הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
“אם USAID (הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי) לא תוכל לתרום לנו כסף ולא נוכל יותר לקיים סמינרים מקצועיים, אז הכסף יעבור מן האמריקאים לשותפים הפלסטינים שלנו, כמו ארגון תאווסל, והנה האירוניה שבדבר. יגיעו ימות המשיח והפלסטינים יזמינו ויממנו את הישראלים לסמינרים מקצועיים”, כך אמר לי בכיר מבית הספר לשלום של נווה שלום, אשר הזמין אותי לפני שבועיים לסמינר מקצועי בעקבה עם עיתונאיות ישראליות ופלסטיניות.
זו הפעם השניה שאני משתתפת בסמינר מקצועי מן הסוג הזה ולמרות שלא תמיד אפשר לראות את הרווח המקצועי בטווח קצר, הסמינרים הללו הם כר פורה לרעיונות לסיפורים עיתונאיים ולקשרים עם עמיתים. הן עיתונאים ערביים מישראל – לצערי אני מכירה רק מעט מהם – והן עיתונאים פלסטיניים.
מי שמאפשר את המפגשים האלה, מי שמממן, תורם, מזין ומפקח על המפגשים האלה, הם כאמור ה- USAID (כמו המפגש האחרון שהייתי בו בעקבה) או האיחוד האירופי (בנסיעה קודמת לטורקיה ועוד קודם לכן לעקבה).
ה USAID, למי שלא מכיר, הוא סוכנות פדרלית עצומת ממדים, הכפופה למשרד החוץ האמריקאי. מתוך סך התקציב השנתי של ארגון הענק הזה, כ 590 מליון דולרים (בשנת 2010) הופנו לפרויקטים שונים בישראל. ישראל לא מובילה את הרשימה. כסף רב יותר הלך לפקיסטן, אפגניסטן והאיטי (ישראל כן מובילה ברשימת תקציב החוץ הכולל של ארה”ב, סך שמתייחס גם לסיוע בטחוני. כאן מדובר רק ב USAID). אחרי קניה וסודאן, ממוקמים הפלסטינים, במקום שביעי עם 380 מליון דולר בשנת 2010.
כן, ה USAID הוא חלק מאותה “מדינה זרה” שלא תורשה לתרום יותר לנווה שלום, כי אבוי, בחלק מן המפגשים המקצועיים הללו מדברים על הכיבוש, על חרם כלכלי, על הקמת מדינה פלסטינית. ממש חתרני.
אז במקום שעמותות ישראליות וגופים שונים בישראל, יקבלו את חלקם הזערורי מתוך ה 590 מליון, ילך הכסף הזה לארגונים פלסטינים הפעילים למען השלום, ואלה יזמינו את אלה, וימשיכו כרגיל.
או, שנווה שלום, כך על פי החוק המוצע, יצטרכו ללכת לועדה כלשהי בכנסת ולהסביר מה הם עושים עם התרומות. על מה מדברים העיתונאים אחד עם השני בחדרי מלון אפלוליים בעקבה (בצחוק. בצחוק. בעקבה אין שום דבר אפלולי), ומה אופי שיתוף הפעולה בין עיתונאיי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לבין עיתונאיי מי שרוצה, אך לא מצליחה, להיות דמוקרטיה.
ומי יודע מה יגלו חברי הכנסת? ניצנים של שיתוף פעולה בתחקיר עיתונאי על מעשים לא לגיטימיים של צה”ל נגד פלסטינים. אממ. חתרני. עורכת וידאו שתיעדה קורבן של ההפגנות בניעלין בסרט חזק המטיח ביקורת בפניהם של הישראלים. סופר חתרני. עדיף שעיתונאי ישראל לא יקבלו רעיונות לתחקירים טורדניים או יחשפו לקטעי וידאו מן הסוג הזה פן תגבר הסרבנות או, לא עלינו, רעיונות לחרם נגד ההתנחלויות.
התיקון המוצע לחוק העמותות ולפקודת מס הכנסה, הידוע לשמצה כחוק להגבלת חופש הביטוי, מתקדם בגלגלי החקיקה של הכנסת. אחרי הגרסה הראשונית של ח”כ אופיר אקוניס (הגבלת תרומה ל 20 אלף ש”ח לכל עמותה שמטרתה להשפיע על סדר היום המדיני והבטחוני) והגרסה הראשונית של ח”כ פאינה קירשנבאום (הטלת מס בשיעור 45% על מוסדות ציבוריים המקבלים מימון ממדינות זרות), מוצע לחלק את העמותות לשלוש:
עמותות התומכות בחרם, סרבנות ועוד כהנה אמירות ועמדות – שבכל מדינה דמוקרטית היו חוסות תחת חופש הביטוי – לא יוכלו לקבל תרומות.
עמותות שיהיו מקובלות על השלטון הישראלי, כמו מגן דוד אדום, יהיו פטורות מן החוק.
והסוג השלישי, עמותות שאינן באחת משתי הקבוצות, יצטרכו לשלם מס של 45% אלא אם יגיעו לועדת הכנסת לבקש פטור, כשהן מתחננות על חייהן וחושפות את קרביהן.
אז הנה, החשיבה היצירתית של אותו בכיר בנווה שלום, נראית פתרון ראוי. כפי שטייקונים מחפשים פרצות לגיטימיות בחוקי המס, כך יחפשו עמותות השמאל את הפרצות בחקיקה המופרכת הזו. ארגונים פלסטיניים הפועלים למען השלום יפנו למדינות הזרות, יבקשו הגדלת תקציב ויזמינו את הישראלים למפגשים מקצועיים. נראה איך תתמודד אז משטרת המחשבות עם ישראלים מבקשי שלום.
Dear Tal,
I enjoy reading your analyses.
I would presume to predict that many of the bill’s supporters would also
find the scenario you described to be a dandy idea!
I know I do.
If our enemies want to use foreign money to try to harm us, by all means let them.
I’m more concerned about stopping those who pretend to be pro-Israeli yet do everything to delegitimize her and boycott its people.
Anyone is welcome to work for Israel’s demise with whomever they please, as long as they pick up the bill instead of falsely advertizing their anti-Israel activity as representing any significant part of the Jewish, Israeli population.
Shabbat shalom and kol yuv.
הי כנען. טוב לשמוע ממך. חושבת שיש הרבה פחות שונאי ישראל בעולם, ממה שנדמה פה לכולם. במיוחד לתומכי החוק. החוק הזה בעיקר פוגע בחופש להביע דעות, להתנגד למה שקורה במדינה. וזה עצוב, שאין לתומכי החוק סובלנות למגוון דעות ולביקורת.
טל יקרה.
לא נראה לי שמה שצריך להטריד אותנו זה האפשרות שהכספים יופנו לפלשתינאים
אני מודאגת יותר מכך שאולי עם הכתבים מהצד השני נחמד להפגש, אבל זה רק כיסוי לכוונות הזדוניות של המנהיגים אצלם המכריזים בגלוי על כוונתם. מפגשים כאלה לא חושפים את הכוונות האלו.
אין לי בעיה שהכספים יופנו לפלסטינים. חבל שלא יתנו לעמותות בצד הישראלי שמנסות לפעול למען נושאים של זכויות אזרח, למען השלום לפעול כאן.
ואיזה כוונות זדוניות בדיוק? לאבו מאזן יש כוונות זדוניות? לסאלם פיאד יש כוונת זדוניות? אני לא מדברת כאן על מנהיגי החמאס בעזה. אלא על אנשים שעומדים בראש עמותות בשטחי הרשות, ברמאללה, בשכם, בבית לחם ובמקומות נוספים.
יש בעיה עיקרית בפוסט שמשקפת אי הבנה רחבה של נושא התרומות. מאוד הופעתי לקרוא את הכתבה כיוון שאני יודעת שארגוני סיוע כמו USAID אינם תורמים לארגונים ישראלים מסיבות שלא קשורות לחוק העמותות (אלא להגדרה הרשמית של מדינת ישראל כ”מדינה מפותחת” שאין מנדט להתיחס אליה כמו אל “מדינות מתפתחות”). בכל זאת הלכתי ובדקתי באתר שלהם ואכן, המשרד שמטפל בתמיכות בזה”ת אינו כולל את ישראל: http://www.usaid.gov/locations/middle_east/countries/
כלומר, באופן רשמי הארגון הזה אינו מצהיר על התמיכה שלו בארגונים ישראלים ולכן מעניין כיצד נווה שלום מקבלים תמיכות מהם?. אני מניחה שהם ממילא עושים זאת דרך שותפים אזוריים- בירדן או בפלסטין. דהיינו הדוגמא הספציפית הזו איננה כל כך מדוייקת וחשוב להסביר זאת.
מבטיחה לבדוק את עצמי שוב בנקודה הספציפית הזו ואם צריך אתקן את עצמי. בסמינר שהייתי בעקבה, לא רק שהם תמכו, הם גם נכחו. על כל פנים, סמינר אחר שהשתתפתי בו מומן על ידי האיחוד האירופי. כך שהטיעון, של הוצאת הכסף מעמותות ישראליות והעברתו דרך עמותות פלסטיניות מקבילות, נותר בתוקף.
שרי, וידאתי את הנקודה. יו.אס.אייד אכן מממנים את הפרויקט. כמובן שהם לא מממנים את כל נווה שלום או את כל הפרויקטים שלהם. נכון להיום, הם לא עושים זאת באמצעות שותפים אזוריים. אבל אם מדינת ישראל תדאג לייבש פרויקטים מן הסוג הזה, אני מקווה שיו.אס.אייד יעבירו את התקציבים למקבילים ברשות, ודרך שם, הדברים המרתקים האלה ימשיכו להתרחש.
I agree that the freedom to oppose what’s going on in the country needs.to be preserved within the normal confines acceptable in the West. But i also believe that the freedom to oppose the *existence* of the state (that’s the jewish state, by the way) should come under serious limitations, as is also customary in the west. Let us not feign ignorance; many of these ngos which get foreign fundingcontest israel’s right to exist and work to rescind it.
Which brings me to Fayyad and Abbas’ dark intentions, which you dismiss out.of hand. One of their *stated* intentions is to reverse israel’s jewish majority by introducing 5 millions arabs into it. Another is known as the stage plan. Some of us remember that.
כנען, אתה יכול להפנות אותי לכוונות המוצהרות של פיאד ועבאס לשנות את צביונה היהודי של ישראל באמצעות הבאת חמישה מיליון ערבים לתוכה?
Yes, Tal. They call it the right of return (for pal. “refugees” under UNRWA’s definition, circa 5 million). It is their official position. Ans while some psychoanalysts of the palestinian mind argue they don’t really mean it, i tend to take the palestinians’ word for it.
http://m.upi.com/m/story/UPI-30901305386845/
החוק להגבלת פעילות סוכנים זרים, המוכר באופן רשמי כתיקון לחוק העמותות ולפקודת מס הכנסה, עושה דבר נורא פשוט ונורא נורא דמוקרטי: הוא מגביל את יכולתן של מדינות זרות להתערב בויכוח הפוליטי הפנימי במדינת ישראל.
לאיש אין בעייה שהחבר’ה בנווה שלום (יישוב כ”כ מסוכסך בתוך עצמו, בעקבות מקרה טראגי, שפשוט פתטי לראות מישהו שחושב ברצינות שהם יפתרו לנו את הסכסוך במזה”ת…) ינהלו כנסים על הכיבוש המשחית, על ההדרה, ההשתקה, ושאר מילות PC משעממות. יש בעייה גדולה עם זה שאתה הכנסים הללו מממנות ממשלות זרות, שבוודאי לא היו רוצות שמדינות אחרות יממנו כנסים בתחומן למען עצמאות סקוטית, או עצמאות באסקית, או עצמאות קורסיקנית, או ריבונות אינדיאנית בתחומים שמעבר להקמת קאזינו בשמורה…
אתה מבינה, העובדה שהשמאל הישראלי לא מצליח לשכנע אנשים מבלי להזדקק להתערבות מדינתית זרה, היא טרגדיה לשמאל. אני מסכים לגמרי. מצד שני, אולי יש מקום לבדוק שמא לעמדותיו המצחיקות של השמאל (“אביב ערבי”, “כיבוש-כיבוש-כיבוש”, “אם רק נתקפל מספיק יהיה חומוס בדמשק” וכל שאר הקלישאות הלעוסות) יש חלק באי הצלחתו של השמאל?
האמת היא נורא פשוטה, ולו התקשורת בישראל הייתה קצת פחות מונוליטית – כנראה שהיינו זוכים לראות הרבה טורים כמו זה שכתב יותם פלדמן (צאצא למשפחה עמותית למופת, שכנראה היה לו משברון קטן שמאז יצא ממנו…) :
“לא רק שצמחה קהילה של זכויות אדם, אלא שגם חבריה החלו להתפרנס מכך באופן סביר ומעלה. מכונית הסובארו הלעוסה-מהוהה של אבא שלי, הפכה לפז’ו, הפז’ו להונדה, וההונדה ל-BMW. כך גם הדירה השכורה ביפו שקודם לג’נטריפיקציה היתה לבית די מרווח בתל אביב (בו אני מתגורר כיום). אין ספק שקבוצה נאיבית יחסית ומחויבת באופן אותנטי לעקרונות של צדק ודמוקרטיה, החלה לראות גם תמורה כספית ליגיעתה.”
כאן הכל מתחיל וכאן הכל נגמר. יש כמה אלפים שמתפרנסים מייצוגם של אינטרסים זרים, והחוק הזה מאיים על פרנסתם. זכויות האדם אולי עניינו את חלקם בעבר (אני יותר ציניקן מיותם פלדמן, ובניגוד אליו, אני חסיד קטן מאוד של הוריו…), אבל כיום זה ביזנס. החוק מפחיד אותם לא בגלל אופיו העלק-אנטי-דמוקרטי (כאמור, אין מדינה בעולם שתסכים שמדינות אחרות יסבסדו פעילות שתכליתה ביטול זהותה הנוכחית של המדינה – ע”ע עדאלה), אלא בגלל שאכיפתו תוביל ללשכת התעסוקה ולירידה דראסטית באיכות החיים (החבר’ה התרגלו לכנסים באירופה, צפון אמריקה – ולעתים, לדאבון הלב, גם בעקבה…).
לגבי האפשרות לעקוף את החוק – אם החוק יעבור, ויבוצע כזה ניסיון עקיפה, קלי קלות להעביר תיקון שימנע את העקיפה. אני פאסימי לגבי יכולתו הנפשית של ביבי לעמוד בלחצים האנטי-דמוקרטיים שתכליתם לאפשר לסוכנים הזרים להמשיך לפעול, כך שהשאלה היא אקדמית גרידא.
תגיד, נלך עם התיזה שלך ונניח שיש אנשים שנהיים עשירים מן העמותות האלה. איפה זה משאיר ישראלית כמוני? אני לא רואה מזה שקל. אבל כן לומדת המון. כן נחשפת לעמיתות במקצוע שלי שעובדות ברשות הפלסטינית. אין לזה שום ערך לדעתך? אגב, מאז שכתבת את תגובתך, אני מבינה שלאור המלצת היועמ”ש, נתניהו החליט לסגת מן החוק הזה.
ובנוגע לאמירה הכללית שלך, למעורבות של מדינות זרות, הרי שזה ברור שלארה”ב יש זכות ועוד איך להעביר כספים לאיזה עמותות אזרחיות שבא לה ולקדם את כל האינטרסים שהיא מוצאת לנכון באזור. כולל שלום.
אם נלך לפי התיזה אז כדאי שנתייחס למה שכתבתי ולא למה שלא כתבתי…
לא כתבתי שאנשים נהיים עשירים מזה. כתבתי (יותר נכון, יותם פלדמן כתב) שיש פרזיטים שחיים מזה. עשירים? רובם לא עשירים, אבל בהחלט התברגנו מלעבוד כתועמלנים בשכר מטעם ממשלות זרות…
העובדה שביבי החליט לנהוג בפחדנות לאור המלצת היועמ”ש (שגם היא לא בדיוק עדות לעמידה נחושה על הגנת החוקתיות, אלא יותר תגובת-בהלה מכך שהברנז’ה הייתה עורפת את ראשו, לו העז להימנע מלצאת כנגד “החוקים שהורגים את הדמוקרטיה”), לא ממש צריכה לשנות משהו לגבי אמיתותו האובייקטיבית של הטיעון שעומד מאחורי החוק שהוצע: מדינות זרות שמממנות תעמולה פוליטית הן תופעה אנטי-דמוקרטית במובן הבסיסי ביותר.
לי ממש לא ברור שלארה”ב, או לכל מדינה אחרת, יש זכות לקדם כאן אג’נדה פוליטית שרוב הציבור מצביע נגדה (דהיינו, פיסת נייר שלמענה ייעקרו רבבות ישראלים, ובסיומה נצא למלחמה חדשה, אחרי גל טרור גדול – כמו כל הפעמים הקודמות, את יודעת…).
נורא מגוחך שכל אלה שזועקים השכם והערב למען הדמוקרטיה, חופש הביטוי, ושאר מליצות – חיים נורא בנוח עם זה שגורם זר מנסה להכתיב לציבור כאן מדיניות שאינו מעוניין בה, באמצעות קניית סוכנים בתשלום. טוב, האמת היא שזה לא מגוחך – הדמוקרטיה לא באמת חשובה לרוב תומכי השמאל – בטח לא כאשר יישומה משמעו שהצד השני עלול לשלוט…
סקרלט?
אסור שועדת הכספים תחליט על פטור באופן פרטני לכל עמותה. זה מגוחך וחסר תקדים. או שהחוק קובע שאסור או שמותר