הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
האם עיתונאים ופוליטיקאים צריכים לבלות זה בארועים של זה? טל שניידר, בעלת הבלוג הפוליטי “הפלוג”, מחליטה אישית שלא, אבל מבינה את הבעייתיות בסיר הלחץ של ארצנו הקטנטונת. גאולה אבן וגדעון סער כמשל
הוזמנתי לחתונה של ח”כ ציפי חוטובולי ולא ידעתי מה לעשות. ללכת? כדאי! לא כל יום מתחתנת חברת כנסת שאני מרבה לכתוב עליה. היא מעניינת ומסקרנת אותי. אני חושבת שחוטובלי היא פוליטיקאית חדה שמתאגרת אנשים, וכן, היא גם פמינסטית (לא טוטלית, אבל בהחלט יותר פמיניסטית מרוב הנשים והגברים) ועל אף הסתייגותי מחלק מעמדותיה של חוטובלי (‘מדינת ישראל יכולה להסתדר ללא הסיוע האמריקאי אם המחיר הוא התערבות בזכותינו לבנות בארץ ישראל’ היא אמרה במהלך עימות עם מרב מיכאלי בתקופת הבחירות)- אני מעריכה אותה.
רציתי ללכת לחתונה, ולא רק כדי לשמוח בשמחתה של חוטובלי. אלא כי מדובר באירוע פוליטי מרתק. צמרת הליכוד לבטח תהיה שם. אפשר יהיה לפטפט, להכיר, להיחשף, לשמוע ולקבל מידע. כפי שלא הייתי מפספסת את ועידת הליכוד (או העבודה) כך התייחסתי לחתונה הזו.
אבל משהו נדנד לי בפנים שזה לא לעניין.
“לא כדאי לך ללכת” אמר לי קולגה שהתייעצתי איתו “מה שלא תעשי, מה שלא תדווחי, איך שלא תכתבי, תרגישי עם זה רע. טוב לא יצא לך מזה” הוא אמר ואני הנהנתי. מה יקרה אם יהיה בחתונה יהיה משהו מביך, שמחייב דיווח עיתונאי אובייקטיבי? איך אוכל להרוס לה את יום חגה? יש מי שהעלו בפני את סוגיית הצ’ק לחתונה ואני אפילו לא הרחקתי מחשבה עד שם. איך בכלל מביאים מתנה לאירוע כזה.
והרי חוטובלי, פוליטיקאית ממולחת, פשוט רוצה שיכתבו בעיתונות על חתונתה. לגיטימי, לא?
חוטובלי, לפני כמה חודשים בפריימריז של הליכוד
לפני יותר משבוע, עוד לפני חתונת סער את אבן המדוברת, כבר החלטתי שלשמחת חוטובלי את אלון, לא אצטרף. ביום שני, במזנון הכנסת, תפסתי לשיחה את העוזר הפרלמנטרי של חוטובלי ואמרתי לו שלא אגיע וגם שטחתי בפניו את הסיבה האמיתית לכך (ואני מרשה לעצמי לכתוב על העניין, כי אם הוא עשה את עבודתו, אז גם העביר לה את המסר). או שאני מגיעה לחתונה כעיתונאית לכל דבר ומדווחת, לטוב או לרע, את שרואות עיני או שאני לא באה בכלל.
עונת החתונות הנוכחית, בין שר בכיר בליכוד לשדרנית בכירה או חתונת נכדו של האדמו”ר מבעלזא – מספקת לעיתונות חומרים טובים מהם עשוייה רכילות חיובית, עטופה באופטימיות של אביב. מי לא אוהב לכתוב על שמחות? יש מי שאפילו מכור לחופות, מזיל דמעה מטקס ברית הנישואין (למען הסר ספק, אני לא שם. חופות של אחרים לא מזיזות לי. הולדת תינוקות זה דבר מרגש הרבה יותר).
עקבתי בחצי עין, בקבוצות ווטסאפ בהן אני חברה, אחרי עיתונאים חרדיים המדווחים אל תוך השעות הקטנות של הלילה מאירועי המלוכה-חתונה בירושלים. שווה להציץ בלינקים של האתרים החרדיים רק כדי להתרשם מן התמונות המרהיבות (או לצפות בוידאו בדקה 9:20, אם דווקא רב רוקד עם רב עושה לכם/ן את זה). אירוע בסדר גודל כזה, שכלל סגירת כבישים בבירה, ראוי לסיקור ולו רק בשל ההמונים שנטלו בו חלק. אבל האם סיקור החתונה של גדעון סער היה מעניין? חשוב? כשבני הזוג התאמצו לשמור על פרטיותם. אולי היה כדאי להם להתעופף לקפריסין ולסגור עניין.
סיקור חתונות של VIP’ס לא יעלם מן הנוף. אין לי ספק בכך. וגם אין לי תשובה מוחלטת וסופית האם החלטתי לוותר על חוטובלי היתה נכונה. אולי זו צריכה להיות החלטה אישית של העיתונאי (אם להתייצב או לא). אני חששתי שלא אצליח להיות הגונה, כי בסופו של דבר, מי מאיתנו לא רוצה שהכל יצליח עבור הכלה? שתהיה לה חופה יפה וערב נהדר וחיים טובים עם בן זוגה.
חוטובלי, שלוחה לך מכאן ברכה. תחגגי בלעדי, עדיף לך כך.
