כחלון נגד הליכוד?

הרשת הפוליטית גועשת סביב הראיון עם משה כחלון בידיעות אחרונות בסוף השבוע הקרוב שעיקריו פורסמו כבר אתמול, בו הוא מודיע על ריצה בבחירות הבאות במפלגה עצמאית.

את רוב תשומת הלב תפסו ההתבטאויות נגד הליכוד: “הליכוד של היום, יש לי קושי גדול לחזור אליו. הליכוד שלי היה זה של מנחם בגין, שייצג גם דרך חברתית… שידע גם לעשות שלום כשצריך. אבל הליכוד הזה כבר לא קיים…זה תהליך שהתחזק מ-2011 והנושא החברתי הלך והתנדף. קרה גם משהו במרקם האנושי, שכל מיני גופים השתלטו על הליכוד כי הבינו שזו מפלגת שלטון וצריך להשפיע בתוכה“. כדי שאף אחד לא יחשוב שהכוונה אולי לאלון חסן שפוקד עכשיו לליכוד נוסף המשפט “אני מדבר על הימין הקיצוני שהשתלט על הליכוד“. נו, ברוך השם שיש ימין קיצוני להאשים.

אמנם היה זה כחלון עצמו שהואשם בעידוד וטיפוח הימין הקיצוני בליכוד לפני כשנתיים כשהיה שר הרווחה ומינה ליועצו את איש “מנהיגות יהודית” מיכאל פואה.

פואה נזכר בדברים כיום: “נכון, הוא זכה לביקורת כשמינה אותי אבל דווקא עבדנו על נושאים חברתיים כמו כלכלת המשפחה. היום מדברים על רעב וכמובן שיש בעיות במדינה אבל לא רק שאין בעיה של רעב, בישראל יש בעיה רצינית של השמנה“.

– ולענין כחלון והימין הקיצוני?

פואה: “אני מאוד מעריך את משה כחלון, הוא אדם עם רגישות חברתית אמיתית, באמת אכפת לו. אין לי מושג מה עבר לו בראש כשאמר את הדברים על ימין קיצוני בליכוד. דברים מוזרים“.

מיהו “ימין קיצוני?

בתוך הליכוד, כצפוי,  היו מי שנפגעו מהביקורת החריפה על הליכוד וטענו בצדק שכחלון יורק לבאר ממנה שתה בכך שהוא מבקר ממשלה שכיהן בה כשותף מלא, אולם מעטים העזו להגיד את הדברים לפרסום ולציטוט, אות לכך שגם אם הכריז על ריצה בנפרד, בליכוד עדיין רואים בו ידיד ולא אויב. מיהו אותו “ימין קיצוני” שכחלון האשים בהשתלטות עויינת על המפלגה? החשודים המיידיים, בגלל הפרופיל התקשורתי הגבוה שלהם, הם “הפייגלינים”, חברי “מנהיגות יהודית”, אבל האמת היא שיש עוד לא מעט טוענים לכתר. בישובים ביהודה ושומרון גרים הרבה מתפקדי ליכוד וכמה פוקדים גדולים וותיקים דוגמת נתן אנגלסמן יו”ר “המטה הלאומי בליכוד”. אולי כחלון התכוון בכלל לח”כ מירי רגב שצהיעה לספח את בקעת הירדן? לך תדע.

תזכורת: אהבת העבר של הליכודניקים לכחלון

מפלגת “ידיעות אחרונות” ומתי בכלל הבחירות

הרבה גבות הורמו לאור הראיון ל”ידיעות אחרונות” דווקא. בימים של מלחמה לוהטת בין “העיתון של ביבי” ל”עיתון של נוני” כל ראיון כזה יכול להיתפס כאמירה בפני עצמו. אם ב”ישראל היום” מצמידים בוקסה למאמר של השר נפתלי בנט בה מודיעים שהמאמר מתפרסם למרות הפירגון התכוף לבנט ב”ידיעות”, תחשבו כמה עושים את החשבונות האלה מאחורי הקלעים.

בסביבתו של כחלון כמובן מגדירים את החששות האלה כפרנויה בלבד ואומרים שלפעמים ראיון לעיתון הוא רק ראיון לעיתון (להגנתם יאמר שבמציאות התקשורתית היום אין יותר מדי אופציות). גם את המתקפה על הליכוד מנסים לגמד שם (מה בסך הכל הוא אמר?) וגם לעובדה שבמבחן התוצאה, הלא הוא מבחן ההצבעות בכנסת, כחלון לא התבלט כחברתי במיוחד (כך ע”פ “המשמר החברתי” בכנסת: הצביע נגד העלאת קצבאות הזקנה, נגד העלאת שכר מינימום ונגד תקצוב מקלטים לנשים מוכות) יש להם תשובה: הוא היה כבול למשמעת המפלגתית והקואליציונית…

צריך לזכור שלמרות הצהרתו המחושבת של ליברמן על רצונו ללכת לבחירות, אין אף גורם בקואליציה שמשתלם לו לפרק אותה ועכשיו, עם עוד שלב מתוקשר בפרפורי הגסיסה של “המו”מ המדיני”, הקואליציה נראית חזקה מתמיד והבחירות – רחוקות בהתאם. העובדה שבחירות לא נראות באופק מחזקת תיאוריות קונספירציה שממילא עפות באויר עם כל הכרזה פוליטית של מועמד רציני, למשל שמדובר ב”מפלגת סקרים” שנועדה לצבור כח בסקרים ובתקשורת ולחזור לליכוד עם כח מיקוח גדול יותר, אלא שסקרים, בעיקר בשלב הזה, נושאים משמעות נמוכה מאוד ולמרות שהם מספקים כותרות מפוצצות  נוסח “10 מנדטים לכחלון!!” לערוץ 10 ודומיו הם לא בסיס למדיניות פוליטית (או תקשורתית האמת) אחראית. אנשי מרכז ותיקים שדיברו עם “הפלוג” שוללים את האפשרות הקונספירטיבית ואומרים, בלי לחשוף מה הלך שם בין נתניהו לכחלון לפני הפרישה המפתיעה ב-2012, שהסיכוי שכחלון ישב בממשלה בראשות נתניהו קלוש עד אפסי. לטובתו של הליכוד יאמר שוב שאף פעם לא משעמם שם.

מש”ה כחלון: מוגבל שכלית התפתחותית, על נאומו של כחלון בפני באי ועידת מעריב (אילת) בחורף האחרון