הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לפני כשבוע פלוס החלטתי שלא לכלול במעקב הסקרים שלי, סקרים שאינם מציגים את המפלגות רע”ם-תע”ל, בל”ד וחד”ש או שמציגים אותם כדבוקה אחת תחת “מפלגות ערביות”.
בעוד שיש להניח שעורכים ראשיים של ערוצי חדשות אינם מקבלים החלטות לפי גחמותיה של בלוגרית, וכך גם יועצים אסטרטגיים במפלגות, אני אשתמש בבמה הקטנה והפרטית שלי כדי להבליט את הדברים הבאים:
מפלגת העבודה, לדוגמא, לא חושבת שהעדרן של מפלגות אלה מנוף הגרפים מטריד. ובעמוד הפייסבוק של יו”ר המפלגה בוחרים להציג נתונים, בניכוי רע”ם-תע”ל, בל”ד וחד”ש:
טוב נו, גם יהדות התורה, עם שלם, ועוצמה (בן ארי את אלדד) לא בגרף. אבל מה זה שם, בקטן מצד שמאל? שתי מפלגות שזוכות ל 0 מנדטים.. מעניין שלהן נמצא המקום על הגרף. אגב, למען הסר ספק, מנחם לזר מפאנלס פוליטיקס שלח לי את טבלת ממצאי הסקר והיא כמובן כוללת את כל המפלגות בישראל.
גם בערוץ 2, יום שישי בערב, באחת התוכניות הנצפות והמשפיעות ביותר, הדרת ערבים מן המסך. מינה צמח (שהתראיינה באותו הפוסט והסבירה את הבעייתיות בסקרים בקרב הציבור הערבי) יושבת באולפן ומציגה את הגרפים, והפעם, רק רע”ם-תע”ל, חד”ש ובל”ד בולטות בהעדרן.
בגרף, נמצא המקום למפלגות לא קיימות
בגרף נמצא המקום גם למפלגות קטנות
ואיפה רע”ם-תע”ל, בל”ד וחד”ש?
הנה, יש הערת שוליים
הנה הן נמצאו. בהערת שוליים שהבהבה על המסך לשניה ומיד נעלמה. כיסוי תחת, אם אתם שואלים אותי. העובדה שהנתונים הללו מצאו עצמם בתחת – סליחה בתחתית – המסך מלמדת (ככל הנראה) שצמח עשתה את העבודה שלה והעבירה לערוץ 2 את הנתונים.מה שהם מחליטים לעשות עם הנתונים, זה מה שמטריד פה.
לעניינים אחרים:
ביום חמישי כתבתי פוסט על הסיפור של ההתפקדות הכפולה, בין הליכוד לבית היהודי. עד לרגע זה לא שמעתי שום תגובה מן הבית היהודי (לא חבל? 2800 איש שהם צריכים לפסול, מסתבר שמשרד המשפטים כבר עדכן אותם בכפילויות בסוף אוקטובר). ביום ראשון אמורים להצביע המתפקדים בפריימריס של הליכוד. מעניין אם אותם אנשים יפסלו מלהשתתף, או שהליכוד ימשיך להטיל את האחריות על המתפקדים עצמם?
מה חדש אצל ציפי לבני? אחרי שחלק מאנשי המפלגה התעקשו שביום חמישי משיקים ובסוף לא השיקו, שמעתי וקראתי דיווחים של עיתונאים עמיתים על הרשימה המתגבשת. האם שמה של המפלגה המתעוררת מתרדמת יהיה ‘אחריות לאומית’? תזכורת: כך נקראה הסיעה שבאמצעותה פרשו ראש הממשלה אריאל שרון, לבני ועוד. אחרי חודשיים שונה שם הסיעה מאחריות לאומית לקדימה. לבני עד היום מתגעגעת לשם הזה, כך סיפרו לי.
ולקינוח – שאלה מאוד מאוד חשובה, הכי חשובה שעמדה בפנינו השבוע:
אם החמאס יורה טילים על ישראל במשך שנים רבות – האם מדינת ישראל צריכה להגיב באופן פרופורציונלי או באופן לא פרופורציונלי?
תלוי איזה פוליטיקאי אתם שואלים.
אם אתם שואלים את הפוליטיקאי יאיר לפיד, גרסת נובמבר 2012: “אחת הבעיות שהממשלה בנתה סולם והחמאס יודע איך אנחנו נגיד אז מרשה לעצמו לו להעלות ולהוריד את גובה הלהבות. צריך להגיב תגובות בלתי פרופורציונליות. החמאס יודע איך אנחנו נגיב, ומבחינה הזאת המדיניות תצטרך להשתנות, כולל לחזור לסיכולים ממוקדים כדי שהחמאס ידע שאיש אינו חסין”.
מצד שני, אם שואלים את הפוליטיקאי יאיר לפיד, גרסת יוני 2006, הוא מגיב בבושה אישית לתוצאות השימוש בכוח בלתי פרופורציונלי, שתוצאותיו הן פגיעה בחפים מפשע: “תחסלו את מי שצריך לחסל, תירו במי שצריך לירות אבל אנחנו לא נסבול את ההרג של ילדים” הוא כותב (לא מצאתי גרסה בעברית ולכן תרגמתי פה בעצמי) ומוסיף “אני מתבייש בכך שיתכן, שבמקום כלשהו לאורך הדרך, איבדתי את היכולת שלי לחשוב באופן עצמאי. זה היה נשמע לי הגיוני. כל הצהרת התנצלות של דובר גרמה לי לחשוב שלא היתה ברירה, שעלינו להרוג ילדים מדי פעם, אחרת ידינו קשורות ואל לנו להתלונן על התקפות טרור עלינו. מעולם לא עלה על דעתי שיכולנו לסרב…”
על הילדים שנהרגו השבוע בעזה דיווחים כאן וכאן
חדה כתער – כהרגלך … ארים את הכפפה.
בקשר לסיפור של השם “אחדות לאומית”, אני לא מוצא אסמחתא בשעה זו אבל אני די בטוח שהתפרסם פעם שהסיפור של השם כשם של קדימה כ-“אחדות לאומית” היה מראש מכוון להיות זמני כדי לקבע את הקישור בין אחדות לאומית למפלגה החדשה, סוג של יח”ץ אדלר סטייל.
אולי זו אותה מטרה גם במקרה הזה.
השם שאני מצאתי הוא “אחריות לאומית”, לא “אחדות”….
נכון מאוד. זה היה השם הראשוני: אחריות לאומית. אגב, באותם ימי אחריות לאומית צחי הנגבי היה יו”ר ועידת הליכוד שטען שחייבים להתגבר ולהמשיך הלאה. יומיים אח”כ הוא כבר היה בקדימה. כך שאי אפשר להאשים אותו על כך שאחריות לאומית רצה והוא בליכוד…
2. מה שמפליא בנתוני הסקר של צמח: כניסתה של לבני מחלישה את מרזל ואמסלם. איך בדיוק? אולי משום שברור כי שתי המפלגות הללו ישאבו מנדטים מגוש הימין ולא יעברו את אחוז החסימה. לא מן הנמנע שסיפור 92′ הולך לחזור על עצמו: אז מפלגת התחייה הימנית קיצונית העלתה את רבין לשלטון. עכשיו מרזל ובן ארי יעשו זאת.
מה שיותר חשוב הוא שלפי הסקר הזה של מינה צמח, הכניסה של לבני מצמצמת את הפער בין הגושים ל-62-58 (בהנחה שעצמאות נחשבת בגוש המרכז-שמאל). זה צמוד מאוד. ומה שקצת מוזר זה שהפרשנים המלומדים בעיני עצמם בפאנל ערוץ 2 טענו בדיוק להיפך, שהכניסה של לבני לא משנה את המאזן הבין גושי. שיהיו בריאים.
עצמאות מרכז שמאל ?
לפיד מרכז שמאל ?
למעשה לגבי יאיר לפיד אין ספק שהוא ייחשב במניין קולות הגוש השמאלי וכך גם מתייחסים אליו הסוקרים. אני לא רואה מצב שלפיד ממליץ לנשיא על נתניהו. רק לאחר מכן הוא ינהל מו”מ קואליציוני איתו וזה לא שונה מכל מפלגת מרכז שמאל אחרת.
לגבי עצמאות: חידה. בהנחה תיאורטית שיהיה שיוויון בין גושי ורק עצמאות היא לשון המאזניים אז הימור שלי במצב כזה הוא ימליץ לנשיא על נתניהו ולא על מי שלא יהיה בגוש השמאל.
לגבי עם שלם: מפלגה שאכן שייכת לגוש הימין באופן טבעי למרות שגם פה אין ודאות על כך. מה שכן ודאי הוא שאין סרט והיא ש”ס באותה ממשלה כלומר זו מפלגת אופוזיציה לכל ממשלה כמעט.
עם שלם לא עברה את אחוז החסימה בסקר הזה. 19 עבודה 10 לבני 10 לפיד 4 מרצ 4 עצמאות 11 ערביות = 58. אם ברק לא יעבור את אחוז החסימה והמנדטים שלו יתחלקו בין לפיד ללבני, זה יהיה עוד יותר מובהק. מה שחשוב הוא שהמירוץ לראשות הממשלה דיי צמוד.
דווקא את אגודת ישראל, לדעתי, אי אפשר לספור בגוש הימין.
בניגוד לש”ס, שהיא חלק אמיתי מגוש הימין-דתיים (היא ישבה בממשלות עבודה ובממשלות מרכז-שמאל אחרי שהן מנצחות, אבל היא מעדיפה באופן מובהק את הליכוד), אגודה לא מעדיפה את הליכוד דווקא.
עצמאות, לדעתי, תלך עם מי שיינצח, אבל מעדיפה דווקא את נתניהו. ברק לא יוכל לראות את עצמו כשר בממשלה של יחימוביץ’, ובגלל זה לא יוכל להיות זה שממליך אותה.
אין לי מושג אם עצמאות נחשבת ב”גוש המרכז שמאל”, אבל מסקרן אותי לדעת איך בדיוק בל”ד, למשל, נחשבת כחלק מגוש שמתיימר להוסיף לשם שלו את המילה “מרכז”…
בל”ד היא לא חלק מגוש השמאל, אבל השאלה היא אם הגוש הקטן של המפלגות הערביות הוא לא בן ברית פוליטי של השמאל, ובמיוחד של שמאל אזרחי-חברתי. בכל מקרה, בל”ד כן צריכה להספר כחלק מהגוש החוסם שקובע אם הליכוד יכול להקים ממשלה, או שרק העבודה תהייה מסוגלת לכך.
אילן, הטענה שלי פשוטה: בל”ד היא לחלוטין חלק מהבלוק החוסם של גוש השמאל, בין אם היא חלק מהגוש באופן רשמי, ובין אם לאו. הבעייה שלי היא הספין התקשורתי המתיש שמכנה את הגוש הזה בשם “גוש המרכז-שמאל”.
מרכז לא אמור להספר באופן אוטומטי בתור אלה שרוצים ראש ממשלה אחר מהנוכחי, אלא אלה שיושבים על הגדר. בפועל, זה כמובן לא נכון – והם כולם מוכווני-מטרה להפיל את ביבי, ועל כן ראוי שיוגדרו כחלק מגוש השמאל.
לא בושה להיות גוש השמאל, ולא צריך לנסות כל הזמן לטשטש את הזהות הפוליטית…
טל, לבוא בטענות שלפיד מודל 2006 (עיתונאי ואיש טלויזיה) ולפיד מודל 2012 (פוליטיקאי) אומרים דברים שונים זה קצת קטנוני שהרי הם נמצאים במקום שונה, אם תפיסת אחריות שונה (2006 אחראי רק לעצמו, 2012 שואף לייצג ציבור). ההשוואה הנכונה, במידה מוגבלת, היא לדברים של פוליטיקאי בשנת 2006 ופוליטיקאי בשנת 2012.
אני כותב שזו השוואה נכונה במידה מוגבלת כי פוליטיקאי שישאר מקובע בדעותיו ללא יכולת גמישות מול המציאות המשתנה הוא במינימום אופוזיציונר ובכל מקרה מעולם לא ישב בכסא רוה”מ.
ההיסטוריה הישראלית מלאה בפוליטיקאים וממשלות ששינו את דעתם אל מול המציאות, לטוב או לרע. השאלה האם “זיגזוג” בדעות היא דבר חיובי או שלילי תלויה במי שאתה שואל.
לדעתי ביקורת שלילית היא לגיטימית כלפי פוליטיקאי שמשנה את דעותיו, עד כדי ביצוע פעולה (או אמירת דברים) שהפוכה לגמרי מדברים שאמר, בפרק זמן קצר (שנה) כאשר בזירה בפועל לא ממש השתנתה. בשנה שאני מקשיב ללפיד, הוא מאד עיקבי בדעתיו לגבי מו”מ עם החמאס אך מעולם לא נדרש לתת את דעותיו לגבי הפצצות בעזה.
אתה צודק, אני לא פיירית כלפיו. הוא התכונן לפוליטיקה רק בשלוש שנים האחרונות. לא כבר ב 2006. ותכל’ס, מאחר והוא איש ציבור כבר הרבה שנים, הטור הנ”ל, עם ההלקאה העצמית אחרי מות חפים מפשע, הוא טור מעניין. ורק מראה לך איך אנשים משתנים, כשהם כותבים משהו ואחר כך כשהם מנסים למשוך בוחרים. מותר לחפש עקביות באישיותו של אדם? או שצריך רק להלל ולשבח אותו על שבחר להיכנס לכנסת?
מותר ורצוי לבקר כל אדם שבוחר לייצג חלק מהציבור, אך עד לאן צריך לקחת את זה. אני מאד פרגמטי בבחירות שלי, מאד רציונאלי וגם מאד ביקורתי וכאשר אני רואה ביקורת מוצדקת, גם של מי שאני מתכוון לבחור בו, אני האחרון שינסה להתעלם או לטעון שזו ביקורת מתוך עמדה פוליטית
אני חושב שהרב היותר קרדינאלי ורלוונטי לעסוק בהצהרות של ראש אופוזיציה ב-2009 שאומר שימוטט את החמאס ולעומת הצהרותיו וביצועיו של ר”מ ב-2012 אחרי “עמוד ענן”.
אני חושב שיותר שיותר מעניין לשמוע התבטאויות של ר”מ מלפני חודש שהאשים את הממשלה הקודמת בהכנסת ישראל ל”שתי מלחמות כושלות” שהרסו את כושר ההרתעה, ועל כך שהוא לא יצא למבצעים/מלחמות.
לעומת התבטאויות של ר”מ ומקורביו השבוע שדיברו על ההרתעה של מלחמת לבנון השניה כמודל לחיקוי.
אולי במקום להשוות את לפיד 2006 ללפיד 2012, אפשר להשוות את לפיד של ה-17 בנובמבר (“אנחנו לא רוצים לכבוש מחדש את עזה”) ללפיד של ה-19 בנובמבר (“המבצע חייב להמשיך”).
הציטוטים מדף הפייסבוק הרשמי של לפיד.
יש פער גדול בין כיבוש עזה להמשך המבצע
פער. לא בטוח שגדול.
חלוקת המנדטים בין המפלגות הערביות אינה מעניינת אותי ואני מאמין כי גם אינה מעניינת את רוב הציבור.
חלוקה זו אינה משנה את חלוקת המנדטים בין הגושים והערך התקשורתי שלה דומה לערך התקשורתי של סיקור חוג בית של חבר כנסת לא מעניין בעיר קטנה. אני מעדיף שהרשתות ישקיעו כסף בסיקור ארועים אחרים.
היא בהחלט מעניינת את הבלוג הזה. בדיוק כמו חלוקת המנדטים בין הבית היהודי לבין האיחוד הלאומי (והאם הם מתמזגים וכיצד). וגם אם זה לא מעניין אותך, לא מתפקידו של עורך חדשות בערוץ 2 להעיף אותם מהמסך…
אורי , דבר בשם עצמך. חלוקת המנדטים בין הסיעות הערביות בדר”כ לא משתנה הרבה כי ההצבעה היא חמולתית יותר מאידיאולוגית. אין סיבה שמישהו יעבור מחד”ש לרע”ם-תע”ל פתאום. מה שכן משפיע זה התמורות הדמוגרפיות בקרב ערביי ישראל (יותר בדווים, פחות נוצרים) והשאלה כמה יהודים מצביעים חד”ש
לפי הנתונים שמסרו מתוך המפלגה יש כ 6000 יהודים שהצביעו חד”ש ב 2009. זה בערך 5% מן המצביעים שלהם. יש אחרים במפלגה שטוענים שהמספר גבוה בהרבה, כמעט כפול. בנוגע לתמורות, מה שבולט הוא המגמה של ערביי ישראל פחות ופחות להצביע בבחירות כלליות (לעומת בחירות מקומיות שם הם ממשיכים להגיע בשיעורים גבוהים לקלפיות). העובדה שערוץ מוביל בוחר שלא להראות אותם על המסך, היא חלק מן המגמה של הדרתם מן השיח הציבורי, מגמה שאחכ (בשרשור של השפעות) באה לידי ביטוי גם בכך שהם לא הולכים להצביע. זה מצב לא תקין בדמוקרטיה.
נתוני חד”ש הם אכן אמינים מאוד. האמת היא שדי מאכזב שבחרו דווקא במספר 6,000 ולא ב60,000 או ששה מליון. סה”כ, מה ‘כפת להם להם להגיד?
חד”ש היא מפלגה ערבית, והעובדה שיש בה ח”כ יהודי (שמצביע בכל הנושאים הנוגעים למגזר, כאילו השתייך אליו – דבר שהוא טבעי ומחוייב המציאות, בהתחשב בכך שנבחר בקולות ערביים), לא משנה עובדה זו.
אני בהחלט בעד לעסוק במצבים לא תקינים בדמוקרטיה שנוגעים לח”כים ערביים. יהיה נחמד אם תתייחסי להצעות שלהם להטיל סנקציות על המדינה שמשלמת את משכורותיהם, למשל…
הי טל. אני לא דובר של שלי יחימוביץ’, אבל אני יכול להניח מה היו השיקולים המנחים בפרסום הגרף לעיל. אני חושב שדי ברור שהגרף בא להציג את ההתחזקות של העבודה לעומת המפלגות שמהן היא עשויה לקחת עוד קולות. שלי בונה על צמצום הפער מהליכוד ביתנו בעיקר ע”י גריפת מנדטים מלפיד ומרצ, שרבים מהמצביעים הפוטנציאלים שלהם יוצאים מנקודת הנחה שכהונתו הבאה של נתניהו מובטחת ועל כך היא מנסה לערער. ככל שהפער בין הליכוד-ביתנו לעבודה יקטן כך ישימו יותר מצביעי שמאל-מרכז את הצ’יפים שלהם על שלי, מתוך תקווה שעליה תוטל הרכבת הממשלה הבאה ולא על נתניהו.
בנוסף היא מאמינה שניתן למשוך מאוכזבי ליכוד ואולי גם חלק ממצביעי ש”ס (אולי…) להצביע עבודה, בעיקר באמצעות הדגשת משנתה הכלכלית-חברתית שמציעה לחזק את השכבות החלשות.
האזכור של קדימה ועצמאות נועד למשוך את הקולות שעשויים להתבזבז על שתי מפלגות שישנה סבירות גבוהה שלא יעברו את אחוז החסימה.
די ברור שמצביעי רע”מ-תע”ל ובל”ד לא נמצאות באותו אלקטורט שעליו מתחרה מפלגת העבודה והקולות שלהם לא יזלגו אליה, מה גם שבציבור הערבי יש פחות נטייה לגלוש באתרים פוליטיים בעברית, כך שזה לא ערוץ אפקטיבי לפנות אליהם.
לגבי חד”ש – המציגה את עצמה כמפלגה יהודית-ערבית: בניגוד למה שמקובל לחשוב, רובם המכריע של מצביעי חד”ש הם ערבים. הקולות היהודיים של חד”ש מגיעים בעיקר מהשטח המצומצם שממערב לנתיבי איילון, בין לה גווארדיה לרוקח, ומשקלם בקלפי נמוך בהרבה ממשקלם ברשתות החברתיות. תנודת הקולות שלהם היא בעיקר עם האגף האנטי-עבודה של מרצ ושם נמצאת התחרות על המנדט הרביעי (אני ממאן להאמין לתיאוריה לפיה למרצ יש סיכוי ל-6 מנדטים). מאותה סיבה בדיוק הסקר הזה לא יזכיר את מפלגת “עוצמה לישראל” גם היא תקבל 4 מנדטים (חס ושלום…). האתר של שלי הוא במה שתכליתה חיזוק כוחה בקלפי, וסביב הציר הזה נעים כל הפרסומים בו. המטרה של הגרף היא להציג בצורה מדעית את כל תוצאות הסקר אלא להגדיל את כוחה היחסי בעזרת אמצעי המחשה גרפי פשוט ומינימליסטי ככל האפשר.
לגבי הבית היהודי – אני מאמין שרוב המצביעים שנוהים עכשיו לעבר בנט, רבים מהם ליכודניקים מאוכזבי “עמוד ענן”, אינם קהל פוטנציאלי עבור מפלגת העבודה (אני מסייג את דברי בכך שרבים מהם – בעיקר המפד”לניקים הוותיקים – קרובים בעמדותיהם הכלכליות-חברתיות לשלי הרבה יותר מאשר לבנט, שהוא ימין כלכלי מובהק). אבל בכל זאת, אי אפשר להתעלם ממפלגה שצפויה להיות השלישית בגודלה, אחרת הגרף מאבד את אמינותו.
האסטרטגיה-רבתי של שלי לבחירות הקרובות ולהבנתי גם לשנים הקרובות היא לנסות להחזיר את ישראל למודל של מערכת פוליטית דו קוטבית, כמו שהייתה, פחות או יותר, עד מפץ קדימה בשנת 2005. היא מתבטאת ברוח זו כמעט מהיום שבו נבחרה לראשות המפלגה. למיטב הבנתי הגרף הזה משקף רוח זו.
האסטרטגיה שלה פחות מעניינת אותי. מרגיז אותי שאנשים חושבים שאפשר להתעלם מ 20% מן האוכלוסיה. אני חושבת שגם במסרי הקמפיין הכלליים שלה, אפשר לשים לב להתעלמות מן הנושא של גזענות בישראל, ועוד נושאים שלא קיימים שם בסדר העדיפויות.
גם אני מצר מאוד על כך ששלי מתעלמת מנושאים כמו גזענות ומגמות אנטי-דמוקרטיות בחברה הישראלית – מחקיקה נגד ארגוני שמאל ועד תופעת הטרור המתקראת “תג מחיר”. מפלגת העבודה דווקא פונה למיעוטים אבל דרך ערוצים אחרים. רק לשם השוואה, בפריימריז לראשות המפלגה לפני שנה הצביעו 5096 ערבים ו-1770 דרוזים, הרבה יותר מאשר בפריימריז של כל מפלגה אחרת (שזה לא נתון כל כך מרשים בהתחשב בעובדה שרק שלוש מפלגות מקיימות פריימריז פתוחים…).
לא ניסיתי להצדיק את ההתעלמות של הגרף מהמפלגות הערביות מבחינה ערכית, אלא לנסות להסביר את הרציונל הפוליטי שבהצגת 8 מפלגות בלבד מהסקר ולא את כולן.
אגב, אני חושב שלא דין התעלמות מהמפלגות הערביות כדין התעלמות מהציבור הערבי, לכן נדמה לי שההאשמה כלפי שלי ומפלגת העבודה קצת מוגזמת. לא רק שמפלגת העבודה לא מתעלמת מהציבור הערבי, אלא שהוא זוכה לייצוג נכבד גם במוסדותיה וברשימה לכנסת (ומותר להזכיר שהעבודה היא המפלגה הראשונה – ועד כה היחידה – שמטעמה כיהן שר ערבי). אל תתפסי אותי במילה, אבל אני חושב שמספר הקולות שיגיעו מהמגזר הערבי למפלגת העבודה יעלה על מספרם בכל מפלגה בודדת אחרת.
אפשר לפנות אונליין לנציב פניות הציבור של הרשות השנייה
פניתי והפניתי אותם גם לכאן לפרטים…
http://www.rashut2.org.il/public_complain.asp
אני בטוח שפניות נוספות יעזרו
תודה שי. נקווה שאנשים יפנו
נראה ש”עוצמה לישראל” בכלל ממודרת, בהרבה מקומות. יאיר לפיד, עוד לא זכה לקול אחד בחיו וזוכה להרבה יותר זמין אויר מחברי כנסת מכהנים.
אותם חברי כנסת מייצגים אלפי אזרחים, כנראה לא מהסוג הראוי להתייחסות.
אפשר להגיד שחלק מהציבור שאנחנו לא שומעים את נציגיו השמיע את קולו בתקשורת ב-4 שנים האחרונות, בעיקר דרך הפעולות שנקט שהביאו אותו למרכז השיח התקשורתי. אז עכשיו הם לא מקבלים את מרכז הבמה וזה פתאום רע? אילולי המחאה החברתית, קולם של הרבה יותר אנשים בכלל לא היה נשמע בארבע שנים האחרונות.
ואולי פשוט נמאס לראיין חלק מחברי הליכוד שהאג’נדה העיקרית שלהם בשידור זה לצעוק ולהכפיש, מבלי לומר דבר על דעתם ופועלם האמיתי (ולא רק מה שהם מתיימרים לתמוך בו, ר”א מירי רגב וכחלון)
מה הקשר מירי רגב עכשיו?
יש מפלגות מכהנות ואנשים שרצים לכנסת והם לא מוזכרים. תסתכל על הסקרים ועל התמונות: ליכוד, העבודה, ש”ס, מר”צ, לפיד ולפעמים ליברמן. אין שום חוקיות. הרי לפיד הוא מתמודד חדש, למה המתמודדים החדשים לא זכאים לאותו זמן אויר? עלה ירוק למשל או “עוצמה לישראל” שיש להם כבר חבר כנסת מכהן והם כלל לא מוזכרים בסקרים או בתמונות.
התקשורת מריצה את חבר שלה לכנסת, זה הכל.
את שכחת את “עוצמה לישראל” בסקרים.
לכן המידע נראה לא נכון (וגם הסכום לא מגיע ל120)
אני לא שכחתי. מבטיחה. המפלגה הזו ממש רק קמה. ועמרי אריאב המדהים, שעוזר לי להתמודד עם שינויי הטבלאות התכופים (הקמת מפלגות חדשות כל חמש דקות) היה בצו 8. הוא חזר וסידר את ההיבטים הטכניים וכשיהיה סקר חדש, המפלגה תכנס. הסיבה שהסכום לא מגיע ל 120, היא בדיוק העדרה של עוצמה לישראל.