הנשים בכנסת ה-19: האמנם יש עתיד?

51 אחוז מתושבי המדינה נמצאות – כמעט כמו קודם – בתת ייצוג של חמישית מן הכנסת. וגם כאן מפלגת יש עתיד היא הפתעת הבחירות האלה

פוסט שלי בראשי של סלונה

הייצוג הנשי בכנסת ה-19 השתפר רק במעט. 26 חברות כנסת יכללו בכנסת החדשה, לעומת 24 נשים בכנסת היוצאת (למספר של 23 הח”כיות המכהנות, הוספתי גם את ציפי לבני שכיהנה כח”כ כמעט לאורך כל הקדנציה). ושוב למדנו שללא הסדרים פנים מפלגתיים, המקבעים את מקומן של הנשים בשיעורים של לפחות 30%-40%, ההסתמכות על הרצון הטוב של המתפקדים ואחריו על הציבור לא עוזרת.

במפלגת העבודה למשל, רק 4 נשים בפנים, כששתיים מן הנשים שקיוו להיכנס לכנסת, נדיה חילו ונינו אבסדזה, נדחקו למקומות 18 ו-19 ונותרו בחוץ. גם בתנועה, מפלגה בראשות ציפי לבני, אישה שלעולם לא הבינה את הצורך בייצוג נשי ודחקה את הנשים בעשיריה הראשונה שלה למקומות 9 ו-10, נתקבלה רשימה עם אישה בראש המוקפת בגברים בלבד.

בבית היהודי, עם שוך הקרבות והירי בתוך הנגמ”ש, נותרה הרשימה גברית וצבאית ברובה. לזכותם ייאמר שבמפלגה שצמחה בבחירות הללו על שרידי המפד”ל, השכילו לשריין אישה, איילת שקד במקום ריאלי, ואישה נוספת במקום העשירי. ולמרות שמדובר רק בשתי נשים מתוך רשימה של 11 גברים, זהו בכל זאת הישג נאה לציונות הדתית (כי בימיה היפים של המפד”ל היתה במפלגה אישה אחת בלבד). מתוך סך המתפקדים במפלגה, היו מתפקדות רבות והן גם השפיעו על הרשימה.

ח”כ ציפי חוטובלי וח”כ מרב מיכאלי מתעמתות כשבוע לפני הבחירות

נותרנו עם ממשלת השלטון, הליכוד, שלא הביעה עניין בקידום הנשים בתוך המפלגה, וכך מספר הנשים שם נובע משריון מקומות ספציפי ומוגבל ולא נובע ממוכנות אמיתית שלהם להתחבר לצעירות וצעירים ולהתקדם ל-2013. אין ספק שמפלגה מובילה פוגעת בעצמה, כשהיא מציגה פנים גבריות בלבד. בפני הליכוד, ובעיקר בפניו של ראש הממשלה, מונח האתגר הבא: מינוי יותר נשים (רצוי: לפחות שליש) לממשלה ולקבינט המדיני-בטחוני.

יש לנו מרצ נהדרת

מרצ היתה ועודנה המפלגה היחידה המתייחסת כיום לנשים באופן שוויוני. מתוך ששת הח”כים, שלוש נשים. ח”כ מיכל רוזין וח”כ תמר זנדברג הן הפנים הרעננות של המפלגה. בחד”ש קיוו להגיע לחמישה מנדטים, ולו רק כדי שנבילה אספניולי תשתלב בכנסת הבאה. לקח עבורם לפעם הבאה: עדיף למקם נשים במקומות ריאליים ולא לבנות על הבוחרות ביום ההצבעה שידחפו את האישה שדחקתם לסף הכניסה.

ולפני שניגע בתקדים היפה שהציב יאיר לפיד – אציין רק שש”ס, יהדות התורה ורע”ם-תע”ל, שלוש מפלגות דתיות בעלות כוח משמעותי בקרב ציבוריהן, ממשיכות לדבוק במסורת הנוראית של הדרת נשים. נותר רק לקוות שהעתירות לבג”צ נגד אופן התנהלותן ימשכו ביתר שאת (עם 6 ח”כים של מרצ, אולי יש סיכוי לקצת יותר אקטיביזם נגדם).

ועכשיו, להפתעת המערכת – מפלגת יש עתיד. שננו את שמות שמונה הח”כיות החדשות מן הסוף להתחלה: יפעת קריב, רינה פרנקל, פנינה תמנו-שטה, רות קלדרון, קארין אלהרר, עדי קול, עליזה לביא וגרמן יעל. נבחרת הנשים של יאיר לפיד היא אכן קבוצה מאוד מרשימה (אם כי חסרת ניסיון).

הצלחתו המסחררת של לפיד בקלפיות הציבה רף חדש ומרגש בפוליטיקה הישראלית. בתחילת הדרך הוא קבע את הנורמה – 40% נשים לפחות – ועמד בדיבורו. אמנם תקנון המפלגה נתון כולו לידיו האישיות של לפיד, אך אם זהו הסטנדרט, יש לקוות שלא ירד ממנו.

נסעתי אתמול לראיין בוחרות דווקא בנתניה, עירם של עליזה לביא ויואל רזבוזוב, וחזרתי מן הקלפיות נדהמת. כמעט כל אישה ששוחחתי איתה אמרה שהיא מצביעה ליאיר לפיד. צעירות, מבוגרות, דתיות וחילוניות. עם הכוח שצבר לפיד בקלפיות, הוא באמת יוכל לבצע את השינויים שעליהם דיבר כל הקמפיין. שינוי אחד בסיסי, שעליו המלצנו כאן בסלונה בראש השנה, הוא נטילת משרד הפנים מן הידיים של ש”ס והעברתו לידיים חילוניות. ואין מינוי ראוי יותר מיעל גרמן לאישה הראשונה בתולדות ישראל שתהיה שרת הפנים.