למה לשאול את העם? כמה הערות על חוק יסוד משאל עם

חוק משאל העם בתצורתו הנוכחית (יש כבר חוק כזה, כן) לא חל על השטחים. כלומר, במקרה של פינוי יישובים ונסיגה ישראלית מן הגדה המערבית, לחוק הנוכחי אין תחולה.

בשנת 2010 אישרה הכנסת (בשלוש קריאות, ברוב גדול) את החוק המאשר קיומו של משאל עם, בכל מצב בו מובא הסדר מדיני הכולל נסיגה משטחים הנמצאים תחת ריבונות ישראלית או במקרה של חילופי שטחים. מאחר ואי אפשר לשאול את העם לדעתו על שטחים שבהם אין לישראל ריבונות, כיוון שלא סופחו, החוק נותר מוגבל. הוא אפקטיבי במקרה של רמת הגולן או מזרח ירושלים.

המהלך החדש של הבית היהודי, שזכה לעידוד, תמיכה ודחיפה של הליכוד, לדרוש שיועבר עכשיו במידי בעשרת הימים הקרובים חוק יסוד משאל עם – לא יפתור את הסבך הנ”ל. גם חוק היסוד: משאל עם, לא יחול על השטחים. כלומר, כל מטרתו היא הצהרתית. אמירה פרלמנטרית נוספת ומחודדת, אנחנו בעד משאל עם, כי כך נגביל ונלחיץ את המערכת הפוליטית.

אמנם, בקואליציה מסתובבים ומספרים איזה סיפור מסגרת: יש בג”צ כלשהו, שאף אחד לא ידע על קיומו ולא שמע עליו, שתלוי ועומד נגד חוקיותו של החוק מ 2010. העותר הפרטי (“לא איזה גוף חשוב שעתר, אלא איזה עו”ד פרטי” אמר גורם בקואליציה) באותו המקרה, טען בפני בג”צ שנושא משאל העם לא יכול להיות מוסדר בחקיקה רגילה, על אף שעבר בשלוש קריאות ברוב של מעל ל 61 ח”כים וחייב להיות מוסדר בחוק יסוד. אשר על כן, נצמדו בקואליציה לעתירה חסרת החיים ההיא, כדי להסביר מדוע חושקת נפשם פתאום בחוק יסוד נוסף.

כאמור, חוק היסוד לא יפתור את בעית אי תחולתו על השטחים, שאינם שטחים בריבונות ישראלית.

שאלתי היום בכנסת את אחד הבכירים בקואליציה – מדוע אינם מאמצים ללבם את הזדמנות הפז הזו ועושים סדר: הנה לכם צומת דרכים מצוינת, לקבוע בחוק היסוד, שמשאל העם יחול גם על פינוי השטחים, שאינם בריבונות ישראל.

התשובה: “אמממ. זה מאוד בעייתי. לא בטוח שזה נכון לכרוך הכל ביחד עכשיו”

אני: “הכוונה היא שצריך לספח את השטחים, כדי שאפשר יהיה לערוך משאל עם על השטחים שאינם בריבונות ישראל?”

התשובה: “יש הבדל בין לקיים משאל עם על משהו ריבוני לבין לקיים משאל עם על שטח שצריך לפנות את האחזקה בו. זה לא אותו הדבר”

אני: “אז בעצם יש כאן אמירה פרלמנטרית שממילא השטחים אינם של מדינת ישראל, ולכן מדינת ישראל לא יכולה לוותר עליהם?”

התשובה: “ממש לא. ממש לא”

* * * * *

בשנת 2002 הגשתי עבודת תיזה ארוכה (תואר שני, משפטים ומדע המדינה, אונ’ ת”א) בנושא משאלי עם. ערכתי אז בדיקה השוואתית בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסכסוך בין אירלנד לצפון אירלנד (חבל ארץ של בריטניה הגדולה). בשנות ה 70 נרצחו ונהרגו מדי שנה מעל ל 3000 איש בסכסוך הדמים ההוא. השנאה העמוקה בין העמים, חוסר האימון על רקע דתי ומעמדי והבדלים עמוקים בתפיסות החיים הלכו אחורה מאות שנים.

ב 1998, הסתיים הסכסוך הקשה (המתווך: ג’ורג’ מיטשל, הנשיא: ביל קלינטון) אחרי שהצדדים, שתי הממשלות וכל התנועות הפוליטיות הנוגעות לעניין חתמו על הסכם שלום. רק אחרי חתימת שתי הממשלות, במו”מ בו השתתפו כל נציגי הקשת הפוליטית של כל הצדדים, כולל כל הקיצוניים מכל הצדדים, הלכו שני העמים, כל אחד בצד שלו למשאל עם. משאל העם נערך בהשתתפות רבתית, של שני העמים, באותו היום, כצעד בונה אמון ומשפר יחסים.

משאל עם, משמעותו למעשה, תיקון השיטה החוקתית-פוליטית של מדינת ישראל. מעולם קודם לכן, לא נשאל העם הישראלי לדעתו בעת יציאה למלחמה או בעת נסיגה משטחים. מה נשתנה עכשיו? מדוע השיטה הייצוגית אינה מספקת פתאום, כשאת הישראלים לא שאלו לדעתם על כיבוש השטחים או פינוי עזה או החזרת סיני?

החשש הגדול של האנשים העוסקים בכך, הוא מפני פגיעה במרקם החוקתי והוספת כלי פוליטי חדש למשחק. הכלי הזה עשוי להיות חבית נפץ פופוליסטית  בשל ההליכה לקלפיות על נושא אחד בלבד. כאשר מדובר בחברה שהיא כה שסועה ומפוצלת, מיקוד מערכת בחירות ב One Issue, היא בבחינת שמן למדורה. מדורת ההבלים זו תהיה. במקום שזה יהיה כלי עזר בידי הממשל, משאל העם יוביל את השיח למקום שהוא עוד יותר רדוד, צעקני ואלים.

בקואליציה מפנים למשאלי העם שנערכו באירופה על הצטרפות לאיחוד. אולם יש לשים לב, באירופה דובר על שינוי מטבע, שינוי כללי חקיקה, אך לא דובר בפינוי אנשים מחבל ארץ, לא דובר על הסגת כוחות. (בצריך עיון, אני צריכה לחפש בספרות, אבל יש מעט מאוד דוגמאות בעולם, אם בכלל, לפינוי אוכלוסיה ושינוי אחזקה של שטח כבוש, שנערך באמצעות משאל עם)

האם בחוק יסוד משאל העם, תכוון כנסת ישראל גם לשאול את כל מי שחי בשטחים? או שהיא תשאל רק את היהודים?

האם חוק יסוד משאל העם יתנה את עריכתו בחתימה מוקדמת על הסכם שלום בין ישראל לרשות הפלסטינית?

האם כדי לערוך את משאל העם, יהיה צריך קודם לכן לספח את השטחים, כדי להיפרד מהם?

לטעמי, באופן שבו הנושא מובא כיום, בלחץ בשלהי כנס הקיץ של הכנסת, מסתמן שמדובר בחוק יסוד הצהרתי שכל מטרתו היא סנדול המשא ומתן המדיני, שעדיין לא התחיל אפילו.