הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יום א׳, 12 ביולי
10:30, ישיבת הממשלה. הדיון הנושא התקציב ל 2015-2016 הוסר מסדר היום. נושאים אחרים על סדר היום: העברת השירות הלאומי לתוך חסותו של שר החקלאות אורי אריאל, החלת דין רציפות לחוק להסדרת התיישבות הבדואים, אישור ממשלתי לחוק התכנון והבנייה שיאפשר העברת תחומים הנמצאים כיום בסמכות שר הפנים לידיו של שר האוצר, מינוי נציגי של שר האוצר בועדות תכנון ובניה (העברת שטח טיפול ממשרד למשרד תהיה חייבת לבוא בפני המליאה לאישור הכנסת)
ועדת שרים לענייני חקיקה עם הצעות החוק ברשימה המצורפת בלינק. בין השאר הצ״ח עונש מוות למחבלים של ח״כ שרון גל. האם יש להצעה סיכוי לעבור? השרים מירי רגב, אורי אריאל, איילת שקד ואופיר אקוניס תומכים (ככל הנראה). השר לוין מתנגד ולמיטב הבנתי גם ראש הממשלה נתניהו, אשר אינו יושב בועדה מתנגד להצעת חוק (וֹלכן יתכן שמנחה את שאר שרי הליכוד להתנגד). בינתיים גל מבצע קמפיין רשתות נרחב, ואפילו תינוקות בני יומם מעלים שלטים של תמיכה בו.
יום ב׳ 13 ביולי
ח״כ יעקב פרי הגיש בקשה לדיון דחוף בועדת חוץ ובטחון על הכשל של גורמי הממשלה בדיווח על אחזקתם של האזרחים הישראלים בידי חמאס. בועדות האחרות: בועדת הכלכלה דיון במתווה הגז, בועדת האוצר דיון במשבר בענף התיירות, בועדת הפנים הקמת ועדת משנה לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה, בועדת חוק חוקה ומשפט – זו רק אני ששמה לב שהועדה הזו עוד לא התחילה לעבוד?, בועדת העבודה והרווחה, דיון בנושא קריסת מגה ועתיד העובדים של הרשת.
במכון הישראלי לדמוקרטיה: עשור להתנתקות, דיון בהשתתפות נפתלי בנט, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, משה יעלון ועוד. פרטים מלאים כאן.
באוניברסיטת בר-אילן, כנס ׳קולך׳ אשה ויהדותה (פורום נשים דתיות המחויבות לשווין מגדרי) בהשתתפות ח״כ עליזה לביא, רחלי פרנקל, חנה קהת, רחלי איבנבוים ועוד. פרטים מלאים כאן.
החל מן השעה 16:00 הצעות אי אמון במליאה ולאחר מכן הצבעות על העברות שטחי משרדים מפה לשם, בעיקר ממשרד הפנים למשרד האוצר, כדי להקנות לשר האוצר הלא-מתראיין משה כחלון את ארגז הכלים שלו (בסופו של דבר כנס הקיץ הזה יסתיים בהצבעות על שינויים בתחולת משרדי הממשלה וזהו).
יום ג׳ 14 ביולי
בכנסת: השקת השדולה למאבק בגזענות של ח״כ עאידה תומא-סלימאן, שעה 11:30 אולם ירושלים.
ב 12:00 באולם שפריצנק, ישיבת פתיחה של הועדה למאבק בנגעי הנזק של הסמים והאלכוהול, בראשות ח״כ תמר זנדברג. נושא הישיבה: מדיניות קנאביס מתקדמת – מגמות בעולם.
אירוע השקה של ׳שנת הנשים פורצות הדרך במדע׳, במעמד שר המדע והחלל דני דנון. בית התפוצות, תל-אביב, בשעה 18:00.
יום ד׳ 15 ביולי
בכנסת: דיון מיוחד לציון יום ז׳בוטינסקי. בהמשך, הצעות חוק פרטיות (האם שוב האופזיציה תערוך אמבוש לקואליציה)
דיון ב 40 חתימות בהשתתפות ראש הממשלה בנושא תופעת עובדי הקבלן (הקואליציה להעסקה ישירה)
הגז בישראל במכון בגין סאדאת, עם שר התשתיות לשעבר עוזי לנדאו (שתמך במתווה הגז כפי שהוצג לפני כשבוע), ועם עוד סדרה של דוברים בטחונים-מדיניים מטעם החברות הקודחות והממסד הבטחוני. פרטים מלאים כאן.
יום א׳ 19 ביולי
הועידה התשיעית של מפלגת העבודה, החל מן השעה 16:00 באולם גשר, שד׳ ירושלים 9, יפו. על סדר היום: נאום הרצוג, אישור תקנון, בחירת צירים לקראת בחירות לקונגרס הציוני, לוחות זמנים לעניין מוסדות המפלגה (בהודעה שהוציאו יש איזה ניסוח מעורפל, לא ברור מה הם עושים שם בועידה, האם קובעים מועדים לבחירות למוסדות המפלגה או רק מדברים על זה באופן תיאורטי)
יום ד׳ 22 ביולי
בחירות בכנסת לנציגי הרשות המחוקקת להרכב הועדה למינוי שופטים. לפי דיל ליברמן-הנגבי, רוברט אילטוב ונורית קורן יהיו המועמדים של האופוזיציה, והקואליציה בהתאמה.
ראש ממשלת איטליה מבקר בישראל וינאם בכנסת
יום ג׳ 28 ביולי
ציון עשור להתנתקות, במליאת הכנסת. מוזר שאתר רשמי של הרשות המחוקקת אשר אישרה את ההתנתקות ואשר עדיין מכנה את החוק שהסדיר את ההתנתקות כ׳חוק יישום תכנית ההתנתקות׳, מהלך מדיניות שהיה מהלך של המדינה, הובל על ידי ראש ממשלה שהיה מרבית חייו איש ליכוד וימני – אותה הכנסת מכנה את האירוע ״עקירה״. אני מודעת לכך שבשיח בימין לא משתמשים במילה ׳התנתקות׳ וגם לא ׳עקירה׳, אלא ׳גירוש׳. מדוע אם כן האירוע הזה בכנסת אינו ׳ישיבה לציון עשור לגירוש׳? למה הלכו רק חצי דרך?
חוק עונש מוות למחבלים הוא מסוג התעלולים של ליברמן ושות’, שמצליח בכל פעם לחשוף עד רחוק הפליוג תומכי השמאל אל מחוזות הבלתי-סביר, במסגרת תפישתם את עצמם כמוסריים ונאורים. החוק הזה הוא קשקוש גמור שלא יעבור, ולא יתבצע מהטעם הפשוט שאינו מעשי. עונש מוות במדינה דמוקרטית הוא סיוט לביצוע, מוסרי ומוצדק ככל שיהיה (ואין מוסרי יותר מאשר להוציא להורג את שני המחבלים שרצחו בדם קר את בני משפחת פוגל, למשל). הערעורים אינסופיים, הדחיות, הסכנה בפעולות טרור ללקיחת בני ערובה במטרה למנוע את הביצוע – כל אלה הופכים את עונש המוות ללא מעשי. אלא מה? בגלל שהוא צודק כ”כ ברמה המוסרית-עקרונית, הציבור תומך בו, וליברמן ושות’ רוכבים על זה, מתוך ידיעה שבחוגי השמאל, מתוך אינסטינקט מוסרי-עלק, ימהרו לזעוק נגד, ויתנו להצעה הלא-מעשית, את ים תשומת לב תקשורתית. שרון גל עשה את שלו, באותו רגע שבו עיתונאים נסערים התחילו לעסוק בגימיקים שלו בעניין…
השדולה ללחימה בגזענות של החברה הנכבדה מהמפלגה היחידה בישראל, שיש בתוכה תומכים מובהקים של כל משטר גזעני במזה”ת שרוצח את מתנגדיו ברבבות (יש שם גם תומכים של הגזענים העלאווים, ו-ג-ם של הרוצחים הסונים בסוריה…), היא כמובן, רגע מכונן בתולדות הלחימה בגזענות. סופסוף מישהו שם את האצבע על הבעייה האמיתית הנוגעת ליחסי ערבים ולא-ערבים במזה”ת…
את מודעת לכך שבשיח בימין לא משתמשים במילה “עקירה” , אלא במילה גירוש”? טוב, כנראה שאת מעורה ממני בשיח הימני, שכן המלים המקובלות פה אצלנו (בחוגי הימין הפאשיסטי של החוף המערבי) הן “עקירה” ו”גירוש”, והן נמצאות בשימוש בתדירות דומה, ומעולם לא נתקלתי במישהו שחשב שהאחת חריפה מרעותה, אבל שוב, אין ספק שהבקיאות של התקשורת ב”שיח הימני”, עולה על זו של הימנים עצמם…
אכן ישראל היא מדינת אפרטהייד. כאשר הנוצרי הלבן באסל גטאס היה בסכנת נפילה לציפורני החמאס שלחה המדינה את שייטת 3 ואת שייטת 13 כדי להצילו. לעומת זאת, כאשר הנוצרי השחור מנגיסטו עמד בפני סכנה דומה נשלחה באיחור רב בט”שית מסכנה של גבעתי.
ובאותו עניין, האם שמת לב להתנהלות האצילית של משפחת השבוי הערבי שבידי החמאס שנמנעה מתוך פטריוטיות עמוקה מהעסקת משרד יחסי ציבור?
פרצופה הגזעני והמכוער של ישראל נחשף בכל פעם מחדש. ליאור לוטן הוא דוגמא מובהקת לכך. אדם שכל הקריירה שלו נבנתה למען אותו רגע שבו העליב את המצלמה הנסתרת של ערוץ 10. מה הוא לא היה מוכן לעשות כדי לפגוע במשפחת מנגיסטו?! מדובר על ציניקן שהיה מוכן להסתער על מצטפא דיראני באמצע בקעת הלבנון, ולפרוץ לתוך הבית שבו הוחזק נחשון וקסמן (ולחטוף 3 כדורים תוך כדי) – רק כדי שבבוא העת ימונה לתפקיד שיאפשר לו לפגוע במשפחות אתיופיות. מזל שהתקשורת שלנו חשפה את פרצופו האמיתי, והבהירה שאלה לא האנשים שאנחנו רוצים במקומות האלה.
לגבי משפחתו של הבחור מחורה: אין לי מושג ירוק לגבי הסיפור, אבל בהתחשב בכך שמדובר בנוסע מתמיד לעזה (לפחות לפי הדיווחים), הרי שמדובר במקרה שונה לגמרי מהטרגדיה של משפחת מנגיסטו, שלרוע מזלם נכנסו אל בין כוונות של התקשורת, שרואה אותם כיופי של אלה לנגח באמצעותה את ביבי, ולעזאזל עם אברה (כן, חברינו העיתונאים, זהו שמו של הבחור שאתם נורא-נורא-נורא דואגים לגורלו…).
אורי, התקשורת שיתפה פעולה עם ביבי מאז שהוא נכנס לעזה ושתקה בנושא עקב צו האיסור.
היו לעיתונאים השונאים את ביבי (שלדעתך זה 99 אחוז מהתקשורת) המון הזדמנויות להביך אותו בזה, במיוחד לפני הבחירות והם לא עשו זאת.
ותיכף תגיד שזה בגלל צו איסור הפירסום, שנינו יודעים שבעולם התקשורת של היום לא בעיה גדולה לעקוף צו איסור פירסום.
ולשנינו ברור עד מאוד שאם היה מדובר בבחור ישראלי לא אתיופי (לבן) אז אף אחד לא היה ממתין 10 חודשים עד הפירסום.
הבחור הישראלי הלא אתיופי האחרון שניסה להיכנס לעזה קיבל כדור בראש
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3816331,00.html
הטענה שלך שהתקשורת גזענית היא טענה קשה, אבל בהחלט סבירה – הריקודים על גבה של המשפחה האומללה, והניצול הציני שלה בכדי לפגוע בלוטן (ודרכו בביבי), באמת מעורר חשד, שכך לא היו נוהגים במשפחה שאינה אתיופית. עם זאת, אני משער שרוב העיתונאים שהצטרפו ללינץ’, אינם גזענים, אלא סתם נגררים, כדרכם בקודש, כאלה שלא לחרוג מהשורה, ולהיחשד כ”תומכי ביבי”, רחמנא ליצלן…
התקשורת נמנעה מעקיפת הצא”פ לאורך כל התקופה, מהטעם הפשוט שלא הייתה דרך להפוך את ביבי לרשע בסיפור. פשוט חיכו בסבלנות עד שיהיה ברשותם, האמצעי להפוך אותו לרשע, וכך בציניות איומה, שכנעו משפחה אומללה לתת להם לצלם בחשאי מפגש עדכון עם המתאם מטעם ראה”,מ, ופרסמו את זה. התוצאה היא, כמובן, שמעתה ואילך מפגשי עדכון כאלה יתנהלו באווירה של חשדנות הדדית, והמשפחות לא יקבלו עדכונים מפורטים, מחשש שיש עיתונאי שיושב ומתעד. בראבו ערוץ 10!! מצד שני, הם הצליחו לנגח את ביבי, וזה לא פחות חשוב מאיזו משפחה אחת שאין לה חברים מקושרים…
מדינת ישראל לא טיפלה באירוע הטראגי הזה בצורה מסויימת, בגלל שאברה מנגיסטו הוא ממוצא אתיופי. התקשורת, לעומת זאת, בהחלט עשתה ועושה זאת.
אני מקווה בכל לבי, שזה לא יעלה לנו במחיר כבד כמו הפעם הקודמת שהתקשורת החליטה שהגיעה העת לעיסקה בכל מחיר (משפחתו של שריה עופר ומשפחתו של ברוך מזרחי שילמו ישירות את המחיר ל”בכל מחיר” הזה, כפי שהיה ברור שיקרה).
אורי, התקשורת גם רצתה את עסקת שליט כשאולמרט היה בשלטון וזה לא עבר. אבל ביבי ה”גבר” נכנע לתקשורת השמאלנית לטענתך….
ביבי חתום על עסקת שליט במו ידיו ולדיראון עולם. ואת זה אי אפשר להפיל על נוני מוזס….
ראשית, אתה צודק. ראוי לזכור לאולמרט וללבני את אי-התקפלותם בעניין שליט. זה לא טריוויאלי, וביבי כשל בעניין הזה בצורה איומה ונוראה. אין כל דרך לטייח את זה.
שנית, התקשורת ירדה לחייו של ביבי הרבה יותר מכפי שירדה לחיי אולמרט ולבני. זה כמובן אינו תירוץ, אבל העובדה היא שהתקשורת כעת החליטה לשבור כל שיא של ציניות במלחמה שלה בביבי, גם על חשבונה של משפחה אומללה.
התמיכה בעסקת שליט, שעלתה לנו עד כה בשני נרצחים באופן ישיר (הייתה עולה ביותר, מן הסתם, אבל חלק גדול נעצר מחדש שעברה), ולפחות עוד שלושה באופן עקיף (המוטיבציה לחטיפות אחרי עסקת שליט היא בשמיים – לאור המחיר הפסיכי ששולם), לא גרמה לתקשורת לחשבון נפש, בדיוק כפי שהבחירות לא גרמו לה לחשבון נפש, והתוצאה היא שהם רק מסלימים. לצלם פגישה חשאית בין משפחת חטוף לבין נציג לשכת ראה”מ, במטרה להכפיש את הנציג ואת הבוס שלו, יכול להביא לתוצאה אחת בלבד: משפחות לא יקבלו עדכונים מלאים, מחשש שאלה ידלפו לתקשורת, שתשתמש בהם לצרכיה. ערוץ 10 ידעו את זה, כמובן, אבל זה ממש לא אכפת להם. העיקר להשמיץ את ביבי (ואם בדרך נזרוק קצת בוץ על מי שנכנס לחדר שבו נרצח בן ערובה, כאשר בגופו שלושה קליעים – אז לא נורא…).
אפשר לא לאהוב את ביבי, אפשר לשנוא את ביבי, אפשר ממש לתעב אותו, ובוודאי שמותר להצביע נגדו (כפי שעשו 99% מהעיתונאים האובייקטיביים בישראל). זה עדיין לא מצדיק זריקה לפח האשפה של עקרון אתי בסיסי, וניצול אומללותה של משפחה חלשה ולא מקושרת. לא צריך להסתכל רחוק כדי לראות איך עיתונאים יודעים להתרחק מסיפורים בעייתיים למשפחות יותר מקושרות…
מאיפה אתה בטוח שהתקשורת היא זו שהקליטה אותו??
יש לך הוכחה? לינק לכתבה מבוססת? או שזו סתם תחושת בטן שלך….?
אולי זו הייתה החלטה של מישהו מהמשפחה? אולי של עו”ד שמייצג אותם?
אנשים היום מקליטים אחד את השני בעניינים הרבה פחות רגישים מזה….
בימינו אלה שכל כך בקלות ניתן להקליט אותך בקול ובתמונה אז אדם כמו לוטם היה צריך לקחת בחשבון שדבריו יכולים להיות מוקלטים.
אורי, יש לך טעות. חטיפת ורציחת שלושת הנערים בשנה שעברה תוכננה ומומנה על ידי משוחרר עסקת שליט. כך שכבר יש במינימום 3 נרצחים ישירים ועוד 72 ישראלים ואלפי פלסטינים בצורה עקיפה ממבצע צוק איתן שהתגלגלנו אליו בעקבות החטיפה.
כך שעסקת שליט אחראית בדרך ישירה ועקיפה ל”קצת” יותר משני הרוגים….
אני לא בטוח שהתקשורת הקליטה. אני בטוח לגמרי שהתקשורת שידרה והפכה את זה לעניין ציבורי. כאשר המשפחה הבאה לא תצליח לקבל מידע מסודר מנציג ראה”מ מבלי שתצטרך להיסחב כל הדרך אליו למשרד ולעבור בדיקות משפילות לוודא שלא מקליטים, תזכור שהכל החל בתאווה של ערוץ 10 לדפוק את ביבי.
אני מקבל את תיקון הטעות. לא זכרתי שהמתכנן של החטיפה הוא ממשוחררי עסקת שליט. שני הנרצחים שציינתי היו כאלה שנרצחו באופן ישיר בידי משוחררי עסקת שליט, ולא טענתי לרגע שאין עוד אחרים שהעסקה הזו הביאה למותם (והיא תביא למותם של רבים אחרים ככל שיחלוף הזמן – הרוצחים עדיין מסתובבים בחוץ). העסקה הייתה ועודנה נקודת שפל מזעזעת, שאין עליה מחילה וכפרה. העובדה שנעם שליט מסתובב כרגע ומחפש מיקרופונים כדי להתלונן על היחס שקיבל, היא בסה”כ עדות נוספת לכך שאין גבול לחוצפה. להרעיש ולזעוק כל זמן שבנו נמצא בידי האוייב, זה טבעי, הגיוני ומקובל. להמשיך ולקטר אחרי שבנו שוחרר בעסקה הזוייה שכבר עלתה לנו בשם, רק כדי לראות את שמו בדפוס, זה פשוט מגעיל.
כך או כך, מי שרוצה להבין איך צריך להתנהג עם הנבלות שסוחרים בדם של אזרחים וחיילים שלנו, חיים או מתים – צריך ללמוד ממה שאמר ד”ר שמחה גולדין: השאלה שצריכה להישאל היא ‘מה המחיר שהאויב צריך לשלם עבור המשך החזקתם’.
לו נהגה כך ממשלת ישראל (ולו נהגה התקשורת הישראלית בבדל של אחריות וגיבתה מדיניות כזו), כנראה שעסקת שליט הייתה נראית אחרת לגמרי, וכנראה שהמוטיבציה לחטיפות הייתה יורדת לאפס.
די להאשים כל פלוץ בתקשורת. אל תשכח שכדי להכשיר את העסקה ביבי ואנשיו הפיצו שזה “עכשיו או לעולם לא”. אחת הבדיחות הגרועות ששמעתי בחיי. כאילו שהחמאס עמד להוציא אותו להורג… הם היו מחכים גם עוד שנה ויותר מזה.
אתה נוטה מאוד לזלזל בביבי ויכולתו התקשורתית. ביבי הינו ראש הממשלה שהכי מבין בתקשורת מאז קום המדינה. גם הוא משתמש ועושה המון מניפולציות תקשורתיות. יש לו המון עיתונאי חצר ויכולת השפעה תיקשורתית עצומה. כך היה לכל ראש ממשלה.
זה פשוט מגוחך לגמד אותו בפן התקשורתי. הוא כמו גוליבר בארץ הליליפוטים התקשורתית בעוד אתה וחבריו העיתונאים מנסים להציגו כהיפך מכך.
אני מבטיח להפסיק להאשים את התקשורת בשנייה שבה היא תפסיק להיות אשמה…
לא תצליח להוציא ממני מילת פרגון אחת לגבי ההתנהלות של ביבי בעסקת שליט. זה לא מוריד במאומה את האחריות של אלה שידעו היטב מה המשמעות של הקמפיין ההיסטרי של “להחזיר את גלעד בכל מחיר”, בכל מה שנוגע למו”מ על השחרור.
אני מזלזל מאוד בביבי וביכולתו התקשורתית, בעיקר בגלל שההתנהלות שלו מול התקשורת היא באופן כללי בושה וחרפה. הוא יודע שהם מתעבים אותו ותוקפים אותו בכל נושא שלא יהיה, ועדיין הוא כל הזמן מחפש לקבל מהם ליטופים. לביבי יש את המחלה שמאפיינת את רוב נסיכי הליכוד, שגדלו בסמוך לאליטה, אבל כחלק המוחרם שלה: הם נורא רוצים שהאליטה תאהב אותם. התופעות המגוחכות של מרידור, ריבלין, לבני וכד’, הן עניין פסיכולוגי (אפשר להוסיף גם את אולמרט אם רוצים, אבל אצלו יש גם שיקול פרקטי של כתבי אישום…) – וביבי נמצא באותה סיטואציה, הגם שהוא עשוי מחומר קצת יותר קשה אידיאולוגית, ואבא שלו נפטר הרבה יותר מאוחר מהוריהם (תמיד מסקרן לראות איך כל הנסיכים שנדדו שמאלה, עשו זאת אחרי שההורים שלהם הלכו לעולמם…).
ביבי לא מסוגל להתייחס לתקשורת (ולאליטת השמאל בכלל) כערכה, לקבל את העובדה שהיא תמיד תשנא אותו (כלומר, עד לרגע שבו יעלה על דחפורים על יישובים של יהודים), וללמוד להתעלם ממנה.
הייתי מאוד רוצה שלא לגמד אותו, אבל האמת היא שהוא עושה כל שגיאה אפשרית ביחס לתקשורת. הניסיון לטעון שהוא סוג של עילוי תקשורתי, מתאים יותר לאמצע שנות התשעים. המזל שלו הוא שהתקשורת עשתה עבורו את העבודה – היא כ”כ שטופת שנאה, שבמו ידיה וידאה שהרוב הימני ייצא להצביע עבור מי שהתקשורת הכי שונאת. התיאוריה היפה כאילו בשלושה ימים של בליץ תקשורתי הוא סגר פיגור ענקי בסקרים והפך אותו לנצחון, הוא תירוץ אומלל לכשל נוראי בדגימת דעת הקהל. האמת היא שלאיש אין מושג מה חשב הציבור, וכל מה שנותר זה לשער. לתקשורת ולשמאל נוח לשער שבדקה ה90 התהפכו היוצרות ופתאום הציבור שבר ימינה בגלל “קמפיין ההפחדה”, בעוד שההגיון שלי אומר שביבי כנראה הוביל כל הזמן, והפער אכן גדל עוד יותר, בעקבות החרפת ההשמצות נגדו. לדעתי, להופעות שלו בתקשורת (שנבעו מבהלה אמיתית, כתוצאה מכך שכל הסקרים הראו תוצאות מופרכות לרעתו) לא הייתה שום משמעות.
ההסבר הפשוט לניצחון בבחירות הוא שהרוב הימני, כפי שהגדרת אותו, הבין שניצחון של העבודה משמעו הקמת ממשלת שמאל בשיתוף האיחוד הערבי הפשיסטי (למישהו יש ספק בכך?), ולכן סתם את 2 הנחיריים ושלשל לקלפי “מחל”. כמובן שחגיגות הניצחון המגוחכות של כנופיות השמאל (וי-15 ודומיה) רק הוסיפו שמן למדורה, ובמקום לייאש את את מצביעי הימין הן הגבירו אצלו את המוטיבציה, וכל זאת אחרי שישי ומרזל זרקו 100 אלף קולות ישר לבית השימוש.
אורי, אתה ממש מגמד אותו. לביבי כבר יש ניסיון של מעל 20 שנה בחזית התקשורת. לאף אחד היום בפוליטיקה אין כזה ניסיון עם התקשורת. מה שהוא שכח, האחרים עוד לא התחילו ללמוד.
מספיק להפוך את רביב דרוקר ואמנון אברמוביץ’ למין אוליגרכי תקשורת שביבי הגמד מפחד מהם ונכנע להם כל הזמן (הם רק דוגמא פה).
הפחד של ביבי מדרוקר ואברמוביץ’ הוא עובדת חיים מצערת.
תאמין לי שלי יותר מצער לכתוב את זה, מאשר לך לקרוא את זה.
הניסיון הגדול שלו הוא חסר משמעות, אם אין הפקת לקחים. כל זמן שביבי ימשיך להיבהל ממה יכתבו עליו כאלה שבכל מקרה מקווים למפלתו, המצב ימשיך להיות זיפת.