גלאון: מרצ זקוקה לפריימריז פתוחים כדי להביא קהלים חדשים

 

טל: שלום לח״כ זהבה גלאון, יו״ר מרצ ותודה על הסכמתך להתראיין בקבוצת החלוצות של הפלוג.

אנחנו מודעים לזמנך המוגבל ולכן ננהל את זה כך: אני אשאל 2 שאלות ראשונות ולאחר מכן נפתח את הבמה ל 120 פלוס מנויים של הפלוג שנמצאים פה על הקו.

טל: בינתיים נשמח לקבל תמונה שלך על המקלדת (למען התיעוד וגם כדי שנראה שזו את שם…)

גלאון: שלום לכולן ולכולם

טל: תודה

אז אני שואלת בקצרה

1) לאחרונה עלתה האופציה לערוך פריימריס פתוחים במרצ. ההצעה אמורה לחול על הרשימה וגם עליך אישית ועשויה לעלות לך בכיסא. כל מה שתבקשו מן המשתתפים הוא חתימה על טופס של אדם לפיו הוא תומך בדרכה של מרצ ואינו חבר במפלגה אחרת. האם את לא מרגישה שזה מהלך מאוד תמים, שיטיל פריימריז יקרים מנשוא על מועמדים ומקור רב לשחיתות ורמאות כולל של גופים חוץ מפלגתייים שיבחשו לכם.

‬גלאון: מרצ חייבת להתחדש, להשתנות, ולהפתח לקבוצות המגוונות בחברה הישראלית, לכן אני תומכת בפריימריז פתוחים, מהלך חדשני שעוד לא נוסה בישראל. היא אינה יכולה להמשיך ולבחור את היו”ר וחברי הכנסת במסגרת ועידה של אלף איש, דבר שהיה נכון אולי לזמנו. זאת תהיה דרך שתאפשר לאנשים במקומות שונים ברחבי הארץ במרכז ובפריפריה להציג מועמדות ולהבחר. כל שיטת בחירות קיים בה חשש של אלמנט השחתה, וצריך לקחת את זה בחשבון ולייצר מנגנונים שיבטיחו איזונים ובלמים. אבל הדבר החשוב הוא קבלת העיקרון של הפתיחות. הפרטים לגבי מודל הבחירה עדיין לא לובנו, תוקם ועדה שתצטרך לגבש את הפרטים ולהביא לאישור מוסדות מרצ. אני רואה בעיני רוחי עשרות אלפי שוחרי ותומכי מרצ שיבואו ויקחו חלק פעיל בעיצוב הרשימה של מרצ לכנסת, הן ליו”ר והן לחברי הכנסת. פריימריז פתוחים במרצ הם הסנונית הראשונה שתחייב את גוש המרכז-שמאל לערוך פריימריז גם בגוש לגבי העומד בראשו בבחירות לראשות הממשלה, לכן יש חשיבות כל כך גדולה שמרצ תהיה המפלגה הראשונה שלא תחשוש לקיים הליך כזה.

טל: זהבה – גם במחיר של הכסא שלך? של הפסד המקום הבכיר שלך במרצ?

גלאון: אין ביטוח! מה שמדריך אותי זו טובתה של מרצ וטובתו של גוש המרכז שמאל.

טל: השאלה השניה (שלי) ואחר כך נפתח לחברים פה.

2) את מכירה את הטענה שעל מפלגת העבודה השתלט שמאל או כמו שאחרים מכנים זאת ״שמאל קיצוני״ ושהח״כים שם, כגון סתיו שפיר, זוהיר בהלול, יוסי יונה ואחרים – צריכים להשתלב במרצ. את מסכימה עם כך? מרצ אולי צריכה להתמזג עם העבודה ולבלוע במרכז שמאל חלק מחילוקי הדעות כדי לייצר גוש רחב משמעותי?

יעקב: ☝

יותם : ☝

טל: השואלים הבאים אחרי – יובל ב., אייל מ.

שקד:☝

חנה: ☝

בן : ☝

טל: אם יובל לא נמצאת אז : איל, ואחריו יעקב, יותם, שקד, חנה, בן.

גלאון: אני מתקוממת על השימוש במושגים של “השתלטות” ו”שמאל קיצוני”. מפלגת העבודה היא סופר מרקט, יש בה אנשים שמזוהים עם הימין, המרכז והשמאל. אני וחבריי, לא במקרה, לא מצאנו את עצמנו מעולם במפלגת סופר מרקט. זה לא חשוב שיש שם אנשים שמזוהים עם השמאל, מה שחשוב הוא המסגרת הארגונית לה הם משתייכים ואיך הם מצביעים. במסגרת הזו יו”ר העבודה הגדיר את העבודה כמפלגת מרכז, כמי שאסור לאנשיה להיחשב ל”אוהבי ערבים”. האמת? זה מביך. אני חושבת שצריכה לקום חזית דמוקרטית רחבה להחלפת השלטון, חזית שבה כל מפלגה תשמור על דגליה וערכיה ותתאחד סביב המטרה של החלפתו של נתניהו והחלפת השלטון לטובת שלטון שוחר שלום, שוויון, והגנה על זכויות המיעוט.

אריאל:☝

טל: כפי הרעיון של ציפי לבני.

טל: אוקיי. פותחת לחברים פה. יובל האם את כאן? ואם לא – אז איל מן. בבקשה

אייל: שלום ח”כ גלאון, תודה לך על הראיון. האם יש אישיות כלשהי שלדעתך ראויה יותר מן השאר להוביל את מפלגת העבודה?

 טל ה׳: ☝

גלאון: אני לא מתערבת בענייני הבחירה של מעצמה זרה אחרת, גם אם היא מעצמה ידידותית ולכן לא מתערבת בענייני בחירת היו”ר במפלגת העבודה. אמנם יש באוויר ריח של בחירות אבל לצערי הן לא באופק, נתניהו הולך להעביר תקציב דו שנתי, מה שיאפשר לו לפי הערכתי כהונה עד 2019. הדבר הזה מותיר מספיק זמן לראשי הגוש להיפגש, להתארגן באופן אחראי, ולקבל החלטות מושכלות לגבי אופן הבחירה לראשות הגוש.

יעקב: היי זהבה, בראיון שערכת אצל אריה גולן ב14/9/14 אמרת כך: “ראיינת לפני את השר שטייניץ שדיבר על האיום של דעאש, אין ספק שהוא איום רציני אבל אין ספק שהפתרון היום של דעאש הוא בהגעה להסדר עם הפלסטינים” האם את עומדת מאחורי האמירה הזאת ואם כן אשמח להסבר איך אנחנו קשורים לטרור הגלובלי, הרי הטיעון של השמאל בויכוח עם הימין הוא שהטרור בישראל אינו כבכל העולם אלא רק בגלל הכיבוש.

טל: אחרי התשובה ליעקב – יותם, שקד, חנה, בן

[התשובה מתארכת]

טל: בינתיים מחכים

גלאון: האינטרס הישראלי המיידי הוא להגיע להסדר עם הפלסטינים ולהפסיק לשלוט על חייהם של מיליוני אנשים, כך אמרתי גם בראיון בזמנו אצל אריה גולן וכך אני אומרת גם היום. טענתי אז שאנחנו במציאות מזרח תיכונית חדשה, שכוללת שחקן איסלאמי רדיקלי חדש וכדי להתייצב לצד המדינות שנאבקות בטרור האיסלאמי הרדיקלי אנחנו צריכים בראש ובראשונה לסגור את בית החרושת למוטיבציה לטרור מקומי- הכיבוש. אין בדבריי משום הצדקת טרור- לא מקומי ולא בינלאומי, רק אני יודעת שאי אפשר להמשיך קרוב לחמישה עשורים לשלוט על עם אחר. חייבים להבין שישנו קשר מובן מאליו בין יאוש לטרור ואת המוטיבציה הזאת צריך לגדוע. אם ישראל רוצה להיות שחקנית מרכזית במאבק בטרור האיסלאמי הרדיקלי היא חייבת לפנות לעצמה את המשאבים הדרושים להתמודדות הזאת.

יותם: חה״כ גלאון, בשנות התשעים אני זוכר את עצמי הולך בגאווה ברחוב עם חולצת מרצ (היום יכול להיות שהיו מכים אותי). היא אז היתה מפלגה של 15 מנדטים (אאל״ט). איך את מתכוונת להביא את מרצ חזרה לממדים האלו? האם בכלל חושבת שזה אפשרי?

ליאור: ☝

טל: חברים- תתמלאו באורך רוח וסבלנות (כנהוג בקרב אנשים מזרח-תיכוניים), חיבור האינטרנט של ח״כ גלאון נפל לכמה רגעים וזו הסיבה לשיהוי.

ניסן: המתנחלים גזרו לה את החוט

גלאון: אני מציעה להמשיך להסתובב בגאווה עם חולצת מרצ גם היום למרות שזה לא קל, ולמרות שאנחנו עדים בשנים האחרונות להסתה שלטונית ממוסדת נגד השמאל ונגד אזרחי ישראל הערבים. ההסתה הזו גרמה לכך שיותר ויותר אנשים חוששים להגדיר את עצמם כאנשי שמאל ולהצביע למפלגות שמאל. הדברים הגיעו עד כדי כך שאפילו לפיד והרצוג בחרו לברוח מהזיהוי השמאלני, רחמנא לצלן. הדרך היחידה לשנות את זה היא שאזרחים כמוך שמאמינים בהשקפת עולם של חברה צודקת, שנאבקת בכלכלה מושחתת וריכוזית, שמגנה על זכויות המיעוט ונאבקת להפסקת השליטה על עם אחר -יכריזו על זה בגלוי. רוצה להביא את מרצ ל-15 מנדטים? תצטרף, בוא לקחת חלק, ותקרא גם לחברים שלך. אני מצדי מבטיחה לעשות הכל כדי שתתגאה בנבחרי הציבור שלך.

שקד: ח”כ גלאון ברוכה הבאה בצל קורתנו ותודה שבאת להתראיין, אני שקד. כתבת אתמול שהספר של ניר ברעם “הארץ שמעבר להרים” מקדם פתרון של מדינה אחת אף שהוא למעשה קורא למודל של קונפדרציה, שתי מדינות לאום נפרדות עם הסדרי גבולות פתוחים כמו יוזמת “שתי מדינות מולדת אחת” בה חבר גם אבי דבוש ממרצ. רציתי לדעת מדוע את חושבת שהפרדת ישראל ופלסטין בכלל מעשית כשהיא כוללת פינוי של לפחות 120 אלף מתנחלים? האם לא הגיע הזמן להודות שהפתרון הזה לא רלוונטי יותר?

גלאון: הי שקד, ראשית אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר המעולה של ניר ברעם שמחייב אותנו אנשי השמאל להתמודד עם מציאות משתנה ומורכבת. אני יודעת שהרבה אנשים חושבים שמודל ההפרדה קרס, והשאלה היא מהו הפתרון הפוליטי להתמודד עם המציאות שנוצרה בשטח. כשקוראים את הספר ואת התובנות העולות ממנו, וכשמסיירים בשטח ורואים את המציאות הנוצרת, של בנייה של עוד ועוד מאחזים שמלבינים אותם והרחבה של ההתנחלויות הקיימות, אכן הפתרון של שתי המדינות הופך לקשה יותר.

כשלוקחים בחשבון מציאות של כ-400 אלף מתנחלים אכן זה נראה לעתים בלתי אפשרי. התפיסה הבסיסית שלי היא שאי אפשר להמשיך ולהחזיק עם שלם 49 שנים בלי זכויות וריבונות, ועכשיו הדיון הוא מהי המסגרת המאפשרת לעשות את זה. אני חוששת מאד שהמודלים כפי שציינת, וההחלטה לזנוח את פתרון שתי המדינות ולעבור למודלים המוצעים בזירה הפוליטית יביאו למציאות של מדינה אחת, שהריבונות והזכות להגדרה עצמית תשמר בה ליהודים בלבד.

ישנם מודלים שמציעים לצופף התנחלויות בגושים, זה פתרון אחד. וחלק מהאנשים עם כל הקושי יצטרכו לעמוד בתנאי פינוי-פיצוי, לקבל את הפיצוי ולחזור לתחומי ישראל הריבונית. האם יהיה קל? ממש לא, וחשוב לעמוד על כך שהמתפנים יקבלו פיצוי הולם במסגרת חקיקה.

אני לא משלה את עצמי, שפערים משנת 1948 יעלמו בין רגע ויתחלפו בגן של שושנים ובחדי קרן מתרוצצים באחו. אבל עדיין חושבת שזה עדיין הפתרון הריאלי ביותר למצבנו. כל פתרון אחר הוא הרמת ידיים.

חנה : שלום זהבה ותודה שאת איתנו. מרצ מובילה ערכים חברתיים שכולם או רבים מסכימים איתם. כיצד את מסבירה את העובדה שמרצ שמובילה את השינוי החברתי ונאמנה לו במשך שנים, לא מצליחה לחדור לציבור הישראלי עם סדר יום חברתי נוקב הנוגע לכל אחת/ד מאיתנו? מה חסר, איך קרה שהשתייכות לשמאל הפכה למילת גנאי?

גלאון: סליחה על השיהוי, נשאלה שאלה רצינית ועניתי תשובה רצינית.

טל: תודה. זהבה.

טל: חנה – זה למעשה חוזר גם למה שכבר נשאל לעיל.

שקד: תודה רבה. בהחלט

חנה: העובדה שהימין הפך את השמאל למילת גנאי עדיין לא מסבירה את העובדה של מדוע השמאל לא למד לחדד את הערכים אותם הוא מוביל

טל: אחרי חנה – בן. ואם נספיק עוד שאלה אחת אז שי וסרברגר.

‬גלאון: אני חושבת שאת שמה את האצבע על הבעיה. מרצ מובילה את המאבק החברתי בכנסת כבר שנים, גם עם חמישה או שישה מנדטים. לצערי המציאות בישראל היא מורכבת, והבעיה החברתית היא רק אחת הבעיות בה. מכיוון שמרצ מציגה תפיסת עולם כוללת לעתים לאנשים קשה לקבל את כלל האידאולוגיה שכוללת גם הגנה על המיעוט וחתירה לסיום הכיבוש. אנחנו לא מאלה שמעגלים פינות, אני לא מרטיבה את האצבע ובודקת לאן הרוח נושבת בבוקר והולכת בהתאם. אני מאמינה שהתפקיד שלי כעומדת בראש מרצ הוא לקבוע סדר יום, שהוא סדר יום מדיני חברתי ואזרחי כעסקת חבילה.

לא סתם האנשים שבשלטון משחירים כך את פניהם של אנשי השמאל. אנחנו נאבקים את מאבק הציבור לטיפול ביוקר המחיה, בפנסיות ובאי השוויון ומי שיושב על הכיסא ומחזיק אותו חזק חזק מעוניין להמשיך ולרפד כיסים של טייקונים ולטמון את הראש בחול בכל הקשור למורכבות המדינית. אנחנו מציעים פתרונות ושינוי סדר העדיפויות ולכן נוח כל כך לפוליטיקאים מימין ובראשם ראש הממשלה להסית ללא רסן נגדנו ונגד מה שאנחנו מייצגים.

טל: בן

בן: ח”כ גלאון שלום, חוק חזקת הגיל הרך בניסוחו כיום מקבע את מצבה של גרושה עם ילדים כ”אמא” האחראית כמעט בלעדית לגידול הילדים, ולמעשה מקעקע אותה בתפקיד ה”מסורתי” של האישה ללא יכולת (או לפחות מאוד מקשה) לפיתוח קריירה. מדוע התנגדת לשינוי החוק והורדת גיל חזקת הגיל הרך לשנתיים?

גלאון: בן, הזווית שהצגת לגבי מעמדה המקצועי של אישה גרושה עם ילדים אינו משקף את מצבן של מרבית הנשים בתהליך גירושין. החוק היום קובע שבמקרה וזוג הורים שמתגרשים לא הצליח להגיע להסכם בנוגע לראיית הילדים המשמורת העיקרית תהיה אצל האם, עד גיל 6.

יש התנגדות רבה לחוק במתכונתו הנוכחית,מהטעם של חוסר שוויון והנחה מראש שהאחריות על גידול הילדים היא של האימהות והאחריות לפרנס אותם היא של האבות.

שלא יהיה ספק – אני חושבת שרוב האבות רוצים, וצריכים, להיות מעורבים באופן שווה בגידול ילדיהם. אבל אסור לעשות את זה בחקיקה חד-צדדית שמתעלמת מהמציאות המפלה שנשים חיות בה, ושעלולה להפוך אימהות וילדים לבני ערובה בהליכי גירושין מכוערים.

הבעיה היא לא שהחוק לא שוויוני, אלא שהמציאות לא שוויונית. במציאות היום, ברוב הבתים, נשים הן עדיין המטפלות העיקריות בילדים. ביטול חזקת הגיל הרך מנסה לשנות את המצב הזה לא בזמן הנישואין, אלא רק ברגע הגירושין – רגע רגיש ובעייתי.

במציאות המשפטית והחברתית בישראל אין שום דבר שוויוני. דיני המשפחה בישראל נשלטים על ידי הרבנות. אם נוסיף למשוואה הזאת גם את הזכות להחזיק בילד, ילדים וילדות רבים עלולים למצוא את עצמם משמשים כקלף לסחטנות בהליך הגירושין.

יום אחד, כשיהיה שוויון חוקי וחברתי בין גברים לנשים, נשמח מאוד לבטל את חזקת הגיל הרך ולהטיל את הטיפול בילדים על שני ההורים, באופן שווה לחלוטין.

שי: חהכ גלאון שלום. ראשית, תודה על ההזדמנות. רציתי לשאול, האם למפלגת מרצ יש בשורה שונה לחקלאים בישראל? אבו וילן (חבר מפלגתך ומזכל התאחדות החקלאים) מתעסק בעיקר בפוליטיקה קטנה ובריבים עם נציג האוצר. עד לפני כמה שנים, חברי הכנסת של מרצ היו הראשונים להגנת החקלאים. היום, הם בעיקר בצד השני (עם הטרוריסטים הטבעונים, למשל) או מסתפקים בקבוצות דיון בנושא חקלאות אורגנית (אין דבר כזה) והנדסה חקלאית (פתרון מעולה).

יש צורך בשינוי מקיף ואנו, החקלאים הצעירים יותר, מוכנים להגיד גם את המילה “רפורמה”.  עושה רושם שמרצ זנחו אותנו ודווקא עכשיו כשבאוצר החליטו לחסל את החקלאות בישראל (דוגמאות- מחאת הרפתנים, רפורמת הפטם, נושא העובדים הזרים בערבה, פערי התיווך ועוד..)

למה?

טל: זהבה – שניה לפני השאלה של שי

טל: את חושבת שהשרה שקד השהתה את זה בשבועיים כדי לסגת? מן החקיקה

גלאון: אני לא יודעת, מופעלים על שקד לחצים מלחצים שונים מצד קבוצת א’ זה אבא, מצד חברי כנסת שלא מבינים את ההבדל בין שוויון פורמלי לשוויון מהותי.

טל: ובכל זאת למרות הלחצים – היא לקחה צעד אחורה. בדיוק כמו שרת המשפטים הקודמת לבני שגם ברגע האחרון משכה את החקיקה.

טל: וזה מעניין לראות את הנשים הבכירות האלה, עושות עוד רגע אחד חושבים (חושבות) כאשר זה מול הפנים.

טל: ועכשיו לשאלת החקלאי שי… היחס של מרצ והטיפול של מרצ בענף הסובל הזה.

טל: ולצערי – זו גם השאלה האחרונה (קיווינו להספיק יותר…)

גלאון: מרצ מתייצבת לימין מאבק החקלאים, המחויבות שלה לחקלאים הצעירים והוותיקים היא מחויבות שווה. נתנגד ליוזמות של האוצר לפגיעה בחקלאים, אנחנו בוחנים כל יוזמה של האוצר שמגיעה לגופהּ וברור שטובת החקלאים היא שיקול מרכזי.

טל: זהבה – תודה רבה על הזמן ועל התשובות.

טל: הראיון המלא יתפרסם עוד כשעה בפלוג.

גלאון: הרבה תודה לכולן ולכולם על השאלות ועל הסבלנות. שמחתי להיות פה.

חנה: תודה לך

בן: תודה רבה!

איהאב: תודה רבה זהבה, למרצ יש הרבה בשורות, צריך לחזק את מרצ – השמאל האמיתי

אייל: תודה רבה! ✌

יעקב: איהאב יחנפן

מיטל: תודה! ויש לך דוברת מעולה 🙂

איהאב: חנפן מי שמשנה את דעתו, אני תמיד אמרתי את זה

גלאון: 🙂 גם אני חושבת ככה

טל: אז להתראות

‫‏[הסרת את גלאון‬]

‬ שי: צ’או חלוצות, אל תשכחו לקנות פירות וירקות רק מהחקלאי ולא בסופר!

לראיונות ווטסאפ נוספים שערכתי למנויי הפלוג: יצחק הרצוג, יאיר לפיד, מיקי זהר, אחמד טיבי, שולי מועלם, עמר בר-לב, יואב קיש, מרב בן-ארי, רחל עזריה, ד״ר גרבלסקי, תמר זנדברג, אור-לי ברלב (פעילת מחאת הגז), רביב דרוקר, יגאל דילמוני (סמנכל מועצת ישע), עמית סגל.

להצטרפות כמנויי הפלוג והשתתפות בקבוצות הווטסאפ ובראיונות עתידיים