הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
כמו בעימותים הקודמים, כמה תובנות מידיות, לא בהכרח המבט הכי מעמיק, ובכל זאת, זה מה שיש בחמש בבוקר:
אובמה היה הרבה יותר טוב מהעימות הקודם ובתחושה מידית, הוא גם היה יותר טוב מרומני. הוא הצליח לערער את בטחונו של רומני, בעיקר בדיון בנושא לוב, וראו על רומני את הלחץ. גם הוא, הדובר הרהוט מן הפעם הקודמת, נתפס הפעם עם גמגומונים קטנים (עדיין כלום בהשוואה לגמגום הנשיאותי מן הפעם הקודמת ובכל זאת)
רגע השיא של העימות, כשהמנחה, קנדי קרואלי, התערבה בצורה ממש בוטה לטובתו של הנשיא והעמידה את רומני במקום. הנשיא כן כינה את ההתקפה בבנגזי התקפת טרור. תדייק בעובדות, היא אמרה לרומני שעמד סמוך אליה (אני מצטטת מן הזכרון).
הסיפור בנוגע למה הנשיא אמר או לא אמר, מיד אחרי הרצח של השגריר בלוב (ועוד 4 דיפלומטים) – משחק באופן ברור לידיו של הנשיא. כל ערוצי החדשות בלילה, מקרינים שוב ושוב את הרגעים הללו בגן הוורדים, בהן אובמה עומד, קלינטון לצידו, והוא אומר “אף התקפת טרור לא תערער אותנו”.
מצד שני, אם הולכים לקרוא את התמליל של אותו נאום נשיאותי, ברור שהנשיא לא מתייחס להתקפת הטרור בראשית דבריו, דהינו, נושא הסיווג של האירוע כהתקפת טרור או לא – יצא הלילה לגמרי מפרופורציות.
בסופו של דבר, הבית הלבן לא החזיק בידיו מידע ברור באותו שלב – ולא ברור למה האמריקאים דורשים מנשיא שיצא בהצהרות מתלהמות וחסרות אחריות, כשאין בידיו את כל המידע. הרפובליקאים מנסים לתפוס טרמפ חזק על העניין, בהקשר של פשלה מודיעינית. לא בטוח שהם ממש מצליחים.
באותו ההקשר הלובי, לאובמה היה רגע אחד מאוד חזק, כשיצא החוצה לרגע מחליפת המתמודד והטיף מוסר לרומני – “הרמיזה שלך שמישהו מן הצוות שלי, מזכירת המדינה, השגרירה לאו”ם, עושה פוליטיזיציה מיד אחרי שאיבדנו אנשים, היא מעליבה. זה לא מה שאנחנו עושים, זה לא מה שאני עושה כנשיא ולא מה שאני עושה כמפקד הצבא.”
רומני קצת הסתבך: “זה מעניין שהנשיא טוען שביום אחרי ההתקפה הוא הלך לגן הורדים ואמר שזו היתה התקפת טרור. (פונה לאובמה) אתה טוען שאמרת בגן הורדים יום אחרי ההתקפה שזו היתה התקפת טרור? אובמה, “תמשיך אדוני המושל”. רומני, “חשוב שזה יהיה און רקורד, כי לקח לנשיא 14 ימים לפני שכינה את ההתקפה “טרור”. אובמה – לך תקרא את התמליל.
קנדי קראולי – הגנה על הנשיא, הוא כן קרא לזה התקפת טרור.
אמירות נוספות שהיו חלשות מאוד, לדעתי, מצידו של רומני – בנושא השוויון המגדרי. רומני סיפר על תקופתו כמושל, כשהרכיב את צוות הקבינט שלו ועובדיו הבכירים:
“עשינו מאמץ מרוכז לצאת ולמצוא נשים שיש להן רקע המתאים כדי להפוך לחלק מן הקבינט. פניתי לארגוני נשים ואמרתי להם, חבר’ה תעזרו לי והם הלכו והביאו לי מלא תיקיות על נשים”
הציטוט הזה, תפס בטוויטר וברשת באופן מידי. תוך כמה דקות נפתחה קבוצת פייסבוק, ביינדס פול אוף ווימן (Binders Full Of Women) ודבריו צוטטו בהרחבה ובלעג ברשתות החברתיות. רומני המשיך והוסיף שהוא ממש מבין את הנשים שצריכות לצאת הביתה לגדל את הילדים, והוא בתור מושל מאוד השתדל להתחשב בהן. כי זה ידוע, שרק נשים מגישות ארוחות ערב לילדיהן, וחשוב שימשיכו לצאת הביתה בזמן כדי לבשל. פפפפחחחחח.
בבוסטון גלובס מיהרו לעשות בדיקה – לא היו נשים שותפות בחברת ביין קפיטל, תחת ניהולו של רומני. (ללא קשר לתקופתו כמושל, שאז בתור שליח ציבור הוא התאמץ למצוא נשים בתיקיות).
עוד בנושאי הנשים – רומני טען במהלך העימות ששוק העבודה הנוכחי מורכב מפחות נשים ושמצבן פחות טוב. אך לפי בודקי העובדות, אמירתו הזו אינה מדויקת כלל וכלל. למען האמת, לא דווקא בזכותו של אובמה אלא יותר בשל כך, ששוק הרכב ושוק הבנייה והמשכנתאות התרסקו ב 2008, מליוני המפוטרים אז היו בעיקר גברים ושוק העבודה האמריקאי, בפעם הראשונה בהיסטוריה, הפך לשוק שהנשים הן הרוב.
נושא השיחה באותם הרגעים אמור היה להיות שוויון בשכר בין נשים לגברים (חוק המכונה בארה”ב LILLY LEDBETTER) אבל גם אובמה וגם רומני בסופו של דבר לא דיברו על הנושא ישירות. רומני נזכר בימיו כמושל ואובמה השתמש בשאלה הזו כדי להדגיש את הפערים המגדריים בתחום הביטוח בריאות.
הערות נוספות:
הרגע הטוב של רומני: כשהתעקש והסביר מדוע המצב הכלכלי היום גרוע ביותר מאשר לפני 4 שנים. הוא נתן דוגמאות מן האופן בו אפשר לייצר מקומות עבודה.
ידידתי אנדריאה סטון (מהאפינגטון פוסט) העירה אחרי העימות – “לפחות כמה השואלים בקהל היו יהודיים והם לא העלו כלל את ישראל? איפה הטוקינג פוינטס של הריפבליקן ג’ואיש קואלישייון ואיפא”ק?”
הפורמט של העימות אפשר לאובמה ורומני לזוז ברחבי האולם וברגעים מסוימים אף להתקרב זה לזה, כמעט עד מגע יד. יש להניח שרגעים אלה ישודרו עכשיו שוב ושוב.
ציטוט חזק של רומני – “אם מדברים על חישובים, אז הנה חישוב מתמטי שלא מגיעה לתוצאה טובה. 5 טריליון דולרים של גירעון במשך הארבע השנים האחרונות. זהו החשבון המצטבר שסכומו לא טוב.”
ציטוט חזק של אובמה – “לא שמענו פה מן המושל רומני שום הצעות קונקרטיות, מעבר לביטול ביג בירד ועצירת המימון ל’פלנד פרנטהוד’ (עמותת מדיניות שמסייעת בתכנון המשפחה, כלומר ביצוע הפלות – טש).
כשרומני ניסה להסיט את הדיון, באחד הויכוחים, ולפתע הציע לנשיא לעיין במידע הפרטי של הנשיא בנושא הפנסיה (במסגרת הדיון, של סין מחזיקת החוב האמריקאי הלאומי), אובמה ענה: “אני לא מציץ בפרטי הפנסיה שלי. היא לא כל כך גדולה כמו שלך. זה לא לוקח לי זמן רב”.
לסיכום, היה דגש מועט מאוד על מדיניות חוץ. בתקשורת האמריקאית מסכימים הערב, שבעימות השלישי והאחרון בין השניים – יהיה צורך לשמוע מהם פרטים רבים יותר בנוגע למדיניות חוץ, איראן, סוריה, סין, ישראל, האיחוד האירופי, יחסים עם רוסיה ועוד.
סתם כמה הגיגים:
1. האמריקאיות ראו שני גברים רבים כילדים ולא אהבו אף אחד מהם.
2. מעמד הביניים נשאר מבולבל- מה עדיף? מועמד עסקי שטוען שיוסיף משרות או מועמד פוליטי שדואג למשרות איגודי העובדים והמגזר הציבורי?
3. כולם ראו מועמדים עמוסי ססמאות ונתונים, כאשר בארה”ב בכלל ובטאון הול ופייסבוק בפרט תרגום הססמאות לרמה האנושית-אישית הוא קריטי.
4. רומני לא הוכח כלא אנושי כפי שאנשי אובמה ניסו לציירו. אובמה לא יצא נושא באחריות לבעיות הקשות של ארה”ב כפי שאנשי רומני ניסו לציירו.
5. כולם בארה”ב רוצים לדעת איך העתיד יהיה טוב מההווה – איך חוזרים לחגיגה. אף אחד לא רוצה לשמוע מהמועמדים מול איזה אתגרים ארה”ב עומדת ואיך צריך לקצץ מיסים, לחתוך בתקציבים, לבנות מחדש את המגזר הציבורי ואת זה הפיננסי, וכיוב’. אף אחד מדור הבוחרים לא רוצה להכניס לסלון מישהו שיגיד שהבייבי בומרס פורשים, הזירה הבינלאומית משתנה מהר והמלך עירום. לפיכך נשארנו עם אמירות כלליות שאינן מספקות תשובות או בידור.
6. הכשל הטקטי של רומני מול מנחה “אוהדת” בנושא לוב עוד יכול להתברר כהצלחה אסטרטגית עבורו, אם העיתונאים יחפרו פוליטית במניעים לכך שהשגרירה לאו”ם מיהרה לדבר עם כל גורם אפשרי בתקשורת לגבי הוידאו ביו-טיוב כסיבה למהומות, דבר שיוביל לשיחה רחבה יותר על השלכות מדיניות אובמה על יציבות המזרח התיכון.
7. לסיכום: האמת נעדרת. המערכת משותקת. המגמות חזקות מהמנהיגים החלשים. האזרחים שבוזים. המנצח לא ייקיים והתקומה תאחר לבוא.
קרולי תיקנה את רומני, ואז תיקנה את אובמה. לשני התיקונים נשמעו מחיאות כפיים.
פוסט מצויין.
מה דעתך על הפורמט? משום מה האמריקאים מאוד מקפידים על דיבייטים בפורמט הזה בשנים האחרונות. מעבר למשמעות הסמלית – “בוחרים אמיתיים” שואלים שאלות, והרפרנס ההסטורי של town hall meeting משל היינו במסצ’וסטס של המאה 17, אני לא רואה מה היתרון בו. הסכוי שבוחרים ישאלו שאלות יותר טובות מעיתונאי מקצועי נמוך יותר, וזה לא אפשר לקרולי לנהל את הדיון בכיוונים מעניינים כי היא כל הזמן היתה צריכה לודא שעוד משתתפים יספיקו להציג את שאלותיהם.
בהקשר הזה, קמפיין רומני טעה טעות משמעותית לדעתי כשהסכים לדיבייט בפורמט הזה דווקא בניו יורק (אמנם בלונג איילנד, החלק היותר רפובליקאי של המדינה, אבל בכל זאת ניו יורק). לפחות שלוש מהשאלות היו הרבה יותר קשות כלפי רומני או מופנות ישירות נגדו: השאלה על שכר שווה לנשים, השאלה הישירה איך ישלם את קיצוצי המס שלו והשאלה במה הוא שונה מבוש. אלה שאלות שעיתונאי לא היה שואל בבוטות כזו כי היו מאשימים אותו בהטיה (גם ככה קרולי סופגת אש מהימין שהיא העיזה לומר על משהו שהוא שקר), וסביר שבמדינות יותר מרכזיות פוליטית אובמה היה מקבל שאלות יותר קשות מבוחרים.
(ובנקודה היהודית – לפחות על שלושת השואלים הראשונים אפשר היה לשמוע את המבטא היהודי-יידישאי למרחקים. בכל זאת לונג איילנד…)
לצפוח בדיבייטים האלו ואז לחזור לבחירות אצלנו זה כמו לעבור מהקלאסיקו בקאמפ נואו למשחק באצטדיון האורווה בין מכבי פ”ת לעירוני אשדוד 🙂
לגמרי