הפרט הכי מעניין בתעודת הלידה של אובמה: לא מקום הולדתו

הייתי חייבת להכנס להציץ בתעודת הלידה הירוקה של הנשיא האמריקאי, ברק אובמה. כשרוני שלי נולדה בבית החולים שיידי גרוב, במרילנד עשרה ימים לפני שהנשיא ג’ורג’ בוש הביס את ג’ון קרי בבחירות 2004, אמרתי לרופא המיילד ד”ר ישראל אלתר (רופא מחונן, אדם מקסים וישראלי לשעבר), שהנה היא כבר יכולה להיבחר. יותר חכמה מאחד המועמדים, כריזמטית בהרבה מן האחר. הילדה הגיחה מן הכרס הענקית עם תעודת לידה של מדינת מרילנד וגם עם דרכון אמריקאי, ולולי ההורים המולטי-ציונים שלה שניתקו אותה מן המולדת מרילנד וסחבו אותה בגיל חמש לישראל, בטח היום גם היתה לה אנגלית משובחת.

ד"ר ישראל אלתר והאחות ג'ואן מחייכים למצלמה באוחזם את האזרח האמריקאי ונשיא עתידי בפוטנציה, עמית שניידר, 18 ליולי 2008

אבל אניח רגע לתעודות הלידה של רוני ועמית שניידר. ניסיתי להבין מה פתאום אובמה החליט להענות לקריאות המטורפות, לפרסם את תעודת הלידה במלואה, אחרי שבקפמיין הבחירות ב 2008, נענה כבר לטירוף ופרסם גרסה מקוצרת של התעודה. הרי אף אדם רציונלי בארה”ב לא באמת מאמין שלתנועת ה birthers (תומכי תיאורית הקשר שאובמה אינו אמריקאי ולכן יש לבטל את בחירתו)  – יש בסיס כלשהו. מדוע הוא מקשיב למשוגעים כמו דונאלד טרמפ, הטופח לעצמו על השכם כמי שגרר את הנשיא לכך?

דעתי היא שהוא פשוט רצה לחסל את הדיון הציבורי בעניין בשלב מוקדם מאוד של הקמפיין. אחרי הפרסום הוא מקווה שהנושא הזה ידעך והוא יוכל לנהל קמפיין בחירות בלי לעסוק בשטויות.

בהזדמנות זו כשהסתכלתי בתעודת הלידה של אובמה, לא יכולתי לפספס פרטים בולטים ומרתקים הרבה יותר ברקע ממנו צמח הנשיא. אביו המת, הקנייתי, שהעניק לו את שמו האמצעי חוסיין – הוא לא הדבר המעניין. אמו, אן דונהאם, היא הפאזל הכי חשוב בסיפור חייו של אובמה, עניין אשר למרבה הצער מעסיק פחות מדי את התקשורת האמריקאית (לפחות אם בוחנים זאת לעומת העיסוק בהיותו אזרח אמריקאי או לא).

היא היתה רק בת 18 כשנולד. לא עבדה ולא עמדה בתחילתה של קריירה (מי עושה זאת בגיל 18?). תוך זמן קצר אחרי הלידה, היא הפכה לאם חד הורית כשאביו חזר לקניה ונשא נשים אחרות. כשאובמה היה בן שש עברה עימו לאינדונזיה לחיות עם בעלה השני וכשהיה בן עשר, ומעט אחרי שנולדה אחותו הקטנה, שלחה אותו לבד להוריה בהוואי. בשנים שלאחר מכן, נסעה וחזרה בין הוואי לאינדונזיה, כשברק הקטן גדל ללא אב וללא אם (אצל סבא וסבתא).

בתור אמא לילדים בגילאים הרלבטנים, אני חייבת לומר – השנים האלה, כשאמא רחוקה, כשאבא כמעט לא קיים (הוא כן הגיע לבקר את בנו בהוואי פעם אחת), הן הדבר המעצב באישיותו של אובמה ואת השנים הללו יש לחקור. לא את הנתון המטופש של המקום בו נולד. אובמה הציג את סיפור חייו כמי שקיבל הזדמנות מהוריו, אמו הביולוגית ואביו המאמץ האינדונזי, לשוב לארה”ב ולזכות בהשכלה משובחת.

ואני התקשתי להאמין שזה הסיפור. השכלה היא הדבר הכי פחות חשוב בחייו של ילד בן 10. ואני מודה שהטיעון שלי נטול בסיס עובדתי ומגיע הישר מן הבטן: אמא (או כל הורה) השולח/ת ילד בן  10 הרחק לארה”ב, כמה חודשים אחרי שנולדת תינוקת חדשה, מסכנ/ת אותו בגדילה עם תחושת נטישה קשה. לכל החיים.