הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שר הפנים הנחית פצצה פוליטית כשהודיע שהוא פורש מהחיים הציבוריים ומפנה את השטח לקריירה של אשתו, גאולה אבן – אבל מה הוא באמת מתכנן?
למרות שאין בנמצא אדם אחד החושב שהשר גדעון סער נטש את הליכוד ואת משרד הפנים כדי להיות יותר עם דויד התינוק ולסייע לגאולה אבן בקידום הקריירה העיתונאית – במבחן התוצאה קיבלנו (הפמניסטיות) את מימוש החלום. השדרנית הבכירה, בעלת הקריירה של יותר מ20 שנה בשידור הציבורי לא תצטרך לקבל החלטות גורליות ולסבול מניגוד העניינים. היא תחזור למסך כבר היום והשר סער יעבור בינתיים לשבת על הספסל בפארק הציבורי, עד שיחליט מה הלאה עבורו.
זהו שחר של יום חדש?
זה היה טוויסט מפתיע בעלילה. תענוג.
זה לא היה הסידור עם ואלרי טרירווילר אהובתו לשעבר של נשיא צרפת פרנסואה הולנד, אשר עם בחירתו הפסיקה לסקר פוליטיקה והחלה לסקר תרבות ואמנות תוך שהיא מסרבת בכל תוקף לוותר על הקריירה העיתונאית שלה.
זה גם לא היה הסידור עם הילרי קלינטון, אשר התווכחה עם ביל קלינטון (בראשית ימיהם הפוליטיים) מי ירוץ קודם למשרה פוליטית, היא או ביל, וכשויתרה לו, הוא זינק מהר מאוד למשרת מושל ומשם לבית הלבן והיא נותרה עם תאוותה בידה.
ובכלל, מי שמע על גבר שבכורח הנסיבות מוותר עבור האישה? אפילו בסרטים זה לא קיים. לזכותו של סער יאמר, שהוא לא ניסה למרוח את המוני האנשים שבאו אתמול בערב לכפר המכביה ולמכור את עצמו כמי שפורש מן החיים הפוליטיים עבור האישה. הוא אמר שהוא רוצה יותר זמן איכות עם הילדים, פרטיות, חיי שגרה, אך כאמור מצאתי רק מקורב פוליטי אחד שאמר לי ״הוא באמת מרגיש כך, הוא התכוון לכל מילה״.
ראש הממשלה נתניהו לא הוזכר כלל בנאומו של סער. וכל האירוע שהופק על ידי סער, היה נראה כמו מסיבת ניצחון סוערת ובטח לא כינוס פרידה. ברגעים של אחרי הטלת הפצצה, השרים והח״כים הישובים על הבמה הרכינו ראשיהם לניידים, והחלו משיבים לסמסים. עם כמה דיברתי בשעות שלאחר מכן, והם כולם הודו בתדהמה. סער לא עדכן שאלה הן תכניותיו ל״כנס הסברה״.
ברגע אחד בנאום שלו דקות ארוכות לפני הודעת הפרישה, בחר סער להדגיש בפני ראשי הערים והמתפקדים שבאו לכפר המכביה, שהוא בחר להיות הגבר הראשון אי פעם בתפקיד יו״ר הועדה לקידום מעמד האישה. ״שנתיים מילאתי את התפקיד הזה וראיתי בכך חשיבות גדולה״ הוא אמר והמשיך ופירט עוד קצת בנוגע לפמיניזם. החלקיק הזה של הנאום לא צוטט בשום כלי תקשורת, גם אני לא מצאתי לנכון להדגישו, אבל בדיעבד אולי היה במשפט פרומו מסוים לעומד להיאמר תוך כמה דקות.
מי שמכיר מרכזי ליכוד ואירועי פעילים מורגל בכך. 90% גברים, הרבה מהם מהזן הישן. אנשים נחמדים, חמים, לא ראיתי שם אף פעם מישהו שמניף את דגל השוויון או שנושא קידום נשים בחברה מדגדג לו את הזרת הקטנה. ולכן, כשסער בחר להזכיר את תפקידו כיו״ר הועדה למעמד האישה, הרצתי גירוד בפדחת. אל מי הוא מדבר כאן בקהל, אמרתי לעצמי. 80 ראשי רשויות (כולם גברים, כן?) ומרים פיירברג אחת. קבוצות מתפקדי דרוזים שהגיעו במיוחד מן הצפון. מתפקדי ליכוד נאמני סער. לחברים האלה הוא שולח תזכורות בנושא זכויות נשים? האמת היא שזה היה נשמע מוזר.
אבל בסופו של דבר, כיוון שסער לא נראה מן הטיפוסים שיאריכו ימים בישיבה על הספסל בגן הציבורי או בללוות את דוד לגן הראשון בחייו, אולי הקריצה הסמי-פמיניסטית הזו היא דווקא כלפי נתניהו, מדיר הנשים הסדרתי. ראש הממשלה שאינו מעסיק אף יועצת אישה בדרג בכיר, שהקבינט הקודם שלו (4 שנות כהונה בממשלתו הקודמת) היה נטול נשים. שמיעוט הנשים בממשלה הקודמת ובנוכחית, דוקר את העין. רק באמצעות הפעלתנות יתר של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן בתחום הזה, יש כיום יותר נשים בכנסת ובממשלה. אז סער פורש, לא בגלל אשתו, אבל בדיעבד יוכל תמיד לספר שהימים שקדמו להחלטה, לרבות הקרבות הפנימיים ברשות השידור, הביאו אותו לגמר החלטה. אח, איזה פמיניסט, איזה גבר. המיתוס כבר כמעט כאן.
* * * *
נקודה למחשבה: בפני נתניהו עומדת משרת שר ריקה. יתכבד וימנה אישה לתפקיד ויגיע, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל למספר מוחלט של חמש שרות ולשיעור של 20% נשים בממשלה. אם כך יקרה (גילה גמליאל כבר מצהירה על כך) יגיעו הנשים לשיעור חסר תקדים וזאת על אף שנתניהו לא עסק ולא התעניין מעולם בפמיניזם ובעקרונות העדפה מתקנת. גמליאל אגב, כל כך רוצה להיות שרה בממשלה, שהיא תיקח כל תיק שיוצע.
