המוסלמים המעטים שהצביעו לליכוד

חבר הכנסת לשעבר עבד אל-ואהאב דראושה קיבל טלפון מראש הממשלה בנימין נתניהו אחרי מערכת הבחירות של 1996 והזמנה למו”מ ואף אולי להצטרף לקואליציה. נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו בראשות הליכוד והממשלה (בחירה ישירה), רצה שדראושה יביא את המפלגה הדמוקרטית הערבית (מד”ע) להיות חלק מן הקואליציה. דראושה הופתע, ניהל דין ודברים עם ראש הממשלה ויחד עם ח”כ טלב א-סאנע, החליטו שלא להצטרף לממשלה. “נתניהו דווקא רצה ללכת למהלך הזה, אבל שני הפוליטיקאים האלה הרגישו שזה יכול להיות בעייתי בקרב הציבור הערבי ולא נכנסו” כך סיפר לי השבוע מוחמד דראושה, מנכ”ל משותף ביוזמות קרן אברהם, ארגון הפועל לקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל.

“זה היה בעבר, הליכוד ניסה, אבל היום זה כבר לא קורה” אומר דראושה (בינו לבין ח”כ דראושה יש קשר משפחתי מדרגה רחוקה) “הליכוד לא פונה בשום אופן לחברה הערבית. לא מבקש תמיכה מן הציבור הזה, לא במישרין ולא בחדרי חדרים. הם לא עשו פרסום פוליטי במהלך הקמפיין בשפה הערבית. הם העבירו מסר קיצוני באמצעות שיבוץ משה פייגלין במקום גבוה ברשימה. הם הדיחו את הקולות השפויים בליכוד, כמו בני בגין, מן הרשימה והפכו את הליכוד למפלגה שנתפסת עוד יותר קיצונית בקרב הציבור הערבי.”

בשנים האחרונות ההנחה היא שאין לליכוד תמיכה כלשהי בקרב הציבור הערבי-המוסלמי בישראל. לא כך הדבר בקרב האוכלוסיה הדרוזית, שבניה משרתים בצבא ואשר לה כוח פוליטי מסוים בקרב צירי ועידת הליכוד. אך למרות שלכאורה הדבר מובן מאליו, בכל זאת כדאי לשאול מדוע המפלגה הגדולה בישראל, אשר לה הצביעו למעלה מ 885 אלף אנשים בישראל, לא מנסה בכלל, באופן מוחלט, לנהל דיאלוג כלשהו עם נתח גדול מאוד של הציבור הישראלי.

אדם מתוך הליכוד, שהיה חלק מן הקמפיין אמר לי השבוע שמעבר לעניין המובן מאליו –  העדר התקדמות כלשהי בנושא הפלסטיני בארבע השנים האחרונות – הקרע בין הציבור המוסלמי לליכוד הוא עמוק ביותר. “לדוגמה, כאשר ח”כ ג’מאל זחאלקה (בל”ד) רצה להעביר הצעת חוק שתחייב את מוסדות הלימוד בישראל ללמד על הטבח בכפר קאסם, משרד החינוך בראשות השר גדעון סער מן הליכוד התנגד. לומדים את הנושא הזה ממילא, השיבו לזחאלקה. גם בחומר הלימוד לבגרות בהיסטוריה וזהו גם חלק מקורס קצינים, בנושא של פקודה בלתי חוקית בעליל. הנחת היסוד בתוך הליכוד כיום היא שאין שום שיתוף פעולה עם הציבור המוסלמי, שהם לא מעוניינים ושאין להם שום תמיכה בליכוד.”

וזה נראה לכם מצב סביר, הקרע הזה? “לא. אני יודע שיש כ 20 אלף מיישובים דרוזים ומוסלמים שהצביעו לליכוד, אבל זה בעיקר דרוזים. ומי שהביא אותם זה סגן השר איוב קרא, שהיום בעצמו נפלט מרשימת הליכוד לכנסת. השר ישראל כץ הוביל כמה מהלכים חשובים בתחום התחבורה ביישובים ערביים, כדי להקל על יציאת נשים ערביות לעבודה, ואף אחד לא מעניק לו הכרה ציבורית על כך.”

יש איזה סיכוי לקירוב לבבות כיום בין הציבור הערבי-מוסלמי לבין מפלגת השלטון? “לצערי זה נראה חסר סיכוי” אומר דרואשה “אני לא רואה שום מצב שרע”ם-תע”ל, אחמד טיבי, נניח, יוזמן על ידי נתניהו בכלל למו”מ קואליציוני. מפלגת הליכוד הפכה בעיני הציבור הערבי למפלגה שאינה פונה לציבור הרחב, אלא רק לימין, אפילו לימין קיצוני. היא לא מתנהגת כמו מפלגה שכל גווני החברה הישראלית נוגעים לה. מאחר ולא היה להם שום מצע כתוב במהלך הקמפיין, אז אפשר היה להסתמך רק על האמירות שלהם כלפי הציבור הערבי ואלה היו אמירות בוטות, מדירות ומתגרות. אם תחפשי מי מן המוסלמים הצביע להם, תתקשי למצוא.”

בחיפוש במפת ההצבעה הצלחתי לדוג מעט מקומות, יישובים ערבים-מוסלמים שבהם היתה הצבעה מרוכזת ליכוד. אחד מהם זה פורדייס, שם 15% מן המצביעים בחרו בליכוד (465 איש). מקומות נוספים הם עילוט, באזור נצרת עם 9% לליכוד (176 איש) ובסמת טבעון באזור שפרעם עם 7% (119 איש) ויש עוד כמה מקומות מפוזרים ברחבי הארץ. על פי חישוב שהתבצע בליכוד, בסך הכל, מקרב האוכולוסיה המוסלמית (המהווה 75% מן הציבור הערבי בישראל) בחרו בליכוד כ 5000 איש.

פולטיקאי ערבי בכיר איתו שוחחתי, שהעדיף להישאר בעילום שם ציין כי במידה רבה, הפוליטיקה במגזר הערבי הושחתה מאוד בעשורים האחרונים, לרבות תשלום שוחד הצבעה ביום בחירות כדי שאנשים יגיעו לקלפיות ויבחרו. במקביל, הוא מציין, התופעה של ירידת התמיכה במפלגות הציוניות מאפיינת את ההצבעה הערבית מאז ראשית שנות ה 90.

ואיך מסבירים את ההצבעה לליכוד במקום כמו פוריידיס? “זה מקרה פרטי של אינטרסים מקומיים. ראש העיר של פורדייס מעוניין בקשר עם הליכוד והוא משחק את המשחק הפוליטי. זו לא הצבעה רעיונית, אלא הצבעה על בסיס אינטרס. בשאר היישובים הערבים המוסלמים לא מוכנים לקבל את כללי המשחק הפוליטי ולכן הם לא בקשר בכלל עם הליכוד.”