לכשכש בכלב: הפולטיקאים שעושים פוליטיקת חיות מחמד

האם הכלב צ’אבי יצליח לרכך את תדמיתו הקשה של השר ישראל כץ? איש לא נעים, קפדן, מתנגח. כץ הוא פולטיקאי שרוצה להירשם בתולדות ישראל כרפורמטור, מהפכן התשתיות הגדול של שנות העשרה של האלפיים. מספר פעמים, בחודשים האחרונים, כלבו החטוב של השר, העונה דווקא לשם צ’אבי (שמנמן) נקרא לדגל שיפור התדמית.

אין כמו הקאנין’ס כדי לשמש כפתיון יחסי ציבור. הפוסט הזה הוא הוכחה מוחלטת לכך ומכיוון שלכץ אין ככל הנראה תינוקות בשלוף, הוא עושה זאת דוגי סטייל. מסילות הרכבת, צמתים וגשרים (שלא לדבר על אלון-חסנים ונמלי-ים) לא מייצרים הזדמנויות צילום חביבות מדי. ולכן צ’אבי, החיה, מצא עצמו כחלק מן הצוות הפוליטי הצמוד של השר.

 על כל פנים, צ’אבי אינו הכלב הראשון ובטח לא הכלב האחרון בשירות הפוליטי. לתופעה יש אפילו שם: Canine Politics

 בגלגולים מתוחכמים יותר של התופעה, הוקרן סרט שלם, ובו תוארו חלק מן הפולטיקאים כחיות שמישהו מכשכש בזנבם, כלומר מפעיל אותם. הפוך על הפוך, חלק מן הפוליטקאים שאנו מכירים, כאן ומעבר לים, אכן מתנהגים כחיות, ולא חיות מחמד. לדוגמא, ניוט גינגריץ’, לשעבר מתמודד רפובליקני (שהפסיד למיט רומני ב2012) ניסה לרכך את דמותו הניצית באמצעות חיות מחמד. המיזם, pets with Newt, לא צלח יותר מדי. רק לחשוב על קמפיין מקביל כאן, נניח ‘הכלבים עם ליברמן’ או ‘חתולות רועמות עם לבני’ (רק דוגמאות, לא להיעלב). נראה לי שגם פה זה לא היה תופס.

כל כלב בא יומו

 למה כלב? אולי כי תכונותיו משרתות את הפוליטקאים היטב: נאמנות, דבקות במטרה, תבונה ויכולת של הכלב להזדהות רגשית. וכן: הביתיות והאינטימיות עם הפוליטיקאי שלהם.

 איפה החתולים? הם שם, אבל רק בשורה השניה של העשייה הפוליטית. אולי כי הם קצת יותר נכים רגשית, פעילים בלילות כשכולם ישנים וגם נוטים לסמן טריטוריה ולהיות קנאים לה. בקיצור, הם ממש מתאימים, אך משום מה פוליטקאים ממעטים למנף אותם ציבורית.

מאז שתופעת השימוש הפוליטי בכלבים הפכה לנפוצה וכמה ממתנגדיו הפוליטייים של השר כץ, אף מצאו לנכון לתת לצ’אבי את הכבוד ולכלול פרק מהוויותו במהלך מסיבת עיתונאים, חשבתי לנכון להכין כאן את רשימת הפוליטיקאים וכלביהם, מן התקופה האחרונה. למי שנזכר בחיות מחמד נוספות, המשפיעות על סדר היום שלנו – כשבינתיים צ’אבי מוביל את המקום הראשון, מוזמן להוסיף בתגובות (אכין רשימה שניה אם יהיה צורך):

כאמור, צ’אבי הוא כרגע הפוליטיקאי מספר אחת.

במקום השני: חזון השנאוצרים העצבניים שנשכחו בגשם. התיאור המאוד ציורי שניפק לנו שר האוצר יאיר לפיד אינו מרפה ומחייב תשובה הולמת, שכן מעמדם הנשיאותי של השנאוצרים ידוע זה מכבר. הנה שנאוצר בחיק משפחת קנדי. בדברי ימי ההיסטוריה של הכלבים הנשיאותיים, כפי שמתועדים במוזיאון חיות המחמד הנשיאותיות (מקום אמיתי בוושינגטון) מאוזכר גם הכלב אוטיס, השנאוצר של הנשיא ה 19, רתרפורד הייז.

במקום השלישי: לא פחות ולא יותר, יו”ר האופוזיציה שלי יחימוביץ’, לא היססה לצלם וליידע את הציבור על אהבתה לחיות המחמד. הנה הסיפור המקורי על פיצי האסופי, המשך חייו של פיצי לצידה של סוקי והשיא: פיצי מטנף את הכביסה. בתחקיר עומק שביצעתי לקראת כתיבת הפוסט החשוב הזה, התגלה שיש בבית משפחת יחימוביץ’ גם כלבה מבוגרת העונה לשם: לונה.

במקום הרביעי: פוליטיקאי מן העבר שרכב חזק על גבם של הכלבים שלו, הוא אבי דיכטר. את הפריימריס במפלגת הליכוד הוא לא צלח, אבל למד שיעור חזק בניו מדיה ובאופנים חייתים לייצור ממים.

ֿומי עוד?

כולם זכרו את כלבתו לובשת בגדי הורסצ’ה של ח”כ מאיר שטרית (אך לא נמצא הלינק ו/או התמונה כדי שנעמוד על טיב הקשר הפוליטי בין הכלבה לבין שטרית).

לשר נפתלי בנט יש כלב, אם לא ידעתם. כרגע עדיין לא ממונף פוליטית.

לח”כ אראל מרגלית יש כלבה. רק לי התמונה הזו מזכירה את משל השועל והכרם? בטח חבוי שם איזה מסר פוליטי (במשל)

השרה ציפי לבני התאבלה השנה על אובדן מקסי שלה. צרות בצרורות, זה קרה כמה ימים אחרי ההפסד הצורב של לבני בקלפיות.

גם סגן השר אופיר אקוניס חשף בפני ציבור הגולשים את אובדן ג’וניור זצ”ל.

* * * * * *

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ