הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מחר/היום, יום א’, ה 19 במאי, ישיבת הממשלה השבועית. לוח הזמנים לישיבת הממשלה מתפרסם כאן.
במקביל, לו”ז ועדת השרים לענייני חקיקה נמצא כאן (התפרסם ביום חמישי בשעה מאוחרת מהרגיל)
בין השאר יעלו שום לדיון שני חוקים מעניינים: האחד, הפיכת ‘הדרת נשים’ לעבירה פלילית על פי חוק העונשין. השני, הצעת החוק של ח”כ יפעת קריב (יש עתיד) האוסרת על הפצה של תכנים מיניים באינטרנט וברשתות החברתיות. אם יתקבל החוק ירחיב את הגדרת הטרדה מינית כך שמקרים שבהם צולם אדם ללא ידיעתו או בכפייה, ולאחר מכן הופצו תמונותיו מבלי שידע והסכים, יהפכו לעבירה פלילית של הטרדה מינית (נתן אשל, מישהו? למרות שלא סגורה על אלמנט הפצת התמונה באותו המקרה)?
עוד ביום א’ (וגם בשאר השבוע) ישיבה של ועדת הכספים בנושא חוק פירוק הריכוזיות.
וגם, ביום א’, מסיבת עיתונאים של שר הדתות, נפתלי בנט וסג”שו אלי בן דהן, בה תוצג הרפורמה בשירותי הדת. שעה 13:30, במשרד הכלכלה בירושלים. מה בדיוק יודיעו שם במסיבת עיתונאים? לא ברור לי כרגע. במהלך הקמפיין חזר ואמר בנט כי בכוונתו להפוך את שירותי הדת ליותר נגישים ויותר רצויים גם לחילוניים שבישראל. האם על זה ידברו שם? או שמא על הסדרים עם נשות הכותל?
ביום ב’, 20 במאי, יתקיים בכנסת דיון של השדולה לקידום הסכסוך הישראלי-פלסטיני בראשות ח”כ חיליק בר. על הפרק: יוזמת הליגה הערבית. הפרטים כאן, חושבת שאני אהיה שם (ממילא זה על היום הקבוע שלי בכנסת).
במקביל, מתישהו השבוע, יבקר בישראל מזכיר המדינה ג’ון קרי. ברק רביד מהארץ הכין לו קבלת פנים צוננת.
עוד ביום ב’, תדון הועדה לקידום מעמד האישה בנושא “שוויון בנטל – השלכות מגדריות”. השרה-האישה היחידה בועדת פרי, לימור לבנת, תפרט ותסביר.
כמו כן, ביום ב’, במכללה למנהל בראשון לציון, כנס התנועה לחופש המידע, והפעם, כמה ימים אחרי שבתנועה נעזרו בחוק חופש המידע כדי לפרסם את תקציב ההוצאות של בתי ראש הממשלה. פוליטיקאי דובר: ח”כ מיקי רוזנטל. פרטי אירוע בפייס, כאן.
בשלישי, רביעי, אני מרצה באוניברסיטאות באר-שבע, תל-אביב (בהתאמה) אצל ד”ר צבי רייך, וד”ר אמל ג’מאל. אם אתם סטודנטים ובמקרה שם, תבואו להגיד שלום.
עוד ביום ג’, בשעה 90:00 דיון שישודר בשידור חי, ועדת חוץ ובטחון תתכנס לקבל עדכון משרת המשפטים לבני בנוגע לתהליך מול הפלסטינים.
27 במאי, יום ב’, חתונתה של סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי.
29 במאי, יום ד’, פריימריס במרצ לסידור רשימת המפלגה בתל-אביב. ח”כ ניצן הורביץ יהיה מספר 1. הרשימה תסודר החל ממקום 2, המועמדים רבים
ב 2 ביוני, כנס ויקיפדיה “עיינו ערך נשים”, מדוע נשים ממעטות לכתוב ערכים בויקי. חשוב, חשוב מאוד. הפרטים על האירוע, כאן.
עוד ב 2 ביוני, כנס הימין הגדול, כולל צעדת פתיחה “צעד ימינה”. הפרטים כאן. דף האירוע בפייס, כאן.
לא הבנתי כיצד ניצן הורביץ (שוודאי אינו הראשון שעושה זאת) יכול למלא את תפקידו כח”כ וכנבחר ציבור בעוד רץ לראשות עיריה כמו תל אביב. וודאי שעבודתו הפרלמנטרית תפגע. האם ראוי להחזיק בתפקיד ציבורי בעת ריצה לראשות עירייה? האם לא כדאי להעביר על כך ביקורת ציבורית?
קמפיין רשויות אינו ארוך. הכנסת יוצא לפגרה. אם יבחר, יעזוב את הכנסת. וכולי וכולי.
זה לא כל כך נכון. יש מי שאומר שקמפין לרשות המקומית מתחיל ברגע שנגמר הקמפיין הקודם (למי שהציג את מועמדותו ולא נבחר). יש תפיסה כזאת שהקמפיינים לראשויות הם חודשיים שלושה אבל אם את עוקבת אחרי כרמל שאמה תבחיני שהוא כבר החל בחוגי הבית ברחבי רמת גן. כמו בקמפיין ארצי כך גם בקמפיין מקומי – ככל שמתחילים יותר מוקדם כך גדלים הסיכויים לזכות. אולי בגלל זה ראשי עיר מכהנים לרוב לא מודחים אלא אם יש סקנדל – כי המתמודדים מולם מתחילים קמפיין חודשיים שלושה לפני בעוד שראש העיר המכהן התחיל את הקמפיין שלו מרגע שהוא נבחר…
אתה צודק, אבל התפטרות מהכנסת היא חד-כיוונית ואם הוא יפסיד לא יהיה לו לאן לחזור…
(אם הוא מנצח ודאי שהוא מתפטר, זה החוק, אבל אם הוא מפסיד הוא מאבד את הקריירה הפוליטית שלו…)
[תחשוב שעד 1998 ח”כים גם כיהנו בפועל כראשי ערים (ואפילו ערים גדולות כמו אהוד אולמרט בקדנציה הראשונה בירושלים) ולא רק ניהלו מערכות בחירות כח”כים…]
תשאל את דב חנין מה הוא עשה 🙂
בתכל’ס, הורוביץ (וגם חנין) עושה כל כך הרבה בשוטף שבספק אם הריצה לראשות העיר תפגע בעובדה שהוא עושה יותר מח”כים אחרים שאינם “סובלים” מהתקורות הללו.
ואיך שכחתי – העבודה הפרלמנטרית של כל השרים בכנסת לרוב שואפת לאפס והם נבחרו קודם כל להיות ח”כים. אם יש מקום להלין, זה שם, כי תקורת העבודה של השרים מתחלקת על הח”כים שאינן שרים.
“השדולה לקידום הסכסוך הישראלי-פלסטיני”. נראה לי שמישהו צריך להגיד להם שהשם שהם בחרו לא מייצג את המטרות שלהם בדיוק. האם הם מקדמים את הסכסוך?
נו, תן להם קצת קרדיט. לפי אתר הכנסת מדובר ב-“השדולה לקידום פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי”.
טעות פרוידיאנית משובחת – בסופו של דבר, אין דבר שמנציח את הסכסוך יותר מכל אלה שמשוכנעים שישנה “נסיגת הפלא”, שתגרום לצד השני לזנוח את השאיפה שלו להיות כאן במקומנו…
טל ויוגב. בתור סטנדרט ציבורי ראוי שלא יעסוק הח”כ בזמן עיסוקו הפרלמנטרי אפילו רגע אחד בעניינים שאינם נוגעים לכהונתו. גם בפגרה הח”כ חייב להיות חלק מוועדות ושאר מיזמים. אם הייתי מצביע מרץ הייתי מתרעם שהח”כ שבחרתי אינו עובד סביב השעון בעבודה שנבחר לעשות.
אבל זה שחברי כנסת שמכהנים כשרים לא עושים כמעט עבודה פרלמנטרית לא מפריע לך? למיטב זכרוני, אפילו עם הסטטיסטיקה העגומה ששר מכהן בממוצע 2-3 שנים, מרוץ לבחירות מונציפאליות זה פרק זמן קצר יותר
פחות מפריע לי ציבורית מכיוון שזו דרך פעולתה של הכנסת. והנבחר עדיין פועל בתוך אותה קונסטלציה אליה נבחר. וודאי שזה מעצבן ברמה האישית.
פה מדובר על רדיפה אחרי תפקיד מחוץ לכנסת על אף שהוא במישור הציבורי
אהבתי את השדולה לקידום הסכסוך הישראלי-פלסטיני
אין מספיק סכסוך וצריך לקדמו
כפרה על אמל ג’מאל