טידביטס, 5 בספטמבר

כולם עם סיכומי שנה ואני מנסה לחזור פה לשגרה ולסדר הפוסטים הרגיל שלי. אז על רגל אחת, בקושי סיכום שבוע:

– מסירה את הכובע בפני השר יעקב פרי, שמיוזמתו חשף את הצהרת ההון שלו. רבים ודלים ממנו הלכו בדרך זו עוד קודם לכן, אך עם פרי, העיתונות גילתה עניין מוגבר. הן בשל ההון שנחשב לגבוה בהרבה משל רוב הפוליטקאים, הן בשל אמירות מנותקות שלו במהלך הקמפיין, וגם בגלל ניגודי עניינים פוטנציאלים מסועפים עם בכירי המשק במגוון תחומים: בנקאות, סלולר, תעשיות בטחוניות. אז כל הכבוד, זה הסטנדרט, במיוחד כשהוא סנונית ראשונה במפלגתו.

– מה אמר השר נפתלי בנט לסימה קדמון על יאיר לפיד (לינק לנייר)? “הסיפור עם לפיד התחיל אחרי הבחירות כאילוץ פוליטי. אנחנו באים ממקומות שונים וזה התפתח למקומות שונים, אבל אני עדיין רואה בזה הזדמנות גדולה. אז נכון שבזמן האחרון יש הבדלי השקפות שמבצבצים במקומות שונים. אנחנו חלוקים לגמרי בצד המדיני. אנחנו חלוקים בענייני דת ומדינה. אבל מבחינתי לפחות, אני בעד להתרכז ב 60% שאנחנו מסכימים עליהם מאשר בכל השאר”.

– פרשנות: זה התאים לי בחודש מרס כדי להיכנס לממשלה ואם זה יעניק לי הזדמנויות פוליטיות נוספות בהמשך הדרך, אז אנצל אותן. בקיצור, חברות תועלתנית, לא שמישהו חשב שיש שם באמת חברות עומק.

הכי מוזר בראיון היא ההתלהבות של בנט מן השיר ‘ילדים זה שמחה’. האם השיר המקורי של שלמה בר והברירה הטבעית (ולא שיר של ריטה) לא הגיע ממקום של ביקורת על עידוד הילודה? “אני לא מקבל אמירה נגד עידוד הילודה” אומר בנט במסגרת החלק בראיון בו הוא מביע ביקורת מובלעת על אחיו החורג יאיר לפיד. “ילדים זה יהודי, ילדים זה משפחתי, זה ציוני, זה הדבר שאני הכי רוצה לעודד פה. אחד השירים שאני הכי אוהב זה ‘ילדים זה שמחה’ של ריטה. יש לי ארבעה ילדים וכן, אם היתה לי בעיה כלכלית, הייתי מצפה מן מהמדינה שיהיה אכפת לה ממני” .

אגב, מוסלמים או נוצרים או בודהיסטים לא אוהבים הרבה ילדים? אפילו בקרב חברי הדת החילונית שלי יש הרבה ילדים.

– במפלגת העבודה: מספר אנשים, מכל מיני מפלגות התעכבו איתי על השימוש שעשיתי במונח ‘פרוקסי-ח”כית‘, כולל ליכודניק בכיר שמצא את זה מעניין ומדויק (תודה). אז זה אמנם שאוב מעולם המשפט, אבל דווקא זכור לי העיסוק בזה סביב מלחמת לבנון השניה, כשהשיח בתקשורת האמריקאית היה סביב ה Proxy-War, בין ארה”ב לאיראן, כשכל אחת משתמשת בשלוחתה: ישראל וחיזבאללה. על כל פנים, במפלגת העבודה הרי לא תהיה מלחמה. הקמפיין, לפחות מצידה של היו”רית היא יותר בכיוון של לחבק, אבל המינוח שהודבק לח”כ מיכל בירן עדיין מתאים

– עקבתם אחרי הציוצים הלא לגמרי רשמיים של נשיא איראן חסן רוחני? עכשיו שר החוץ החדש של איראן ג’וואד זריף (אם זה באמת הוא או מטעמו) מצייץ בנוגע להכחשת השואה על ידי הנשיא הקודם: “איראן מעולם לא הכחישה את השואה. האיש שנתפס כביכול כמי שהכחיש את השואה, הלך. שנה טובה”.

@sfpelosi Iran never denied it. The man who was perceived to be denying it is now gone. Happy New Year.

— Javad Zarif (@JZarif) September 5, 2013

ואחרי שתהיתי אם אין פה מישהו שמבלשט אותנו, עמיתי ברק רביד הפנה אותי לציוץ של העיתונאית כריסטיאן אמנפור, שוידאה עם שר החוץ זריף את העניין והוא אמר לה, שאכן הוא מצייץ בעצמו וכולי.

Just spoke with Iranian FM @JZarif – who confirms he IS tweeting and wishes Jews in Iran & around the world a happy new year! — Ditto!

— Christiane Amanpour (@camanpour) September 5, 2013

בסוף עוד באמת תהיה פה שנה טובה!