אסקלציה ברטוריקה, ליברמן

הסדר אזורי? אל תאמינו להצהרות, טור שלי במעריב מהבוקר

בישראל יש מי שקונים את דברי נתניהו, ליברמן ולפיד, המתענגים על המוזיקה החדשה של פתרון מדיני הכולל את כל המזרח התיכון. אבל מדובר באוסף של אמירות נבובות, לא באופק מדיני

כעת, אחרי שהוסר איום השלום והמשא ומתן הישיר בין ממשלת ישראל ה-33 לבין אבו “רצח עם” מאזן וכשניתן לחזור ולהגיד בפה מלא, בכל דף מסרים ממשלתי, שאבו מאזן הוא מסית ונוקט טרור דיפלומטי נגד ישראל – נמצאה למנהיגי המדינה משענת הקנה הרצוץ להיאחז בה: ההסדרים האזוריים.

שר החוץ אביגדור ליברמן אמר לאחרונה שאינו שולל הסדר מדיני, אבל כזה ״שיכלול את הפלסטינים, ערביי ישראל ומדינות ערב כי אני נגד להיות פראייר״. שר האוצר יאיר לפיד חוזר ומציע ״ועידה אזורית כרעיון היחיד המונח על השולחן״. וביום שני, בנאומו באו״ם, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ״רבים הניחו במשך זמן רב ששלום ישראלי-פלסטיני יכול לקדם פיוס רחב בין ישראל לשכנותיה. בימים אלה אני חושב שהכיוון ההפוך עשוי לעבוד: כלומר, פיוס רחב בין ישראל למדינות ערב יקדם שלום בינינו לבין הפלסטינים״.

נתניהו אף שיגר לחלל המליאה הריקה של האו״ם את מילות הקסם: שלום יושג עם מעורבות אקטיבית של בירות האזור. לא רק ירושלים ורמאללה, אלא קהיר,עמאן, אבו דאבי, ריאד. ובכן, הרי עיתונאים משוחחים פה ושם עם דיפלומטים ערבים המגיעים מאותן הבירות הערביות. ומה הם אומרים? אין שום סיכוי לוועידה אזורית כל עוד נתניהו הוא ראש הממשלה. הדיבורים על הסדרים אזוריים הם עורבא פרח. אין להם שום משמעות.

כיצד פירשן ליברמן את אבו מאזן בראשית השבוע? “איבד את הקשר למציאות. הדרך שלו לשפר את מצבו הפנימי היא אסקלציה ברטוריקה״. ככה גם אצלנו,רק הפוך. הדיבורים של ליברמן, לפיד ונתניהו על ועידה אזורית ויוזמה ערבית – ריאד תחילה או עמאן לפני ג׳נין – הם דיבורים אשר אין להם קשר למציאות. אולי זו הדרך של הפוליטיקאים הישראלים לשפר את מצבם הפנימי.

הבומבסטיות החדשה של אבו מאזן אולי לא תעזור לו להקים מדינה פלסטינית, אבל בימים שוושינגטון מושכת ידיה מעיסוק בדו-קרב המילולי בין נתניהו לאבו מאזן, ואובמה זקוק לשילוב ידיים עם מדינות ערב המתונות (בהקשר של המאבק בדאעש), מישהו באמת ירוץ לרצות את ישראל בעצירת סיוע כספי לפלסטינים? או ילחץ על ריאד לוועידה אזורית עם ישראל?

על סמך איזה בסיס עובדתי מדבר לפיד על הכינוס האזורי הזה? מי ממנהיגי האזור הערבים יתייצב לפוטו-אופ קבוצתי עם שר החוץ שלנו? ואיזה הוא ראש מדינה ערבי שיסגור הסכם שלום אזורי עם ישראל לפני שזו תכיר בעם הפלסטיני ותיסוג מן השטחים?

בישראל יש מי שמאמינים לטריו המזמר הזה, המתענג לו על המוזיקה החדשה של הסדרים אזוריים. אבל שלושתם מפריחים ססמאות. אין זה אופק מדיני, אלא חלל גדול של מילים נבובות.

ראש הממשלה נתניהו נואם באו״ם, 29 בספטמבר 2014. צילום: אבי אוחיון, לע”מ