הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הנשיא הנבחר טראמפ צייץ אתמול שנייג׳ל פאראג׳, ראש UKIP אחד ממובילי פיצול בריטניה מן האיחוד, מתאים להיות שגריר בריטניה בארה״ב.
הדובר של ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מיהר להשיב שהתפקיד ״אינו פנוי. יש לנו כבר שגריר מצוין בארה״ב״.
טראמפ עדיין לא הוכתר, אך הציוץ שלו מלמד על כיוון מדיניות החוץ שלו עם מדינות שהן בנות ברית לארה״ב. מי שהניח שטראמפ יתנהל שונה כנשיא ולא יבעט בכל המוסכמות הקיימות – המציאות טופחת על פניו.
יש לא מעט בעיות בדבריו של טראמפ:
ראשית, הוא פגע במעמדו של שגריר מכהן, קים דארוך הנמצא בוושינגטון. אפשר לומר שמעתה והלאה מדובר באיש מיותר מבחינתו של טראמפ. איזה דלתות יפתחו בפניו, אצל סנטורים, חברי בית הנבחרים, אנשי ממשל? אחרי שכך הוצע להחליפו?
שנית, וזה כבר היה ברור במהלך הקמפיין, טראמפ מעניק מעמד גלובלי לפוליטיקאי בריטי שאינו בר סמכויות בממשל קיי. יותר מזה, מדובר ביריב הפוליטי של ראשת הממשלה. כל עוד היה מדובר במהלכים פוליטיים תוך קמפיין זה נראה סביר. כעת, כאשר הוא, טראמפ, כראש מדינה אמור לנהל את מערכת יחסי החוץ של ארה״ב בשיח עם תרזה מיי- ההתנהגות שלו מוזרה שלא לומר חורגת מפרוטוקול. אפשר כמובן לבעוט בכל הכללים, אך כדאי לזכור שזה עשוי להתהפך עליו.
שלישית, טראמפ בחר בטוויטר כזירה המרכזית ליזום ויכוח פומבי עם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי. היא השיבה בפורמליות באמצעות הדובר שלה. לא נגררה.
אך מה הוא הניח? שהיא תקפוץ על המציאה ועל העצה של נשיא המעצמה כדי להכפיף את שיקולי בחירת הצוות שלה להעדפות שלו?
רביעית, זו סנונית העשויה ללמד על האופן בו הוא תופס את עצמו. מנהיג העולם אשר ביכולותו לקבוע תכתיבים למנהיגים ריבוניים זרים.
אני נזכרת בנאום העלבון של סגן הנשיא ג׳ו ביידן, על כך שפקיד בכיר ממונה על ידי ראש הממשלה נתניהו, רן ברץ, כינה את הנשיא אובמה ״אנטישמי״ ואת מזכיר המדינה ג׳ון קרי ״סטנדאפיסט״. ביידן קיווה שדבריו יניאו את נתניהו ממינוי ברץ. ובכן, זה רק דחה את המהלך בכמה חודשים.
ביידן אמר: “למרות שלא תמיד אנו מסכימים זה עם זה, עלינו תמיד לנהוג בכבוד האחד לשני. אין שום תירוץ ואסור שתהיה סובלנות לכך שחבר בממשל הישראלי יתייחס לנשיא ארה”ב בשמות גנאי. נקודה. נקודה. נקודה. אין שום הצדקה שפקיד ישראלי ישמיע דברים פוגעניים נגד שר החוץ קרי, שעבד כל כך קשה וכל כך הרבה זמן עבור ביטחון ישראל”.
לאמריקאים יש מסורת של התערבות בהדחת פקידים מכהנים של מדינות ריבוניות. ברץ, שממשל אובמה ניסה (ללא הצלחה) להדיחו טרם המינוי, מכיר וקרא לבטח על הדחתו של עמוס ירון מתפקיד מנכ״ל משרד הבטחון במסגרת פרשיית שדרוג כלי הטיס הבלתי מאוישים אצל הסינים. המהלכים להדחה נעשו אז בחדרי חדרים. לא בהודעות פומביות מטעם הנשיא ג׳ורג׳ בוש.
צ׳רי-פיקינג שכזה עוד לא היה לנו. זה ספתח דיפלומטיית הטוויטר העוינת של הממשל החדש.
אפשר לקרוא לזה נס, שמול טראמפ ישנן שתי נשים חזקות כמו מרקל ומיי הדוגלות בדמוקרטיה ויאזנו אותו כשצריך. #כוח_נשי?
weinfeld עלה לך היין לראש. מרקל ומיי נמצאות בימים אלו משני צידי המתרס של האיחוד האירופאי. היציאה של בריטניה מהאיחוד בהובלתה של מיי היא לא פחות מאסון לקו שמובילה מרקל ולגרמניה.
אני מבין שאנחנו עדיין לא שבעי רצון מהממשל המתהווה ומנימוסי השולחן שלו (להבדיל מממשל אובמה, הידוע בעדינותו הרבה כלפי צ’יקנשיטים למיניהם…).
ובכן, טראמפ הביע דעתו את מי היה רוצה לראות כשגריר בריטי אצלו. הוא לא דרש, לא הורה על סילוק השגריר הנוכחי או הבהיר שידחה כל מינוי אחר (כפי שאנשים חביבים אצלנו הצליחו לגרום לברזיל לעשות…), אלא הביע דעתו הלגיטימית-לגמרי על אישיות ציבורית בריטית, כפי שאפשר לנחש שנעשה ביחס לכל מינוי של שגריר. ההבדל (לחיוב) הוא שבמקום לעשות את הכל בחדרי-חדרים של דיפלומטים, הוא פשוט אמר בגלוי את דעתו.
נכון, דיפלומטים לא אוהבים את זה (בעיקר לא הרעיון שמישהו חושב שהעבודה שלהם היא כזו שאפשר למנות אליה בן-רגע אדם מבחוץ, והוא יעשה אותה טוב מהם), ואין ספק שהדבר מדאיג פקידי משרדי חוץ באשר הם, אבל היחסים בין בריטניה וארה”ב לא יינזקו מסוגיית השגריר (להבדיל מאותו קטע חביב בו ממשל אובמה שחרר כמה הצהרות מדאיגות, בעיניים בריטיות, בנוגע לשאלת איי פוקלנד – מי ששחררה את ההצהרות בשעתו, הייתה שרת החוץ דאז…).
אני מסכים שיש מי שמודאגים מאוד מההתנהלות הבינ”ל של ממשל טראמפ. התקשורת הישראלית מלאה בהם, וכמות הקופי-פייסט מהעיתונות האמריקנית המיינסטרימית, הגיעה לשיאים משעשעים במיוחד. עם זאת, מעבר לבהלה המובנת מאליה, שלא יהיה מי שירים את הטלפון בפעם הבאה ששלום עכשיו יצלצלו לעדכן על תכניות בנייה בשכונת גילה, הרי שלפעמים צריך לקבל אכזבות קטנות.
מותר להתערב במשאל הברקזיט אבל לא כאמצעות הטוויטר
מותר להתערב בברקזיט גם באמצעות הטוויטר – כל זמן שמתערבים נגדו…
בסוף טראמפ יעביר את השגרירות לבת-ים
ושכחתי להוסיף: הייל טראמפ! הייל הגזע האמריקאי!
וואו, איזו התחזות מושלמת! לרגע הייתי בטוח שאני מסתכל במראה…
סתם טיפ, אם הדרך היחידה שלך להתמודד עם טיעונים של מישהו, היא לקרוא לו נאצי, כנראה שאתה לא מרגיש שיש לך קיים חזק מספיק בזכות עצמו.
אם רק היו לך טיעונים ולא אוסף של יבבות.
אהא, אז מה שלשיטתך “מייבב”, הוא בעצם נאצי. עם הגיון כזה, אין אפשרות להתווכח.
לשיטתי, טיעון מורכב מהסבר מנומק. כאשר טוענים, נהוג להתחיל בהנחות ולסיים במסקנה נגזרת. מכיוון שלא הצגת אפילו חלק מתנאי הקיום הללו, לא הצגת טיעונים. מה שכן הצגת זה שורה של אמירות סרקסטיות שאולי כוונו להדגים משהו אבל קשה לדעת, מרוב המסכנות המזויפת של הכתיבה שלך. האם התכוונת גם להגיד משהו?
לא קראתי לך נאצי, אז אני לא בטוח למה אתה מתכוון.
טקסט מרשים. הוא היה מרשים אפילו יותר לולא הגיע אחרי שהגעת לגבות את מי שהתחזה אליי וניסה להציג אותי כנאצי (הידעת, “הייל” זוהי קריאה שלרוב מרמזת בכיוון זה…).
כך או כך, הפטנט של לא להתעמת עם עובדות וטיעונים, באמצעות טענות כאילו לא הוצגו כל טיעונים ועובדות – הוא חידוש לא רע, ומגיע לך פרגון לגביו.
הנה דוגמא לטיעון-
מרבית הימין הישראלי נמצא במבוי סתום אינטלקטואלי. איך יודעים? כי כל טיעון מתחיל ונגמר ב: א. הטחת העובדה שגם לשמאל אין פתרונות או מחשבות חדשות (מה שכנראה נכון אבל לא רלוונטי). או לחלופין ב. האשמת השואל באנטישמיות/אנטי-ציונות/פמיניזם קיצוני/שיתוף פעולה עם האויב (או כול האפשרויות גם יחד). מנגד, גם לאור חשיפת הרקבון השלטוני ההולך ומתעצם למרבית הימנים אין אפילו מילה אחת מקורית לומר ובדרך כלל השיחה תגרר לאחת משתי תגובות(בהתאמה לשתי התגובות לעיל): א. טענה כי השמאל גם מושחת/היה מושחת. או ב. האשמת הדובר/עיתונאי חוקר/שופט באנטישמיות/אנטי-ציונות/פמיניזם קיצוני/שיתוף פעולה עם האויב (או כול האפשרויות גם יחד).
לאור העובדה כי הימין הוא השולט במדינה, והוא העתיד להמשיך לשלוט במדינה (כאמור, השמאל אינו מספק שום תשובה), האם לא הגיע הזמן לדרוש יותר מרטוריקה ריקה? אבל כל דרישה כזו תיענה בביטול כחתרנות תחת יסודות שלטונו של נתניהו, שנבחר ללא כל מצע וללא כל תכנית פעולה ולמעשה בונה על כך שהמשך המצב הקיים הוא אינטרס ישראלי. כמובן ששתי שאלות מהותיות נותרות ללא מענה: מדוע רואה מרבית הימין את המצב הקיים כחיובי, ומדוע לדעתו סטגנציה תיטיב עם ישראל.
על אף שיש מעט אנשי רוח ותקשורת אשר מזדהים כימנים ואכן עוסקים בשאלות אלו, הרי שהפוליטיקאים הימנים (בעיקר בליכוד אבל לא רק) אינם מתרוממים מעבר להפרחת ססמאות ריקות ואינם נדרשים לאחריות הלאומית הנדרשת.
*מה היה כאן- הנחת יסודות של מה שאני אומר, שלאחר מכן מתפתחות למסקנות לגבי המצב.
*מה לא היה כאן- סארקזם זול, העלבות ילדותיות והאשמות לא מבוססות.
אורי, האם אתה יודע לכתוב כך?
קארל, אני בכלל לא יודע לכתוב. אני מקליד באופן אקראי ואם כתוצאה מכך יוצאות מלחים בעלות משמעות, אני חוגג ושמח.
הטענה האבסורדית כאילו אם למישהו אין פתרון (לבעייה שכרגע היא חסרת פתרון), אז הוא “במבוי סתום אינטלקטואלי”, הוא הוא טיעון מעניין, אבל חלש עד מאוד. אתה מבין, כאשר לבעייה אין פתרון, אין שום חובה לאנוס את המציאות, בתקווה שפתאום יצוץ לו פתרון (בטח לא כאשר הנחות היסוד לאותו פתרון, הן כ”כ חסרות אחיזה במציאות – “בואו ניתן להם נשק, שטח ונשק – וזה בטוח לא יגביר את האמונה שלהם שאנחנו נשחקים ונחלשים, ושהטרור משיג את יעדיו”).
אני מדבר בשם עצמי ולא בשם הימין, אבל כמה שלא אנסה להביט בהבנה על ניסיונותיו המרשימים של השמאל לשחזר את טעויות העבר ולהניח שהפעם זה כן יצליח (“כי בפעם הקודמת גם אנחנו לא מילאנו את חלקנו בהסכמים”, או בגלל ש”ביבי הוציא את החדווה מהתהליך”, או שלל הסברים מופלאים שכאלה), אני מתקשה לקחת ברצינות ניסיונות להעמיד על אותו בסיס לוגי את הטענה שבגלל שהימין לא מחפש להתעלם מהמציאותצ, הרי שהוא נמצא באותו מקום שבו מצוי השמאל.
הימין לא חייב להמציא יש מאין פתרון לבעייה נטולת פתרון. תפקידו, בהנחה והוא בשלטון, הוא לייצר סיטואציה שתאפשר לנו להמשיך להתקיים ולשגשג באזור הלא-סימפטי הזה. מה לעשות, המציאות מוכיחה שהוא עושה זאת טוב מהשמאל – בעיקר בגלל שהוא לא מנסה להסתכל על המציאות במשקפיים מעוותות.
אז בקיצור, אני מעריך את השיעור שנתת לי בלוגיקת-שמאל. אני לא לגמרי משוכנע שהדיט מסוגי יכול להתמודד עימה. אני אמשיך להניח שלתת רובה למי שרוצה להרוג אותך, רק בגלל שבאנגלית הוא מוכן להגיד חצי משפט על הכרה בזכותך להתקיים במדינה לא-יהודית בשם ישראל
לרגע לא טענתי שהשמאל טוב מהימין. אבל תודה שהוכחת את מה שכתבתי, והאשמת אותי במגוון של דברים חסרי שחר. אני לא בשמאל. אם כבר, הדרך קדימה לדעתי דומה בהרבה מובנים לביטויים שנשמעים בקרב חלק מהימין. אני בוודאי לא מציע כאן “לוגיקת שמאל”, רק לוגיקה (יותר נכון- רציונאליות- לוגיקה זה משהו קצת שונה…)
מעניין שאתה נמלא כל כך הרבה רגש כשאתה שומע את המילה פתרון, אבל לא התכוונתי ל-“פתרון הסכסוך”, אלא לפתרון בעיות הרבה פחות “היסטוריות” והרבה יותר ממוסגרות וברורות.
למשל האנומליה המתמשכת בשטחים. בוא נקרא לבעיה “בעיית עמונה”- באים יהודים ומתיישבים על שטחים שמעמדם הקנייני לא ברור. הסדרת המעמד הקנייני היא חובה של השלטון הישראלי (תחשוב מה יקרה שם עוד חמישים שנה, כאשר הדור הבא יצטרך להתחיל לרשת את הבתים האלו) האם לדעתך אי אפשר למצוא פתרון לבעיית ההתישבות היהודית ביו”ש? לדעתי בהחלט אפשר. וגם אם זה דורש החלטות לא פשוטות, הרי בשביל בחרו האזרחים במפלגות שירכיבו את הקואליציה ויקבלו את ההחלטות הקשות האלו. האם זה נשמע לך כמו התחמקות מהמציאות? או שאולי עמדתו הלא הברורה של נתניהו, מתנגד לחוק ההסדרה אך מצביע בעדו, מנסה להישאר פה “חצי בהריון”, היא המתעלמת (או למצער מתחמקת) מהמציאות?
דוגמא אחרת היא הירידה המתמשכת של ישראל במדדי החינוך העולמיים, בהם אנחנו ממוקמים באופן עקבי במקומות האחרונים בכמעט כל תחום, ובעיקר בהבנת הנקרא, היקש ופתרון בעיות. וכאן המקום לומר שאולי גם אתה יכול להתחזק בתחומים הללו.
באשר לשאר היבבות שלך- אין לי איך להגיב אליהן.
כימני קשה לי לעקוב אחרי כל הכינויים המרשימים שאתה לוקח לעצמך, של אנשים שללא ספק מביטים מלמעלה וחשים צביטה של גאווה על שמישהו כ”כ רציונלי והגיוני בחר בשמותיהם כדי להבהיר את עליונותו האינטלקטואלית הלא-מוכחת-בספק…
אין לי ספק שאתה לא בשמאל. למשל, אתה סבור שיש פתרון ל”בעיית” ההתיישבות היהודית ביו”ש. אין ספק שהכינוי “בעייה”, הוא כינוי שלחלוטין לא מרמז על אופיו של הפתרון שלך (מתוקף זה שהוא רואה בעייה דווקא בהתיישבות היהודית, ולא, נאמר, בזה שיש מישהו שאוהב לרצוח יהודים, ומדי פעם – ממש לא תמיד – משתמש במקום המגורים שלהם כתירוץ…).
אני משוכנע לחלוטין שיש פתרון ל”בעיית ההתיישבות היהודית ביו”ש”. למעשה, יש כמה פתרונות:
1. לחסל את המדינה שממנה יוצאים הפולשים שמטמאים את אדמות פלסטין, ויו”ש בכלל זה.
2. לחסל את הלא-יהודים שחיים בכל שטח שנתון במחלוקת.
3. לגרש רק את היהודים שגרים ביו”ש, ואז לקוות שלא תהיה דרישה גם לגירוש של תושבי צפון ודרום ירושלים – ואז לגרש גם אותם, ולקוות שבזאת ייגמר הסכסוך, שכן ברור לגמרי שבשם התקווה חסרת השחר לפייס את הערבים, צריך לייצר כאן מאות אלפי אלפי פליטים יהודים.
סוגיית עמונה היא טרגדיה משפטית, שאת המחיר עליה משלמים כמה עשרות משפחות אומללות שלצערן נולדו יהודיות. יש בארץ אלפי ערבים שחיים על אדמות בבעלות יהודית (ולהבדיל מהפלסטינים בשטחים שברובם כלל לא יודעים שהקרקע רשומה על שמם, וצריך עמותות של ל”ו יהודים צדיקים, שיאתרו את הרישומים הירדניים המקוריים, הן במקרים במערב הנגב והן בצפון ירושלים, בעלי הקרקע היהודים יודעים היטב שהם בעלי הקרקע, אך ביה”מ קצת פחות נרעש מהעובדה שפלשו לקרקעותיהם…).
העובדה שכל חסידי שלטון החוק, דבקים בו רק כשזה נוגע ליהודים בכלל, ומתיישבים יהודים בפרט, הופכת את עניין עמונה, לבעייה מאוד מורכבת – אם יקבלו אותן עמותות שמאל קיצוני את מבוקשן (תודות להטייה הפוליטית הבוטה בביה”מ העליון) והיישוב ייהרס, אזי אנו צפויים לגל ארוך של מאבקים, שבמהלכם ינסו עמותות השמאל להמשיך להחריב עוד יישוב, ובימין יפעלו ביתר שאת לתיקוני חקיקה ולהחלשת ביה”מ העליון.
יתכן שבעיניך זה פתרון, אבל אני רק רואה החרפה של בעייה. אני לא מכחיש ששמחה לאיד לעתים עלולה לסנוור (ואין ספק שאצל רבים בשמאל, הרצון לראות מתיישבים בוכים, הוא גדול מההבנה שהגעה להבנות בתוך ישראל, חשובה לאין שיעור יותר מהסיכוי האפסי להגיע להסדר עם מי שיערוף לנו ת’ראש בשנייה שיוכל), אבל כימני בור ונטול לוגיקה (אפילו כינוי של פילוסוף לא בחרתי לי, תאר לעצמך…) אני לא מוצא כל תוחלת בחרחור פגיעה ביריבים, רק בשביל הכיף שזה מסב.
אני מצטרף לדברים הקשים על מצבה הנורא של מערכת החינוך. ברור לגמרי שבנט אשם בכל, ואם רק יגרשו עוד כמה אלפי מתנחלים, הכל יהיה אחרת. ואם לא יהיו שינוי – לפחות יגרשו כמה אלפי מתנחלים (זה בטוח ילמד לקח את כל היבבנים האלה – אם אתה לא מסוגל להיפרד מהביטוי היפהפה הזה, בכל כינוי שאתה מחליף, מן הראוי שאצטרף אליך בשימוש בו).
אה, אורי זה לא קיצור של אוריפידס?
טוב, אי אפשר לקיים איתך דיון אמיתי כשכל נושא הופך לשפך של העלבות וטענות לגבי שמאלנים. אני לא שמאלני, אבל אני גם לא מתייצב באופן אוטומטי עם כל מי שמכנה עצמו ימין. ניהול המדינה זה לא משחק כדורגל (או מחניים) שכל המטרה היא להביס את הצד השני. יש גם אחריות שצריך לקבל מי שמוביל, בין אם השאירו לו מצב טוב או מצב רע, אי אפשר רק להאשים את כל העולם. לצערי נראה שאתה עסוק בעיקר בלהטיח כלפי בני שיחה אקראיים האשמות והעלבות. צר לי אבל אתה באמת סוגה נחותה של טרול. לילה טוב.
גם טרול, גם יבבן וגם נאצי – אין ספק שאתה בעל יכולות לא מבוטלת לייחס לצד השני המון תכונות חיוביות – ואז להאשים אותו בכך שהוא משמיץ…
אתה יכול לספר לעצמך מה שאתה רוצה בנוגע לענייניות, בנוגע לשאלה האם אתה שמאל או לא (נו, באמת) ובנוגע ללמה הפסקת עם שמות של פילוסופים – אבל האמת היא שאין לך דרך עניינית להתמודד עם הסוגייה המדינית (גם לא באמצעות הגדרת ההתיישבות ביו”ש כ”בעייה”). יותר קל להתלונן על התבכיינות, לגבב רצף קלישאות מרשימות ונפוחות מחשיבות עצמית אודות לוגיקה, ואז להתחיל לקלל.
אגב, אני לא יכול שלא להרכין ראש בהתפעלות מחוסר המודעות העצמית שבא לידי ביטוי בכתיבה על הרצון שלי לכאורה, “להביס את הצד השני”, אחרי שהעלית את נושא עמונה (כחלק מ”בעיית” ההתיישבות ביו”ש), שכל הרצון לעקור אותה הוא במסגרת של פרוייקט מכוער של “הבסת הצד השני”. מרשים.
הדבר שהכי מטריד אותי בהתכתבות ביננו הוא שאתה כנראה מבטא באופן נאמן את רוח הזמן, יש שקוראים לה ביביזם או טראמפיזם. אני מעדיף להשתמש במושג פילוסופי שנקרא “ניהיליזם”. מכיוון שאתה התוודת פעמים רבות לעיל שאתה אנאלפבית והדיוט, אני אסביר למה הכוונה- ניהיליזם הוא הטייה של המילה הלטינית NIHIL- ריק, אין. במסגרת הניהיליזם, אנו נותרים ללא אפשרות לשפוט, ללא אמת מידה וללא ערך. בשדה הפוליטי זה מתבטא בכך שהעיסוק הבלעדי הוא ברטוריקה ריקה- ססמאות מכאן ומהצד השני. השמאל אומר “שלום ושיוויון” ומצפה ממני להתיישר והימין אומר “יהודי ולאומי” ומצפה ממני להתיישר. תכניות פעולה אינן נידונות וממילא אין לאף אחד ציפייה שהנבחרים יציאו אותן מהכוח לפועל.
אני חושב שאתה ביטוי מובהק לכך- הדיון איתך לא עסק אפילו פעם אחת במה צריך לעשות או בכינון סולם ערכי (לא מלשון “ערכי צהל” או “ערכי הצופים”, אלא יותר בכיוון “ערך הדולר”) על מנת שנוכל לשפוט את המצב הקיים. רוב הזמן אתה עוסק בניתוח של הסברים שנאמרו עליך, או לכל הפחות באופנים שבו בן שיחתך שייך לאידיאולוגיה שמאלנית ועל כן דעותיו מוטות ופסולות. כלומר- הדבר היחיד שאתה עוסק בו הוא מילים, ולא מעשים, וגם על השימוש במילים אתה לא מוכן להתחייב. אמרת? אז מה, בכלל התכוונת למשהו אחר, לעמדה מבודחת כלשהי.
הסכנה פה היא לא שיעלו לשלטון אידיאולוגים שאני לא מסכים איתם (אני נוטה להסכים כמעט עם כל הדעות הפוליטיות הסבירות בישראל), אלא אנשים שאי אפשר להסכים או לא להסכים איתם פשוט כי אין יותר ערכים למדידת התכניות שלהם. לא כתבת אפילו מילה אחת שמבטאת התחייבות חיובית (במובן של משהו שכן צריך לקרות) לרעיון כלשהו או פעולה כלשהי. יכולות להיות לכך שתי סיבות- א. אתה טיפוס שלילי (אולי כי לא זכית לחום אימהי או כי פגעו בך קשות כשהיית קטן) או ב. כי אתה באמת לא חושב שפוליטיקה זה תחום שבו אמורים להציע תכניות פעולה ולהתדיין על האופן הטוב ביותר להתקדם לקראת העתיד.
אסיים דווקא באמירה נעימה (מבחינתך לפחות) אתה כנראה שייך לזמן הזה הרבה יותר ממני.
אז מצאת עוד פילוסוף גרמני?:) והפעם, במחווה לאנשים שאינם רחבי אופקים כמוך, שרבבת גם את הגיבור הרשע מרחוב אלם. סחתין.
הטקסט שלך הוא גיבוב של המון מלים, שעוסק בכך שאני לכאורה עוסק במלים. הייתי מצביע על עניין בית הזכוכית והאבנים, אבל מה הטעם…
הקביעה הנחרצת על “מעשים”, היא, כמובן, ביטוי להיותך איש רציני שלא עוסק רק במלים (והעובדה שאתה כל פעם טורח לתת לעצמך שם של פילוסוף גרמני, או גיבור של סרטי או סדרות טלוויזיה, זה סתם צירוף מקרים משעשע), בניגוד, למשל, אליי ואל הדומים לי (“מייצגי רוח הזמן”, שמבטאים את העובדה שהדור הולך ופוחת). העניין הוא שלא משנה כמה יסבירו לך שלעתים עשייה רק לשם הגאווה ש”אנחנו אנשי מעשה”, לעתים היא גרועה מהימנעות מעשייה, מדלגת עליך בחינניות, כאילו הייתה שם פילוסוף יווני, חס וחלילה…
אהבתי את הצהרתך שאתה “נוטה להסכים כמעט עם כל הדעות הפוליטיות הסבירות בישראל”,, שמבטאת גם היותך אדם סביר, וגם את היותך אדם שמבטא את דעתו באופן ישיר וללא התחכמויות (כך שלא צריך לזהות את דיעותיך באמצעות התפלקויות לשוניות כמו הקביעה שההתיישבות באיו”ש היא “בעייה”…).
אהבתי גם את הניתוח הפסיכולוגי שעשית לי, ומלמד שאכן לא רק בשמות של פילוסופים גרמניים אתה חזק, אלא גם בקריאת צפונותיו של נפש האדם. אין ספק שהתנגדות למסירת נשק למי שרוצה להרוג אותך, היא סימן מובהק למי שעבר התעללות בצעירותו…
האפשרות השנייה שהצעת, לגבי הסברה שאני ודומיי לא מבינים שצריך ליזום התקדמות לעבר העתיד באמצעות מעשים, היא מעניינת, שכן היא מלמדת שאתה חושב שכנראה המצב פה הוא נורא ואיום (עוד ביטוי לכך שאתה “בעל עמדות סבירות”, לא כמו רוב הציבור הפסיכי). אפשר כמובן להתווכח על כמה המצב פה רע באמת, אבל דווקא היום, כאשר גורמים אלמוניים לגמרי שאיש אינו יכול להעלות על דעתו את מניעיהם ואת זהותם, מנסים לשרוף חצי מדינה, אני חושב שאפשר לוותר על הדיון , ולהסכים שדווקא היום די באסה פה.
כרגיל, לא התייסחת למה שכתבתי, אלא ניסית למסגר את הדיון בתוך ויכוח פוליטי-מפלגתי. אני לא שם. המערכת המפלגתית בישראל לא מייצגת כלום מלבד ארגונים מסואבים (כל המפלגות) שמאויישים על-ידי אנשים בינוניים, חסרי מעוף וחסרי אחריות. הנה דוגמא שתאהב- כשזהבה גלאון מכנה את עיכוב מינוי הרב הראשי “נצחון”- הרי זה מגוחך בכל כך הרבה רמות (ולא כאן המקום להתוודות על הסיבות לזלזול העמוק חש כלפי המפלגה שגלאון עומדת בראשה). אתה כנראה מאמין באחת מבין המפלגות הרקובות הללו ומאמין שיש לה את המפתח הרעיוני להמשך קיום המדינה. אני לא רואה כזו מפלגה. הפוליטיקה הישראלית צנחה לסוף ימיה של המדינה. הגיע הזמן לכונן את המושגים מחדש.
אבל, העובדה היא שאנחנו כאן ולפחות אני, מסיבות קונטינגנטיות, לא יכול לעזוב. האם נדונתי להעביר את ימי בהתכתבויות חסרות משמעות עם טרולים בעלי יכולות קוגניטיביות בינוניות (שזה אתה, אם לא הצלחת לההבין)? כנראה שכן, ולו בתור תחביב שימלא את הזמן המיותר עד שתקום הרפובליקה השנייה. ניתן לקוות שכשישקע האבק, אנשים כמוך (שמשלבים באופן מתסכל בין זחיחות לרגשי נחיתות עמוקים) לא ימשיכו לשלוט עלינו. כי אתה מכחיש את המרכיב הבסיסי ביותר של ההוויה האנושית (כאן המקום אולי לאזכר את מרטין היידיגר), העובדה שאנחנו חיים *בתוך* זמן, ואצים רצים לנו אל מותנו הוודאי. מה נספיק עד שניכחד? תלוי בנו.
ולכן, גם אם אתה חושב שהמצב פה הוא טוב (בוא נניח רגע לעובדות שעשויות לסתור זאת- עובדות שאת בעצמך רמזת עליהן), יש טעם גם לתכנן לעתיד. אבל בישראל היום, אפילו לומר שהעתיד הוא עובדת הקיום, נחשבת לחתרנות פוליטית קיצונית נגד משפחת נתניהו. ועדיין, כמו שהשמש זורחת, כך תמיד מגיע העתיד. האם ניתן להתכונן אליו? אודה- זאת לא אדע. האם יש סיבה להאמין שהעתיד יביא שיפור? לא, אבל אפשר לקוות.
דרך אגב, פופר ו-ויטגנשטיין היו יהודים-אוסטרים, ושניהם היגרו בגיל צעיר יחסית לאנגליה, כך שלעיתים קרובות הם משויכים דווקא לעולם דובר האנגלית. אני חושב שיהיה לך מעניין לקרוא את פופר, ובכלל לקרוא קצת הגות פוליטית שמרנית- אדמונד ברק, מקינטייר וקריסטול. יש הרבה מאוד חשיבה מקורית ומפתיעה בצד הימני של המפה הפוליטית. לצערי בישראל השיח הימני הצטמצם לרדידות בסגנון אנשים חסרי חוליות שמשננים ויורקים ססמאות מהסוג שאתה ממחזר כאן חדשות לבקרים. ייטב לימין אילו יאמץ את המחויבות ליושר אינטלקוטאלית שמאפיינת את המיטב שבשמרנות העולמית.
פשש – גם חזרה לעתיד, וגם עוד פילוסוף גרמני. אתה מרשים בכל רמה אפשרית!
אני מרשה לעצמי לא להתפעל מכך שאינך משבח את זהבה גלאון על נצחון הפירוס שלה בנוגע לעיכוב מינוי הרבצ”ר, שכן זה שקול לאי התפעלות של ימני ממהלך הצהרתי מטופש של מישהו מהמחנה שלו. אני לא טענתי שאתה תומך מושבע של מפלגה כלשהי (ואני בוודאי שאיני תומך מושבע של מפלגה, ויצא לי להצביע לשתי המפלגות במחנה הימין כשהקריטריון לבחירה היה מי מהן פחות גרועה כרגע).
אין לי מושג למה אתה כ”כ מורתע מלהצהיר שאתה תומך בשמאל, בהתחשב בכך שאינך רץ בראשות “מפלגת מרכז” כלשהי, אבל האמת היא שלא משנה מהם המניעים שלך – משנה מה אתה כותב, ומה שכתבת ביטא עמדות שמאל מובהקות (מה לעשות, לראות בהתיישבות “בעייה”, זה לא בדיוק ביטוי נייטרלי).
אני מתקשה שלא להתפעל מכמות הניים דרופינג שאתה מרביץ פה (הגעת עד אירווינג קריסטול בניסיון לשכנע אותי שהטקסטים שלך הם באמת משהו שצריך לקחת ברצינות), מהאזכורים חסרי הטעם שלך של דברי הגות של פילוסופים (“אצים לנו אל מותנו”…) ומהמאמץ המרשים שלך להפגין יכולת מופלאה להשתמש במלים לועזיות (קונטינגנטי – וואו, עכשיו ברור שאתה איש רציני, ולא עוד מדקלם שהגיע אלינו ממחוזות הסייף ספייס, והמיקרו אגרסיות של הפקולטות למדעי הדשא).
אני לא “חושב” שהמצב פה טוב – אובייקטיבית המצב פה טוב. העובדה שאתה מצליח למצוא את הזמן לחפש שמות של פילוסופים ולהביא ציטוטים מהם, מלמדת שכנראה אינך נאלץ לצאת לחפש אוכל, וכנראה שאינך פליט באי יווני כלשהו. אני מבין שהדברים הללו לא מופיעים בספר הציטטות הגדול, ועל כן אינם ברורים לך – אבל העובדה שבאמצע האזור האלים ביותר בעולם, מתקיימת מדינה מפותחת, דמוקרטית (כן, כל אלה שמספרים כמה מסוכן לדבר ולכתוב נגד ביבי, עושים זאת בניחותא ברחוב, בתקשורת ובבית הנבחרים – לא שאני מזלזל בצורך שלהם/שלכם להרגיש אמיצים שמדברים כנגד “השלטון הפאשיסטי”) – היא מאוד לא מובנת מאליה, בעיקר כאשר האזור מסביב מעולם לא היה אלים כ”כ (הישג מרשים, בהתחשב בכך שהאזור הזה ת-מ-י-ד אלים).
אז נכון, לא הכל מושלם פה (יש שיטענו שזה בגלל ביבי הרשע ויש שיחשבו שזה בגלל שיש מי שמנסים לשרוף אותנו) – אבל עדיין טוב פה כ”כ, שגם אלה שמזמרים לנו על ברלין ללא הפסק, לא באמת חושבים ללכת לגור שם.
בכל מקרה, אל תפסיק לקלל (טרולים, חסרי חוליות, יבבנים, נאצים) – זה מוסיף המון לעמדה שלך כאינטלקטואל מיוסר שמתקשה להתמודד עם האספסוף המתלהם שרק מחפש להשתיקו בדרכים אלימות…
התגובה הקודמת היא שלי, כמובן.
אני שמח שהחלטת להגיב בצורה קצת יותר רצינית, ותודה לך. זאת גם התגובה הראשונה שבה לא קיללת את עצמך ולא הוגעת לי שאתה טיפש, אנאלפבית או פאשיסט (למרות שכן קראת לעצמך אספסוף מתלהם).
זה שטוב לך לא קשור למה שכתבתי. הניים דרופינג של ההוגים השמרנים בא כדי להדגים שמותר להיות ימני וגם להטיל ספק בכך שהמצב טוב, כלומר לבקר את המצב הקיים. ההצעות של השמאל הישראלי אמנם הזויים ולא מבוססים על המציאות, אבל זה לא אומר שאין לימין אחריות להציע אלטרנטיבות.
למשל בנושא עמונה- אני חושב שיש בעיה חוקתית עם ההתיישבות ביהודה בשומרון, לא כי אני רוצה לפנות מתיישבים, אלא כי אני *לא* רוצה לפנות (ואם זה לא היה ברור, אני מתנגד לפינוי עמונה). דוח לוי על השליטה ביו”ש יכול להיות נקודת מוצא טובה להתחיל את הדיון. לדעתי זה ייגמר בסיפוח, במוקדם (עדיף) או במאוחר (עדיף שלא). מכיוון שאני מקבל את העמדה הליברלית-שמרנית (תקרא את היאק), אני גם חושב שכל אדם שנמצא תחת שליטת מדינה חייב להיות בעל זכות הצבעה. מה דעתך?
אני מצטער שאתה לא מוצא טעם באזכורים הפילוסופים שלי, אותי הם משעשעים. באמת- תקרא קצת, זה לא רק “מדעי-הדשא”, זה עוזר לחשוב… (ובאמת שלא כל הפילוסופים שציינתי הם גרמנים, תקרא עד הסוף פעם הבאה).
העובדה שאנחנו שלא פליטים על אי יווני היא אמנם, אבל אפילו אתה תסכים שיש מה לשפר במדינה. מכיוון שנתניהו מעולם לא הציג תכנית פעולה, אני לא יודע אם כל הטוב הזה שלדעתך יש פה קשור אליו או שזה נוצר במקרה. אני מסכים שלא כל הבעיות במדינה הן באשמת נתניהו, אבל לדעתי ראש ממשלה צריך להיבחר על סמך מה שהוא מציע לעשות במדינה. אני גם נוטה להסכים שיש משהו מוזר מאוד באופן שבו החלטות מתקבלות בלשכת ראש הממשלה, ולא מסכים שכל התקשורת בקנוניה נגדו (למרות שבהחלט חלק מהעיתונאים הפחות מוצלחים מציגים רמה מבישה של תקיפות אישיות).
אני מבטיח להפסיק לקרוא לך בשמות (שמתי לב שנעלבת) אם אתה מבטיח להתחיל לכתוב בכוונה קצת יותר רצינית.
סחתין על המעבר לבריטניה, אני מבין שנגמרו לך הפילוסופים הגרמנים – זה מצער שכן חיפוש קל בגוגל היה מביא לך מערכון של מונטי פייתון שהיה נותן לך 11 שמות – ובקנבאואר אחד…
הניים דרופינג של ההוגים השמרנים הצליח להדגים את יכולתך לעשות חיפוש בגוגל, ואני אכן מתרשם מההישג הכביר. אין קשר בין השמות שהבאת לשאלה האם המצב בישראל טוב, ומכיוון שהתקשית למצוא מישהו שידגים את הטיעון שלך, הסתפקת במציאת שמות ונפנוף בהם (אני שב ומביע התרשמותי מההישג).
למשל, בנושא עמונה אתה מספר על בעיות חוקתיות (מילה מרשימה מאוד – אם כי אני חייב להביע צער על שבחרת דווקא במילה העברית בשעה שיכולת להשתמש במילה הלועזית, כפי שהשתדלת לעשות בפעמים הקודמות), שזו עמדה שמאפיינת מערכת משפט מוטה פוליטית (שכן אותן בעיות קיימות גם בנוגע לקרקעות פרטיות ברחבי ישראל, שבעליהן היהודים מתמודדים עם התיישבות ערבית ערבית בתוכן, מבלי שאותו בית משפט ימצא לנכון לזעוק ששלטון החוק מחייב עקירה לאלתר של המתיישבים הלא-מורשים). אי לכך, ברור כשמש שאין כאן בעייה חוקתית, אלא בעייה פוליטית-מדינית.
ההצעה שלך לסיפוח (ואזרוח מליוני ערבים) היא הצעה שמאפיינת שמאל קיצוני וימין נאיבי (ואתה לא משתייך לימין הנאיבי, כפי שהדגמת קודם). אזרוח מליוני ערבים הוא לא פתרון לכלום, אלא החמרה של מצב קיים, וגם אם אתה אוהב לספר על הכנות לעתיד, ולצטט אמירות נוגעות ללב אודותיו, אני מתקשה למצוא בדל של טעם בלטעון שבשם הרצון “לעשות משהו”, צריך לקחת מצב נתון, ולהחמיר אותו באופן קיצוני. מדינת ישראל היא מדינה מערבית משגשגת. קשה למצוא הגיון ברעיון לצרף אליה 3 מליון אזרחים מוסלמים שההישג המדעי הגדול ביותר שלהם, התרחש לפני אלף שנים, ומאז הם בעיקר עסוקים בלהסביר איך כולם מלבדם אשמים במצבם המחורבן.
אני מצטער לשמוע שאינך מרוצה מנתניהו, ומבטיח לך שברגע שתצליח לשכנע מספר גדול מספםיק של אנשים שיש מישהו פחות גרוע, יש סיכוי מצויין שנתניהו יחדל מלהיות ראש ממשלה. אתה חושב שאסטרטגיה מחייבת צעדים גרנדיוזיים, ואילו אני סבור שבסיטואציה הייחודית של מדינת ישראל צריך לחפש דרכים לא לטלטל את הספינה, גם אם כלי התקשורת (שמסתבר שלשיטתך רובם מסקרים אותו באופן הוגן) הסבירו לך שהגיעה העת לעשות שלום…
אם הבנת שאני נעלב מהקללות שלך, אז אני שמח לתקן אותך. הקללות היו הביטוי האותנטי היחיד שלך, בתוך ים הדקלומים ששאבת מגוגל. אין כל סיבה שתפסיק להשתמש
, שכן אין דרך בעולם שאני אקח אותך ביותר רצינות מכפי שלקחתי אותך עד כה (אני באמת משתדל, אבל ברגע שאני כמה מאמץ אתה משקיע אפילו בבחירת הכינויים שלך, וכמה מאמץ אתה עושה בעיקומו וכיפופו של הטקסט שלך, כך שיכיל מקסימות מלים פלצניות, ללא הקשר רלוונטי, זה פשוט הופך לבלתי אפשרי…).
כך או כך, אל תוותר לעצמך – גוגל גדול ורחב ויש בו ים פילוסופים שתוכל לצטט מהם. זה לא צריך לבוא ע”ח הצורך שלך לקלל בכל פעם שאתה מרגיש שאתה לא מצליח לשכנע שאתה באמת יודע על מה אתה כותב…
אורי,
אם תהית למה קאנט מלין על המצב בישראל זו הסיבה:
מה אומר פילוסוף מובטל לחברו שמצא עבודה? “תן לי המבורגר עם קולה וצ’יפס”
א. אני לא פילוסוף מובטל אלא פילוסוף מועסק ואפילו מרוויח יותר מחיילים בפנסיה (תקציבית). פילוסופים טובים מוצאים עבודות די מהנות בחיים. אבל הנה בדיחה: מה אומר חייל זקן לחייל מת? “איזה כיף שנהרגת, עכשיו אני יכול לקבל יותר כסף מהמדינה, בגיל 40 אני יכול לפרוש לפנסיה ולספר בדיחות מאוד מצחיקות על מובטלים.”
ב. אורי- אם אתה מתעקש להגדיר את עמדותי הפוליטיות אתה מוזמן לקרוא לי ריאליסט ביקורתי (כמו הפילוסוף הסומאלי רוי בשקאר), עם קורטוב של אקזיסטנציאליזם בנוסח הפילוסוף המאורי מרטין בובר, והפילוסוף בן שבט הצ’ירוקי עמנואל לוינס. שלושתם אגב היו פילוסופים מועסקים (בשקאר עדיין מועסק, ואפילו בכמה אוניברסיטאות, ולא בתור מאבטח כמו החייל הזקן שלנו)
ג. האמת שיש לי שאלה מאוד פשוטה, ואני לא יודע איך לנסח אותה כדי שלא תגיב אליה בסרקזם או בבוז כלפי האינטלקטואליזם הסמולנו-תבוסתני שלי. השאלה היא פחות או יותר זו: מהם עקרונות ההפעלה שאתה חושב שצריכים להנחות את פעולות המדינה? האם יש מקום לטיעונים של צדק או מוסר? במידה ולא, האם אלו טיעונים תועלתניים של יעילות בלבד?
במידה וכן, האם ישראל יעילה מספיק? מה היית משנה בה?
אני יודע שזה מאוד נאיבי ואולי אפילו מיותר לשאול אותך שאלות כאלו, אבל אני באמת סקרן להבין מאיפה מגיעה כל האנרגיה שלך להגיב כאן כל פעם מחדש. אם אתה כל-כך מרוצה ומסופק, למה אתה שוב ושוב מוצא את הכוח להתווכח ולהוכיח את הכותבת (ואת שאר המגיבים הלא-ימנים/ביקורתיים-מדי/שלא-מקבלים-את-גרסת-דוד-ביטן)? במילים אחרות, מה מעניין אותך בפוליטיקה? האם זו תחושת הניצחון? האם זו מחויבות לארץ/מדינת/עם ישראל? משהו אחר?
א. וואו, לקחת קשה את היציאה המשעשעת של חייל זקן. אין לי ספק שאתה מתפרנס בכבוד – גלעד שרון עשה מליונים בשעתו מחיפושים בגוגל, ואתה משקיע כ”כ הרבה מאמץ באיתור שמות, שברור שגם אתה יכול למצוא בזה פרנסה מצויינת. מידענות זה העתיד, ואתה כידוע מוכוון לעבר העתיד (כלומר, לפני שנמות, נושא נוסף שאתה עוסק בו רבות).
ב. אני לא מתעקש להגדיר את עמדותיך הפוליטיות. אתה מתעקש לבטא אותן, ואז טוען שהן לא העמדות שלך, תוך נפנוף בשם נוסף, כמישהו שמייצג נאמנה את עמדותיך. מי שרואה בהתיישבות בעייה, ורוצה לאזרח מליוני ערבים, הוא איש שמאל, זה עד כדי כך פשוט – ולא ברור לי למה אתה כ”כ מתבייש בזה. אני שב ומצדיע לנחישות שלך להביא אותה בניים דרופינג.
ג. השאלה שלך היא למרבה ההפתעה, שאלה סבירה. אני מודה שזה תפס אותי לא מוכן, שכן לא הרגלת אותי אותי לצפות לזאת ממך. מכיוון ששאלת ברצינות, אני אענה ברצינות: הקיום שלנו (מתוקף היותו הדבר הצודק והמוסרי ביותר במזה”ת, שבו ממנשלות שוחטות את אזרחיהן, ארגוני טרור שורפים כפרים על תושביהם ומקימים שווקי עבדים), מצדיק את זכותנו להגן על עצמנו, גם אם הדבר לא מוצא חן בעיני אנשים שלקחו לעצמם מונופול על קביעת מה מוסרי ומה צודק (ועל כן מוכנים להטיף מוסר בשם עולם PC מעוות, שבו מתגוללים על על כל אדם שאמר משהו לא יפה על מוסלמים, אבל מעלימים עין מכך שרצח נשים על רקע כבוד המשפחה, זו תופעה שהיא כמעט מונופול אסלאמי).
מדינת ישראל היא לא מושלמת. בוודאי שאיני מרוצה מהשתלטות שיח הPC על מערכות שלטוניות לא נבחרות, אבל אין ספק שבאופן יחסי, המצב כאן הוא לא רע בכלל. רוצה הוכחה? שים לב שמשום-מה גל הפליטים הערביים לאירופה, לא כולל ערבים מפה. מה הם יודעים שאתה לא?
השאלה האחרונה שלך היא תמוהה, בהתחשב באנרגיות האדירות שמשגרות אותך לגוגל לחפש שמות של פילוסופים, מלים ארוכות וציטוטים. אני מניח שאותם מניעים שגורמים לך לעשות את המאמץ הזה, הם אלה שגורמים לי לכתוב כאן.
לגבי התשובה הראשונה והאחרונה, אתה די צודק. אני עוסק למחייתי בקריאה וכתיבה על פילוסופיה פוליטית, כך שאני באמת מבלה הרבה זמן ב-“מידענות” וחיפוש חומרים, אני מקווה שלא תתאכזב לגלות שאני לא משתמש בגוגל כדי למצוא שמות וציטוטים (למרות שאני באמת משתמש בגוגל לפעמים. למה? גוגל זה חלק מההטייה השמאלנית בתקשורת? אני באמת שואל…).
לגבי האם אני שמאלני או לא, אני מודה שיש לי משיכה לשמאל אבל היא בשנים האחרונות מאוד אמורפית. אני די סולד מהפגנות שמאל. מבחינתי אם מטרה פוליטית לא מסוגלת להיות רלוונטית, לפחות בתיאוריה, לכל אזרח, היא לא לגיטימית. זאת עמדה ליברלית מאוד, אבל אני לא חושב שהיא בהכרח שייכת לשמאל (לפחות במוונחים אמריקאים). אני בהחלט מאמץ בחום עמדות פמיניסטיות רדיקליות, אבל אני לא ממש קונה חלק גדול מפוליטיקת הזהות. העלת את נושא הסייף ספייס והמיקרו אגרסיות באחד הפוסטים הקודמים, ואני מסכים איתך לחלוטין שזה ביטוי של אובדן משמעות עמוק. בנגד, בישראל אני מזהה תופעה דומה במוסדות להשכלה גבוהה (לא במחלקה לממשל בבן גוריון…)- מרצים מחפשים לדבר על נושאים “בטוחים” על מנת לא לעצבן את הסטודנטים- שאלות קשות מימין ומשמאל נותרות מחוץ לאולם ההרצאות וחדר הסמינר. אני לא יודע למי אצביע בבחירות הבאות, אם בכלל אצביע. יכו להיות שאצביע למועמד בעל הסיכוי הטוב ביותר להחליף את נתניהו. אני באמת מאוד לא אוהב אותו.
אוקי- עכשיו לעיקר. אני מעריך את התשובה הכנה שלך, ואני די מסכים איתה. אני אולי הייתי מנסח אותה בפחות גוף שני רבים. אבל, אני לא מסכים שהקיום שלנו מוצדק רק כי הוא מוסרי. הקיום שלנו מוצדק כי אנחנו קיימים, ומבחינתי לפחות זאת לא השאלה. השאלה הגדולה שאני לא ממש יודע לענות עליה היא האם אנחנו יכולים לעצור את הזליגה האיטית של “האזור” לתוך העולם שלנו. “העולם שלנו” הוא המקום שטוב לחיות פה כאן, והעולם האחר נמצא ממש מעבר לפינה. עזה, למשל, היא אחד המקומות הנוראים על פני הכדור הזה. כמו הסורים, גם העזתים אחראים לגולרם המר, רק שלעזתים אולי קצת יותר קשה לברוח. זה מזכיר כשהתנגדנו להתנתקות ואף אחד “בשמאל” לא הבין למה זה לא מוסרי לגרש אנשים מהבתים שלהם כדי לבנות גטו. אבל זה מה שעשינו. עכשיו מה? אני לא יודע.
לגבי יו”ש- אני חושב שאתה מתייחס לשאלת הסיפוח באופן קצת שיטחי- הרי אפילו לבנט (שאני לפחות לא תופס אותו כמאוד נאיבי) יש תכנית של שלבים לקראת סיפוח (מלא? אזרוח מלא? אני לא זוכר עכשיו את הפרטים…)
השאלה בסופו של דבר מתמצה בהאם, ולאורך כמה זמן, אפשר לחיות באותו מקום כשחלק מהאנשים אזרחים וחלק לא. אני חושב שאפשר לחיות ככה, אבל לא לנצח. זה משתנה בסוף. האם זה יהיה הסוף של ישראל? יכול להיות. האם זה יהיה הסוף של הציונות? לא. זה גם לא יהיה הסוף של העברית.
זהו? נגמרו הפילוסופים? שלא תטעה, אני חושב שבחרת כינוי מצויין כעת, ומן הראוי לדבוק בו.
אני לרגע לא מזלזל בגוגל – זו בערך הדרך היחידה שהדיון בינינו ממשיך להתקיים (אחרת היית נתקע אחרי ה”טרול יבבן” הראשון, בלי שיהיה לך מה להוסיף).
אתה מנהל דיון ארוך עם עצמך לגבי השאלה האם אתה שמאלני, כשמכל שורה עולה התשובה “כן”, באותיות של קידוש לבנה. הדיון מעניין ומלא מלים לועזיות שמדגימות שגם כשאתה מנהל דיון בינך לבינך, אתה עדיין חש צורך לנסות להרשים, אך בשורה האחרונה עדיין לא ברור מה גורם לך לספר לעצמך ולאחרים שאתה לא שמאלני.
המשפט שלך אודות עזה כ”אחד המקומות הקשים ביותר על פני כדור הארץ”, הוא דוגמא מצויינת לסיפור בדים שמפיצים בתקשורת ומוצג כעובדה, שאנשים שלא מכירים את המציאות, מקבלים ללא הרהור נוסף – ומתייחסים לזה כאל אמת צרופה.
עזה היא לא אחד המקומות הקשים ביותר בכדור הארץ. היא לא אחד המקומות הקשים ביותר במזה”ת. בעזה אין רעב, בעזה אין מגיפות, בעזה אין תופעה של רבבות חסרי בית. המצב בעזה טוב יותר מאשר בשכנתה הדרומית, מצרים (סיפורי הזוועה על “המקום הצפוף ביותר בעולם” הם קשקוש חסר אחיזה במציאות – קאהיר, למשל, היא עיר אומללה לאין שיעור, רק ששם אי אפשר לחפש את היהודי שאשם בכך…).
עזה היא אנומליה אבסורדית – אוכלוסיה אזרחית שבחרה בהמוניה בשלטון שקורא להשמדתה של המדינה השכנה, תומך בהתלהבות בירי ללא אבחנה ליישובים אזרחיים של אותה מדינה – ובה בעת כל קיומה מבוסס על כך שאותה מדינה שכנה לא פועלת עפ”י אותם קודים מוסריים, ומקיימת אותה בכל הקשור לחשמל, מים, מזון, חומרי בנייה וכד’. אין בעולם תופעה דומה של מדינה שמספקת חשמל למי שיורה על תחנות הכוח שלה, למעט אצלנו.
השמאל חגג את העקירה של המתיישבים מגוש קטיף וצפון השומרון. הם לא העלו על הדעת שהצד השני יראה בכך נצחון ויגביר את האש שלו מהרצועה לעומק הקו הירוק, כפי שקרה, וכפי שהיה צפוי להחריד שיקרה. איש מהם לא חשב שעזה היא “גטו”, ומכיוון שלי לא ידוע על תכניות דרמטיות לשנות את הטופוגרפיה של השטח, או לחצות את ישראל לשניים כדי לאפשר להם רצף טריטוריאלי עם יו”ש, אני מניח שזה מלמד שגם בשמאל הניחו שרצועת עזה תישאר כפי שהיא, וכשם שמדינות אחרות שגובלות בשתי מדינות שכנות (כן, לרצועה יש גבול עם מצרים, למקרה שככחת…) אינן מוגדרות כגטאות, כך גם עזה אינה מוגדרת ככזו – וזה מבלי להתייחס למאות המשאיות, למים ולחשמל שישראל מספקת לאותם תושבי גטו-עלק.
בנט מעולם לא הציע סיפוח מלא, אל של שטחי סי, שסך כל תושביהם הוא בין 40 אלף ל90 אלף (תלוי איזה פרשנות אתה מקבל). קצת קשה להפריז בפער העצום שבין אזרוח 90 אלף לאזרוח של 3 מליון, ועל כן אסתפק בציון העובדה שזה פער גדול, ממש-ממש גדול.
אתה חושב שלא נוכל לחיות לעד מבלי לאזרח מליוני ערבים (מה שיהפוך את המדינה הזו למדינה ערבית נוספת, על כל ההישגים שנלווים לתואר המחמיא הזה), ואני חושב שאין לנו בכלל ברירה בעניין, שכן אזרוח שלהם יביא לחיסולנו הפיזי בטווח זמן לא ארוך.
אורי,
הצלחת לעורר את קנאתו של סלבוי ז’יז’ק, חובב הניקים בעל התשוקה לממשי בנוסח “מהם עקרונות ההפעלה שאתה חושב שצריכים להנחות את פעולות המדינה?”
בסדר. לא הסברת איך אתה מתכנן לעשות את זה. האם יש לך תוכנית איך להמשיך לחיות בדמוקרטיה היחידה בשכונה ולמנוע ממיליונים את הזכויות שהופכות את המקום שלנו לדמוקרטיה. אני לא *רוצה* שזה מה שיקרה, אני רק תוהה מה האלטרנטיבה לטווח הארוך?
אכן, לא הסברתי אעיך להמשיך במצב הקיים – שכן כדי להמשיך במצב הקיים, לא צריך לעשות מי-יודע-מה…
אני אדם קטן-אמונה, וככזה אין בי את האמונה יוקדת של אנשי השמאל שמחכים ש”העולם” ייכנס בנו ויכריח אותנו לעשות מה שהציבור כאן מסרב לעשות. אני לא מפקפק בעויינות ובצביעות של רבות מממשלות העולם בכלל, ובזו של ממשלות אירופה והממשל היוצא בארה”ב בפרט – אלא מה? ההצלחה יוצאת הדופן שלנו הפכה אותנו לכוח מדיני-צבאי שאי אפשר לבטל אותו ולכפות עליו דברים.
אתה לא אוהב את ביבי, אבל העובדה שביבי הצליח לעבור 8 שנות אובמה מבלי לסגת מ”מ אחד, היא גם הישג אישי מרשים שלו – וגם הוכחה שאפשר גם בלי לסגת (או לאזרח מליונים של ערבים).
אתה שואל איך אפשר להמשיך במצב הקיים, ואני שואל, אם כבר בוחרים להתאבד, אז למה דווקא בדרך האיטית והכואבת?
כאשר האלטרנטיבה היחידה לישיבה על התחת, היא התאבדות – כדאי מאוד למצוא זווית נוחה לישיבה, ולהמשיך לשבת…
מרתק. במבט מהצד אני חייב לומר שאם הטרול, על גילגוליו השונים, לא היה קיים היה צריך להמציא אותו. טיעוניו, על אף שברובם היוו דמגוגיה זולה, נתנו במה לפירוט מקיף ומדוייק של המצב. במובן הזה אני מודה לשניכם. בכל מובן הגיוני אחר – תודה אורי.
על כך אמר המת לעיוור: “נחייה ונראה”. לדעתי אתה מגזים ביכולת שלנו למשוך את המצב הקיים- לאו דווקא כי “העולם” ילחץ עלינו (לשמחתך בוודאי אתה יודע כי בית הדין בהאג יצא מכלל פעולה), אלא פשוט כי מדינה לא יכולה להתקיים בלי להחליט מה היא. כן, כן, המילה הזאת שהצחיקה אותך- “חוקתי”. (מעניין אותי האם אתה מתנגד לכל סוג של חוקה, נגיד כמו בארה”ב או באנגליה, או רק לחוקה בישראל?)
בהקשר הזה, אני חושב שאתה מתהדר לא בצדק בכך שאתה כמו כולם (האם זו באמת סיבה לגאווה? מוזר…), או שהרוב “איתך”. אין שום סיבה לחשוב שה-“רוב” יראה את זה בא, ויש דוגמאות לא מעטות למצבים שבהם מצב מדיני-פוליטי מתהפך בין לילה מבלי שהאנשים שאתה בגאוות שייכות לא מוסתרת קורא להם “האספסוף” מוכנים לכך.
במצב כזה נמצא עצמנו, גם אני וגם אתה וגם החייל הזקן (אם הוא לא ימות מרוב שנינות עד אז) בעסק ביש אמיתי. אבל אתה, כמו הצפרדע בסיר, יודע להגיד “המים דווקא התחמממו לאחרונה- ממש נעים פה.”.
בכל אופן תודה על דיון שהיה מתסכל לפרקים אך גם מאתגר. אני מוכרח לציין שהיה קשה להגיע לשיחה רצינית, אולי אלו חוקי הפורמט. אני מתנצל בפניך, בפני טל שניידר ובפני האינטרנט על הרגעים הפחות חינניים שלי פה ומקווה שלפחות לקראת הסוף ביטאתי את עצמי במתינות ובאופן שקול.
לגבי השימוש בשמות הפילוסופים, יש באמת עוד הרבה פילוסופים שלא ציינתי, ואשמח להעביר לך רשימות קריאה. לאחרונה התחלתי לקרוא בשנית את ספרו של אלן בלום “דלדולה של הרוח האמריקאית” (בתרגום חופשי, אני קורא באנגלית- לא יודע אם תרגומו את הספר לעברית)- הספר, שנכתב בסוף שנות השמונים, מתאר בדאגה חלק מהתהליכים שהצבעת עליהם באקדמיה האמריקאית ומציע כמה סיבות לתופעה, כמו גם דרכים קדימה ביחס לאותו “פטישיזם ליברלי”, לPC ורדידות מושגית. מומלץ בחום.
אבא לשתי יהודיות,
ברוח הפייסנות שהפגנת אני מצטרף אליך ומתנצל על הנימה הפוגענית בדברי. ספרו של אלן בלום הוא אכן חומר קריאה משובח ואני ממליץ כחומר משלים על ספרם של נורמן לוויט ופאול גרוס Higher Superstition
טוב, נתחיל בזה שבבריטניה א-י-ן חוקה רשמית, ומשם נמשיך לדיון המרתק על המילה “חוקתי”, שבארץ עברה תהליך הוזלה מתמשך בידיהם של כאלה שהפכו ל”מה שהולם את האג’נדה של נציגי השמאל במערכת המשפט”.
אין לי התנגדות לחוקה, ולמעשה אשמח מאוד כשתהיה פה חוקה שתהפוך את המילה “חוקתי” למשהו פחות נלעג, כאשר שופטים משתמשים בה במדינה שאין לה חוקה כתובה. אהרן ברק החליט שהאג’נדה שלו מחייבת את הגדרת הפרשנות הפרטית שלו לשני חוקי יסוד שהתקבלו ברוב מקרי בכנסת שכבר התפזרה בשנת 1992, כחוקה-בפועל, ומאותו רגע נטל לעצמו את הזכות לקבוע מה מנוגד לאותה חוקה מדומיינת, מסורת שהוריש לממשיכיו, שבשם עקרון מהפכני זה, נטלו לעצמם את הזכות לבטל חוקים בסתואנה ש”אינם חוקתיים”, ויותר מכך, יצרו סיטואציה במסגרתה יועצים משפטיים מטרפדים מדיניות של ממשלות נבחרות בטענה ש”זה לא יעבור את מבחן בג”ץ”.
אז כן, אשמח מאוד אם תהיה פה חוקה שתגדיר באופן ברור מה מותר ומה אסור לכל אחת משלוש הרשויות. כרגע זה נראה סביר שתימצא הקונסטלציה הפוליטית שתאפשר כינון חוקה, ועל כן טובת הדמוקרטיה מחייבת התנהלות מהסוג שאפיינה את ישראל בשנים שקדמו ל1992, בהן מערכת המשפט הייתה א-פוליטית, ולא חשבה שהיא מחוקק-על שתפקידו לטרפד מדיניות שרוב העם הצביע בעדה.
אני לא מתגאה בכך שהרוב איתי, אלא שמח על כך שהרוב לא רוצה להתאבד. ברגע שהרוב ירצה להתאבד – גם אלו שלא רוצים, לא ממש יוכלו למנוע את זה. אין ספק שייתכן מצב שבו רוב הציבור יגלה שבעצם הגיעה העת לאזרח מליוני ערבים או לגרש מאות אלפי יהודים בשם התקווה לפיסת נייר נוסף עם המילה “שלום” כתובה על איפשהו בכותרת שלה. עליי לציין, עם זאת, שהדבר לא סביר. זה לא סביר מכיוון שהשנים בהן יושמה כאן מדיניות השמאל (בנוגע לאיחודי משפחות שהביאו לאזרוח רבבות ערבים מהשטחים, ולמסירת שטחים ונשק למי שהשתמש בהם נגדנו ורצח קרוב לאלפיים אזרחים) די מקשה על הסיכוי שיימצא פה רוב שיחשוב שהגיעה העת לנסות שוב את הרעיונות הגאוניים הללו…
מצב מדיני יכול להתהפך בן-לילה, וכשזה יקרה, נצטרך להתמודד עם זה – אבל זו בוודאי לא סיבה להקדים ולהתאבד לפני ש-א-ו-ל-י המצב פתאום יתדרדר לו. נכון לעכשיו, מצבנו טוב מכפי שהיה בעבר, למרות אזהרות האימים על הצונאמי המדיני הממשמש ובא מזה שנים.
תיקון:
במשפט שכתבתי לגבי החוקה, צ”ל: “כרגע זה ל-א נראה סביר שתימצא הקונסטלציה…”. עקב נטייתי להשמיט אותיות ומלים, שכחתי את המילה “לא” והפכתי את המשפט…
לא יכול לשרשר לאורי אז אשרשר כאן.
תורף העניין – היכולת למשוך את המצב הקיים. כלומר מה הוא המצב הקיים הסטטי הזה שמדברים עליו? אינתיפדת סכינים זה במסגרת המצב הקיים, שינוי זוחל או מעבר פאזה? שריפת תינוקות ערבים זה חריג או מסמן ניצני שינוי? הצתת יערות? האשמות מוגזמות בהצתת יערות?
התעסקות בחוקה יש/אין (בארץ או בבריטניה) מחמיצה את הנקודה (היחידה?) המעניינת בדיון הזה.
אמור אתה- שריפת תינוקות ערבים זה חריג או לא?
הרי עוד מעט הדיבידנדים מדומא ייגמרו למחנה שלך, ואז מה תעשו?
תחזרו לגולדשטיין?
אורן, השאלה שלך טובה. אין ספק שגל פיגועי הסכינים (והשריפות, כמה שבתקשורת לא ינסו להציג את זה כ”יהודים וערבים שיחדיו נלחמים בחייזרים שמציתים אש בעזרת “ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם”) הוא התדרדרות במצב הביטחוני, אבל מכיוון שאנחנו חיים על ציר של שנים ועשורים, הרי שקל מאוד להשוות את הגרף כרגע לגרף של שנים עברו – והמצב עודנו פחות גרוע משנות אוסלו ומשנות מלחמת אוסלו (“האינתיפאדה השנייה”).
ביבי לא עושה מספיק כדי לטפל בגל הטרור, וחובתו לדרוש ממערכת הביטחון לנקוט יד קשה יותר, לפתור פלונטרים משפטיים (שנוצרו רק בגלל שהוא מאפשר למערכת המשפט להמשיך לשמש כערכאת ערעור על הבוחר), ולחסל את המשוואה ההזוייה שמחבל שנתפס חי, זוכה בפיס יחד עם בני משפחתו. ביום שבו יהיה נזק כלכלי אמיתי לחמולה של כל מחבל, אנחנו נראה הרבה פחות מחבלים. כן, אין ספק ש”זה לא יעמוד במבחן בג”ץ” – ותפקידו של ביבי לדאוג לכך שלא בג”ץ יקבע את אופן הלחימה בטרור, ולא יקשור ידיים לכוחות הביטחון.
ואחרי כל הביקורת – מצב הביטחון בשתי תקופות כהונתו של ביבי כראש ממשלה – טוב יותר מזו שראינו בממשלה שקדמה לו בין 1992 ל1996, ובממשלות שבין 1999 ל2009. אפשר לא לאהוב את זה, אבל הוא מנהל את מדינת ישראל טוב יותר מכל מי שניהל אותה מאז 1992. זה לא הישג כ”כ גדול, בהתחשב בכך שהיא נוהלה בשנים אלה ע”י רבין, פרס, ברק, שרון ואולמרט – אבל זו עדיין המציאות, לא משנה כמה כתבות יעשה דרוקר על טיוליו של יאיר, אוסף הבולים של אבנר, ומחזור הבקבוקים של שרה.
באשר ל”שריפת תינוקות ערביים” (הופתעתי ממילת הריבוי, כנראה שאתה מכיר עוד מקרים שלא ידועים לאחרים) – העובדה שאנשים נדרשים למקרים המפורים-להחריד של טרור יהודי, בעוד שמקרי טרור ערבי מאותו סוג בדיוק (כדי שימותו ילדים יהודים באש השבוע, כל מה שהיה דרוש, זה טיפ-טיפה פחות יעילות מצד כוחות ההצלה – שכן המוטיבציה לזה הייתה גם הייתה, בקרב עשרות מציתים) הוא תופעה שלא נדונה, בחזקת כלב נשך אדם, היא עדות נוספת ומשעממת למדי להתייחסות של שמאל מוצהר ושמאל וואנבי להתייחס לערבים כאל תופעות טבע חסרות שליטה, ומביאות לידי ביטוי שוב, את הגזענות הרכה של הציפיות הנמוכות.
זה הסטטוס קוו, כאמור, אינו אופטימלי – אבל הוא טוב מזה שהיה פה לפני עשר שנים וחמש עשרה שנים (עת פחדנו לנסוע באוטובוסים), ולפני 20 שנה וקצת (עוד תקופה שבה פחדנו לנסוע באוטובוסים).
את מה שיש צריך לשפר, אבל לפני זה – צריך לשמר אותו. לא משמרים את זה באמצעות פיסות נייר וטקסי חתימה בוושינגטון. לא משמרים את זה באמצעות תקווה שיום אחד האסלאם יעבור את התהליך שעברה כל דת אחרת. משמרים את זה בדיוק כפי זה מתבצע כיום – בעבודת-פרך של כוחות הביטחון ובחוסר נכונות לתת לפלסטינים עמדות זינוק טובות יותר לקראת סיבוב נוסף של אלימות. גל סכינאים זה רע – אבל גל מחבלים מתאבדים זה רע הרבה יותר.
המצב הכללי בישראל טוב עד מצויין. התקשורת מנסה בכל כוחה לקלקל את התחושה הזו, שכן אז יצטרכו לחפש מי אחראי לכך שהמצב פה דווקא סבבה, ומי שאחראי פה, הוא מישהו שהתקשורת מתעבת.
חבל שאין מפקד לשירותי הכבאות כבר חצי שנה
לא הכרתי את הספר תודה על ההמלצה.
חיים הר זהב, העורך לשעבר של עיתון ההסתדרות “דבר ראשון”, כיום עורך חדשות ברשת ב:
פידל קסטרו היה אדם נערץ בארצו, ובצדק. מדובר במי שהזניק את המדינה שלו קדימה תוך התנתקות מהניצול החזירי של התאגידים האמריקניים שמצצו את לשד כלכלתה של קובה כפי שעשו לארצות מתפתחות רבות כל כך, מי שלמרות אינספור ניסיונות להתנקש בחייו ולעורר מרד נגדו בידי הממשל האמריקני (בשירותם של אותם תאגידים) נשאר בשלטון תוך שהוא זוכה לאהדת עמו כשהוא מקדם ללא ליאות את החינוך, הבריאות והמדע בארצו. מנהיג גדול.
דונלד טראמפ:
Today, the world marks the passing of a brutal dictator who oppressed his own people for nearly six decades. Fidel Castro’s legacy is one of firing squads, theft, unimaginable suffering, poverty and the denial of fundamental human rights.