הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– בזמן שכולם מתקטננים על הוצאות הנסיעה להלווית נלסון מנדלה, יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין נאלץ לזנוח את האולטימטום שהציב לראש הממשלה בנוגע למינוי יו”ר ועדת חוץ ובטחון. אתמול בשעות הצהריים, עוד לפני שידע כי יהיה לו טוב לראות מטוס קטן ממריא דרך דמעה שקופה, תדרכו מסביבתו של אדלשטיין כי היום (ג’) הוא יערוך סבב התייעצויות בנוגע לזהות היו”ר הזמני של הועדה.
– נו, אז נתניהו שנותר מאחור: יאלללה, קח את שר האוצר ותסגרו עניין לפני שפארסת מינוי פלוג תחזור על עצמה.
– והערה לבנימין ‘דן חסכן’ נתניהו ושמעון ‘המצונן’ פרס – אם שולפים תירוצים להברזה מנסיעה חשובה, רצוי להשתמש בתירוץ שאינו סותר את אופייכם הציבורי. נתניהו שמעולם לא חסך ופרס שאף וירוס לא עיכב אותו בעבר. לא עדיף לנמק באמצעות טיעון שנשמע תואם את אופייכם?
– הבדיחה שרצה במסדרונות הכנסת: איך יקראו איך יקראו לישות הפוליטית המשותפת שתתארגן על עצמה אחרי שמפלגת העבודה בראשות הרצוג ומפלגת התנועה בראשות לבני – יתאחדו? תנועת העבודה
עניין אחר:
– בשבוע האחרון פרסמתי שני פוסטים שנוגעים לליכוד. 21 גוונים של ליכוד, נסיון לפרוש על גרף את העמדות המדיניות המאוד מגוונות שיש כיום במפלגת השלטון. ואתמול: החתמות מאות טפסים בליכוד כדי להוביל להצבעה חשאית במרכז המפלגה בשבוע הבא.
מה שמדהים אותי, זה הפערים בהתנהגות גולשים בנוגע לפרסומים בנוגע לליכוד לבין פרסומים בנוגע למפלגת העבודה. בשתי המפלגות עשרות אלפי מתפקדים. למעשה, בליכוד מדובר במספר של מעל ל 100 אלף, יותר מפי שניים מן העבודה. בעבודה, בכל פעם שיש התמודדות פנימית או מאבקים מפלגתיים, מגיעים המון מגיבים (פה ובפייס), קבוצות כועסות בפייס וויכוחים. מאשימים אותי אישית שאני לוקחת צד זה או אחר, שאני כותבת בשירות מישהו או שאני בדרך (בעצמי) לפוליטיקה.
בליכוד? תרדמה. המגיבים/פעילים מעטים מן הליכוד הם כולם סחבקיה שלי, לא מאשימים אותי בכלום, ומתלהבים שאני בכלל מתייחסת למפלגה שלהם. נימוס-על. אלגנטיות רשת אם יש דבר כזה. פעם אחת מישהו מהם רצה להוציא אותי מאיזה קבוצת ליכוד פנימית שלהם, והוא ביקש כל כך יפה שאעזוב בהסכמה במקום להעיף אותי, שכמעט בכיתי מאושר.
– שאלתי כמה מכרים, פעילי ליכוד צעירים בעלי נוכחות ברשתות החברתיות לפשר הקפאון הדיגיטלי שלהם. השיבו לי שצעירי הליכוד זה גוף כמעט מת. לא מצליחים לקבל תקציבים, נלחמים על מעמדם בתוך המפלגה ובין השאר גם פעילות הרשת שלהם נמוכה עד אפסית. חיפשתי קבוצות חדשות שנפתחו מאז הבחירות, אבל אמרו לי שאין הרבה. חמש שנים של אי-התמודדות פנימית אמיתית בתוך הליכוד וזו התוצאה.
הפערים האלה – בין פעילות דיגיטלית של הימין לבין פעילות דיגיטלית של השמאל – מזכירים לי במידה רבה את מה שהיה בארה”ב ב 2007 – 2008. כל הגרפים והניטורים של כלי התקשורת הראו שהדמוקרטים (אז באופוזיציה כבר שמונה שנים) היו באטרף רשתי והרפובליקנים, שבעים, מנותקים ומנומנמים. הפער הדיגיטלי בין הצדדים נשמר גם ב2012 ויש לא מעט כתבות בעיתונות האמריקאית על הפער הדיגיטלי הפוליטי.
בישראל המצב הוא שונה, כמובן. פעילות דיגיטלית לא מכריעה בחירות, וככל הידוע לי, גם בשמאל או המרכז הישראלי לא משתמשים בכלים דיגיטליים כדי להגיע למתלבטים ולעבוד מולם (‘יש עתיד’ עשו זאת קצת). על כל פנים, במונחים של התנהגות פוליטית וכמתבוננת מן הצד – הפערים נהיים מובהקים.
סיפור פוליטי מן העיתונות האמריקאית. במפלגה הרפובליקנית נערכים לבחירות אמצע הקדנציה (2014, בחירות לשליש מן הסנאט ולכל בית הנבחרים) והם הבינו את אחת הבעיות הגדולות שלהם ב 2012: הם לא יודעים איך לדבר עם בוחרות ואיך להריץ מועמד, כשמולו רצה אישה. זו אכן בעיה, אם רוצים לנצח וחצי מן המצביעים- הן מצביעות. לפחות בעשרה מן המחוזות בהן עומדים להתמודד רפובליקנים מכהנים (גברים לבנים) – המפלגה הדמוקרטית העמידה מולם אשה.
למסקנה הכואבת של חוסר הבנת הבוחרים וניהול הקמפיינים בעידן המודרני, הגיעו שם אחרי כמה פליטות פה מטופשות של פוליטקאים מן הימין. טוד ‘אונס לגיטימי’ אקין שחיסל למפלגה את הסיכוי להכניס סנטור רפובליקני ממיסורי לסנאט היה המקרה הקיצוני אשר אפשר לדמוקרטים לנהל קמפיין שלם על פיו המפלגה השמרנית מנהלת “מלחמה נגד נשים”.
יו”ר בית הנבחרים, ג’ון ביינר (רפובליקני) אף הודה בבעיה שלהם: “כשמסתכלים סביב בקונגרס, פשוט רואים שיש יותר נשים דמוקרטיות מאשר אצלנו”. אממ, בעיה. הוא ביקש מן החברים שלו ומן המתמודדים, “להיות קצת יותר רגישים”.
אז איזה הכשרה הם יעברו?
והנושא הפך מושא לבדיחות
The Colbert Report
Get More: Colbert Report Full Episodes,Video Archive
ועוד בקטנה מאמריקה: במונטנה, דווקא מן הצד הימני של המפה, מישהו חושב שהגיע הזמן להעדפה מתקנת (תודה לדרור)
בתוך ליכודניק יחסית צעיר, אין ספק שהשטח מת וזה מכוון מצידו של ביבי. מצד שני, את גם לא כל כך קיימת ביקום של פעילי הליכוד הבסיסיים. את לא חלק מעולמם, את סתם נתפסת, אם מכירים אותך, כעיתונאית שמאלנית שמדברת לשמאלנים אחרים, אז מה אכפת מה את כותבת עליהם ? הדעה שלך פשוט לא חשובה להם, בלי להעליב. זה סתם עובדה.
לא נעלבת בכלל. הייתי גם אלמונית ובלתי קיימת עבור העבודה ויש עתיד והבית היהודי עד לפני שנתיים. איך קרה הנס שלהם הזיז כל דבר שנכתב כאן? מבטיחה לך (וֹאם אתה לא מאמין לי תשאל בסביבה) שבבית היהודי עקבו אחרי כל שטות זוטרה ובלתי חשובה שנכתבה בבלוג הזה, במשך זמן מאוד ארוך – ואף איימו פעם אחת בתביעה. משום מה, למרות עולמות רחוקים כהגדרתך, מסתבר שעוקבים. אגב, הדבר נכון במידה מסוימת בקרב צרכני תקשורת חרדיים שקוראים את הבלוג הזה (פחות ש”ס יותר יהדות).
נהנה מאוד לקרוא את דברייך, אך כחבר ליכוד לא יודע מה בדיוק אמור “להזיז” לי…
את לא פרובוקטיבית כסימה קדמון היום ובעיקר אינפורמטיבית ומחדשת למי שלא שמע את הסיפורים הקטנים שלא ממש יוצאים לתקשורת.
מאמרך, 21 גוונים היה מצויין ומעניין גם אם היה ניתן לשפרו ולדייקו והפוסט לגבי חברי המרכז ואי רצונם בליברמן היה בעיקר תיאור חדשותי…
אם תהי נשכנית וצעקנית ובעיקר תבליטי את הנטיה הפוליטית שלך דרך שלילה של כל מה שעושה נתניהו ושרי הליכוד האחרים,תזכי לתגובות לא מועטות…
עדיך ככה-יותר נעים לקרוא אותך!
צודק. אני חייבת להיות קצת יותר רעה. באמת. ואני באמת חושבת שנהיה פה אנמי מדי לאחרונה.
טל, בבקשה, אין צורך שתהיי יותר “רעה” – תמשיכי להיות אינפורמטיבית כמו שאת – את בין העיתונאים הבודדים ש(לפחות כאן בבלוג) מגישה לקורא ידיעות, ולא דעות. הלוואי שהיו עוד כמוך (וכל עוד שאין, נצלי זאת לטובתך).
אני חבר ליכוד, ומכיר עוד לא מעט כמוני, שמצביע בבחירות מרץ.
למה? פשוט מאד
לא נראה לי שהעם שלנו יבחר ממשלה שמאלנית בעתיד הנראה לעין, אז אני משפיע פעמיים.
פעם אחת – תמורת עשרות שקלים בודדים בשנה אני מצביע, ואולי גם משפיע, על הרכב הליכוד ומרכז הליכוד. בוחר אנשים שנראים לי סבירים הרבה יותר מאחרים
פעם שנייה – בקלפי
בהר
אכן שיחקתם אותה. רשימת הליכוד הנוכחית היא השמאלנית ביותר אי פעם, הא??…:-)
דמוקרט ברמ”ח איבריך.
זה בסדר. בסוף התקשורת תמיד תדבר על הפייגלינים (ולא על “הליכודניקים החדשים” או על הקולות הרבים שקיבלה לימור לבנת במגזר הערבי).
אין לי מושג לגבי פעילות דיגיטאלית מפלגתית בימין, אבל פעילות דיגיטאלית חוץ מפלגתית בימין, קיימת באופן משמעותי לא פחות מאשר בשמאל – “ישראל שלי” זו דוגמא אעחת לעניין.
את עצמך ציינת שהבית היהודי מפגין נוכחות דיגיטאלית משמעותית (ויש שיאמרו מוגזמת ומעט טרחנית…).
ההשוואה לזירה האמריקנית היא לא כ”כ מתאימה ממספר טעמיםף
1. שם הזירה היא דו-קוטבית, וכוללת שני גופים פוליטיים רשמיים בלבד (אם תבדקי גופים פוליטיים לא מפלגתיים, תגלי שמסיבת התה, למשל, פעילה להחריד בזירה האינטרנטית…). אצלנו הזירה כוללת הרבה יותר מפלגות, ומורכבת בהרבה.
2. המדינה קטנה בהרבה – והאינטרנט הוא לא הזירה היחידה שבאמצעותה היחיד יכול לפעול במישור הפוליטי.
אי ההגעה של ביבי ופרס להלווית מנדלה היא חידוש מרענן שיש לקוות שיהפוך לתקדים מנצח: הגיע הזמן שכבוד הנשיא יישאר בארץ קצת ויפסיק לבזבז ת’כסף. כמו כן, הגיע הזמן שביבי לא ייסע לחו”ל לנסיעות שאין בהן צורך אמיתי.
יו”ר כנסת זו פונקציה בכירה דיה לייצוג המדינה בהלווייתו של מנדלה.
” הבדיחה שרצה במסדרונות הכנסת: איך יקראו איך יקראו לישות הפוליטית המשותפת שתתארגן על עצמה אחרי שמפלגת העבודה בראשות הרצוג ומפלגת התנועה בראשות לבני – יתאחדו? תנועת העבודה” = תנועה מגונה.
1) כמו שכתבת הבעיה היא לא בימין אלא בליכוד. לא מדובר רק באי חילופי מנהיג (זה דווקא עוזר לליכוד להחזיק בשלטון במשך שנים, בנגידו לעבודה). הבעיה היא שהמפלגה לא מתחדשת. רק לצורך הדוגמה – עשיתי חישוב כמה חברי כנסת ותיקים יש בכל סיעה בכנסת. לצורך העניין, הגדרתי “ותיקים” כעשר שנים בכנסת לפחות (נראית לי הגדרה סבירה…). בזמן שבעבודה מדובר על 20%, במרצ 33%, ובבית היהודי 16%, בליכוד 60% (אפילו ביחד עם ישראל ביתנו זה יוצא כמעט 50%…). הדבר הזה יוצר את המלחמות בליכוד (כולם “בכירי ליכוד”), ואת העובדה שהשטח לא מתחדש….
2) לטובת בוז’י מקווה שלא יתאחד עם לבני. כמו שאמר לי פעם חבר תומך העבודה – “התנועה” היא אמנם רשימה וסיעה, אבל היא לא מפלגה ובטח ובטח שהיא לא תנועה.
3) בנושא מיעוט הנשים הליכוד זהה בזה לרפובליקנים והגיע הזמן שיתעוררו.
זה מה שלסטיבן קולבר היה להגיד בעניין הדיבור מול נשים
http://www.colbertnation.com/the-colbert-report-videos/431021/december-05-2013/the-gop-s-lady-troubles