-אחד אינם אותו הדבר כמסיבת עיתונאים פתוחה. לראיונות יש לא מעט כללים מגבילים: זמן קצוב, חוסר יכולת לפתח נושא ספציפי (בגלל מגבלת הזמן) וברור שראיון של קלינטון עם ג׳ימי קימל הוא לא כמו מסיבת עיתונאים עם הניו יורק טיימס, וושינגטון וכלי תקשורת. הוא קומיקאי, לא עיתונאי.
ב) התשובה של הקמפיין שלה שהיא ״נמצאת שם בחוץ, מסתובבת, משיבה לשאלות היא חסרת משמעות. שאלות ממי? ועל מה? בניגוד לנשיא אובמה, קלינטון לא נותנת לעיתונאים להצטרף לאירועי גיוס תרומות, כך שאם תורם כבד שלה שואל דבר מה, לנו אין מושג מה שאל ומה היא ענתה לו.
ג) סיליזה מציין שהוא מודע לכך שמסיבות עיתונאים פתוחות אינן הצד החזק שלה, אבל הוא מוסיף שבהתחשב בכך שהיא מובילה בסקרים היא ״חייבת את זה לציבור להוכיח כיצד היא מגיבה לשאלות וכיצד היא מתמודדת עם שאלות לא מתוכננות״.
הקו המקשר בין שלושת הסיפורים הגדולים שמרחפים מעל ראשה של קלינטון בסוף אוגוסט – הוא שקיפות (!). היא כשלה בנושא המיילים, כאשר הסתירה והחביאה והעבירה את שיחות העבודה (במיילים) לשרתים פרטיים.
הידיעה שכל תכתובות העבודה שלה אמורות להיחשף על פי החוק (כללי שקיפות) היתה הגורם האמיתי לכך שהיא פתחה שרת פרטי. זה ברור מאליו.
הגילויים בנוגע לפגישות שלה כמזכירת המדינה עם תורמים של קרן קלינטון נחשפו באמצעות כללי חופש המידע ועיון ביומן הפגישות שלה וברישומי שיחות הטלפון שלה. כתבי איי.פי מציינים שבמשך שנים הם פנו לבקש את לוח הזמנים המפורט שלה, והיא יכלה למסור להם את המידע באופן חופשי, אך סירבה. הם עתרו לבית משפט פדרלי וקיבלו לידיהם את המידע בנוגע למחצית הראשונה של תקופת היותה מזכירת המדינה.
ומסיבות עיתונאים – כמובן. הדרישה הראשונה והחשובה ביותר של עיתונאים (לֹפחות אמורה להיות דרישה כזו במדינה דמוקרטית) זוכה להתעלמות מצידה.
ראשית, סחתין על כך שהחלטת, סופסוף, לסקר את פרשיות המיילים וקרן קלינטון בהרחבה. במשך חודשים התעלמת מהפרשיות כאילו, כאילו רעייתו השנייה של טלב אבו עראר…;)
מאוחר – אבל לגמרי לא מאוחר מדי. רוב התקשורת לא הייתה נוהגת כך, אלא מחכה קודם שהילארי תנצח, ורק אז תתחיל לפרסם את הדברים הללו. על כך מגיע פרגון רציני לגמרי, ללא בדל של ציניות, שכן ברור שאת ממש ממש לא רוצה שהיא תפסיד בבחירות.
עניין העדר מסיבות העיתונאים הוא כמובן לא משמעותי. התקשורת, ברובה הגדול, שיתפה פעולה עם רוב הסרחונות שנדפו מקמפייני צמד קלינטון לאורך חצי יובל (למעט 2008, עת הופיע משיח שחור-עור מהוואי, שגרם לקלינטונים לראשונה בקריירה הפוליטית שלהם, לגלות כמה זה קשה לרוץ נגד התקשורת), וההימנעות של הילארי ממסיבות עיתונאים, נובעת, מן הסתם, יותר מהרצון לא לגזול פריימים מהסיקור שמוקדש להשמצת טראמפ. מה לעשות, יש כך וכך פיקסלים במסך, וכל פיקסל שיושקע בה (גם אם מדובר במסיבת עיץתונאית חנפנית), הוא פחות זמן שהעיתונות, מבחירתה-שלה, יכולךה להקדיש לצורך של ציטוט אדיוטי של טראמפ, או סילוף ציטוט של טראמפ, כך שייצא אדיוטי (שני הדברים קורים בתדירות דומה וגבוהה למדי).
הילארי היא מועמדת פגומה להחריד. כואב הלב לחשוב שמכל המועמדים שהיו לרפובליקנים לפני שנה – הם בחרו ביחיד שאשכרה מצליח לגרום לה להיות פייבוריטית.
קראתי את הכתבה. אישה מדהימה. יש לפוליטיקאים שלנו עוד הרבה מה ללמוד ממנה….
הפלוג הפסיק להיות אמריקה היום. סחתיין…
מה?
אמריקה היום = קופסת אתרוג של הפוליטיקאי החביב על הבעלים
ממש לא כל תיקי קלינטון ואפילו לא המרכזיים שבהם. שוחד מהבנקים הגדולים בצורה של שכר מופרך על הרצאות? תמיכה במלחמת עיראק והתייחסות אליה כהזדמנות עסקית אחרי שמאות אלפים מתו? קשר עם כלי התקשורת המרכזיים, עיוות של סיקור והמצאת סיפורי חדשות שהופיעו בעיתונים החשובים בעולם?
כנסי לאתר של ויקיליקס.
צודק ב-1000%. עדיין אין סיכוי לשמוע על הדברים האלו בכלי תקשורת ישראלי מרכזי.
גיל גם בכלי תקשורת ממסדיים בארה”ב אתה לא שומע על זה בדרך כלל כי זה יותר מידיי חתרני, אלא אם כן זה חצה גבול של מודעות ציבורית. לפעמים אפשר ממש לראות שיש כתבים שלא מבינים ומפנימים לחלוטין את ההעדפות של הבוסים שלהם וכאשר הם תוקפים את קלינטון במסגרת תפקידם (בפוקס לרוב) הם נותנים במה לדברים שהתקשורת ה”ליברלית” לא תפרסם אפילו בטעות.
קצת כמו שישראל היום הוא תעמולה זולה אבל יכול להיות שהם יפרסמו משהו שלילי מידי על הרצוג למרות שרוב קהילת העסקים והטייקונים ישמחו אם הוא ונתניהו ישבו עכשיו למשא ומתן על אחדות. אחרי הכל העיתונאים לא ציניים לגמרי ברוב המקרים וכותבים רק מה שאומרים להם, אלא האנשים המתאימים יותר מבחינת דעות וגישות נבחרים – וככה יכולות להיות טעויות
טל – כל הכבוד על הידיעה המאוזנת, גם אם היא עלולה לפגוע במועמדת שלך.
אני לא זוכר כבר מתי ראיתי עיתונאי ישראלי שמזוהה עם השמאל (כולם בערוץ 1,2,10, ידיעות והארץ) שלא מעלים עובדות אם הן בניגוד לתפיסת המציאות שלו.
זה לא ידיעה מאוזנת, זה מה שנקרא to downplay משהו
טל – ״עלולה״ ולא ״עשויה״ להיות בעיה וגם נורות ״אדומות״ ולא ״אדומים״.
וגם : “הקו המקשר בין שלוש הסיפורים” .
PLEASE..
תיקנתי אדומים. תודה (איפה ״עלולה״?)
״עשויה להיות בעיה…״ – אי אפשר להשתמש ב״עשוי״ כשהאירוע שעתיד לקרות הוא שלילי כמו היווצרות של בעיה.
כמה שאנחנו צוחקים על מערכת אכיפת החוק שלנו ביחס לארה”ב, במקרה של הקלינטונים, אם היו עושים מה שעשו בארה”ב בישראל גם הבעל (הטרדה מינית עד לגבול האונס, שוחד, הפרת אמונים…) וגם האשה (שוחד, הפרת אמונים…) היו מורחקים מהחיים הציבוריים וסביר שהיו יושבים כמה שנים טובות בכלא.
הבעיה (האתית) בפרשת שרת הדואר חמורה יותר מכפי שהוצגה כאן. קלינטון ואנשיה פיזרו כמות מדהימה של שקרים סביב הנושא – לא הועבר חומר מסווג דרך השרת (שקר), לא נשלח מידע שהיה מסווג בזמן השליחה (שקר), לא נשלחו אימיילים ובהם מידע ועליו סימון “מסווג” (שקר), היה אישור לשימוש בשרת (שקר), לא התקבל צו למסירת השרת לפני מחיקתו (שקר), כל האימיילים שקשורים לעבודה נמסרו למחלקת המדינה (שקר) ועוד ועוד.
אין ספק שזו כנראה אחת הפרשיות החמורות ביותר של שר מכהן בממשל האמריקאי בהיסטוריה. אבל הרפובליקאים מכריחים את האמריקאים לבחור בין אפשרות גרועה לגרועה יותר…. ולכן נראה שהם הולכים להפסיד (נכון להיום).
במידה ויפסידו הם יוכלו לבוא בטענות רק לעצמם. כל מועמד נורמאלי עם דופק תקין שרק היה שותק ומצטלם עם תינוקות היה צריך לנצח אותה.
אין ספק שהבחירה היא בן דבר לחולירע.
איזה כיף להשתתף בפעילות הקבוצתית “תוקפים את הילרי”. איזו הרגשת “ביחד” נעימה! כולם פה חוקרים, תובעים, שופטים ומושבעים. אז מה אם קלינטון לא הואשמה רשמית בכלום? כולם בכיס שלה, ברור. אז מה אם ה- FBI אומר שהיא לא שיקרה? אנחנו יודעים הכי טוב, ומי צריך הוכחות? לכלא! רגע, היועץ המשפטי לא מקיים “בדיקה” לגביה?
ברור גם שהיא נוראית יותר מטראמפ. הוא אמנם אנס ילדות בשנות התשעים, יחד אם חברו הטוב הפדופיל המוכר ג’פרי אפשטיין, אבל לפחות הוא גם שקרן, גזען ואידיוט. והוא גם משנה את דעתו לפחות אחת ליום. אגב, למי שלא יודע, טראמפ הואשם במחיקת אימיילים בתביעה ב- 2006.
ג’וליאן אסאנג’, התקווה הלבנה הגדולה של המפלגה הרפובליקאית.
אתה מקלקל לביביסטים את החגיגה. קו ישר עובר בין תומכי ביבי- אלאור אזריה ודונלד טראמפ.
יואב, ראש ה- FBI (מינוי של אובמה, שאמר שהילרי קלינטון מתאימה יותר ממנו לנשיאות) דווקא חשף שורה של שקרים של הילרי לקינטון בנושא. הנה השוואה בין מה שקלינטון אמרה למה שראש ה- FBI אמר במסיבות בעיתונאים שלהם:
https://www.youtube.com/watch?v=wbkS26PX4rc
“לא היו אימיילים שהכילו מידע מסווג” מול “מצאנו מאות אימיילים שהכילו מידע מסווג”, “מסרתי את כל האימיילים שהיו קשורים לעבודה” מול “מצאנו אלפי אימיילים שקשורים לעבודה ולא נמסרו”. איך אלו לא שקרים?
והנה עוד דוגמה להודאה של ראש ה- FBI בשורה של שקרים שקלינטון פיזרה בנוגע לשרת הדואר שלה:
https://www.youtube.com/watch?v=dTJwmC_5aTU
טיפ קטן: אם ברטה תומכת בך, קרוב לוודאי שאתה טועה.
אז מה, אמיר – גם אתה לא תתייצב למילואים עד שאזריה ינוקה מכל אשמה?
ולמרות זאת, מילותיו שלו: We have no basis to conclude she lied to the FBI.
בתשובה לשאלה “Did Hillary Clinton break the law”, הוא ענה: “My judgment is that she did not”.
עכשיו, אתה יכול, כמובן, להטיל ספק ביושרו של הרפובליקאי הזה, שמונה למשרד התובע הכללי ע”י בוש, ולהצטרף לכת חובבי הקונספירציה. זו זכותך. אתה יכול גם להאמין לתלונות של טראמפ על כך ש- The system is rigged. ולי עומדת הזכות ללגלג על הקשקושים שלו. וגם לשאול (שוב) מה הוא מסתיר בהחזרי מס שלו? תשלומים לדעא”ש? עסקים עם בנו של בן-לאדן? חברות קש שהוא הקים באיראן?
אז אני נוטה להסכים לאמירה שהבחירה היא בין דבר לחולירע. אני הייתי אומר אחרת: הבחירה היא בין מחלה קשה וכרונית שאפשר לחיות איתה לבין מחלה סופנית עם אופק של כמה חודשים לחיות. אני מותיר לקוראים להתאים את הדמויות.
ואגב, מצחיק שאתה מזכיר את הפלישה לעראק שכולם – כולל רפובליקאים – פתאום אוהבים לשנוא. אותה פלישה שהתבצעה ע”י נשיא רפובליקאי. וטראמפ? גם הוא תמך בה.
ברטה ויואב, כיוון שנראה שכל מה שאתם אומרים זה שאתם לא ימנים ולכן מגיע לכם צל”ש גם שאתם תומכים במישהי שתמכה בפלישה לעיראק והייתה הדמות הראשית שדחפה לפלישה ללוב, שתיהן מדינות כושלות ואסון הומניטרי כיום – דמיינו שאת הטענות האלו משמיעים גם משמאל, כי משם באמת משמיעים אותם.
ראו את ג’יל שטיין מדברת על העבר של קלינטון.
לא זכור לי שאמרתי שאני שמאלני, או שמגיע לי צל”ש, ואתן לברטה לענות בשמה. אבל כמו רוב גדול של הנסקרים בארה”ב, התמיכה היא לא בקלינטון או בטראמפ אלא נגד טראמפ ונגד קלינטון. אז אני נגד טראמפ, כי… הוא מדבר… ולגמרי לא בטוח שהייתי תומך בקלינטון אם היה רץ מולה קייסיץ’ או בוש, או אפילו ראנד פול.
ולמה צריך לשמוע את שטיין מדברת על קלינטון כשיש את המגיבים אצל טל שניידר?
תמהני מה היית כותב אלמלא הכריז נתניהו מלחמה על הדמוקרטים. הקמפיין של דונלד טראמפ אליו נסחפת שלא במקרה (הפלישה לעירק YEAH..) הוא העתק של “הערבים נוהרים” ו”מי יביא לנצחון על החמאס ציפי ובוז’י?” ( לא… ביבי…) אתה מהופנט ו/או שונא שמאלנים גם במחיר של פגיעה בך ובמשפחתך. טראמפ הוא אסון לעולם כולו ולא רק למזרח התיכון.
יואב, הדברים *האלה* שטראמפ אומר דווקא נכונים. הילארי תמכה בפלישה לעיראק (וגם שנים – ומאות אלפי הרוגים אחר כך – אמרה שיש לראות בה “הזדמנות עסקית”), המערכת אכן מוטה לטובת קלינטון כי היא מייצגת מרכזי כוח וכסף, ושיקרה לציבור האמריקאי לגבי האימיילים וגם בהרבה מקרים אחרים. אתה כנראה צודק כשאתה אומר שהוא שקרן גזען ואידיוט, אתה רואה גם לך לפעמים מגיע קרדיט כשהמחוג שלך מצביע על השעה הנכונה.
אם חסרות לך הוכחות אתה מוזמן כאמור לראות ג’יל שטיין מדברת על הנושא היא מאוד רהוטה ומדוייקת, זאת דוגמא למה שאתה יכול לעשות במקום להתעצבן על אנשים שכן מכירים את הנושאים רק כי זה לא מסתדר לך.
ברטה, לך מספיק לחזור על התגובה הקודמת שלי ולהבין שלא כל העולם בנוי על חלוקה דיכוטומית חסרת משמעות בין ימין לשמאל, כך תוכלי להפסיק לחזור על סיסמאות חלולות. אני אגב מצביע מרצ, אבל חבל שאני צריך להגיד לך את זה כדי לעודד אותך לנסח תגובה עניינית לנושא. ואם הייתי מצביע ימין זה אומר שאת אוטומטית יודעת מה אני חושב ומה עומד מאחרי כל משפט שלי? אגב, שמת לב שבתגובה אחת את דואגת מאסונות למזרח התיכון וגם אומרת “הפלישה לעיראק YEAH” תוך התעלמות אלגנטית מכך שזהו האסון ההומניטרי הגדול במאה הזאת, כולל מאות אלפים עד מיליון הרוגים, מיליוני פליטים ודה-סטביליזציה של האזור כולו.
לא אמרתי שקלינטון לא תמכה בפלישה לעראק. אמרתי שגם טראמפ תמך בה. אז בעניין הזה זה נקודה רעה לשניהם, אז זה מתבטל (כן, הייתי מעדיף מועמד שלא תמך בפלישה. מכיר אחד כזה – שיש לו סיכוי לנצח?). ולא, הנקודה הרעה שלו לא נעלמת כי עכשיו הוא נגד הפלישה לעראק – כי אף אחד לא ממש מאמין לו. הוא התחיל להיות נגד הפלישה לעראק כשזה התאים למתקפות על ג’ב בוש בפריימריז. כמו שקורה בהרבה מקרים (למשל, רק עכשיו בנושא המהגרים) – הוא משנה את דעתו כל הזמן.
האמת המרה היא שאף אחד לא ממש יודע אם הוא היה בעד הפלישה, אם הוא עכשיו בעד הפלישה, ואם הוא יהיה בעד הפלישה הבאה. הוא לא צפוי, במכוון ובמוצהר, ובעיני זה נותן לו הרבה מאד נקודות רעות, יותר מכל נקודות השחיתות של קלינטון. אפילו בעניין ישראל אי אפשר לדעת מה עמדתו האמיתית (אם יש לו כזו) – רק דמיין איך הוא יגיב בתור נשיא, ולא בתור מתמודד בפריימריז, אם ביבי יסרב לקבל אותו לביקור רשמי בארץ בגלל איזו אמירה. היחסים עם אובמה יהיו רומן לוהט לעומת זה.
אני לא יודע לאיזו “מערכת” אתה מתכוון שהיא מוטה. בפעם האחרונה שטראמפ דיבר על the system is rigged, הוא התכוון לאי-סדרים בבחירות עצמן, ואם לזה גם אתה מתכוון, תנחומיי, ודרישת שלום לאלביס.
אין ספק שקלינטון שיקרה, זה נכון, אבל הוא שיקר יותר. ככל הנראה (למרות שאין, בינתיים, הוכחות חותכות) היא גם מושחתת, אבל את זה אנחנו יודעים רק כי לג’וליאן אסאנג’ יש ונדטה אישית עם הקלינטונים. אפשר רק לנחש כמה מושחת טראמפ – אם רק היה איזה ויקיליקס שנותן הצצה למסמכים הסודיים של טראמפ (למשל, להחזרי המס שלו). עד אז, Better the devil we know.
אני לא יודע למה אתה מתייחס לדבריה של ג’יל שטיין כאל הוכחה למשהו, כאילו לה אין אג’נדה. בתור ירוקה היא פונה לקבוצה חלקית לקבוצת המצביעים הטבעית של קלינטון, והיא מנסה לנגוס ככל יכולתה בנתח המצביעים הזה. הדרך שלה לעשות את זה הוא להטיח רפש בקלינטון. זה מה שמתמודדים עושים. גארי ג’ונסון קרא ברהיטות לטראמפ pussy, האם זה “הוכחה” לכך שטראמפ הוא חתלתול, או אולי המשמעות האחרת של המילה? וגם אורי כותב בצורה רהוטה כאן, זה אומר שהוא צודק? רהיטות וירקרקות הם לא תנאים הכרחיים לאמת.
אז כן, חסרות לי הוכחות, וכנראה שלא רק לי – גם ל- FBI, וזה למרות שאני משוכנע שהאדון קומי שמע טוב-טוב את דבריה של ג’יל שטיין.
יואב יש לך צייתנות לכח, מה שגורם לך להיות פגיע לתעמולה ממסדית. אתה צודק שכתיבה רהוטה אינה הוכחה לכלום, לכן אין מנוס מלהכיר את הנושאים כדי להשתכנע, לכן אני מפנה אותך לג’יל שטיין שמסכמת חלק מהדברים באופן מדוייק. אם אתה רוצה, ישנם מקורות אחרים, אבל בכל מקרה תצטרך לקרוא או לשמוע אותם בעצמך ולהשקיע בהם זמן. הפיתרון הוא בוודאי לא לסכם שכולם מטיחים רפש בכולם ולכן אתה תבחר למה להאמין, אלא לדעת על מה מדובר.
בנוגע למיליטריזם של קלינטון לא אכנס לפרטים כי אין לי כח וגם כי אפשר למצוא על זה כל כך הרבה מידע אפילו בתקשורת הממסדית (Time WaPost Salon אפילו NYT) אבל כדאי לציין שני דברים. אחד, ההשוואה שלך לטראמפ לא ממש הגיונית. הילארי הצביעה בעד ההחלטה ונאמה בעדה בקונגרס, הייתה לה גישה למודיעין והיא הייתה בין הדמוקרטים שהכשירו אותה. טראמפ היה בקירוב ראשוני חלק מהציבור האמריקאי, שהלך שולל אחרי הטענות לנשק להשמדה המונית. צריך להיות לא מודע בשביל זה אבל זה ממש לא כמו להיות חלק ממקבלי ההחלטות. בנוסף, במהלך הבחירות טראמפ התבטא נגד המלחמה בחריפות בניגוד לממסד הרפובליקאי ורוב הדמוקרטי. הילארי אמרה שעיראק היא הזדמנות עסקית, ולאחר מכן “זאת הייתה טעות” וכך הסתיימה ההתייחסות למלחמה הזאת. קצת פחות מתחקיר על נהג צבאי שעשה תאונת אימונים.
שנית, עיראק היא כאמור האסון ההומניטרי הגדול במאה הזאת, אבל זה ממש לא רק עיראק. קלינטון היא הגורם הראשי לפלישה ללוב – בניגוד לקולות משמעותיים בממשל אובמה ובקהילת המודיעין האמריקאית – שהיום היא מדינה לא מתפקדת ועם נוכחות דעאש משמעותית – תוכל, מלבד דיווחים די נרחבים ועקביים בתקשורת הממוסדת (זה לא נמצא במחלוקת) לראות את מסמך ויקיליקס בו הילארי מתפארת בצעדים שנקטה כדי לגרום לפלישה, זה נקרא Hillary Libya brag sheet. הילארי תמכה בהרחבת המלחמה באפגניסטן במהלך ממשל אובמה והיא הגורם הלוחמני ביותר בנוגע להתערבות בסוריה ולתקיפה של איראן. בנוסף, היא היתה אחראית ב-2009 להפיכה צבאית בהונדורס אליה היא התייחסה אישית. אז זה לא מקרה אחד, זה דפוס קבלת החלטות.
אנסה לסכם את נושא הממסד המוטה בקשר לבחירות.
אי סדרים בבחירות בארה”ב – כאן הנושא מתחלק בגדול לשניים: ממסד פוליטי ותקשורתי מוטה ואי-סדרים בבחירות עצמן – election fraud (להבדיל מ-voter fraud שזה נושא אחר וכנראה כמעט לא קיים).
ממסד פוליטי ותקשורתי מוטה – מה שהיה ברור לכל מי שעקב אחרי הבחירות, ה-DNC והתקשורת הממסדית היו מוטים בעד הילארי ונגד סנדרס, כולל המצאת סיפורים חדשותיים יש מאין כדי לפגוע בקמפיין של סנדרס. קשה לזכור אבל לא מזמן זאת הייתה עוד “תיאוריית קונספירציה”, כלומר כזאת שידועה לציבור רחב יחסית אבל נעלמת כמעט לחלוטין מהשיח התקשורתי. דבר כזה אפשר להראות על ידי הכרת סיפוריים ספציפיים והשוואת סיקור (למשל כמה התייחסויות תקשורתיות ראית לכך שהילארי תירצה את מלחמת עיראק עם 9.11, לעומת כמה התייחסויות על אמירות תמוהות הרבה פחות כמו זה של סנדרס שאי אינה מוכשרת תפקיד – דברים מהסוג הזה) או יחס מהממסד הדמוקרטי(קביעת מספר דיביטיים מועט, הצהרות נגד סנדרס, לתת להילארי להתחמק מדיבייט שנקבע וכדומה), אבל לא משנה כמה הוכחות כאלו היו זה לא היה מספיק כדי לשכנע את מי שמקבל את המידע שלו מ-NYT ו-CNN שיש כאן משהו לא בסדר. למזלנו הדרך השנייה להראות דברים מהסוג הזה, מסמכים פנימיים, נעשתה רלוונטית עם פרסום ה-DNC Leaks והדבר הוכח כנכון לחלוטין וגרם לפרישה של 5 המנהיגים הבכירים ב-DNC. לאלביס שלום.
הנושא השני, election fraud, קשור לתופעות כמו מעט תחנות הצבעה (ירידה דרמטית ממערכות קודמות) וקושי בהרשמה של עצמאיים כדמוקרטים, שינוי רישום של דמוקרטים טריים חזרה לעצמאיים ושיטות מסוג זה שנועדו לצמצם את האלקטורט שכנראה יציבע לסנדרס. כיוון שהרבה אנשים עברו את זה הדבר מתועד בצורה טובה, תוכל למצוא תיעוד באתרים יעודיים כמו election fraud 2016 אבל גם בתקשורת מיינסטרים במקרים החמורים כמו אריזונה וניו-יורק.
מעבר לזה, ישנן טענות לכך שמערכות ההצבעה האלקטרוניות מוטות. טענות אלו נשענות על כך שהמערכות פגיעות במיוחד לפריצה (אפשר לראות סרטונים שפורצים אותם בכמה דקות) והן נאסרו לשימוש באירופה מסיבה זו, על כך שיש הבדלים משמעותיים בין תוצאות הבחירות לסקרים ביום הבחירות (exit polls) בשיעורים גבוהים בהרבה מאלו שמחשידים בחירות מחוץ לארה”ב – אם כי כאן צריך לציין שהסטטיסטיקאי נייט סילבר, למשל, סובר שיכולות להיות להבדלים האלה סיבות אחרות כך שיש ויכוח מקצועי בעניין. ראיה חשובה ביותר שתומכת בכך שהבחירות מוטות היא המחקרים על ההטיה לטובת קלינטון במחוזות המשתמשים במכונות, שלא נראית במחוזות שמשתמשים בפתקי הצבעה מנייר. ההטיה היא כזו שככל שעולים בגודל המחוזות במדינה מסויימת אחוז המצביעים לקלינטון גדל, תופעה שלא הייתה במערכות בחירות קודמות ולא קיימת במערכת הבחירות הזאת במחוזות עם פתקי נייר, ושתמיד – ללא יוצא מן הכלל – היא לטובת קלינטון. החוקרים שללו בנוסף סיבות דמוגרפיות.
את הטענות האלו אפשר לבדוק לגבי מדינות מסויימות בהן יש מכונות שיש להם Paper Trail – כמו ניו יורק – והחוקרים ופעילי אמינות הבחירות מנסים לדחוף לספירה לפי הרישומים האלו כדי לראות את התאמתן לתוצאות האמת מהמכונות.
כאן יש מחקר אחד
http://www.electoralsystemincrisis.org/
אמיר, יש לך נטייה למרדנות ולכן אתה פונה לכל מיני אאוטלטים של תקשורת אנטי-ממסדית. זה נורא קול, אבל זה לא הופך את מה שהם אומרים לנכון. זה רק מגביר את הסיכוי שהדברים שלהם מוטים לכיוון האג’נדה שלהם. תנוח דעתך, אני משתדל לקרוא גם מיינסטרים וגם תקשורת עצמאית מוטה. אבל לרוב אני נותן לאנשים לדבר בזכות עצמם. אצל טראמפ, זה הרסני.
(ובוא, בעתיד, נשאיר את ההערכות הפסיכולוגיות מחוץ לדיון. המשפט הראשון שלך (ושלי) מיותר).
אתה מאלץ אותי להגן על קלינטון, וממש לא מתחשק לי. ובכל זאת, קצת דיוק: קלינטון הצביעה בעד הפלישה לעראק על סמך הבטחה של בוש שההחלטה תהווה מנוף לחץ על סדאם להסכים לפיקוח בלתי-מוגבל, שיוביל לפרוק נשק ולביטול הצורך בפלישה. הפלישה ארעה מוקדם מהמתוכנן – בוש חזר בו ולא נתן לאו”ם מספיק זמן. במילותיה שלה באותו מעמד:
“Even though the resolution before the Senate is not as strong as I would like in requiring the diplomatic route first … I take the president at his word that he will try hard to pass a United Nations resolution and seek to avoid war, if possible”
וזה לא שהאצבע שלה הייתה משנה את התוצאה – כמעט כל הרפובליקאים ויותר מחצי מהדמוקרטים בסנאט הצביעו בעד ההחלטה.
גם בנוגע ללוב – אין לי ספק שלנפט הלובי היה משקל כבד בהחלטה, ובכל זאת: אובמה לא היה נכנס ללוב רק על סמך לחץ של קלינטון. כשצרפת כבר עם חיילים על הקרקע, ואחרי שנאטו כבר החליטה לפעול, אני לא בטוח שאפילו סנדרס היה נמנע מלהתערב. כמו שאמר אובמה, הבעיה לא הייתה דווקא בפלישה – קל לשכוח, אבל לוב לא הייתה גן עדן לפני דעא”ש, היא הייתה דיקטטורה אכזרית בראשות איש מטורף, לא צפוי ותומך טרור, במצב של מלחמת אזרחים שבה נהרגו אלפים – הבעיה הייתה בהתנהלות שאחריה. אז נכון שהפלישה הרסה לטראמפ את התוכניות ליצירת ידידות אמיצה עם קדאפי, אבל בכלל לא בטוח שלוב עם קדאפי לא הייתה מאפשרת לדעא”ש להתבסס בה. העובדה שאסד לא מקבל בזרועות פתוחות את דעא”ש לא משליכה על קדאפי.
כל זה, כמובן, לא מנקה את קלינטון מכלום, אבל שוב, היריב שלה הוא דונלד טראמפ, שטען שארה”ב הייתה צריכה לתקוף בכל הכח בסוריה, ושתומך בפלישה ובהישארות באפגניסטן – כרגע, עד שאולי יחליט לתקוף את דעא”ש בפצצות אטום. מי יודע. אז הוא לא בדיוק יונה חובבת שלום בעצמו.
לגבי ההטיה – לממסד הפוליטי אני לא רוצה להתייחס. נכון, הוא מוטה, אבל הוא לא מה שמביא לבחירת נשיא (אולי לבחירת מועמד, אבל גם זה לא תמיד מצליח: ראה דונלד טראמפ. ואני מקווה שאתה לא חושב שהממסד הפוליטי הרפובליקאי לא ניסה למנוע מטראמפ לזכות בפריימריס).
לגבי אי-סדרים בבחירות עצמן – הפרדת יפה בין election fraud לבין voter fraud. העניין הוא – ושוב, תקשיב לאיש, לא לבלוג החתרני התורן – שטראמפ מתייחס לשני: הוא מדבר על אנשים שמנסים לרמות – להצביע כמה פעמים, להצביע בשם מתים, להצביע למרות שהם לא רשומים וכיו”ב. אלה תאוריות קונספירציה (כמו שאמרת: כמעט לא קיים).
ואם מדברים על הונאת בחירות: http://davidleviadv.blogspot.ca/2016/06/2015_7.html
צודק אין צורך בהערכות פסיכולוגיות, ולא בנסיונות ניגוח מסוג “זו כבר תיאוריית קונספירציה הזויה” – אז בוא נדבר על הנושאים עצמם בלבד.
ההגנה שלך על ההחלטה של קלינטון בטלה מעיקרה: אותה הגנה תקפה עבור ממשל בוש כולו. הילארי הרבה דברים אבל טיפשה היא לא. זהו תרגיל תעמולתי שנועד לערפל את משמעות ההחלטה לצאת למלחמה כיוון שהיתה לה התנגדות רבה בציבור: זו המלחמה הראשונה שליציאה לה קדמו הפגנות ענק. אין מידע חיוני בהגנה הזאת ודומות לה – כמו ההגנה שהפלישה לעיראק, או לוייטנאם, או ההפיכה בניקרגואה הן פעולות הגנתיות מעיקרן שהסתבכו. *אין מקרה בו תוקף לא ראה את עצמו כך* (-אני מאתגר אותך למצוא לי דוגמא נגדית), כולל המשטר הנאצי שטען שהוא מגן על ממשלת וישי הלגיטימית נגד ההתנגדות הצרפתית שממומנת מבחוץ או הרוסים באפגניסטן שטענו שהם עוזרים לעם האפגני להגיע לעצמאות מדינית. זה הרקע לדיון באלימות בין מדינות: אין בהצהרות שהתוקף נותן להצדקתה שום מידע שמייסע לך להבין את הסיטואציה.
לגבי לוב *קרא את המסמך של Hillary Clinton Libya brag sheet*. יש לך כאן מסמך פנימי מפורט בדרגים הגבוהים ביותר של תכנון, זה די נדיר. אם אתה רוצה להבין מי היה הכח מאחרי הפלישה קרא אותו. כמו שציינתי ההכרה בתפקיד של קלינטון גם לפני פרסום המסמך הייתה די רחבה ואתה יכול למצוא לה התייחסויות בתקשורת המיינסטרים. אני לא אתייחס לשאלות מה היה אם (בטח לא לרעיון שאם לא הייתה פלישה אולי היה יותר גרוע –טיעון שיכול להצדיק כל פשע ורשע ולא נשען על דבר). אבל ההגנה מסגנון של “עשו את זה לא נכון” – שנשחקה לאבק בניסיון רפובליקאי להגן על ממשל בוש מאחריות לתוצאות עיראק – מפספסת את הנקודה. אין שום סיבה להניח שהפלישה נעשתה כדי לשפר את את המצב בלוב מלכתחילה, מלבד ההצהרות של הפולשים. ארה”ב תמכה במשטרים אפלים בהרבה מקדאפי כשהדבר תאם את האינטרסים הגיאופוליטיים האמריקאים, כמו למשל בסדאם עצמו בזמן שהוא ביצע את הזוועות הגדולות ביותר שלו. (המקרה החמור ביותר – סוארטו בג’נוסייד במזרח טימור). אם אתה רוצה לתמוך בדמוקרטיזציה של מדינה מבחוץ אתה יכול לעודד כוחות דמוקרטיים וזה לא נעשה ע”י איום בפלישה של מדינה זרה שמשיג את האפקט ההפוך.
וכאמור הנקודה העיקרית היא שזאת היסטוריה של פשעי מלחמה, לא החלטה בודדת.
אני שמח שאתה מקבל את עיקר הטיעון בנושא המערכת המושחתת והבחירות המוטות. זה העיקר. זה שיש טיעונים נוספים שאין להם רגל לעמוד עליה לא ממש רלוונטי. לא צריך לנתח כל אמירה של טראמפ כדי להכיר שהטענה שלו (ושל רוב האמריקאים) “the system is rigged” נכונה. הוא אומר כל יומיים משהו טיפשי. אני מבין את מי שאומר שהוא מסוכן ולא צפוי, וגם את מי שאומר שיש לו מנטליות של בן 15, אם כי לדעתי קלינטון מסוכנת הרבה יותר, ולא רק בהקשר המלחמתי אלא בהקשרים של חופש הפרט וחופש המידע, שליטה של עולם העסקים על המרחב הציבורי והתוויית מדיניות. ואלו רלוונטים מאוד ליכולת של הציבור להתנגד לאסונות אלימים שהמעמד הפוליטי עומד להוציא לפועל. מה שבעיקר בעייתי זה שלא מקובל להביע את הדעה הזאת ובהתאמה לא תוכל למצוא אותה בפלטפורמות מכובדות, וזה די אופייני לתרבות האינלקטואלית במערב למול איך שהיא תופסת את עצמה.
אני רוצה לסיים בתיאוריית קונספירצייה נוספת שקשורה להערה הזאת – הילארי מאשרת תפקידים מסויימים ב-CNN ובוחרת עבורם את עושי דברה.
חפש במסמכי ויקיליקס את אימייל C05773219. זה נקרא כך:
“Candy Crowley takes over as host this Sunday of CNN’s Sunday Show.”
Hillary response: “I agree and will do. Thx.”.
הכתבת הזאת מוזכרת עד היום בפוקס כמי שהייתה מאוד מוטה לטובת הילארי. היא גם שפטה דיבייטים (2012 נראה לי).
כלומר הנחתה דיבטיים
צר לי, the system is rigged במשמעות שאליה התכוון דונלד טראמפ הוא אכן תאורית קונספירציה (אני לא אמרתי “הזויה”). אי אפשר להשוות בין “יש לך צייתנות לכח” שמתייחס אלי אישית ולא לדעות שאני מציג לבין “הדעה שלך היא תאורית קונספירציה”. תאורית הקונספירציה, במקרה הזה, היא הנושא עצמו.
אתה אומר “לא צריך לנתח כל אמירה של טראמפ כדי להכיר שהטענה שלו… נכונה”. די, נו. צריך *בדיוק* לנתח את מה שהוא אומר כדי לדעת מהי הטענה *שלו* (ולא שלך, ולא של רוב האמריקאים). והטענה שלו *לא נכונה*. אם לא ננתח את האמירות שלו, מה נעשה? נסמוך על בלוגים חתרניים שיאמרו לנו למה הוא מתכוון? או אולי לאיזה אימייל מויקיליקס?
אני גם לא חושב ש”רוב האמריקאים” חושבים שהבחירות הכלליות מוטות. מה שכן, רבים חושבים שמערכת *הפריימריז* היא מוטה, בשני הצדדים, וגם זה לא תמיד באופן שאליו אתה מתכוון. השיטה המסובכת לפיה שיטת חלוקת הדלגייטס שונה ממדינה למדינה אכן נותנת תחושה לא נוחה. אם סנדרס מנצח מדינה בפער עצום, איך ייתכן שפער הדלגייטס הצטמצם בכל-כך מעט? מתמטיקה זה דבר מסובך. תוסיף לזה את הסופר-דלגייטס, את ההתנהלות המוזרה של דלגייטס בקאוקסים, ואת הנסיונות לשחרר את הדלגייטס בסיבוב הראשון מההתחייבות שלהם. בלאגן. אבל אין שום קשר בין כל זה לבין האמירות של טראמפ. מה שהוא אומר לחלוטין מנותק מהמציאות, ואני שמח שכשאתה אומר את זה, אתה מתכוון למשהו שונה לגמרי.
אלא מה? לגבי הטיות של מכשירים – נו, יתכן, אבל מה מונע מהרפובליקנים לפעול בצורה דומה? ודאי כעת, כשיצאו המחקרים והכל גלוי וידוע? אני בטוח שיש מספיק רפובליקנים א) מושחתים מספיק (או מפחדים מספיק מקלינטון) וב) בעלי יכולת טכנית מספקת. אז לומר מעכשיו שהבחירות יהיו מוטות דווקא לצד הדמוקרטי? נשמע לי די קונספירטיבי. ובכל מקרה – לא, זה לא העיקר.
לגבי עראק, לא הבנתי איך הגעת ל”פעולה הגנתית שהסתבכה”, זה לא מה שאמרתי ולכן אני פטור מלמצוא לך דוגמא נגדית. ה”הגנה” שהענקתי לקלינטון תקפה לכל סנאטור שנשא דברים דומים – דהיינו, לא כאלה שאמרו “אנחנו תוקפים בצורה הגנתית” אלא כאלה שאמרו “אנחנו מאשרים את החוק תוך הנחה שהפלישה לא תצא לפועל”. אבל מכיוון שבוש בסופו של דבר כן פלש, ההגנה הזו לא תקפה לו.
עכשיו תן לי להבין, אתה בונה את כל תיאורית לוב שלך על אימייל שעבר במערכת של קלינטון, שבו מצוינים ה”הישגים” של קלינטון? ואתה באמת חושב שאובמה ילד, ואת כל הדברים שכתובים שם היא עשתה לבד – כי זה כתוב במסמך מויקיליקס? מה שנקרא, Give me a break. לקרוא לזה “מסמך פנימי בדרגים הכי גבוהים” זה עלבון למסמכים אמיתיים. קראתי אותו, וקבלתי תחושה של הכנה לבחירות כשעוד חשבו שהפלישה הייתה טובה. אה, ומה אתה יודע, מי שכתב את המסמך הוא עכשיו יועץ בכיר בקמפיין של קלינטון. אני בשוק.
הנקודה היא שזה לא ממש משנה. לדעתך קלינטון תפלוש צבאית לעוד מדינות? ייתכן. לי יש ספק גדול, בעיקר כממשיכת דרכו של אובמה. אבל לפחות היא צפויה, אתה יודע מה טווח הפעולות האפשריות שלה. וטראמפ? אין לי מושג. הוא כבר אמר שהוא בעד לקחת את בארות הנפט במזה”ת ולהציב כח צבאי שיגן עליהן (אחרי שקודם אמר שיפציץ אותן). הוא גם אמר שהוא “יפציץ לדעא”ש את הצורה” (I will bomb the shit out of them) – מה זה בדיוק אומר? אז אולי אלה אמירות נוסח “נפציץ את סכר אסואן” של ליברמן – אולי, אבל גם את ליברמן לא הייתי רוצה כנשיא ארה”ב. ובעיני, הסיכוי שקלינטון תשתמש בנשק גרעיני קטן לאין-ערוך מהסיכוי שטראמפ ישתמש בו (אחרת, למה בונים אותו?)
אני באמת שמח שאתה מוצא אוצרות בויקיליקס של האימיילים של קלינטון. הנה עוד תאורית קונספירציה: האימיילים הללו מפוברקים. יש לך הוכחות שלא? האם לג’וליאן אסאנג’ יש ערבויות כלשהן לאותנטיות של האימיילים? להמציא אימיילים גם אני יכול.
והנה עוד אחת: מדוע רק הדמוקרטים נפגעים מפריצות למחשבים? למה אין אף פריצה למחשבי ההנהגה הרפובליקנית, או אולי למחשבי צוות הקמפיין של טראמפ? זה לא מטריד אותך? למה בזה תקשורת המיינסטרים לא עוסקת?
אולי כי הכוחות שפועלים מאחור (האילומינטי? הבונים החופשיים?) לא מעוניינים בכהונה של קלינטון. וזה צריך לגרום לנו דווקא לרצות בה.
לא ארד לפרטים כי אני מזהה מתי הם כבר לא רלוונטים, רק שים לב מה אתה עושה: יש תמונת עולם שאתה אמור להסכים איתה, בגדול ממוסגרת ע”י התקשורת התאגידית הגדולה. אם משהו סוטה מתמונת העולם הזו, זאת תיאוריית קונספירציה – שם קוד לאתה לא אמור לחשוב כך. אם יש מסמכים מקוריים פנימיים שחולקים על תמונת העולם הזו, אז אפשר להעלות תיאוריות על פברוק של מאגרי מידע ענקיים, עמוסים בפרטים, שמות, כתובות, יחסי עבודה, ומה לא, למרות שאין מי שחולק על נכונותם גם מתוך אלו שמופיעים בהם, ולמרות שלארגון שפרסם אותם יש רקורד של 10 שנים של פרסום מיליוני מסמכים מקוריים. מייד נסוגים לטיעון של “אם אתה מטיל ספק בתפיסת העולם הזאת, למה שלא תטיל ספק בהכל” עם רפרנס לתיאוריות בלתי מבוססות (טוב שלא הכנסת גם את 9.11 כדי להבהיר סופית את החלוקה – או שאתה מסכים עם התפיסה השלטת, או שאתה משוגע). אני לא מנסה לתקוף אותך אישית, אני גם לא חושב שהגישה הזאת כל כך נדירה, אבל זה מלמד משהו על התרבות האינטלקטואלית שלנו והצייתנות שבנויה לתוכה.
אני מבין מה אתה מנסה לעשות כאן, אבל אני חושב שאתה טועה. אני לא הולך שולל אחרי איזו תמונת עולם של תקשורת תאגידית – אני אפילו לא מאמין שקיימת אחת כזו. יש תמונת עולם של סיאןאן, תמונת עולם שונה לגמרי של פוקסניוז, ותמונות עולם שונות לחלוטין של ויקיליקס, ברייטבארט ואוקיופאי דמוקרטס. אתה בוחר להאמין לחלק ואני בוחר להאמין לחלק אחר. הטלת הספק שלי היא לאו דווקא באותנטיות של ויקיליקס – זה באמת תאורית קונספירציה דומה לזו של טראמפ – אלא יותר במניעים ובאג’נדה (כי בסופו של דבר, גם ויקיליקס בונה תמונת עולם שמתאימה לאג’נדה שלה): האם ייתכן, למשל, שיש מסמכים נוספים ש”מזכים” את קלינטון מאשמות, או לפחות מפחיתים את האשמה – אבל ויקיליקס בוחרת במכוון לא לפרסם אותם? או מסמכים “מזכים” כאלה שלא הגיעו לידי ויקיליקס?
מה שאני אומר הוא שעם כל הכבוד לויקיליקס – ויש כבוד – גם להם יש אג’נדה, וגם אם כל מילה שלהם אמת, הם עדיין יכולים לעצב תמונת עולם שנוחה להם – בדיוק, אגב, כמו שעושה כל ערוץ תקשורת, ש”מתעלם” מנושאים שלא נוחים לו. ואתה “נופל” בזה בדיוק כמוני.
אז אני חושב שמהדיון הזה אתה משליך על התרבות האינטלקטואלית שלנו השלכה לא נכונה (אבל זה בסדר, זה אופנתי לעשות השלכות כאלה).
וכל זה בלי להזכיר – ואני אזכיר שוב – שאני לא רואה בקלינטון מועמדת מושלמת, רחוק מזה. כמו רוב האמריקאים, הייתי שמח אם שתי המפלגות הגדולות היו מציבות בראשן אנשים אחרים. אבל בסופו של דבר, עם כל הכבוד לגארי ג’ונסון, ג’יל שטיין וחבריהם, הבחירה היא בין שניהם. ואם נשים בצד את התקשורת – התאגידית, החתרנית, כל הסוגים – ונאזין לאנשים עצמם, בעיני הבחירה ברורה.
טל, משהו שאני לא רואה התיחסות אליו בשום מקום הם הלוגים של שרת הדואר. בהנתן שמידע מסווג עבר בשרת הזה בלוג של השרת הזה אמור להיות רשום מי ניגש לאותו מידע מסווג ומאיפה. אחד ההסברים שהקלינטונים ונציגיהם סיפקו כשיצא הסיפור על השרת הפרטי הוא שזה לא היה בלתי חוקי, מה שכנראה נכון, הבעיה היא כמובן למי היתה גישה למידע המסווג ונראה לי שההתעסקות בתוכן ולא בגישה זה כבר סוג של מסך עשן.
את כל זה אני כותב כמובן בתור מישהו שכבר הקים וניהל כמה שרתי דואר בימי חייו.
אני התרשמתי שחשפו הרבה מאוד מן התכנים של המיילים.
כן, אבל הסיפור של המיילים זה משהו ידוע. לשרתי מייל יש לוג, בלוג כתוב מי ניגש לאיזו הודעה ולפעמים גם מאיפה. תארי לעצמך שחיטוט בלוג מגלה שהילרי וביל ניגשים שניהם למייל של הילרי? הבעיה בשרת דואר הוא לא *מה* עבר שם (המיילים) כי ההנחה היא שאותם מיילים היו עוברים גם דרך השרת הרשמי. הבעיה היא *מי* ניגש לאיפה שאסור היה לו לגשת. באופן מאד מאד מוזר כולם מתעסקים במה ולא במי ולי זה נראה כמו מסך עשן.
מה הקשר בין עזריה לאובססיה שלך?
ראשית, הבהרה: יש כאן שני אמיר-ים שונים. התגובות ב- 26-27 לחודש (וכמובן תגובה זו) הן שלי (האמיר המקורי, אל תקבלו תחליפים! :-)), התגובות ב- 28-29 (למעט זו) הן של אמיר אחר.
אכן, ראש ה- FBI אמר שהוא לא יכול להגיע למסקנה שקלינטון שיקרה ל- FBI. מהצד השני, אתה יכול לראות באותם סרטונים את קלינטון אומרת דבר אחד ואת ראש ה- FBI אומר את ההפך, כמה וכמה פעמים. אז איך מיישבים את האמירה שלו עם העובדות?
פשוט מאוד: קלינטון לא שיקרה ל- FBI, היא שיקרה *לציבור*. בסרטון הראשון אתה רואה אותה מדברת במסיבת עיתונאים ושם היא בבירור שיקרה בכל משפט כמעט, וזו לא הפעם היחידה שבה היא שיקרה לציבור בנושא הזה. אם, למשל, היא אמרה לציבור שכל האימיילים שנוגעים לעבודה נמסרו למשרד מזכיר המדינה אבל ל- FBI היא אמרה שלא כולם נמסרו, אז ל- FBI היא אמרה את האמת ולציבור (וגם לקונגרס) היא שיקרה. חושב אחרת? אתה מוזמן להסביר איך אפשר ליישב את מה שקלינטון אמרה למה שהתברר בפועל.
בנוגע למינויו של קומי, אתה (שוב) טועה – לתפקידו הנוכחי הוא מונה ע”י אובמה.
אני לא צריך לפקפק ביושרו של קומי, ההחלטה שלו שלא להעמיד לדין את קלינטון היא בהחלט סבירה (אין הוכחות שהיא שלחה אימיילים עם מידע מסווג במזיד. אין ספק שהיתה כאן רשלנות, אבל לפי החוק האמריקאי, אפשר להעמיד לדין במקרה הזה רק אם המידע המסווג נגע לביטחון הלאומי. אין לנו מושג מה היה באותם אימיילים מסווגים כי הם, נו, מסווגים, אבל ייתכן שלא היה בהם מידע שנגע לביטחון המדינה). אני בשום שלב לא אמרתי שהיה צריך להעמיד את קלינטון לדין, מה שאני אמרתי הבעיה *האתית* (לא החוקית) של קלינטון בפרשיית שרת הדואר חמורה יותר מכפי שטל הציגה אותה – קלינטון לא רק “השתמשה בשרתים חיצוניים, הסתירה ולאחר מכן מחקה מיילים רבים מתקופת היותה מזכירת המדינה”, היא גם שיקרה לציבור בכל מילה שאמרה בקשר לאותו שרת.
ושוב, האיזכור של הפלישה לעיראק לא היה שלי, הוא היה של אדון שוקו אחר.
אל תדאג יש לנו סמלים שונים – אני בחרתי את הזה האלגנטי עם המשולשים הירוקים הקטנים החמודים בפינות ואתה את הדבר הזה למעלה
ראשית, בנוגע למינוי של קומי, קרא מה כתבתי: “מונה למשרד התובע הכללי ע”י בוש”, לא לתפקידו הנוכחי. כמעט נעלבתי מה”אתה (שוב) טועה” אבל אני כבר רגיל שאנשים מביכים את עצמם כשהם מראים שהם לא יודעים לקרוא. האיש רפובליקאי רשום והמינוי שלו ע”י בוש מוכיח שגם הרפובליקאים סומכים עליו. העובדה שאחרי זה, לתפקידו הנוכחי, הוא מונה ע”י אובמה מראה שככל הנראה הוא מבצע את עבודתו ללא הטיה ומשוא פנים.
כעת, לגבי קלינטון, חזרתי ושבתי ואמרתי: כמו כל פוליטיקאי, קלינטון שיקרה. קלינטון היא לא טלית שכולה תכלת. אבל קלינטון גם לא הורשעה בדבר. ואפילו לחלק מהשקרים שלה, אליבא דאדון קומי, אפשר להתייחס כאל חוסר הבנה טכנולוגי או רשלנות (למשל, הטענה לגבי שרת אחד לעומת מספר שרתים, או הטענה לגבי שיטת הסיווג). ובכל מקרה, מכאן ועד “האישה הנוראית ביותר בהיסטוריה של העולם” או כל מיני מחמאות כאלה – העליהום שעושים עליה פה קצת הצחיק אותי, זה הכל. בעיקר בהתחשב בקדושה שחלק מהמגיבים מייחסים לויקיליקס. זה המיינסטרים החדש, ואף אחד לא מעלה שאלות לגבי האג’נדה של הערוץ הזה.
בסדר, קניתי. אכן מונה על ידי בוש וידוע שהוא רפובליקאי.
וזו לא הטעות היחידה שלי כאן: נראה לי קודם שההודעה שלך היתה תגובה להודעה שלי ולכן עניתי לך, אבל במבט שני, ההודעה שלך ראשית ולא תגובה ולכן אני (שוב) טעיתי.
לא מספיק? אז מתברר שאני לא האמיר המקורי, השני דווקא היה קודם. אז אני האמיר השני! אסיים בשירת “ואם אני אינני אני אז מי אני בכלל”. 🙂
נ.ב. יואב, שאלת למה רק הדמוקרטים נפגעים. אז ראשית, לא מדובר על הרבה פריצות שכולן כוונו לדמוקרטים, היתה בסך הכל פריצה אחת. אי אפשר להסיק מסקנות מנקודה אחת.
שנית, בניגוד לאופן שבו האקרים מוצגים במדיה הפופולרית, לא מדובר באנשים שכל מה שצריך לתת להם זה שם של גוף כלשהו ותוך זמן קצר הם משיגים שליטה מלאה על רשת המחשבים שלו. בפועל, לרוב פורצים למי שמשאיר פרצות אבטחה גדולות ברשת שלו, כאלו שקלות לאיתור ולניצול. במקרים שבהם ממש רוצים לחדור לגוף מסוים, צריך להשקיע הרבה זמן, מאמץ וכסף ולרוב להסתמך על עובדים באותו גוף שלהם יותר הרשאות ברשת מהיגיון בריא. אני יכול לספר לך על כמה ניסיונות פריצה לגוף שבו אני עובד שנחסמו כשהעובד שדרכו ניסו לפרוץ, הודיע על הודעת אימייל חשודה שקיבל.
שנית וחצי, המפלגה הדמוקרטית מינתה ועדה לאבטחת מידע רק *אחרי* הפריצה לשרת הדואר שלהם – ובוועדה אין אף מומחה אבטחת מידע! כלומר אין להם שמץ של מושג מה הם עושים. אז פלא שהצליחו לפרוץ?
צר לי, אתה טועה. הייתה פריצה אחת למחשבי ה- DNC; הייתה פריצה נוספת למחשבי הועדה לגיוס כספים למען מועמדים דמוקרטים לבית הנבחרים; והייתה פריצה שלישית לרשת המחשבים של הקמפיין של קלינטון. (המקור: רויטרס). ולמרות ההסבר שלך על האקרים ופריצות, אני מתקשה להאמין שאין רשת *כלשהי* של רפובליקאים שקל לפרוץ אליה לפחות כמו לאחד מאלה. כי בסופו של דבר – הכל פריץ (שאל כל אחד ממתנגדי המאגר הביומטרי). העניין הוא מוטיבציה וכסף – למי יש מוטיבציה לפרוץ ומי מוכן לשלם כסף על כך.
לי נראה חשוד שויקיליקס מפרסמים עשרות אלפי אימיילים של קלינטון ואפילו לא קמצוץ מזה של טראמפ, של בוש או אפילו של אובמה.