טידביטס – מה הפוליטיקאים שלכם כותבים ועוד

כמה דברים שהצטברו לי פה על השולחן בעיצומו של חום יולי אוגוסט (ועונת המלפפונים):

ציפי לבני חטפה ביקורת בעבר על כך שנושאים נשיים-פמינסטיים לא עניינו אותה ושהיא גילתה את חשיבותם רק במהלך קמפיין 2009. היא היתה מודעת לביקורת ואף אמרה לי פעם בראיון לליידי גלובס: “גיליתי את הסיסטרהוד בשלב מאוחר בחיי, והביקורת עליי מוצדקת לגמרי. נכנסתי לחיים הפוליטיים על רקע העניין המדיני, ולא הייתה לי אג’נדה של העצמת נשים.”

אז הנה, אנחנו לקראת שלהי 2012 ולבני רואה את בחירות 2013 באופק וצריך לדבר על נושאים נשיים, פמינסטיים (טוב, זה לא התחיל השבוע. היא כבר היתה בעניין של הדרת נשים ועוד). אך שימו לב לטור האישי שפרסמה השבוע בגליון ליידי גלובס (גילוי נאות: מגזין ליידי גלובס הוא בין מעסיקיי, אבל לא ידעתי על הטור הזה ולא דיברתי איתם עליו). חיכיתי יומיים מאז פורסם ואין עדיין לינק לטור, אז הנה צילומי מסך.

ללחוץ על הנקודה הפוליטית הרגישה

לדבר לגובה העיניים תוך לחיצה על הנקודה הפוליטית הרגישה

ציפי לבני היתה שרת חוץ בשנים שבהן הייתי כתבת בוושינגטון, כך שיצא לי לפגוש אותה שם מספר רב של פעמים (הכוונה באופן יחסי לפגישות עם פוליטיקאים ישראלים) ואני לא זוכרת שהיא אי פעם סיפרה או דיברה משהו אישי על הבנים שלה. לפחות לא כמו בטור הזה. מן הבחינה הזו הטור מעניין, אבל מבחינות אחרות אין בו שום אמירה למעט שאיפתה של לבני להיזהר בלשונה (“איני מטיפה לדבר”, “יש מי שעלולות להסיק מהקטע הקודם שהמגבלות שלנו הן רק רגשיות ולא כך הדבר”).

לבני אינה הפוליטיקאית היחידה שפרסמה טורים מעניינים בשבועות האחרונים. ולא, אני לא מתכוונת למי שעיתון שלם עומד מאחורי הטור שלו.

אני מביאה פה קצת מאסופת הטורים. אם יש לכם דוגמאות נוספות, שלחו לינקים.

חיים רמון, בטור תגובה לטור ביקורתי של מתי גולן. תמצית המגננה של רמון: תפסיקו ללכלך עלי כל הזמן. עשיתי גם דברים טובים. הנה הרשימה (כלומר, שם הרשימה).

אברהם בורג, מקונן בניו יורק טיימס על התדרדרותה של הדמוקרטיה הישראלית: “אם הטרנד הנוכחי ימשיך.. אי אפשר יהיה להגדיר את ישראל כדמוקרטית, עם מיעוט יהודי השולט ברוב פלסטיני בין הירדן לים התיכון”. לי לא ידוע על חזרתו של בורג לחיים הפוליטיים, אבל הטור מעניין ומדאיג.

הטור המעניין ביותר (לדעתי) הוא של יו”ר מרצ, זהבה גלאון.  לא חייבים להסכים עם כל מה שכתבה, אבל לפחות יש אצלה אמירה חדה וברורה. שינוי שיטות ממשל, שמוצעות כאן חדשות לבקרים, דווקא מאיימות על מגזרים חלשים, כמו הנשים.

עופר קורנפלד, ראש המטה של שלי יחימוביץ’ ומי שבעצמו מתכוון להתמודד על מקום ברשימת העבודה, כותב טור קבוע לגלובס. הפעם: ביקורת על האידיאולוגיה הכלכלית של ראש הממשלה שהוביל “מדיניות צמצום שירותי המדינה והעלאת הוצאותיו של האזרח בן המעמד הבינוני, שנאלץ לרכוש שירותי בריאות, חינוך ותחבורה, והפכה אותו לעני יותר.”

ולעניינים אחרים:

אתמול פרסמתי פוסט בהארץ, על חודשיים עם קביים ללא אף תמונה (ראש הממשלה). הפוסט הזה זכה למספר הרב ביותר של תגובות, בטח בהשוואה לתגובות כאן. בהארץ, בינתיים, איני יכולה להגיב למגיבים ואני מקווה שזה ישתנה בעתיד הקרוב.

נורית קנטי, העורכת של ‘מה בוער’/רזי ברקאי, שידרה טור דעה בעניין נתניהו ותדמיות הנכים, כבר לפני כמה שבועות. שווה להאזין לה כאן.

ועוד פיסת אינפורמציה פוליטית שצצה השבוע – מנכ”ל אסותא, איתן חי-עם, התפטר מעבודתו (ידיעה של רוני לינדר-גנץ). הספוקלציה: הוא בדרך לרשימתו של יאיר לפיד.  אני שאלתי את הדוברת של לפיד על כך והיא אמרה לי: “אין תגובה”