הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מי הם המנצחים והמפסידים של השבוע הפוליטי?
מנצחים
1.
שר החינוך נפתלי בנט, יצא וידו על העליונה מאירועי עמונה. מדוע? כי הוכח שהוא ניסה לעשות הכל עבור הציבור שלו ורק מסיבות שאינן בשליטתו (בג״צ, קיצוניים, החיים עצמם) – הוא לא הצליח למנוע את הפינוי. אנשי עמונה לא הפנו את חיציהם כלפיו, ומתנחלים שאינם מעמונה לא נשמעו זועמים עליו במיוחד. התמונות שהגיעו מסוף הפינוי, של התבצרות אלימה של צעירים פרועים והפעלת כוח של המפגינים נגד השוטרים, מיצבו את בנט אפילו עוד יותר טוב (הוא הרי לא הגיע לשם השבוע, הלא כן?)
2.
שר האוצר משה כחלון, ההולך בין הטיפות לא סובל משום ריקושטים לאחרונה. כל שבוע שמתעסקים בו בפינוי התנחלויות, חקירות נתניהו, בעיות של מו״לים אל מול פוליטיקאים, סיגארים ושמפניות, הוא רווח נקי עבורו. בשעה שבכנסת מתרוצצים ימינה ושמאלה בויכוח על סיפוח והסדרה – כחלון בכלל היה ביפן בימים האחרונים וחתם על הסכמים מסחרים. לא רע. אויר פסגות יפני.
משה כחלון ושר החוץ היפני פומיו קישידה, עמוד הפייסבוק של כולנו
3.
אהוד ברק? הוכיח שהוא עדיין מצליח לגרור את העיתונות לאירוע שאין בו כמעט דבר. האם הוא יצא מנצח? תלוי מה קיווה להשיג. ניכר שבתוך מפלגת העבודה הוא מצליח לעורר שיח.
4.
בית המשפט העליון של ישראל בשבתו כבג״צ הוכיח לאזרחי ישראל – פעם נוספת – שהחלטות שיפוטיות יכובדו וימולאו ודין צדק מופעל ויופעל, גם כאשר הנפגעים מהשתלטות על קרקעות אינם אזרחי ישראל. במהלכן של אינסוף שעות שידורים בכלי התקשורת דיברו אנשי עמונה ו/או שליחיהם בתקשורת וציינו שלא נשמעה עמדתם, שלא היה להם יומם בבית המשפט, שאין בעלות פלסטינית על הקרקע – אך הדברים נדחו מכל וכל.
מפסידים
1.
רן ברץ, יצא מופסד מבית ראש הממשלה. שנה של חשיפת הגיגיו, עיסוק בכתביו, ביקורת קשה מוושינגטון בימי אובמה ודווקא כאשר הסגנון הטראמפיסטי (כל הזכויות שמורות לברץ) מנצח: הוא בחוץ. משה שלא זכה להיכנס. לפני חודש וחצי הוא כבר שוחח עם נתניהו בעניין. האם זה הגיע אחרי מגילת-אילנה-דיין שפורסמה מטעם ראש הממשלה? נטו, הוא היה בתפקיד בקושי חצי שנה.
2.
תושבי עמונה, שניסו לגייס את הציבור הישראלי איתם והתנגדו לפינוי עד לרגע האחרון. אבל אחרי שכל המדינה וכל הזירה הפוליטית וכל התקשורת עסקה בהם וניסתה לשכנע אותם שעליהם לקום ולעזוב, הם המשיכו להתנגד. התושבים מימשו את זכות המחאה, אך ביממות האחרונות נכנסו לתוך בתיהם מאות צעירים שהתנגדו באורח יותר אקטיבי ואלה הן התמונות שיזכרו בסופו של דבר מפינוי עמונה. הציבור הרחב כבר לא היה איתם. למי שיצא מעמונה אין מקום חדש מוגדר, וחוק ההסדרה שהוא חוק סיפוח, האמור להיות הצ׳ופר שלהם, לא מקבל את הגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה.
3.
משרד התקשורת. עושה רושם שהם הולכים להפסיד את השר שלהם (אמנם מדורג במפסידים, אך עשוי להיות הרווח של כולנו). מספר בג״צים סביב פעילות נתניהו כשר התקשורת מאז דצמבר 2014, הוגשו כבר. יו״ר הקואליציה, דוד ביטן ציין לאחרונה שנתניהו לא היה צריך לקחת את התיק הזה. בבזק הוא מנוע מלטפל (חברות עם אלוביץ׳) ואחרי שהודיע מעל בימת הכנסת שיחסיו עם מילצ׳ן היו של ״מתנות בין חברים״, היום בו יכריזו עליו כנבצר מעיסוק בתקשורת.
4.
ראש הממשלה נתניהו ומחלקת הניו מדיה של נתניהו. ניסו קצת טראמפיזציה. לא עבד. האשים את התקשורת בדיווח על משבר מדומין עם מקסיקו. גם זה לא עבד.
President Trump is right. I built a wall along Israel's southern border. It stopped all illegal immigration. Great success. Great idea 🇮🇱🇺🇸
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) January 28, 2017
5.
מחלקת הניו מדיה של משרד האוצר. ניסו קצת טראמפטיזציה. לא עבד. לא יזיק לכל העוסקים בניו-מדיה לעשות חישוב מסלול מחדש. מה שעובד עבור הנשיא האמריקאי לא צריך ונקווה שלא יחול בכל העולם.
הערה לגבי בית המשפט העליון:
ניצחונו (ליתר דיוק: ניצחון שלטון החוק) עשוי להתברר בהמשך כניצחון פירוס. נדמה שמעולם לא הייתה קואליציה כה נחושה ועוינת כלפי שלטון החוק ומערכת המשפט, ופינוי עמונה רק מעצים ומלבה את המוטיבציות וההתבטאויות כלפי המערכת. משה כחלון מצטייר כילד עם האצבע על הסכר, היחיד בקואליציה שמונע חקיקה דורסנית כלפי בית המשפט. לא בטוח שזה יספיק.