פוסט אורחת שרי רוט: ימות המשיח באדיבות יאיר לפיד

1.

 אני לא בטוחה ששר האוצר יאיר לפיד מאמין במושגים של שכר ועונש. בעיני רוחו ולפי השקפת עולמו, כך נראה, הוא החרים את המפלגות החרדיות ואחר-כך גם הקשיח את חוק הגיוס, משום הנימוק ה’אצילי’ של הגשמת רצון בוחריו. או, אם תרצו, תשתית לקמפיין עתידי כדי לגרוף מצביעים.

יחד עם זה, קשה לי להשתחרר מן התחושה כי בסתר ליבו, אולי אפילו מבלי שיהיה מודע לכך, הוא ממלא אחר צוואת אביו, טומי. לא שהחרדים ליקקו דבש בתקופה ששרי שינוי כיהנו כשרים בממשלה, אבל יאיר בהחלט מקיים את ‘יפה כוח הבן מכוח האב’ במימוש הכאת והרגזת החרדים.

ואולי זה מה שעמד לו כדי לזכות בזכות הגדולה, כאשר גרם לכך שביום שני האחרון התכנסו תחת קורת-גג אחד וסביב שולחן מאוחד חברי מועצות גדולי וחכמי התורה. הוא אפילו הצליח להתחמק מהצלפות הדוברים השונים, שהכו במילותיהם ללא רחמים בראש הממשלה, תוך התעלמות מלפיד. בבחינת, ממנו לא ציפינו למאומה – מנתניהו כן.

אפילו שלושת הדוברים של ההתכנסות הצליחו לפעול בהרמוניה מלאה, ולא דבר מובן מאליו הוא. נסו להושיב בסתם יום של חול את דובר ‘חזון איש 5’ (ביתו של מנהיג הציבור הליטאי, הרב שטיינמן), העיתונאי בני רבינוביץ, עם יועצו החרדי של ניר ברקת ושל ח”כ יעקב ליצמן, יעקב איזאק, ועם דוברו המסור של יו”ר ש”ס אריה דרעי, יעקב בצלאל. הטונים הצורמים שיעלו מהוויכוחים ביניהם יוכלו לבקוע שבעה רקיעי שמים.

 אבל ביום שני הם חייכו זה לזה, הצטלמו זה עם זה, דבררו זה את זה.

 ימות המשיח, באדיבות יו”ר יש עתיד.

 2.

ברקע הכינוס של חברי מועצות גדולי וחכמי התורה עומדת עצרת תפילה ענקית, שתתקיים בירושלים ביום ראשון. ההחלטה על כך התקבלה על-ידי כל הנוכחים, פה אחד,

החשש התולה בחלל הוא מפני קיצוניים, אלה שיתפסו טרמפ על העצרת שמטרתה זעקת הציבור החרדי, ויבעירו את הרחובות אחרי ההתכנסות במעשי אלימות. הגם שמדובר בקבוצות הזויות ושוליות, התקשורת, שנוטה להתמקד במעשים קיצוניים, לא תדע להבחין כיצד נהג המיינסטרים, וכיצד –  נערי השוליים.

זו אולי הסיבה לכך שרגע לאחר שהתפזרו גדולי וחכמי התורה מהאולם בבני-ברק, יצאו דוברים ויחצנים שונים בתרועות צהלה: הנה, הפגנה. וכי לא אמרנו שאין דרך אחרת?

לרגע הם שכחו כמה הפגנות הפגינו במהלך התקופה האחרונה, עד כמה לא הועילו אותן הפגנות, וכי אלה רק ליבו את היצרים והרוחות.

כי כל עוד לא נסתם הגולל על התקווה כי יושג חוק גיוס מרוכך, ללא סנקציות פליליות, לא הייתה כל סיבה להפגין. בטח שלא להפגין באלימות, כי לכך אין הצדקה אף פעם ולעולם. רק כשיעבור במליאה, בהרמת ידיהם של רוב חברי הכנסת, הסעיף השולח בני ישיבות (באם לא תתמלא המכסה מתוך בריכת התלמידים כולה) אל בתי הכלא, ייצא הציבור החרדי בהמוניו, בכל הלהט, אבל בצורה מסודרת, בהנפת סידור ולא בהנפת אגרופים, אל הרחובות.

בעוד החוק בחיתוליו, ובעת שהוועדה יושבת ודנה, לא היה כל טעם בעצרת שכזו.

אבל המשוגע של העיר מדליק את נרות חנוכה כבר באוגוסט, מסביר לכולם שחובה להדליק. וכך, בכל יום קייצי הוא מעלה את האבוקה, נר ועוד נר, לקול לגלוגם של הסובבים. וכשמגיע יומו הראשון של חג החנוכה הוא מגלגל בעיניו כמו מתקשה להבין: “הרי אמרתי לכם שצריך להדליק נרות חנוכה, שבועות על שבועות עמלתי לשכנע, הנה כעת גם אתם מבינים את מה שהבנתי אני כבר בקיץ”.

3.

האם יגיע או לא יגיע, הרב שמואל אויערבך? – זו הייתה שאלת מיליון הדולר שליוותה את השעות שקדמו לכינוס ההיסטורי.

באופן רשמי צורף הרב אויערבך למועצת גדולי התורה של דגל התורה. אלא שמאז זרמו מים רבים בנחלי הארץ. הפלג שבראשו הוא עומד הקים את מפלגת בני תורה, מפלגה שרצה באופן גלוי בבחירות המקומיות – תחת האותיות ‘עץ (או ‘זך’ בשטחים שמעבר לקו הירוק),  ולמעשה ניתק את עצמו מ’המועצת’ של דגל התורה.

 הוא לא פוטר, טענו אנשיו, והסבירו מדוע יש להזמינו.

וכי מדובר במקום עבודה בו יש לערוך שימוע ולפטר כחוק, היו שטענו מנגד. כך או כך, הוא הגיע. במבט לאחור, עצם הגעתו סימלה אחדות מושלמת. הנה יושבים תחת קורת גג אחת כ-ו-ל-ם. בזכות יאיר לפיד, כבר אמרנו?

 4.

שאלה נוספת ריחפה השבוע: האם החוק החדש ‘טוב לחרדים’ או לא? עיתונאים התפלספו בשאלה, ניסו להגיע לתשובה גם על פי מבע פניהם של חברי כנסת חרדיים. “הוא חייך, וכשהבחין בי הפכו פניו לרציניות”, אמרה לי השבוע עיתונאית בכלי תקשורת חילוני, כשהיא מפרשת את החלפת המבע הפתאומית כאילו מעידה על כך ש”החוק טוב” ו”הם רק משחקים שהוא גרוע”.

גם בקרב העיתונאים החרדים ממשיכה השאלה לנסר בחלל. טוב או לא טוב? דוברים צוטטו כמי ש’מודים’: “החוק מצוין”. אחרים התאמצו להסביר מדוע הוא ממש רחוק מלהיחשב חוק טוב.

 אני שייכת לאסכולה הסבורה שהחוק רחוק מלהיות אידיאלי. אני מכירה היטב את הטוענים שמדובר ב”ישראבלוף”, אך סבורה שהנחתם מתבססת על כך שהוא לא הביא לשיוויון. כי שוויון, תפנימו, לעולם לא יהיה. לא בין ערבי לחרדי, גם לא בין חרדי לחילוני, אפילו לא בין תלמיד ישיבת ‘הסדר’ לחילוני.

אבל בכל הנוגע לציבור החרדי,  חוק הגיוס הוא חלום בלהות.

להביא בכל שנה, ממחזור גיוס שגדל בכמה אלפים של בחורי ישיבה ‘חדשים’ (בני 18, הנכנסים לבריכה…) 5,200 מתגייסים (צבאי ואזרחי), זה בלתי ריאלי. יחייכו ח”כינו כמה שיחייכו, אולי כדי למנוע זליגת מנדטים אל יאיר לפיד, אולי כדי לשבח את עצמם על גודל פעולתם בוועדת שקד, אולי ממניעים אחרים – המצב רחוק מלחייך אלינו.

 בעיני, חבר הכנסת החרדי הריאלי ביותר היה השבוע מאיר פרוש. לפני מספר ימים נפגשתי עם אחד מאנשיו הקרובים. טענתי באוזניו שפרוש מפספס תקשורתית את המומנטום ושותק מדי. השבוע, לאחר שכמה ח”כים חרדיים דבררו עצמם לדעת וניסו ליצור מצג של “חוק מצוין, רק ההגדרה של סנקציות פליליות מזעזעת אותנו”, הערכתי את שתיקתו. מבירור, הוא גם לא שש עלי סעיפי חוק וסבור שיש בעיה קשה להגיע ליעדים ה’נכספים’. זה ממש לא פשוט, הוא סבור. לדעתי, בצדק.

 תוך כדי נבירה בשתיקתו ובהלכי הרוח שלו התברר לי,  כי מספר ימים קודם לפגישתו של ח”כ משה גפני עם שמעון פרס, היה בבית הנשיא… גם ח”כ מאיר פרוש. הפעם הוא הגיע לבדו, לא מחובק יד ביד עם חברו לסיעה ח”כ יעקב ליצמן. שגיאה עושים פעם אחת, והוא ביצע אותה לפני כשנה, כשצעד לשם זוגית. חודשים חלפו, והידידות המיוחלת בין שני הח”כים הפכה לעוינות שניצניה פרחו ולבלבו בבחירות בבית שמש.

 הוא מצא בפגישה נשיא מותש, אבל גם הסכמה מלאה לגינוי הטלת סנקציות פליליות על בני הישיבות. פרס שייך בכל ליבו ונשמתו ל’דור העבר’, למרות שהוא איתנו כאן ועכשיו. הוא חי עם האישים שעשו את ההיסטוריה של מדינת ישראל, וביניהם בן גוריון, אבי אבות המכירים בתורתם אומנותם של בני הישיבות.

 מה זה יועיל לחרדים באופן מעשי? ובכן, כלום. הצהרה רשמית גרידא. כמו כל מוסד הנשיאות

5.

חוץ מההתנגדות לסעיף ה’פלילי’ או שלא, חזקה על פרס, כמו גם על כל חילוני ממוצע, שהוא ממש אינו מבין את החרדים. אודה ולא אבוש: בכל הראיונות שקיימתי בכלי התקשורת, מעולם לא השליתי את עצמי שהצלחתי לשכנע את בני שיחי החילונים. מקסימום הצלחתי לטעת בליבם אחוז אחד של הבנה כלפי החרדים.

איך שב וטען היו”ר הראשון והמיתולוגי של ‘דגל התורה’, ח”כ הרב אברהם רביץ ז”ל? אם לא נדע לנטרל את הפצצה המתקתקת הזו של הגיוס ביחסי חילונים-חרדים, היא עוד תתפוצץ לנו בפרצוף. הוא היה זה שחתר בכל ליבו ונשמתו להגיע למתווה של חוק טל, זכרנו לברכה, תוך שהוא זוכה בברכת גדולי ישראל, הרב אלישיב זצ”ל, ויבדל לחיים ארוכים הרב שטינמן.

אלא שהוא הותקף אז על כך בעיתון הבית של המפלגה ‘יתד נאמן’,  כמעט כפי שסופגים היום נציגי דגל התורה מהביטאון הקיצוני ‘הפלס’, שלבלריו יכולים כעת רק להתגעגע בסתר ליבם אל חוק טל, אך לא יודו בכך לעולם.

 בטח לא שחור על גבי עיתון.

6.

 בשלהי הקיץ האחרון עשיתי דרכי אל לשכת שר הבינוי והשיכון אורי אריאל, כדי לשוחח על חוק הגיוס, שהלך וקרם אז עור וגידים. “לא יגייסו אפילו לא אחד!  One men’ one yeshiva boher! (אפילו לא איש אחד, אפילו לא בחור ישיבה אחד)!”, הכריז  מולי בפאתוס רב.

 אתה מרגיז עכשיו את יאיר לפיד, אמרתי לו. תצלמי ותשמרי. תראי שצדקתי – השיב לי. “לא יקחו אף בחור מהסטנדר, לא יעמוד אף ראש ישיבה למשפט פלילי. זה בוקי סרוקי ואני מציע לעצמנו לא להפחיד את עצמנו לחינם… נושא גיוס בני הישיבות הוא לא באמת בעיה, לא צריך להמציא בעיות שאינן” – הבטיח.

 אני רוצה להאמין שקבל עם ומליאה הוא לא יעז להרים את ידו בעד חוק הגיוס. אבל האם אני בטוחה בכך? – ממש לא.

7.

 בתקופת החגים הגעתי גם אל לשכתה של יו”ר ועדת שקד, ח”כ אילת שקד. את באמת מאמינה שתצליחו לשנות את המתווה שהציגה ועדת פרי? שאלתי אותה.

 “בוודאי”, השיבה אז בביטחון רב. האם השלתה את עצמה, או שמא השלתה אותי ואת חברי הכנסת החרדיים, שהאמינו לה בכל ליבם? – מי יידע.

 “הסנקציות הפליליות הן מבחינתי בעייתיות, אני רואה שזה רק נותן רוח גבית לקיצוניים בחברה החרדית ולאו דווקא למי שרוצים להשתלב”, אמרה אז. אמרה, אבל הצביעה בוועדה בראשה היא עומדת בעד אותן סנקציות.

 החמאתי לה אז. סיפרתי לה שהח”כים החרדיים ‘סומכים’ עליה, על אף שהיא הסמן החילוני של ‘הבית היהודי’. היא שמחה לשמוע.

 היום הם מסתובבים עם בטן מלאה כעס, המופנה לעברה. “היא הוליכה אותנו שולל”, הם אומרים בשיחות סגורות. לשבחו של ח”כ אריאל אטיאס ייאמר כי מעולם לא תלה תקוות רבות בוועדה ו/או בהבטחות הבית היהודי, אבל אפילו הוא ישב עם שקד ללא מעט שיחות שקטות וציפה להרבה יותר הבנה.

“אם המדינה לא מאמינה שהיא יכולה לשים אנשים בכלא בגלל לימוד תורה, וכולם מסכימים על זה, גם לפיד עצמו הרי אומר שהוא לא יכניס טנקים לבני ברק, כולם יודעים מה קרה בעמנואל, ולכן – למה לכתוב בחוק משהו שבכל מקרה המדינה לא תוכל לבצע???”- שאלה אותי אז.

 נכון להיום, אני מפנה חזרה את השאלה לפתחה.

8.

 “החרדים מעולם לא סייעו לנו”, הסביר השבוע גורם בבית היהודי, בניסיון להתגונן מפני האיום החרדי לתמוך שוב בהתנתקות.

 “באדיבות ש”ס הועבר הסכם אוסלו”, החל לפרט, “בהמשך הייתה זו ‘יהדות התורה’ שתמכה בהתנתקות. כן, אני מכיר את הסיפורים על כך שהם ‘התנגדו עקרונית’. במבחן המציאות הם עשו הכול כדי לאפשר לאריק שרון להעביר אותה בכנסת.

 “עכשיו לבוא ולאיים עלינו שהם ‘עוד יבואו איתנו חשבון’ זה די מקומם, אולי אפילו בדיחה. הם מעולם לא היו שם בשבילנו, אף פעם לא היו מזוהים איתנו אידיאולוגית, אז די להפחדות”.

 ואולי הגיע הזמן להודות בכך באמת. החרדים מעולם לא היו מזוהים עם רעיונות הימין האידיאולוגי, וחוץ מהכיפה על הראש לא חיבר דבר בין המחנות. יפה מצד הח”כ לשעבר מיכאל בן ארי, ופעיל הימין ברוך מרזל, שהגיעו לכינוס של מועצות גדולי וחכמי התורה כדי להזדהות עם הציבור החרדי;  נאה מצידם שהם מוכנים לעשות הכול כדי להוציא מתנחלים אל העצרת שמארגנים החרדים. אבל יכול להיות שאין להם מה לבנות על הצבעת חרדים נגד פינוי מתנחלים מבתיהם? – עושה רושם שאכן כך הדבר.

 במודיעין עילית כבר מחתימים תושבים על הסכמה לפינוי עתידי במקרה של הסכם מדיני (תמורת פיצוי כספי הולם, כמובן), ולא נראה שיקשה להחתים על מסמך דומה גם את תושבי ביתר עילית או עמנואל. החרדים, ברובם הגדול, אינם נמנים על אנשי ארץ ישראל השלמה, בהחרגה מסוימת של חברי כנסת חרדים-ימניים, דוגמת ניסים זאב (אולי גם אלי ישי) או מאיר פרוש מ’יהדות התורה’.

 האחרונים יעשו הכול כדי לטייל בהתנחלויות, להיפגש עם קודקודי ההתיישבות. אלא שחשוב לזכור. ביום פקודה, עת יוציאו מועצות גדולי וחכמי התורה פסק המורה לתמוך בפינוי ישובים  (אם אכן ישתכנעו שמדובר בשלום בר קיימא, על פי הגדרים ההלכתיים), יצייתו להם כל חברי הכנסת החרדים.

איך התבטא הרב עובדיה  יוסף זצ”ל לפני פטירתו על הבית היהודי? “בית של גויים”. היו אז מקרב קודקודי ש”ס מי שניסו לרכך את המהלומה. לפני מספר ימים, בנאום סוער במליאת הכנסת, שב והזכיר ח”כ איציק כהן את הדברים. “מרן לא אמר סתם בית של גויים, לא הייתם צריכים להיפגע, הגויים היו צריכים להיפגע”, הטיח בחברי ‘הבית היהודי’.

ואיש מבין קודקודי ש”ס לא מחה, הפעם. בעיני, מדובר בגט סופי בין החרדים למחנה הימין.

9.

 כמעט שנתיים חלפו מאז שוחחתי עם יוחנן פלסנר, אז ח”כ בסיעת ‘קדימה’, על ההתקפות שהופנו נגדו ביומונים החרדיים. באותם ימים עדיין לא נולדה ‘ועדת פלסנר’, אבל תפקידו כיו”ר ועדת חוץ ובטחון מיקם אותו בראש החץ של נושא הגיוס. במבט לאחור, הוא דיבר אז כאוהב חרדים מושבע. יחסית לנבחרי הציבור הממלאים את כיסאות המליאה בכנסת הנוכחית.

 “אני לא יוצא נגד חוק טל, אלא נגד היישום של חוק טל. המנגנונים העיקריים המוצעים בחוק טל ואשר מתחשבים באוכלוסיה החרדית מקובלים עלי ועל הוועדה. הרעיון של לאפשר דחיית שירות על בסיס של תורתו אומנותו, לאפשר להתחזק, ללמוד, לקחת בחשבון את הצרכים התרבותיים, הרוחניים, אלו הם רעיונות שמקובלים עלי.

 “אבל חוק טל לא נועד רק לאפשר את הדברים הללו, הוא נועד גם לשלב את החברה החרדית בחברה הישראלית ולהתמודד עם הבעיה של היעדר שוויון בנטל. לכן, יישום חוק טל על ידי הממשלה שלא פתחה מספיק מסלולים לשילוב חרדים הן במסגרות של גילאי 18-21 שמיועדים בעיקר לנוער מנותק ונושר, הן במסגרות של שח”ר למסגרות של 22-26, אין מספיק מסגרות שירות משמעותיות לאברכים שהתחתנו, נשארו בקהילה ורוצים להתפרנס. שחר זה עתיד, אבל יש הרבה ביקוש למסגרות שח”ר מאשר היצע של מסלולים. נתניהו בהצעות שלו לא מביא להרחבה משמעותית של המסגרות הללו”.

 כך אמר לי אז, בצורה ברורה. לא החרדים אשמים, הממשלה אשמה, נתניהו אשם.

10.

אפרופו נתניהו. אחת השאלות שהעסיקו השבוע את הפרשנים והעיתונאים החרדים, הייתה השאלה: האם העצרת המתכוננת מלחיצה את לשכת נתניהו?

 אישית, אני סבורה שעצרת כזו משחקת לטובתו בסקרים עתידיים. העם, ברובו הגדול, בעד חוק גיוס, בעד שוויון. חלקו אמר את דברו כשהעניק 19 מנדטים ליש עתיד. אם יצליחו החרדים לשכנע את המצביע החילוני כי ‘נתניהו נגד החרדים’ ו’החרדים נגד נתניהו’ – זה רק ייטיב איתו בקלפי. אלא שנתניהו, ממש כמו נתניהו, לחיץ ונלחץ גם כשההיגיון לא ממש תומך בלחץ. יש יותר מאדם אחד שהעיד על שיחת טלפון מלשכת ראש הממשלה, בה התחנן המטלפן שלא לתקוף יתר על המידה את נתניהו.

 יאיר לפיד, לעומת זאת, צוחק מן הסתם כל הדרך אל הקלפי. אדרבה, שלא ישרבבו את שמו של נתניהו בעסקי הגיוס. שיתקפו אותו. ורק אותו.