הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
עדינה בר-שלום יודעת שלא תצליח לשנות את ש״ס מבפנים תוך כמה חודשים, אך האקט בו אריה דרעי מציב אותה על הבמה, מראה עד כמה הוא ורבניו זקוקים לקול שלה
בדיוק מן ההתרחשויות של הימים האחרונים חששה עדינה בר שלום. הקלטות עם אמירות קשות שלה על דרעי, על יפה דרעי, סכסוכים פנימיים בצמרת ש״ס, הפניות להצהרות פומביות שלה בשנה האחרונה, בהן היא מצוטטת כמי שמתנגדת לכיוון אליו הולכת ש״ס.
משיחות שהיו לי איתה בעבר, אני חושבת שהבנתי מה מטריד את בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף. שהיא תכנס לזירה הפוליטית וידיה, וגם מורשת אביה, יזדהמו. בר שלום רואה וראתה את עצמה בעשור האחרון (ואף קודם לכן) כבעלת שליחות בתחום החינוך החרדי, בפתיחת אופציות הלימוד עבור נשים חרדיות וגם כמי שרוצה לשמר את מורשתו של הרב עובדיה יוסף. לדעתה אין סתירה בין הדברים. על אף שסבלה מן הצמרת הגברית של ש״ס לאורך השנים, זו שחסמה אותה מלהתמנות כחברה במועצה להשכלה גבוהה, בר-שלום לא ויתרה על המאבק בנושא המאוד מסוים הזה.
עבור בר שלום, כך חזרה ואמרה הן בראיונות פומביים והן בשיחות פרטיות איתי, מפעל החינוך החרדי, פתיחת השערים האקדמיים עבור צעירות חרדיות – זו שליחותה ויעד מרכזי בחייה. ועבור כך, היא מוכנה ללכת רחוק. כולל לדחות התמודדות לכנסת ואף לספוג עקיצות ואמירות, המקטינות אותה בעיני ציבור הבוחרים של ש״ס.
זו, כך אני מבינה, הסיבה שויתרה השבוע על האפשרות להשתלב בצמרת של מפלגות אחרות ולהפוך לחברת כנסת. בר-שלום בחרה להתייצב לצידו של ח״כ אריה דרעי, ביום המפולת והקריסה של ש״ס והסכימה להוביל גוף, על אף שלמתבוננים/ות מן הצד, נראה לגמרי עקר. אני איני חיה בתוך הציבור החרדי, אבל מבינה שעבורם, עצם הפיכת הנושא המגדרי למשהו שילווה כעת את כל קמפיין הבחירות שלהם, זוהי כבר מהפכה.
ממה שיצא לי לשוחח ולשמוע מבר-שלום בשנים האחרונות אני מרשה לעצמי לשער, שהודעת הרב שלום כהן (ראש מועצת חכמי התורה של ש״ס) לפני מספר חודשים שאקדמיה ונשים לא הולכים ביחד, שאסור לנשים ללמוד לימודים אקדמאיים, היה הרגע שהיא החליטה לקפוץ בכל הכוח לתוך הזירה.
עזרא ועדינה בר שלום, בית השגריר האמריקאי, מאי 2014 (צילום: טל שניידר)
בר-שלום היא אישה נבונה. היא יודעת שלא תצליח לשנות את ש״ס מבפנים תוך כמה חודשים, אך קריסת המפלגה בסקרים והאקט בו אריה דרעי מציב אותה על הבמה, כפנים של המהלך להצלת ש״ס, מראה עד כמה הוא ורבניו, זקוקים לקול שלה, למעמד הציבורי שלה.
ציבור המצביעים של ש״ס מורכב משניים. האחד, גרעין קשה תורני אמוני אשר יצביע לדרכו של הרב עובדיה יוסף. ש״ס זה מותג והציבור הזה יימצא שם תמיד. לא יזיז להם אלי ישי ולא ישנה להם כמה ש״ס נמוכה בסקרים.
החלק האחר, הוא הציבור המסורתי הרחב יותר. שומרי שבת, אבל גם אנשים שפוקדים מגרשי כדורגל בשבתות. אנשים שמאמינים בשמרנות כחלק מערכי המשפחה, שמוכנים לראות את ש״ס חזקה על אף שהיא מדירה נשים. אך הציבור הזה גם יכול להתרחק, ולנטות אחרי מפלגתו החדשה של כחלון או לבחור בליכוד. בשנה האחרונה מאז מות הרב עובדיה יוסף, הפך המעגל המשני הזה של ש״ס לחמקמק. המריבות הפומביות עם אלי ישי לא הוסיפו. ש״ס נראתה ממש רע. פניה של בר-שלום, לצידו של דרעי, כשהיא מצהירה שהיא הולכת אחר אביה ואחר מייסידי התנועה, זה המסר שדרעי נזקק לו כדי להחזיר את השליטה.
אך מה יהיה עם ההבטחות של ש”ס להכניס נשים לרשימתם בפעם הבאה? האם מועצת הנשים של ש״ס (בהתחשב בכך שממילא קיים גוף כזה מזה עשרות שנים, העונה לשם ׳מרגלית אם בישראל׳) תהפוך להיות משהו משמעותי? שינוי תקנון? הבטחה אמיתית לשלב נשים ברשימה לכנסת?
לצערי אני פסימית. לא רואה איך זה יקרה, אפילו לא בטווח השנים הקרובות. וזו בדיוק הסיבה, שיחד עם הרצון של נשים מנהיגות, כמו בר-שלום עצמה או כמו הנשים החרדיות שדוחפות מבפנים (רחלי איבנביום, ונשות “לא נבחרות, לא בוחרות”) יש לקוות שהלחץ החברתי החיצוני ימשיך לטפוח על פניהם בעוצמה. העובדה היא שאריה דרעי ואלי ישי נשאלים על הנושא הזה שוב ושוב ושוב, לפעמים יותר מאשר הם נשאלים על דו״ח העוני או אפס מע״מ על מוצרי צריכה, משפיעה עליהם. בסוף, בסוף לא תהיה להם ברירה.
מכיוון שאף אחד מאיתנו לא יודע שבאמת מישהו הציע משהו קונקרטי לעדינה בר-שלום, די קשה לקבל כנתון את הקביעה כאילו דחתה הצעות מפתות, לטובת קידום מעמד הנשים במגזר החרדי.
הרבה יותר סביר שהגברת ידעה שהמקום היחיד שבו יעשו לה כבוד, זו התנועה שבה אבא שלה היה איש חשוב מאוד, והעיתוי הספציפי, שבו התנועה האומללה הזו מחפשת בכל כוחה כותרת אחרת מלב הקריסה שלה (והסקרים נראים רע רע רע, עוד לפני שישי החל בקמפיין שלו), הוא הסיבה שבכלל השקיעו את הזמן בפנייה אליה – דרעי צריך אנשים ממשפחת הרב עובדיה שעומדים מול מצלמה ותומכים בו.
אתה לא הכתף לבכות עליה בנוששא, אבל באמת מבאס לראות את ישי ודרעי עושים פוליטיקה של שנות ה-80. אותם פרצופים, אותם קלחשאות נבובות על אחדות ומרן ועם ישראל. כל המפלגות (מלבד יהדות התורה, שיש לה מצביעים שיצביעו לה עד הקבר. ולא, לא גם אחר כך, כמקובל לחשוב…) מתרעננות במסרים מבריקים, בסיסמאות מצלצלות, באיחודים מרטיטי לבבות, ורק הליצנים האלו חיים באיזה סרט רע שכבר נמצא בדקות הסיום שלו, והם לא מודעים לזה.
אין כאן שום דמיון בין שני הצדדים:
מצד אחד, ש”ס של אריה דרעי מלאה בעבריינים מורשעים, וכוללת תומכים אלימים שאתמול היו צריכים להכזרק למעצר להרבה זמן, ולהיחקר עד שיסבירו מי שלח אותם למופע האימים שלהם.
מהצד השני, אלי ישי – האיש שאצלו פתאום התגלתה ש”ס עם פחות חקירות, פחות כתבי אישום, פחות הרשעות.
איני חש בדל של צער על מה שקורה לש”ס, ואם היא לא תעבור את אחוז החסימה – זו תהיה ברכה לעם ישראל.
“עלילות משה כחלון בעיר הגדולה”
מה סוד ״ההצלחה״ של משה כחלון – ילד מעברת גבעת אולגה, בן לעולים מלוב, ש״עלה כמטאור״ בשמי הפוליטיקה הישראלית הרדודה?
לאחר חמש שנות קבע בצה״ל בחיל החימוש, השתחרר משה כחלון בדרגת רב סמל.
משה כחלון הבין כי האפשרות שלו להמריא בגבעת אולגה מצומצמת ולכן העתיק את מגוריו לחיפה, שם רכש מכספי הפרישה מצה״ל, חנות קטנה ברחוב תל אביב בחיפה, שעסקה במכירת אביזרי רכב, מכשירי רדיו טייפ וכיו״ב
מאוחר יותר רכש לידה גם פנצ׳ריה וחנות למכירת צמיגים.
במקביל דאג כחלון להתפקד לסניף הליכוד בחיפה והחל למפות לעצמו את רשת הקשרים בעיר.
האחיזה שלו בחנות לאביזרי רכב וצמיגים, סייעה לו מאוד בראשית דרכו כ״מנוף״ לעשיית הנחות, טובות וצ׳ופרים לחברים מסניף הליכוד בחיפה.
אט אט הפך משה כחלון למוכר יותר ויותר בין פעילי הליכוד בחיפה; קפיצת המדרגה שלו התרחשה בעת הבחירות לעיריית חיפה בהתמודדות שבין תא״ל (מיל) רמי דותן (דבוש) לראש העיר המכהן אריה גוראל.
כדאי בנקודה זו לשים לב לקשרים המיוחדים של משה כחלון עם מקורבים על בסיס חמולתי עדתי, וזאת כמו במקרה רמי דותן (דבוש) שגם הוא יליד לוב (בהמשך יוצגו גם היחסים המיוחדים של משה כחלון עם טייקונים נוספים יוצאי לוב, הבולטים בהם הינם: יצחק תשובה וקובי מיימון).
תוך כדי פעילותו בסניף הליכד בחיפה במערכת הבחירות המוניציפליות, נוצרה היכרות בין כחלון לעוזי לנדאו, שמינה אותו לתפקיד ראש לשכתו בעת שכהן כשר לביטחון פנים.
הקשרים שיצר משה כחלון עם פעילים בליכוד, כעת משהתמקם במרכז העשייה של הליכוד, הדרך להתברג במוסדות הליכוד הארציים, היתה כבר קלה יותר עבורו.
כחלון ניצל ביעילות את קשריו המסועפים עם עסקני הליכוד בחיפה והצפון, את התמיכה שידע לגייס מ״האחווה״ הלובית טריפוליטנית, ומפעילי ליכוד ארציים.
במהרה הוא הצליח להשתלב במוסדות הבכירים במרכז הליכוד, ובשנת 2003 נבחר לכנסת.
גם כשנבחר לכנסת, דאג לתחזק את קשריו ומעמדו בחיפה, ובמסגרת זו עמד בראש אתו״ס (הגוף האחראי על התרבות והספורט בחיפה); כל זאת תוך שילוב אינטרסים עם ראש העיר יונה יהב.
בהמשך גם נראה כי משה כחלון ידע לנצל קשרים אלה ואחרים לטובתו האישית ובתיאום עם יונה יהב הצליח להבריג את אשתו ליאורה כחלון לתפקיד עוזרת מנכ״ל מרכז התרבות ״בית קריגר״.
יונה יהב דאג גם לקדם את ליאורה כחלון לתפקיד מנכ״לית בית קריגר, וזאת למרות כישורים חסרים, מה שהבטיח לו ״שקט תעשייתי״ מצד כחלון בכך שהוא אכן גם נמנע מלהתמודד מולו על ראשות העיר.
לאחר שהתמקם משה כחלון בצמרת הליכוד, הייתה הנאמנות שלו נתונה בעיקר לחבריו הטייקונים מהאחווה הטריפוליטנית; קשרים אלה שהיו הדוקים מאוד, נעשו די בהיחבא ובחשאיות, וזאת במטרה שלא לחשוף את מוקדי ההשפעה האמיתיים להם היה נתון.
בעמדותיו המדיניות היה משה כחלון ממוקם באגף הניצי והימני של הליכוד; כיום הוא מנסה משיקולי בחירות לטשטש עובדה זו, והוא בונה על ״זיכרון חלש״ שלא יציף את העובדה שהוא היה בין המצביעים שהתנגדו לתכנית ההתנתקות.
כאשר התמנה לשר התקשורת ולא התבלט במיוחד, הוחלט אז ב״אחווה הטריפוליטנית״ שמשה כחלון כשר תקשורת, ״יטפל״ בחברות הסלולר – סלקום, פלאפון ואורנג׳.
חברות אלו לא מושתתות על ועדי עובדים חזקים, וגם בעיון קל ניתן להיווכח של״אחווה הטריפוליטנית״ אין בהן אחיזה משמעותית.
זאת הסיבה שמשה כחלון העדיף לטפל תחילה בחברות הסלולר ולא בחברות הטלוויזיה בכבלים. בתקופת כהונתו כשר בממשלה, לא עלה בידו לסייע ל״טייקון״ הדלק והנדל”ן יצחק תשובה, ויש הטוענים כי זאת היתה הסיבה העיקרית לקרע בינו ובין ביבי נתניהו.
יצחק תשובה התאכזב מאוד כאשר בעקבות “ועדת שישינסקי” הושתו על רווחיו מיסים נוספים, ודרגות החופש שהיו לו בנושאי הזיכיונות לחיפוש והפקה צומצמו. בעקבות כך, החליטה ״האחווה הטריפוליטנית״, לתכנן מהלך שיכריע את הכף הפוליטית לטובתם; בפרטי תכנון המהלך, זוהה משה כחלון כמי שיוכל להוות תשתית לכינון גוף – מפלגה, שתרכז מספיק עוצמה בכיוון שיאלץ את ממשלת ישראל להיות ״הרבה יותר קשובה״ לתכניות ההתעשרות של יצחק תשובה ושותפיו. על פי המהלך, תוכננה ובוצעה פרישה דרמטית של משה כחלון, עם נופך של מסתוריות. במקביל בלי לאבד אף רגע, סוכם עם ״מכללת הבית״ של יצחק תשובה – ״מכללת נתניה״, שהיא תיתן חסות לפעילות הנדרשת להקמת ״מפלגת כחלון״. מכיוון ומכללה לא יכולה להיות אכסניה פוליטית שכזו במוצהר, גובשה תכנית לפיה ״מכללת נתניה״ מכוננת אכסניה אקדמית לכינון של ״מרכז לרפורמות ומנהיגות״. בראש המרכז לא נבחר לעמוד איש עם הישגים אקדמית אלא הפוליטיקאי משה כחלון. את מקור התרומות הרבות שהתקבלו למרכז זה, ואת שכרו שלו, מסרב בדבקות, משה כחלון לחשוף; אבל ידוע לכל שחלק ניכר מן המשאבים נתרמו על ידי יצחק תשובה. במהלך השנתיים בהן שימש משה כחלון כראש המרכז, לא הוצגו תוצרים ופרסומים אקדמיים משמעותיים, ועיקר הפעילות סביב לשכתו המפוארת והמאוישת של משה כחלון נסבה סביב אין פגישות פוליטיות רבות, תכנון והתארגנות יסודית להקמת המפלגה, לרבות מינוי אנשי שטח, ואיסוף הנתונים הרלבנטיים. הערכה הנכונה של ״האחווה״ הייתה שממשלת נתניהו לא תחזיק מעמד מעבר לשנת 2015 ואכן כך בערך גם קרה. כחלון והצוות הגדול שהתקבץ השלימו את התארגנותם והם מקווים לרכב על גל של פופולאריות, להיבנות מחולשתו של נתניהו, מהפירוד בש״ס, מהתפוגגות הזוהר שליווה את מפלגת יש עתיד, ולגרוף קולות ומנדטים מכל חוגי הבוחרים המאמינים לתומם שכחלון הוא ״לוחם ללא חת בטייקונים״, ״רפורמאטור״, ״בעל השקפה מדינית שקולה״ וכו׳ וכו׳ בקיצור קריצה לימין, קריצה לשמאל, נטיעת תקוות ל״דיור בר השגה״, ״שכר מינימום הוגן״, וכו׳ וכו׳ תוך פיזור סיסמאות ומילים סתם של בחירות: שינוי, תקווה, עתיד טוב יותר, ומה לא; ״העיקר שהבוחרים לא יתעמקו יותר מדי, ועל בסיס נפשם הנקועה מכל הבטחות השווא שקבלו עד כה, יהמרו באווילותם כי רבה, הפעם, במה שעוד נותר להם, על מפלגתו של משה כחלון!
רק נזכיר בכל הנוגע לאלי ישי, את הטיהור הגדול שהוא ערך בש”ס כשבכירי המפלגה כמו שר הפנים לשעבר אלי סוויסה וח”כים אחרים סולקו משורותיה אך ורק בשל היותם תומכי דרעי.
בכל הנוגע לפיצולים במחנה הימין, אכן אין להזיל דמעה.
המגמה המסתמנת כרגע היא מרתקת ועשויה להשליך על תוצאות הבחירות: עשרות אלפי קולות של גוש הימין עשויות ללכת לטמיון במפלגותיהם של ישי, בן-ארי, ואולי גם ש”ס עצמה. מנגד, בגוש המרכז-שמאל קולות שעשויים היו ללכת לאיבוד בקדימה, התנועה או ארץ חדשה, מתנקזים אל מפלגת העבודה.
אלו יכולים להתברר כ4-5 מנדטים שאם יעברו מצד לצד מבטיחים הקמת קואליציה מרכזית ושפויה בראשות יצחק הרצוג.
בן ארי רץ ? אני מכיר לא מעט ממצביעיו – לצערי – ומדובר באנשים שאילולא עוצמה לישראל לא היו מצביעים בכלל, בשבילם גם בנט הוא שמאלני. זה לא ממש איבוד קולות. לגבי החלק הפחות מטורף ממצביעיו הם כנראה ילכו עם אלי ישי. נראה מה יקרה איתו אבל יש לו סיכוי טוב לעבור את אחוז החסימה. לגבי שס, אין איש בימין שיבכה אם הם ייעלמו. אבל אני מניח שברגע האחרון, אם באמת הם מסתכנים בהיעלמות, הם יתאחדו עם האשכנזים או אולי אפילו עם אלי ישי.
מנגד, אם אין איחוד בין הערבים אלא לא מעט מנדטים שילכו לימין.
ובכל מקרה הפער כל כך גדול בין הימין לשמאל ש4-5 מנדטים לא ישנו את התוצאות.
בן ארי ו/או פדרמן או כל הקבוצה הזו באמת רצים. הם אמרו זאת בשידור חי בראיון. איבוד הקולות לא מטריד אותם כלל וכלל . תזכורת: לעצמה של אריה אלדד היו הרבה מאוד קולות כמעט 70 אלף והם היו קרובים מאוד לאחוז החסימה. נדמה לי שאריה אלדד לא יתמודד הפעם, אבל האחרים לא מוותרים. כך הם אמרו מפורשות כי מבחינתם הנוכחות שלהם בשיח ובזמני אוויר ובפרסום תוך כדי מערכת בחירות משפיעה על השיח הציבורי ומושכת אותו לכיוון הימני-קיצוני וזה מה שחשוב להם (ופחות להיות בכנסת). כאמור הם אמרו את זה בדיוק כך בשידור חי.
אבל הם צודקים שזה לא איבוד קולות. מפלגת אלי ישי – שטבון – אולי אריאל תשאב מרבית המצביעים ורק המיעוט הפנאטי שלא היה מצביע לאף אחד אחר יצביע לעוצמה לישראל.
רק נזכיר שאלי ישי מעולם לא שתק בחקירות משטרה, ועברו הפלילי הוא ללא רבב, שלא כמו במחנה “המרכז-שמאל” (אגב, אתה לא מעודכן, במחנה כבר לא כותבים שמאל, אלא “ציוני” במקום, בתקווה שזה יעבוד על מישהו מהוגש השני…). אלי ישי גם לא תמך בפואד בן אליעזר בהתלהבות, והטענה ש”רק עכשיו גילינו מי זה פואד”, מקבילה לטענה ש”לא ידענו תשובה עשיר”…
מה שקורה בגוש הימין זה נפלא. מפלגה נוספת, שתקלוט אליה מצביעי ש”ס, אגודה ותקומה – ובנוסף תכפה על המפלגות החרדיות להזדהות כימניות, ובכך לסגור סופית את השיבר על הסיכוי הפצפון שהיה לגוש השמאל-ערבים, להקים ממשלה.
מצד שני, יש סיכוי מצויין שיהיה נורא מעניין בעבודה אחרי ה18 במרת, כשהלא משוריינים יתעוררו מהזיות הנצחון שמכרו להם יחצ”נים ציניים ויגלו סביבם, משוריינים תואמי-לבני שכבר נמצאים בדרכם לטרמפיאדה הבאה… המקום השני שיהיה בו שמח, זה מרצ, שמצביעיה שוב הולכים ליפול בפח של לבני, ממש כמו ב2009.
לפחות אצל יאיר יהיה שקט. אלה שייכנסו, יודעים מה טוב עבורם…
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/660/183.html?hp=1&cat=404&loc=1
מתסמן שאריאל וישי כן מתאחדים, כבר נראה לי כמעט בטוח שהם עוברים את אחוז החסימה. חדשות מצוינות לכולם – מחנה הימין כלל, הבית היהודי ובנט – שיוכל עכשיו באמת להפוך לליכוד ב׳, השתלבות החרדים בחברה. זה פחות טוב לש״ס כי כמובן אם אלי ישי עובר בטוח זה יכול לשכנע מתלבטים רבים ולחשק את המומנטום של ישי על חשבון ש״ס.
רק חדשות טובות.