אצלנו במדינה אי אפשר להגיד לעיתונאים מה לשאול

בשהות קצרה לפגישות בניו יורק – בין ראש השנה לכיפור, ראיתי יחסית הרבה מתנדבי/ות בקמפיין של המועמד הדמוקרטי ברני סנדרס. בתמונה להלן, איילין, לא בת ניו-יורק במקור, אשר עובדת בעמותה המסייעת לארגוני עובדים ברחבי ארה״ב להתאגד (במקרה שלה: ארגוני אחיות בתי חולים). רוב זמנה היא מתרוצצת בין בתי החולים ומייעצת לאחיות ואחים כיצד להתאגד ולדרוש את זכויותיהם ובשעות הפנאי שלה: מתנדבת למען הקמפיין של ברני סנדרס.

שאלתי אותה: מדוע היא מתנדבת בניו יורק, שהרי לתושבי המדינה אין השפעה על זהות המועמד/ת בפריימריס (מדינת ניו יורק ממוקמת מבין האחרונות בהן יערכו הפריימריז) וגם בבחירות הכלליות, תושבי מדינת ניו יורק מצביעים קבוע למועמדים דמוקרטיים, כך שלקולות הניו-יורקרים אין השפעה ממשית על ספירת הצירים המתנדנדים.

איילין השיבה כי חשוב לרשום אנשים להצביע, כבר בשלב הזה, וכי היא ממוקמת ליד הגרנד-סנטרל כדי לתפוס שם עוברים ושבים אשר אינם דווקא תושבי ניו יורק. לבאז סביב מועמדתו של סנדרס יש משמעות חשובה. בניו יורק יוצרים השפעה.

איילין, עובדת באיגוד עובדי האחיות

אחרי איילין, ראיתי עוד מתנדבי סנדרס רבים בעיר. בנסיעת סאבווי אחת, ישבתי אל מול ״תדרוך״. מתנדבת צעירה הנחתה שתי נשים מבוגרות כיצד לשוחח עם אנשים, כיצד לרשום אותם, מה להשיב. השלוש לבשו חולצות ׳ברני׳ ונשאו תיקי Tote עם חומרי קמפיין. זאת ועוד, בכל רחבי העיר, ראיתי אנשי סנדרס מתרוצצים מצד לצד. יותר משנה לפני הבחירות הכלליות, ודווקא בעיר ובמדינה של הילרי קלינטון, המדינה אותה היא ייצגה כסנטורית, סנדרס מורגש יותר.

את רוחה של קלינטון פגשתי אך ורק על המדף בחנות ספרים.

הסקרים, בשלב הזה אינם מובהקים עבור קלינטון. סנדרס הולך ונצמד אליה באיווה, מוביל עליה בניו המפשייר ומפגר אחריה במעוזים שמרניים של הדרום (דרום קרולינה). גם בקרב הבוחרים השחורים וההיספניים, קלינטון מובילה. כאשר מסתכלים על ה general elections match-up (כלומר סנדרס נ׳ טראמפ או סנדרס נ׳ בוש) – מצבו לא רע בכלל. שוויון. מה עוד יכול לבקש סנטור עצמאי מבוגר שאף אחד לא שמע עליו עד לפני כמה חודשים?

סנדרס היהודי היה גם המועמד היחיד שנסע לוושינגטון לשמוע את האפיפיור נואם בפני הקונגרס והמנגינה נעמה לאזניו. האפיפיור בחר לשבח בנאומו ארבעה אמריקאים ובין השאר הפתיע עם השם דורות׳י דיי, פעילה פוליטית קתולית, שנתפסה במשך שנים רבות כסוציאליסטית רדיקלית. מי שהאזין או קרא את הנאום נאלץ לרוץ להיעזר בגלגל חמישי של ויקי וגוגל כדי לדעת במי מדובר. כמו בנוגע למרטין לותר קינג (גם הוא הוזכר בנאום), דיי היתה יעד למעקב של סוכנות ה FBI בשל הקרבה שלה לחוגי שמאל ופעילות הפציפיסטית שלה. דיי טענה בשנות ה 50 שעל האמריקאים להעיף את הממשלה בהיותה ״רקובה, מנוונת, מצחינה מקפיטליזם תעשייתי במעטפת הלבנה שלה״. התקשורת בארה״ב דיווחה על חיוכים מאוזן לאוזן אצל סנדרס, כאשר הוא ישב בקונגרס והאזין לאפיפיור. הוא לא ציטט את המשפט לעיל, רק שיבח את האקטיביזם הסוציאלי-דתי שלה.

בצד הרפובליקני, הקרקס ממשיך לעבור מעיר לעיר. הכייף של השבוע האחרון הוא לספור (על יותר מיד אחת) את כמות העיתונאים וכלי התקשורת שטראמפ מסתכסך איתם – אישית או תאגידית. הוא הודיע שלא ידבר עם פוקס ניוז, אחרי שהפינגטון פוסט ודה-מוין רג׳יסטר הפכו לפסולים. אתמול הוא השתלח בצלמי עיתונות אשר תיעדו כסאות ריקים בכנס בחירות שלו, כי לדבריו כל הנוכחים התקדמו לעבר הפודיום והקיפו אותו צמוד צמוד. בין לבין טראמפ גם מחרים את הכתב ג׳ונתן מרטין מן הניו יורק טיימס, ואחרי ניסיון פיוס (שני) עם יו״ר פוקס ניוז, רוג׳ר איילס, הוציאה רשת החדשות השמרנית הודעה ובה נאמר: ״מר טראמפ אינו תופס שבמדינה שלנו אי אפשר להכתיב לכלי התקשורת איזה שאלות לשאול״.

תומס פרידמן, בעל הטור בניו יורק טיימס, פרסם לפני כמה ימים טור מעניין. הוא השווה שם בין הגזענות והבוטות של טראמפ והמועמד בן קרסון והאופן בו הוא מדרדר את השיח, להתדרדרות השיח שחלה בישראל לפני 20 שנה, בימים של טרום רצח רבין. הנושא הוצף אצלו אחרי שצפה בסרט החדש של עמוס גיתאי, רבין: היום האחרון. פרידמן מציע לאמריקאים ללכת לצפות בסרט כדי להבין לאן אפשר לרדת.

גם בפוליטיקו (רוג׳ר סימון) מנסים להבין, מדוע אמירות גזעניות וחשוכות מצליחות להעיר את השטח בצד הרפובליקני. העיסוק בכך התעורר אחרי השיח-המנותק-מכל-תרחיש-סביר ובו יהיה מועמד מוסלמי בבית הלבן. זה לא באמת משהו שצפוי באופק הפוליטי האמריקאי, על כן היה זה סתם בלון תקשורתי. יחד עם זאת הטורים של סימון הם תמיד ממתק. וגם למדתי מילה חדשה dunderhead (טומטום). זה הכינוי שסימון מצמיד לד״ר קרסון, נוירוכירורג במקצועו. ״בטח שמתם לב, שהוא לא בדיוק הנורה הכי בוהקת בשנדלייר״, הוא כותב.

עוד נושאים מעניינים: מושל לואיזינה בובי ג׳ינדל ומושל ניו יורק לשעבר ג׳ורג׳ פטאקי עומדים לפרוש מן המירוץ. משרת מושל היא כבר לא קרש הקפיצה הרגיל למועמדות לנשיאות.

יו״ר בית הנבחרים, ג׳ון ביינר, אותו חבר יקר של נתניהו אשר הזמין אותו לשאת את הנאום שהזיק ליחסי החוץ של ישראל יותר מכל נאום אחר בהיסטוריה – הודיע אחר הצהריים (שישי) על התפטרותו. אין קשר לנתניהו.

מי עדיין בפנים בהתמודדות (ביינר לא קשור9?

תמונות מחנות הספרים:

בן קרסון

מרקו רוביו

טד קרוז

קרלי פיורינה