הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
קצת סדר, אם אפשר, בכאוס האמריקאי (קשה, קשה הפעם)
1.
ביום שבת יערכו ה Caucuses בנבאדה במפלגה הדמוקרטית ופריימריס רגילים בדרום קרולינה במפלגה הרפובליקנית.
בקרב הרפובליקנים: טראמפ מוביל בסקרים (34), אחריו קרוז (17) ורוביו צמוד (16). בקרב הדמוקרטים: שוויון.
כעבור שלושה ימים ביום ג׳, ה-23 בפברואר, הרפובליקנים מגיעים ל Caucuses בנבאדה.
כעבור שבוע, ביום שבת, ה- 27 בפברואר, הדמוקרטים מגיעים לפריימריז בדרום קרולינה.
ואז- האירוע הגדול, יום שלישי הגדול 1 במארס, בו יצביעו כולם בבת אחת ב 11 מדינות. למעשה ב 1 במארס יבחרו כ 25% מן הצירים (בכל התהליך כולו). יום זה עשוי להכריע את הפריימריס, אך כפי שזה נראה כרגע, בשל הפיצול הפוליטי בשתי המפלגות הפריימריס ימשכו גם לאחר מכן.
2.
טראמפ היה חלש ביכולת הארגון שלו בשטח, ככל שזה הגיע ל Caucuses באיווה. קרוז הכה בו שם שוק על ירך. כל המצביעים האבנגליסטים התייצבו והוכיחו שהם יודעים לתמוך באחד משלהם. התרחיש הזה עשוי לחזור על עצמו בנבאדה. מצד שני, לכל אחד מן המועמדים, כולל קרוז, קשה יותר להתארגן היטב בשטח בנבאדה, כיוון שזו המדינה הרביעית (ורוב יכולת הארגון הושמה לתוך המדינה הראשונה, איווה).
באשר לדרום קרולינה, יהיה זה מפתיע אם הסקרים טועים לגמרי. ככל שזה נראה ברגע זה, טראמפ יהיה המנצח שם.
טראמפ הוא מן המועמדים שמנהלים את כל הקמפיין בתקשורת. מבחינתו זה עבד מעולה עד היום. מעט אנשי שטח, הרבה רעש, באזז, אלימות מילולית. חשבון טוויטר פעלתני (להלן). מעט מאוד תוכן ומהות. מקסימום אגרופים לפנים. אל טראמפ מתחברים בוחרים כועסים ועצבניים. ללא היספניים, ללא שחורים, עם מעט מאוד יהודים.
המסקנה ההכרחית מן הקמפיין האמריקאי עד לרגע זה: בוטות ואגרסיביות, לרבות מהלומות נגד עיתונאים בכירים ו/או עלבונות נגד מועמדים אחרים – משנעת היטב את הבוחרים לקלפיות. ההנחה הזו תיוותר בתוקף גם אם טראמפ לא יהיה המועמד הרפובליקני בסוף הדרך.
Amazing that while I lead by big numbers in the new Q and and USA Today polls, the the press only wants to report on the phony WSJ/NBC poll.
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) February 18, 2016
Jeb Bush just got contact lenses and got rid of the glasses. He wants to look cool, but it's far too late. 1% in Nevada!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) February 17, 2016
Just out Nevada poll shows Jeb Bush at 1%, he should take his dumb mouthpiece, @LindseyGrahamSC, and just go home.
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) February 17, 2016
.@FoxNews is so biased it is disgusting. They do not want Trump to win. All negative!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) February 17, 2016
3.
בצד הדמוקרטי, העניינים לא פחות מורכבים. חלק מן הדברים שאני כותבת להלן מבוססים על השערות, שיחות רקע, והתרשמות שלי מן הקריאה בעיתונות האמריקאית. יתכן שהדברים לא יתרחשו, יתכן שאני טועה.
מדברים על כך שפרשיית המיילים של הילרי קלינטון חמורה בהרבה ממה שנדמה היה בתחילה. מאז שנודע כי מתקיימת חקירה פדרלית לא ניתן לבטל את הסיפור הזה. קשה לדמיין את הרשויות האמריקאיות מתערבות במהלך מערכת בחירות באמצעות הגשת אישום פדרלי, אך אם הדבר יקרה עוד לפני הועידה הדמוקרטית ביולי הקרוב, קלינטון עשויה למצוא את עצמה במצב בעייתי. אפילו לשקול לפרוש מן המרוץ. ג׳ו ביידן עומד כל הזמן הזה בצד וממתין בשקט. היום בלילה הוא מתוכנן להתראיין אצל רייצ׳ל מיידו. הוא אמנם לא מתמודד פורמלית במירוץ לנשיאות, אך יתכן שמכין את עצמו לשלב הבא.
כפי שאמרה לי דמות פוליטית בכירה אמריקאית השבוע: ״ביידן לא יכול להיות זה שיכנס למירוץ באמצע תוך שהוא מכשיל את המועמדות של מי שבעלת פוטנציאל להיות האישה הנשיאה הראשונה. אבל אם יהיו בעיות, הוא יקפוץ פנימה. הוא יציג את עצמו, כממשיך הישיר של הנשיא אובמה, כמעין קדנציה שלישית של הנשיא המכהן״.
Just announced: Special edition of TRMS tomorrow/Thursday night at 8pm ET. One-on-one with @VP Joe Biden. Details to come…
— Rachel Maddow MSNBC (@maddow) February 17, 2016
4.
במידה ולא תהיה הכרעה ברורה בפריימריס הרפובליקנים, והפריימריס ימשכו עד חודש יוני, וגם אז אף אחד מן המועמדים לא יגיע למספר הצירים הדרוש, מתכוננים שם למה שמכונה Brokered Convention. לא אכנס בשלב הזה לכל הפרטים המסובכים, אך יצויין שמדובר למעשה במו״מ בשטח, בימי הועידה הרפובליקנית באוהיו וזאת תהיה ועידה שבה יתקבלו החלטות של ממש להבדיל, מרוב הועידות הפוליטיות בעבר (נכחתי בועידה בסיינט-פול, ספטמבר 2008, הסערה הכי גדולה שהיתה שם זכתה לשם – הוריקן גוסטב) בהן התרחש רק האקט הפורמלי של הצבעת צירים ומינוי המועמד שניצח בפריימריס. קריאה מומלצת למי שמעוניין להעמיק בתסבוכת העשויה להתפתח בועידה וכיצד המועמדים מנסים להיערך לכך מעכשיו, כיוון שזה הוא למעשה קמפיין צללים/מחתרת.
5.
הנושא של זהות המועמדים, האם יהיו אלה מועמדי הקיצון – טראמפ וסנדרס – או אחרים כמו קרוז וקלינטון (גם קרוז נתפס כקיצוני בדעותיו), עשויה להשליך על ההחלטה של מייקל בלומברג להצטרף למרוץ. סקר שפורסם אתמול חוזה לבלומברג 16% לעומת 37:30 סנדרס:טראמפ, מספר נמוך אך לא בלתי מרשים.
אם בלומברג יצטרף, יתכן שהכרעת הבחירות בנובמבר 2016 תצטרך לעבור גם דרך בית המשפט העליון של ארה״ב (שלושה מועמדים, תסבוכות חוקתיות מסוג אחר לגמרי) – הרי אז, זהות שופטי העליון שישבו בכס השיפוט באותה העת מהותית. מה שמוביל כמובן לשאלה הגדולה: את מי יצליח או לא יצליח הנשיא אובמה למנות לתפקיד השופט העליון אשר יחליף את השופט השמרן אנתוני סקליה שמת במפתיע לפני כמה ימים.
6.
היה ואובמה לא יצליח להוביל את מינוי השופט העליון הבא, ובית המשפט העליון יוותר נעול על 4:4 (שמרנים מול ליברלים), והיה והבחירות בנובמבר 2016 לא יצליחו לנפק מועמד נבחר מובהק, הרי שפניה של ארה״ב לתסבוכת חוקתית פוליטית מן המורכבות שידעה.
גלידה בשלג בדרך לקונקורד. צילום: טל שניידר
Caucus בדה-מוין, סופרים מצביעים, המפלגה הדמוקרטית.
וואלה, פתאום מסתבר שפרשיית המיילים חמורה בהרבה מכפי שהיה נדמה בתחילה? מי שקרא כאן, בכלל לא היה מודע לקיומה של הפרשייה הזו (ובפריימריס הדמוקרטיים סנדרס עצמו עשה הכל כדי להקטין ולהגחיך אותה).
הפרשה הזו היא דרמטית גם בגלל שמדובר במעשים שהיו מביאים למעצר ולמשפט של כל פקיד בכיר שהיה נוהג כך – וגם בגלל שהם מציבים את הילארי בשליטה מוחלטת של מי שיכול לזרז או לעכב עד כדי מסמוס את החקירה (לורטה לינץ’, שרת המשפטים של אובמה).
כל זמן שהילארי תמשיך להפגין צייתנות לראיס הנוכחי – החקירה תמשיך להיות מנוהלת בקצב-צב, מחלקת המדינה תמשיך לטפטף באיטיות מסמכים, ולא להבהיר שמדובר בדליפה חמורה מאין כמותה – והילארי תיבחר בקלות למועמדת המפלגה. השאלה אם ביידן ירוץ, נכון לעכשיו, היא אקדמית לגמרי. הוא ירוץ רק אם אובמה יחליט שהילארי בעייתית מדי, וצריך לעשות סוף לקמפיין שלה. באותו רגע, אגב, גם התקשורת תעשה 180 מעלות, ופתאום כולם ידברו כמו פוקס ניוז (שכל הזמן הוצג כמי שחופר סתם בפרשת המיילים).
למגישה של MSNBC קוראים רייצ’ל מדו, לא מיידו, והיא הפגינה את המקצועיות העיתונאית שלה באמצעות חיבוקים לשני המועמדים הדמוקרטיים, אחרי שסיימה להיות אחת משני מנחי העימות הדמוקרטי (את סנדרס היא חיבקה יותר חזק, אגב…).
המספרים של בלומברג אינם מרשימים או בלתי מרשימים. אלה מספרים רגילים למתמודד עצמאי עשיר – רוס פרו קיבל 19% ב1992 (וגם שם הוא היה מועמד שקלקל למישהו, במקרה ההוא, היה מדובר על בוש האב).
שאלת המינוי לעליון היא לא באמת מותחת, מכיוון שאם אובמה לא ידהים את העולם באמצעות מינוי הגון (כלומר, מישהו שנמצא ימינה מהמקבילה האמריקנית של מרצ), המועמד שלו לא יאושר. זה יכול באמצעות דחייה גורפת של עצם הגשת מועמדות בזמן שנת בחירות (מה שהילארי מיהרה להגדיר כ”גזענות”, בפטנט הרגיל של המצגת כל התנגדות לאובמה כשנאת שחורים), ויכול להיות באמצעות בחינת המועמד שלו, ואי-אישורו ע”י הסנאט.
אובמה הוכיח שמינויים שלו נוטים להיות אנשי שמאל מובהקים. לצפות מהסנאט שיסכים לניצול של מותו של שופט עליון ימני (שאובמה אפילו מתכוון להגיע ללווייתו), כדי למנות מישהו בעל דעות הפוכות – זה כמו לצפות מאובמה שיבטל את ההסכם עם איראן, ואשכרה ימנע מהם פצצת אטום.
החוקה האמריקנית דווקא מציעה פתרון לסיטואציה של שיוויון אלקטורים (תיקו 269-269) והסיטואציה של פלורידה בשנת 2000, לא באמת צפוייה לחזור על עצמה (גם אז זה היה סיכוי של 1 למליון). בכל מקרה, כדי למנוע כאלה דברים, יש לעודד את בלומברג לרוץ עד הסוף, ולא להתחשב בהילארי.
אני מאוד בספק שפרשת האימיילים חמורה ממה שדווח. אם כבר, היא לא עשתה משהו שונה ממזכירי המדינה לפניה שגם השתמשו באימייל פרטי וכולם עשו את זה כשזה היה חוקי. ידרשו ראיות מאוד חזקות כדי להעמיד אותה לדין. מה שכן, המירוץ מצד הדמוקרטים די מוכרע. סאנדרס הוא איש חביב אבל אין לו סיכוי לנצח בכמעט כל התמודדות בחודש הקרוב ואני מהמר שאחרי הסופר טיודזיי הוא יפרוש או שיהיה סוס מת.
ביידן אולי יכנס למירוץ כמציל אבל בלומברג יכנס רק אם הילארי לא תהיה מועמדת כדי לא לפגוע בה (הוא בעצמו אמר את זה). הוא יודע שכניסה שלו תפגע בעיקר בדמוקרטים והוא ירצה להכנס רק אם הוא יהיה המציל משני מועמדים קיצוניים.
אני לא חושב שיש סיבה ששלושה מועמדים יובילו לתסבוכת חוקתית. המועמד שיקבל את רוב האלקטורים ייבחר לנשיא. גם בעבר היו מועמדים שלישיים שזכו באחוזי תמיכה ניכרים (רוס פרו) ואפילו במספר לא מבוטל של אלקטורים (ג’ורג’ וואלאס) ולא הייתה שום תסבוכת חוקתית.
בית המשפט העליון לא מחליט בשום מצב על הנשיא הנבחר באופן ישיר, מה שקרה בשנת 2000 היה החלטה להפסיק את הספירה החוזרת בפלורידה – החלטה פרוצדורלית לכאורה.
ומה אם לא יהיה אף אחד עם 270?
זה יהיה מגניב רצח (תרחיש חסר סיכוי לחלוטין, כמובן – בכמה מדינות את חושבת שמועמד עצמאי יכול לנצח?) – אבל החוקה פותרת את העניין בקלי קלות:
הנשיא נבחר ע”י בית הנבחרים (כשכל מדינה מקבלת קול אחד, דהיינו, נציגי המדינות השונות מתכנסים ומצביעים עבור שלושת המועמדים שקיבלו הכי הרבה אלקטורים, ובכל משלחת, המועמד שקיבל הכי הרבה קולות, זוכה לקולה של אותה מדינה).
בה בעת, מתכנס הסנאט ובוחר באותה דרך את סגן הנשיא מבין שני המועמדים (לא שלושה כמו בביה”נ), שזכו להכי הרבה אלקטורים.
החוקה האמריקנית, על כל מגרעותיה, היא מסמך מצויין – בעיקר הקטע החמוד של הפרדת רשויות ומינוי שקוף ונקי של שופטים, תוך איזונים ובלמים של הרשויות הנבחרות זו את זו, להבדיל מהשיטה האנטי דמוקרטית, שלנו, שהשמאל כ”כ אוהב, רק בגלל שהיא מנציחה את ההטייה הפוליטית שמאלה של העליון.
אפשר הפנייה לעניין שבית הנבחרים בוחר את הנשיא והסגן נבחר על ידי הסנאט?
חיפשתי כבר כמה חיפושים ולא הצלחתי למצוא….
בבקשה
רועי- הפרק השני לחוקה + התיקון ה 12 לחוקה.
״במקרה של שוויון קולות בין מספר מועמדים עם רוב קולות, בחר בית הנבחרים את הנשיא מבין אלה שהיה ביניהם השוויון, ואם אף אחד לא השיג רוב, בחר בית הנבחרים בין החמישה עם מספר הקולות הרב ביותר. ההצבעה במצב זה הייתה לפי מדינות כאשר כל נציגי אותה מדינה נחשבו כקול אחד״
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F_%D7%94-12_%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA_%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA
וואלה, אז מסתבר שלא היית צריכה לשאול ובעצם ידעת הכל מלכתחילה…;-)
בלומברג יכול לקחת את ניו יורק – ואולי גם את ניו ג׳וייזי – שזה מספיק אלקטורים כדי לגרור את שני האחרים אל מתחת ל-270 במספיק תרחישים.
הוא גם יכול להחליט על קמפיין טקטי במספר מדינות ממוקדות – שיעול קליפורניה שיעול – ואשכרה לצאת שני.
כל המדינות הללו הן באנקר דמוקרטי – ונצחון של בלומברג בהן, לא מקשה במאומה על הגעת המועמד הרפובליקני ל270, במידה וייקח את מדינות המפתח המתנדנדות.
כאמור, מאוד אשמח לריצה של בלומברג, אבל אני סקפטי. התקשורת תהרוג אותו, כי ברור למי הריצה שלו מזיקה יותר.
ובאשר לקליפורניה – היא תמיד מועלית על ראש שמחתנו. אצלנו יש התרגשות גדולה וכולנו צוהלים על הברדק של המטורללים, ומתפעלים מההליך הנקי והיפה של הדמוקרטים. גם עניין הסופר-דלגייטס מאוד מתאים לנו, שכן דמוקרטיה אמיתית היא לא משהו לעמך, כפי שהבחירות בישראל מוכיחות פעם אחר פעם…
אנטונין סקאליה, לא “אנתוני”.
הצחיק אותי “מת במפתיע”- מה זאת אומרת מת במפתיע ? האיש בן 79 והיה כל כך חולה שלא הצליח לעבור ניתוח שהיה אמור לעבור . הוא היה אמור לתת הודעה מראש על מותו? דרך אגב יש בבית המשפט העליון האמריקאי עוד כמה קשישים שלא בטוח שיגיעו למועד הבחירות הכלליות כך שלא יפתיע אותך. סטפן בראייר, אנטוני קנדי ורות גינסבורג הם קשישים בני 80 פלוס או קרובים לכך מאוד שיכולים בכל רגע לעבור לעולם האמת.