הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יום א׳ 15 בפברואר
10:00: ישיבת הממשלה. פירוט הנושאים על סדר היום. תזכורת (לא לי, לתקשורת ראה״מ: חוץ מאישור הרכב דירקטוריון הרכבת, לא לשכוח לשלוח סמס לכתבים עם המילים ׳איראן, איום, הסכם מסוכן, השמדת העם היהודי׳)
בועדת הבחירות בירושלים – דיון בשידור נאום ראש הממשלה בישראל (האם זו תעמולת בחירות או לא). הימור מושכל שלי, פנית מרצ תידחה על הסף. נאום ראש הממשלה לא יוגדר כתעמולה וישודר בכל הערוצים בעולם בשידור חי. (ווויי…. איזה לחץ על כותבי הנאום). אגב, מעניין יהיה לשים את הנאום הזה לעומת הנאום שנישא בעצרת האו״ם לפני כמה חודשים. האם יהיה חדש בטקסטים (שואה, איראן, שואה, איראן)
12:00: יום עיון בחברת גוגל, לרבות פאנלים פוליטיים בנושא תקשורת, אינטרנט, מדיה חדשה ועוד. בין המשתתפים: יריב לוין, נפתלי בנט, אראל מרגלית, ציפי לבני ועוד. (אני בין המנחים של האירוע)
15:30, הרצליה, פאנל מועמדים בתחום הבריאות בהשתתפות יעל גרמן, מיכל בירן, עפו אגבריה, רועי פולקמן, אילן גילאון. פרטים כאן.
17:00 בוחרים ירושלים, דיון פוליטי בעתיד עיר הבירה, באירוע של עמותת עיר עמים: בהשתתפות מיקי לוי, עאידה תומא-סולימן, מוסי רז, ענת ברקו, חיליק בר. פרטים כאן.
18:00 חלוקת פרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת (זוכים: איילה חסון, איתר מרכוס, חזי שטרנליכט). ינאמו: יולי אדלשטיין, יובל שטייניץ, עוזי לנדאו, זלמן שובל.
18:00 נפתלי בנט בכנס תמיכה בקאנטרי באריאל.
19:00 ספידייט, פגישות אישיות עם מועמדים של המחנה הציוני, מיקי רוזנטל, סתיו שפיר, אלדד יניב ועוד. פרטים כאן.
19:00 אירוע תומכים גדול של משה כחלון באשדוד. מתחם האירועים בלה-וידה, אשדוד.
19:00, הייד פארק מפסיקות לשתוק. נציגות מכל המפלגות מגיעות לאירוע תמיכה בנפגעות ונפגעי פגיעה מינית. יהיו שם: שולי מועלם, יפעת קריב, אורלי לוי אבקסיס, מיכל רוזין, ענת ברקו, רויטל סוויד, רחל עזריה, עאידה תומא סלימאן, רות קוליאן (בזכותן). פרטים כאן.
19:30: פורום המשפחות השכולות מארח פאנל פוליטיקאים בכיכר הסינמטק בתל-אביב עם זוהיר בהלול, רות קלדרון, עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת), שרן השכל (ליכוד), מוסי רז (מרצ). פרטים כאן
פאנל מועמדים של תנועת ׳קול-עולה׳, ארגון של צעירים העוסקים בהצבעת צעירים למשפחות עולים. המפגש יערך בבר ׳כולי-עלמא׳, בתל אביב. משתתפים: רונן שובל, קסניה סבטלובה, אמיר אוחנה, שי באב״ד, אורי זכי, רונן הופמן ועודד פורר. פרטים כאן.
20:00, יאיר לפיד בירושלים. פרטים כאן.
יום ב׳ 16 בפברואר
מכון המחקר INSS, אשר בראשו עומד מועמד המחנה הציוני לשר הבטחון, עמוס ידלין, בכנס שנתי (יומיים): ״ישראל אל מול סביבה גועשת״. בין המשתתפים: הנשיא ריבלין, שר הבטחון יעלון, שגריר ארה״ב לשעבר מרטין אינדיק, ציפי לבני, יאיר לפיד, גלעד ארדן, נפתלי בנט, יצחק הרצוג, אריה דרעי, אחמד טיבי (גם אני, בעוונותיי אהיה על הבמה באחד מן הפאנלים, הפחות חשובים). פרטים מלאים כאן.
נצרת: תקשורת ערבית וכלכלה בזמן בחירות, כנס של קול ישראל בערבית שיערך בנצרת, בהשתתפות המנהל הזמני של רשות השידור יונה ויזנטל, הפאנל האחרון ביום הוא פוליטי עם עמר בר-לב, זוהיר בהלול, קארין אלהרר, שרון גל, איימן עודה, אחמד טיבי.
17:00 בתל-אביב: בוחרים בחינוך לחיים משותפים, כנס של שתיל בהשתתפות תמי זנדברג, חיים ילין, שי באב״ד, דני עטר, עאידה תומא סולימאן. פרטים כאן.
בשעה 19:00 בבית שאן, ז׳קי לוי מועמד הליכוד (18) מארח את ח״כ מירי רגב ואת דידי הררי. הנה פירוט מן הפייסבוק של לוי:
19:00, ירושלים – משה כחלון ונציגי מפלגת כולנו במתנ״ס בפסגת זאב. פרטים כאן.
20:00 רמת השרון- הרצוג ברמת השרון. פרטים כאן.
יום ג׳ 17 בפברואר
09:00 דיון בעתירות הפסילה של זועבי/מרזל- בפני הרכב של תשעה שופטים בראשות הנשיאה נאור.
18:30 הרצוג במועדון העסקי-אקדמי של אוניברסיטת תל-אביב.
* * * 30 יום לבחירות * * *
פרסום דו״ח מבקר המדינה בנוגע להוצאות בבית ראש הממשלה.
המשך יום העיון במכון INSS (גם אני משתתפת באחד הפאנלים ביום זה)
ועידת ישראל לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, אנו ומרכז מורשת בגין. האנגר 11, נמל תל-אביב. משתתפים (בין השאר): הנשיא ריבלין, יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג, ח״כים שקד, טיבי, חוטובלי, אלקין, לבני, גמליאל, איימן עודה, שמעון ריקלין, זהבה גלאון, דן מרידור, יועז הנדל, ידידיה שטרן, דניס רוס, דניאל פרידמן. פרטים כאן. הפאנל הוחרם על ידי הליכוד, בית יהודי וש״ס. פרטים על החרם, כאן.
יום ד׳, 18 בפברואר
תיכון מקיף בכפר ראמה וארגון “קרן אברהם” יקיימו ב-18 לפברואר בתיכון בראמה הדמיית בחירות וכנס בהשתתפות ח”כים ומועמדים במתכונת ה”בחירות” בתיכון “בליך”
כחלון ביום סיור ברמלה (שוק ועוד), ב 19:30 כנס בחירות ברמה.
באר שבע: כנסת בסימן נשים, פאנל דת ומדינה של ישראל חופשית. בהשתתפות מיכל רוזין, שולי מועלם, נאוה בוקר, רחל עזריה, קסניה סבטלובה, עליזה לביא. פרטים כאן.
יום ה׳, 19 בפברואר
אסיפת בחירות פתוחה עם יו״ר הרשימה המשותפת איימן עודה, בירושלים, פרטים כאן.
בירה עם סגן השר אופיר אקוניס במפגש עם צעירים בפאב בירושלים, פרטים כאן.
יום ו׳ 20 בפברואר
13:00, משה כחלון ומרב בן ארי בסיור בנמל תל-אביב.
22 בפברואר
אירוע בחירות לעולי צרפת, במרכז בגין בהשתתפות: ראש הממשלה נתניהו, יולי אדלשטיין, עמוס ידלין, נפתלי בנט, יעל גרמן, אלי ישי, אלי אלאלוף, עודד פורר. האם זה אירוע בחירות היחיד שבו נתניהו מגיע לצידם של מתמודדים ממפלגות אחרות? (מנחשת שהוא לא יהיה על הבמה לצידו של אף אחד, ישמור מרחק)
בחירות דמי בתיכון בליך.
23 בפברואר
יאיר לפיד ברמת השרון. פרטים כאן.
24 בפברואר
משלוח הודעה לבוחר (מה עם הבוחרת?)
יום א׳, 1 במארס
פתיחת ועידת איפאק בוושינגטון. אירוע שתמיד מושך פוליטיקאים ישראלים רבים לוושינגטון. הבעיה: השנה האירוע הוא שבועיים לפני הבחירות.
3 במארס
תחילת שידורי התעמולה
נאום נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי. הבישול של יו״ר בית הנבחרים, ג׳ון ביינר
סגן הנשיא ג׳ו ביידן הודיע שלא יהיה בוושינגטון, כך חברי קונגרס אחרים כבר הודיעו שלא יהיו במליאה. ההודעות הנ״ל לא גמרו ללשכת ראש הממשלה לשנות את התכניות. בקפיטול היל מדווחים שהסנטור הרפובליקני הבכיר, אורין האטצ׳, יהיה זה שיחליף את ביידן במליאה.
5 במארס
הצבעה בשגריריות ונציגיות ישראל בעולם
17 במארס
* * * בחירות * * *
ז’קי לוי תיקן כבר את ה”אני יארח” בהזמנה
תודה. זו ההזמנה ששלחו לי.. בודקת
אהבתי את הקטע השנון על “איראן, הסכם מסוכן”, שמסביר שוב לנמוכי המצח, שמסעות ההפחדה של השלטון הפאשיסטי, לא משכנעים את הציבור הנאור. אובמה אמר במפורש שהוא לא יסכים שתהיה להם פצצה גרעינית, ומי שלא מאמין לאובמה, רק בגלל שלא עמד באף התחייבות קודמת שלו לבעלות בריתו באזור, הרי שהוא מהלך אימים על הציבור ויש להלעיג עליו חזור והלעג…
אהבתי גם את הקטע האדיר של החזרה לנושא איראן במסגרת הקטע העוסק בנאום (זה שמראש הוגדר ככזה שיעסוק באיראן ובאיום הקיומי שנשק גרעיני שלה מהווה), שבו רמזת שהשקרן מרחביה בטח יחפור לנו שוב על איראן והשואה, במקום לספר לנו שהוא ראש ממשלה גרוע שאוכל גלידות פיסטוק ושאסור להצביע עבורו…
אני מודע היטב לחומרת המצב בשמאל בימים אלה. מצד אחד, יש מועמדים גרועים להחריד מטעם המחנה, מצד שני, האיראנים לא משתפים פעולה וממשיכים לאיים עלינו בעצם ימי הבחירות, ומקלקלים בכך את הרעיון שבגימוד האיום שלהם. גם סיפורי הכלכלה המתמוטטת לא ממש תופסים תאוצה בגלל כל חברות הדירוג הבינ”ל שמתעקשות שהמצב פה טוב מאוד עם תחזית יציבה לעתיד. לא פשוטה מלאכתו של העיתונאי האובייקטיבי והעצמאי בימים אלה. גם ההתקפה ההיסטרית על ביבי הרשע שפוגע ב”מוסד פרס ישראל”, זכתה לגיחוך משועשע מצד כל אותם 97 אחוז שיודעים בדיוק איך מחולק הפרס המיותר הזה).
מה י/תעשה איש/אשת התקשורת הנבוך/ה? ובכן, ינסה בכ”ז לגמד את האיום האיראני ויכסוס שיניים בציפייה ליום שלישי, עת יתחילו להציג את מה שכתוב בדו”ח המבקר בתור תופעת השחיתות הגדולה ביותר, מאז מכירת הWorld Series בשנת 1919…
אפשר, בנוסף לספר לנו שראובן אדלר, נער הפלא של קדימה, חזר ובענק (תוך השתקת הכשלון הגדול ב2009, בו חיסל את מחנה השמאל, ולא הצליח לסדוק במאומה את גוש הימין, אבל מילא…) – ולא לגעת בתופעה המעניינת של גיבורי פורום החווה וקדימה הזכורים לטוב, חזרו ובגדול לשורות גוש השמאל (אדלר ולבני במחנ”צ, גלנט אצל כחלון, אורי שני אצל לפיד, ואייל ארד באיזושהי עמותה חיצונית ונקיית כפיים חדשה…). מי יודע, אולי זוגתו של דרוקר תעשה עליהם עוד סרט, וארד שוב יוכל להסביר את האופן הנכון שבו חונקים את ביבי (אפשר להזמין את עמוס “הבועט בפעוטות” עוז, כיועץ חיצוני – שכן מרצ היא כרגע מפלגת השמאל היחידה ללא נוכחות של פורום חווה בתוכה, וזה לא לעניין…).
אז נפתח עוד שבוע בניסיונות התקשורת לקדם ניצחון של השמאל על ביבי. מרצ צריכים להיכנס למקלטים. הם המטרה הכי נוחה לשאיבת קולות, וגם לפיד צריך לקחת נשימה עמוקה בהקשר זה. הם חשופים לגמרי לקמפיין נוסף של “אם נהיה המפלגה הגדולה, אז בטוח נרכיב ממשלה” (ביבי עושה את זה לבנט, אבל בנט לא קרוב לאחוז החסימה כמו מרצ)…
מה פשר ה”בועט בפעוטות”?
בבקשה. הקהל, אגב, נקרע מצחוק
וואו אורי. איזה אקסטרים של הוצאה מההקשר, בחיי.
למה הוצאה מהקשר? האיש מספר איך כנער בן 12 הוא בעט לפעוט בן 3 בראש. הפערים בגודל בין ילד 12 לפעוט בן 3, הם לאין שיעור גדולים יותר מהפערים בגודל בין ילד בן 12 למבוגר.
הסיפור הזה היה חסר משמעות, לולא טרח להשתבח בו, בפני קהל שמאוד נהנה לשמוע על בעיטות בראש שביבי חוטף – גם כשהוא בן 3…
ההקשר הוא טקסט השמצה מתנשא רגיל, שאומר בערך כך: 70% מהציבור לא קורא ספרים, ועל כן אנחנו (הנאורים בעיני עצמנו) נחליט למי לחלק פרסים מכספי המסים ששילמו אותם בורים ועמי ארצות, קוראי ישראל היום, שאגב, הבכיר בהם היה פעוט מעצבן ופעם אחת הוא עצבן יותר מדי, אז בעטתי לו בראש, רק שכנראה בעטתי חלש מדי או חזק מדי, ולכן הוא יצא ככה…
כי לקרוא לעמוס עוז “הבועט בפעוטות” זה לרמוז שהוא עשה זאת כאדם בוגר. כמו ליברמן “מכה הנערים”. ככה אני הבנתי, ולכן ראיתי צורך לשאול מל”ז.
ההסבר שבתחילת מה שכינית “ההקשר” הוא חשוב בפני עצמו, אבל עצם השימוש שלך במילה “אגב” כדי לקשר אותו לגידוף האמור הוא בדיוק מה שמעיד על היותו הוצאה מההקשר. מאוד תלוש לטעמי. לא צריך להיגרר למחוזות כאלה כדי להתנגד לעמוס עוז.
אורי,
אף אחד בשמאל לא מכחיש את הסיכון של אירן גרעינית ואת זה שההסכם יהיה כנראה רע מאוד לישראל.
אבל זה ברור לכולם שהנאום של ביבי הוא לצורך בחירות פנימיות בלבד, פוטואופ יפה. עוד נאום של ביבי כנגד אובמה עוכר ישראל…..
אני מוכן לשים הרבה כסף על כך שאדלסון סידר את זה לביבי (בתור אחד שתורם ותרם מאות מיליוני דולרים למפלגה הזו).
אנחנו לא טיפשים, ההחלטות האמיתיות נעשות בדלתיים סגורות ולא בנאומים כלשהם. בנוסף, רק לנשיא יש סמכות לסגור עניין לכן ביבי וכולנו יודעים שאסור להרגיז את בעל הסמכות, בטח ובטח כשאתה בשיא המו”מ.
אם ביבי מאמין בכל ליבו שהפצצה הגרעינית היא סיכון אסטרטגי מדרגה ראשונה (ואני גם חושב כך) אז הוא היה צריך לבלוע את כל הצפרדעים ולעשות הכל כדי להתקרב לאובמה ולממשל כמה שיותר ולא לעשות בדיוק את ההיפך (כמו שהוא עושה כבר שנים).
בוא לא נתחיל בכלל לדבר על המצב שביבי מכניס את הדמוקרטים היהודים (שאם שכחת רוב היהודים הצביעו לאובמה פעמיים). אני לא זוכר לעולם מצב כזה שראש ממשלה ישראלי מגיע לנאום בוושינגטון ונבחרים יהודים מסרבים להופיע. תקן אותי אם אני טועה.
אף אחד בשמאל לא הכחיש לעולם את הסיכון שבפצצה גרעינית איראנית וניסיונך להציג זאת כך הוא באמת סילוף מזוויע.
בהנחה הכמעט וודאית שביבי יהיה שוב ראש הממשלה הבא אז זה אומר שהוא יהיה ראש ממשלה 10 שנים ברציפות (2009-2019) ובתקופה הזו איראן תיהפך למדינת סף גרעינית. הכישלון יהיה כולו שלו !!! לא השמאל היה בשלטון בכל השנים האלה והוא חסר השפעה לגמרי.
אבל אני בטוח שגם השמאל יהיה אשם בהפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית בעיני הימין…
אוטוטו יתחילו לצאת תיאוריות הקונספירציות הימניות שהשמאל גם מממן את הפצצה האיראנית באמצעות ארגון V15 ומדליף להם סודות גרעין ישראלים ועוד…
הרי זו עובדה ידועה בימין שרק השמאל אשם בפצצה האיראנית בעוד שביבי הוא זה שמונע אותה. הרי אם השמאל היה בשלטון אז הוא היה מברך את איראן על כך ואף מציע להם עזרה לזרז את זה….
לא רק שמכחישים את האיום – אלא מנסים לטעון שעצם אזכורו זה “להלך אימים על הציבור”. שים לב לביטוי הקורע מצחוק “איראן שואה איראן שואה”, שבא, כמה אירוני, לקראת כנס נוסף של קריקטוריסטים שיעסקו בנושא הכחשת השואה באיראן…
מעבר לעובדה, שהנושא רציני לגמרי (מומלץ לכל המזלזלים ללמוד מעט על השיעה התרי-עשרית, האמאם הנעלם, ופלג ההוג’תייה – לפני שהם מפגינים כזו יומרה לזלזל באיומים האיראניים), הרי שנשאלת השאלה מה עושים.
הקביעה שהדברים נעשים בחדרים סגורים, היא שגוייה לחלוטין, בעיקר בכל מה שנוגע לארה”ב. לאובמה יש עניין מובהק לקבור את הדיון בחדר סגור לכמה זמן שיצטרך, ואז לצאת עם הסכם, ולהכריז ש”הבאנו שלום לדורנו”. אובמה הוא לא ידיד ישראל, הוא לא אוהד ישראל, והוא ממש לא מוטרד מהדברים שמפחידים אותנו בקשר לגרעין האיראני. אובמה רואה באיראן שער להסדרים ארוכי טווח בסוריה, לבנון, עיראק, תימן, המפרץ הפרסי ואפגניסטאן (מקום שבו עדיין יש חיילים אמריקנים). הוא ישמח מאוד לראות חיילים איראנים תופסים את הקו הראשון בלחימה בדאע”ש בסוריה ועיראק ובאל קאעדה בתימן ובאפגניסטאן. אנחנו מהווים עבורו מיטרד נוראי בכל הנוגע לפיוס היסטורי זה, ויש לו עניין שלא נצעק בעניין (שכן הציבור האמריקני, בורים ועמי ארצות שכמותם, יש עניין רב לשמוע מה אומרת בעלת הבריתה של ארה”ב באזור, שהמנהיג שלה הוא אחד המנהיגים הזרים המוכרים ביותר בארה”ב, ולא במקרה).
נאום של ביבי בפני כינוס משותף של שני הבתים, מכניס את אובמה לסיטואציה מאוד קשה מבחינה פוליטית, שכן אין דבר שמפריע לחתימת הסכם עם איראן, יותר מאשר זעקה ישראלית שההסכם הזה מסכן את עצם קיומה. אובמה ניסה למדר את ישראל מהמו”מ עם איראן לכל אורך הדרך (פגישות של ואלרי ג’ארט עם האיראנים שהתקיימו בעומאן, נודעו לישראל דרך גורם שלישי, שבועות אחרי שהתקיימו), ולא במקרה. אובמה, שנזעק נגד “התערבות בעניינים פנימיים של ארה”ב”, עשה בדיוק את זה, כששלח את ראש ממשלת בריטניה, קאמרון, לצלצל לסנאטורים וחברי קונגרס, ולהסביר להם עד כמה ההסכם טוב ונחוץ.
הופעה של נתניהו על בימת הקונגרס, שקעטים ממנה ישודרו שוב ושוב בכל מהדורות החדשות בארה”ב), היא משיכת השטיח מתחת לרגלי אובמה, ואילוצו להכנס למגננה בנוגע להסכם – דבר שלא היה צריך לעשות, לו הכל התנהל בחדרים סגורים. אובמה נמצא בחלקה החארון של כהונתו – אבל יש לא מעט נבחרים דמוקרטיים שעוד רוצים להיבחר, ונמצאים במחוזות בחירה שבהם יש נוכחות פרו ישראלית משמעותית (יהודית או נוצרית). אמירה ברורה של נציג מדינת ישראל, שאנחנו נגד ההסכם הזה, ושהוא מסכן את עצם קיומנו – כן, עד כדי שואה – מקשה מאוד על אובמה להמשיך באותו נתיב. במקרה הטוב היא תכשיל את המו”מ לגמרי (לא סביר). במקרה הפחות טוב (סביר למדי) היא תכפה עליו לשנות גישה והוא יאלץ להקשיח עמדות במו”מ, וההסכם יהיה פחות גרוע. במקרה הרע, אובמה יתעלם מהכל, יחתום על הסכם, ויטיל בקלילות וטו על רוב לא מספיק נגד ההסכם בסנאט (לא סביר בעליל – יש יותר מדי דמוקרטים שפוחדים פחד מוות מקמפיין שיציג אותם כמי שמפקירים את ישראל לשואה שנייה, דבר, שכאמור, לא מזיז לאובמה – אבל מאוד מזיז, נאמר, לסנאטור מפלורידה, למשל).
ביבי חייב לנאום. ביבי חייב לנאום לפני שייחתם שם הסכם. היה נחמד אם בוז’י היה מבין את העניין כפטריוט ישראלי, ואשכרה מתלווה אליו לקפיטול, יושב ביציע בשורה ראשונה – ומבהיר שבעניין הזה עם ישראל כולו עומד באותו מקום. כל הפוליטיקה של ביבי בנסיעה לשם, היא כאין וכאפס בהשוואה לפוליטיקה הצינית והמזעזעת של אלה יודעים מה מונח על כף המאזניים, ועדיין מתנגדים לנסיעה הזו (זה כמובן מיעוט מבין המתנגדים. הרוב, גם בקרב התקשורת, מתנגדים לנסיעה כי ביבי הוא פויה, וגלידת פיסטוק, ושרה, ומיטה ובקבוקים ומני נפתלי…).
מי אומר דברים כאלה מחוץ למרצ?
וואלה, נשמע מעולה. אז למה ביבי לא הזמין את הרצוג לנסוע איתו?
ביבי בחיים לא יזמין את הרצוג להזדמנות צילום כזו בפני שני בתי הנבחרים. זה יציב את בוז׳י באותה שורה כמו ביבי.
ולכן זו עוד דוגמה כמה הנאום הזה יותר פוליטיקה מנושא מהותי.
אורי, היית הרבה יותר משכנע בנימוקיך מעלה אם ביבי באמת היה מזמין את בוז׳י לוושינגטון איתו. זה גם היה מציב את בוז׳י בבעיה לא קטנה….
אבל ביבי כמו ביבי, ממשיך להתעסק בפוליטיקות קטנות גם כשההיסטוריה מונחת לפניו….
צר לי, אבל מכיוון שאף אחד בארה”ב לא יודע מי זה בוז’י (למעט אלה שמריצים אותו בחוסר הצלחה), אין חשש ששם יראו אותו כשווה ערך לביבי. מה שכן, הנוכחות שלו שם, תשכנע את ממשל אובמה, שנתלה בהתנהגות המופקרת של השמאל בנוגע לנאום, שהפעם אין להם סייענים-מרצון בתוך הפוליטיקה הישראלית.
כל זמן שבוז’י מוכן לתת גיבוי למדיניות של אובמה, הרי שאובמה יכול לטעון שהוא לא פועל נגד ישראל, שהרי מחנה שלם במערכת הפוליטית בארץ, תומך בגישה זו. ברגע שבוז’י ישים את האינטרס הלאומי מעל הרצון למצוא חן בעיני אובמה, ולנסות לעשות דווקא לביבי – ייטב לכולם (ואתה יודע מה? הוא גם לא יינזק מזה אלקטוראלית…).
אורי, שוב פעם, הכח הוא אצל נתניהו. רק נתניהו יכול להזמין אותו לבוא איתו לוושינגטון. אבל הוא לא עושה את זה…. כי זה עניין פוליטי גרידא ולא סיכון אסטרטגי מהמעלה הראשונה.
את זה צריך לשאול אותו. מצד שני, הרצוג כ”כ מיהר להגיב נגד (כפי שאתמול מיהר להתנפל על הברווז העיתונאי התורן של אמנון אברמוביץ’, כאילו ארה”ב תנתק את ישראל ממידע על השיחות עם איראן, ולצרוח “אמרתי לכם”, עד שבאה ההכחשה מהבית הלבן עצמו…).
בכל מקרה, האינטרס העליון היה שיסעו ביחד. אגב, זה לא מאוחר מדי, אם רק בוז’י יסכים לרדת מהעץ ולהבין שהעניין כאן גדול מבחירות.
ועכשיו לחלק השני של דבריך:
ברני סנדרס הוא יהודי, אבל הוא קודם כל סנאטור מוורמונט. וורמונט היא המדינה הפרוגרסיבית ביותר בארה”ב (משהו כמו קיבוץ משמר העמק בשנות החמישים…), והאיש הזה, שנמצא שמאלה למפלגה הדמוקרטית, לא יכול להרשות לעצמו להופיע בנאום נגד הנשיא השמאלני.
הנה תראו מה עשו לו בוחריו כשניסה קלושות להגן על ישראל
אם בסוף הקריירה של ביבי איראן תהיה מדינה גרעינית – אשמתו בעניין תהיה גדולה משל כל מנהיג ישראלי אחר, מכיוון שהוא עסק בזה יותר מכל אחד אחר. אין על כך עוררין. השאלה היא אם אני סומך עליו בעניין זה יותר מאשר על הרצוג, שמוכן לשחק בפוליטיקה סביב השאלה הזו – והתשובה היא נורא קלה: אני לא סומך על בוז’י בכלום, וזה עדיין יותר מכפי שאני סומך על ציפי…
אורי, העסקה עם איראן תיחתם כנראה לקראת סוף מרץ (לפי הדיווחים האחרונים בתקשורת). כמו שציינת, האשמה תהיה כמעט כולה של ביבי!
העיתוי לתקוף את איראן עבר כבר לפני כמה שנים (כנראה באזור סוף 2012).
כך שגם אם יקרה לשמאל נס ובוז’י יהיה ראש ממשלה, העניין האיראני כבר יהיה סגור לפני שהממשלה הבאה תתחיל לפעול. שום ראש ממשלה לא יוכל לעשות כלום בנידון עצמאית (שוב, בהנחה שעסקה אכן תיחתם עד סוף מרץ).
ושוב, כמעט כל האשמה תהיה על ביבי לאחר שהוציא מיליארדים רבים על הכנת הצבא לתקיפה, החלטה לא לתקוף והכי גרוע, יריקות חוזרות ונישנות על אובמה שבטוח לא יגרמו לו צער גדול כשהוא יחתום על עסקה איתם.
טקטית, הוא אולי שימח את הפטרון שלו אדלסון על כך שהוא נפגש עם רומני (מעשה אידיוטי) ונפגש עם אדלסון בניו יורק עוד לפני שנפגש עם אובמה ועוד הרבה ארועים. אבל אסטרטגית הוא אפילו דחף את אובמה לחתום על עסקה איתם.
הוא הקריב את כולנו לטובת ריצוי פטרונו אדלסון.
ברשותך אגיב כאן לשתי התגובות שלך:
1. לא היה עיתוי לתקוף את איראן. בכל פעם שהמצב התקרב, ככל הנראה התערב אובמה (ובעזרת ידידים פה בארץ שהציגו את התקיפה כאסון שאין כדוגמתו – ורובם ככולם, אגב, תומכים בשמאל, משום מה…), ומנע את התקיפה. לבוא עכשיו ולהגיד “למה לא תקפת קודם”, מקביל לראיון ה”צ’יקן-שיט” הצבוע של אותו מקור אנונימי בבית הלבן, בראעיון לג’פרי גולדברג – שנורא התנגד לתקיפה ישראלית באיראן, וכאשר הסכימה ישראל לאפשר לאמריקנים למצות סנקציות – הוא קרא לביבי פחדן עלוב, על שלא תקף… צר לי, אי אפשר לאחוז במקל בשתי קצותיו. מעבר לכך, מי שחושב שמה שביבי לא עשה, יעשה בוז’י, האיש שנתן ללבני נטולת המנדטים, את חצי המלכות, הוא נאיבי להחריד… אובמה רוצה את בוז’י מסיבה טובה – על בוז’י הרבה יותר קל לטפס.
אובמה היה חותם עם האיראנים עם ביבי ובלעדיו, אם לא הבנת. הוא לא חותם על הסכם בגללנו, אלא בגלל זיהוי אינטרסים שונה באופן מהותי מכל נשיא אמריקני שקדם לו. אתה חושב שזה מקרה שהממשל הזה הוא הראשון בהיסטוריה שבמשך יומיים ניסה לטעון שטבח בתוך מכולת כשרה, הוא “ירי באנשים רנדומאליים” (שני דוברי ממשל ניסו בכל כוחם להימנע מהודאה שלזיהוי המקום כיהודי היה קשר לפיגוע…).
צריך להפנים את זה: אובמה לא שונא את ביבי כי הוא ביבי, אלא בגלל שביבי הוא ראש ממשלה ישראלי. אם בוז’י יפגין עמידה בלחצים – אובמה יתנהג אליו בדיוק, אבל בדיוק, באותו אופן.
ועכשיו לקלישאת שלדון. שלדון הוא הבוס של ביבי, הרבה פחות מכפי שנוני הוא הבוס של כל ה”לא ביבים”. שלדון אדלסון יכול להצביע על פעילות פילנטרופית למען ישראל שלא קשורה לאינטרס כלכלי שלו (למשל, תגלית, אותה מממן בעשרות מליוני דולרים מדי שנה). לעומת שלדון, יש לנו כל מיני מיליארדרים מחו”ל, שבוחשים כאן בשקט, כמו דניאל אברמס (האיש שקנה מאולמרט הצדיק דירה, ונתן לו לגור בה בשכירות זולה, ואח”כ, עפ”י עדותו-שלו, סייע במימון ה”מחאה החברתית”, ואח”כ עזר לממן את וי 15, ועכשיו את הפרוייקט החדש של אייל ארד שברח לי השם שלו), או דניאל לובצקי מ”קול אחד”, וכמובן, הגדול מכולם, ג’ורג’ סורוס, שידו בכל ויד כל בו (למשל, ב”ארגון הפרו ישראלי” ג’יי סטריט, שהסתבר שהוא מגדולןי תומכיו, מאחורי מסך עשן ענקי…).
אתה מבין, אותי קשה לרגש עם הסיסמאות העבשות על שלדון הרשע שאומר לביבי מה לעשות. שלדון, בניגוד לטייקוני השמאל, אשכרה מעורב כאן בציונות לא פוליטית. כל השאר, על שלל תרומות הקרן החדשה, בוחשים בפוליטיקה עד מעל לראשם, ולנוני, כאמור, יש אג’נדה שקופה להחריד.
קיוויתי שתיתן לי תשובה רצינית לטענות שהעליתי בנוגע לאיום האיראני (זה שהשמאל מנסה לגמד אותו, ועכשיו פתאום הוא מאשים בו את ביבי – אחרי שנים שזעק נגד כל יוזמה התקפית של ביבי בעניין…).
צר לי לבשר לך, אבל מי שמוכן למכור אותך, הם אלה שמוכנים לעזור לאובמה להעביר הסכם רע עם איראן, ובלבד שזה ידפוק את ביבי…
הנסיעה לוושינגטון היא חיונית למדינת ישראל, ולו בוז’י היה מסוגל להתעלות על העסקנצ’יקיות הטמונה בו (ושהביאה אותו להסתבך בפרשיה אחרי פרשיה – היום רביב דרוקר, לא בדיוק תומך של ביבי, טוען שבוז’י ידע על פואד, ובכ”ז תמך בו לנשיאות…).
ממש תשובה מפופוליטיקה, ללכלכך על הצד השני במקום לענות לעניין.
1. נגיד שאדלסון הוא ציוני טוב שמאכיל נזקקים ומממן העברת זקנות את הכביש, ונגיד שהוא תורם לביבי בגלל שהוא חושב שזה מועיל למדינת ישראל. זה עדיין לא מוריד מהטענה שהתמיכה שלו בביבי גורמת בפועל נזק למדינה.
2. בוז’י הוא גם כן חלאה למרבה הצער. פואד, השתיקה במשטרה, באמת שגם לו לא חסר. אבל יש כאלה שחושבים שעדיף להחליף את חלאה א’ בחלאה ב’ מדי פעם, כי גם שחיתות היא עניין מצטבר.
3. למיטב הבנתי הטענה של השמאל היא שהאיום האיראני לא צריך להיות במוקד מערכת הבחירות מכיוון שהוא יטופל בצורה דומה בכל קונסטלציה פוליטית. לעומת זאת בינתיים אנשים פה מתים בפועל ממש בגלל שאין כסף לבתי חולים ותרופות. אולי זה קישקוש, אבל אפשר לענות לעניין במקום להשתמש בשפן הקבוע “האיום האיראני”.
למניטב הבנתי, מיטב הבנתך אינו נכון בעליל.
1. הטענה שתמיכת אדלסון פוגעת במדינה היא חסרת ערך, כל זמן שהבסיס לטענה הזו היא שביבי עצמו הוא הנזק, ומכך ברור שכל מי שתומך בו, הוא בהכרח מגדיל את הנזק. זו טענה לגיטימית, אבל אדלסון הוא ממש לא העניין פה. במידה ויש טענה עניינית על איזושהי אג’נדה חשאית שמקדם פה הטייקון אדלסון באמצעות ביבי, הרי שאשמח לשמוע עליה, ועל ההוכחות שישנן בעניין זה.
2. שחיתות היא לגמרי עניין מצטבר. עד כה, כל הטענות לשחיתות של ביבי, עסקו בכל מיני סכסוכים אזרחיים, ובהפגנת נהתנות דוחה, מהסוג שלאה רבין ואורה הרצוג התמחו בהן. זה מכוער, אבל זה לא מושחת. הרצוג, לעומת זאת, עו”ד ממולח ורציני – שמר על זכות השתיקה בחקירה פלילית בנוגע לעמותות פיקטיביות. אחרי 15 שנה הוא מנסה לעשות מהשמירה על זכות השתיקה, סוג של “אידיאולוגיה” (הטענה המוגחכת שהוא נהג כך מתוך עקרון, שעלתה רק לפני שבועיים, ולא בשום שלב קודם במהלך העשור וחצי האחרונים – כנראה שלקח זמן רב למצוא יחצ”ן שיחשוב על כזו יציאה חצופה…). מגעי בוז’י עם רשויות האכיפה, בעייתיים בהרבה משל ביבי, נכון לעת זו. אין מה לעשות. אם תוסיף לזה את השותפה של בוז’י, שהגיעה מהמפלגה המושחתת ביותר שהייתה במדינת ישראל (ושעכשיו הביא את מייסד מפלגה זו בתור אסטרטג ראשי, למרבה האבסורד), הרי שבאמת אין טעם לעשות תחרות בשחיתות.
3. למיטב הבנתי, השמאל מעדיף לא לעסוק באיום האיראני, מכיוון שבמשך שנים הוא העדיף להתעלם ממנו, וטען שזה סתם הפחדות של ביבי. בדומה לכל איום בטחוני אחר, העדיף ומעדיף השמאל, לתת לאיום לצמוח, ואז להיות נורא מופתע מכך שאזהרות הימין התממשו (זוכר את “לא יירו קטיושות מעזה”?).
אנשים לא מתים בעקבות בעיות במערכת הבריאות, בגלל שביבי נערך לאיום האיראני. למעשה, כל הטענות המצחיקות על שמונה מיליארד עניים, ושמונים טריליון ניצולי ללא קצבאות (שאל כולם איכשהו הגיעו נציגיו של יאיר לפיד, הן החיים והן המתים…), הן כאלה שמועלות בדר”כ ע”י אלה שנורא מוטרדים מקו רכבת “בזבזני” לבית שאן…
צר לי, אבל משחקי הנובו-רישים הסוציאליסטים, לא עושים עליי רושם (לאחרונה ערוץ 2 החל לפרסם הצהרות הון שמסרו לו ח”כים שמרוויחים 40,000 לחודש. אם ההצהרות הללו נכונות, יש לסלק את כולם מהכנסת, כי מסתבר שאיש מהם לא יודע לחסוך, כולם באובר דראפט, חיים בבית של הסבתא, עם משכנתא ל68 שנים, ומצבם דחוק ואומלל. ייתכן שזה נכון, אבל אבל, כאמור, זה סימן לאנשים עם התנהלות כלכלית מןפקרת, שאפשר רק לנחש מה יעשו עם תקציב המדינה…
בקיצור, הניסיון להתחמק מעיסוק בסוגיות ביטחון באמצעות זעקות “הכלכלה מתפוררת, כולנו רעבים ללחם”, לא משכנע איש.
חשבתי שיש לך מה לענות לעניין, אבל אתה עונה בסיסמאות ומנסה להסיט את הדיון למקומות שנוח לך לתקוף בהם (למשל למה בוז’י הוא גרוע, או “לאה רבין ואורה הרצוג”, שאני מנחש שהשהניה היא אשתו של בוז’י?) או עונה לאיש קש (“הטענה שביבי עצמו הוא הנזק”, “קו רכבת בזבזני לבית שאן”). שא ברכה.
ניחושים זה מצויין. אורה הרצוג זו אמו של בוז’י, אלמנתו של הנשיא הרצוג.
עניתי לכל טענה, ובנוסף ציינתי את העובדה המסקרנת שבזמן שמתעסקים בכל שבר בקבוק אצל ביבי, הרי שבמשך עשורים קיימת אותה תופעה מגעילה אצל רוב החברים מכל המפלגות – ורק אצלו זה מייצר כותרות בתקשורת המקצועית והאובייקטיבית שלנו…
ענית כמו שעונה פוליטיקאי: “כרמלה, השאלה האמיתית היא ____ “, ואז עברת לדבר על מה שרצית מראש.
אני מסכים שידיעות אחרונות מנהל קמפיין נגד ביבי. זה ברור כשמש, ומביך שהם לא פשוט מכריזים על כך בפומבי וסוגרים עניין. ישראל היום מנהל קמפיין בעד ביבי וגם זה ברור לכל מי שקורא את העיתון. התקשורת היא אולי מקצועית אבל לא אובייקטיבית, לא כאן ולא במדינות אחרות. יש מדינות שבהן העיתונים מודיעים מי המועמד שהם תומכים בו, אולי זה צריך להיות המצב גם כאן. (בכל זאת, זה שלכאורה ראש הממשלה גונב כסף מהמדינה בסוג של עסקאות סיבוביות שכאלה, זה מרתיח וזה מגיע לחדשות בצדק.)
אני מתנצל מעומק הלב על שתשובותיי אינן לרוחך. לדאבון הלב, אני עונה בשמי ולא בשמך. אני סמוך ובטוח שברגע שתפנה את השאלה לעצמך, התקשובות שיתקבלו יהלמו לחלוטין את הציפיות שלך, ויחסכו ממך את הצורך להזדקק לביטויים שבלוניים בסגנון “אתה עונה כמו פוליטיקאי”.
אתה מבין, אתה תומך בשמאל, ובעיניך חובתו של כל אדם היא לתקוף את ביבי על דברים שאתה לא תחלום לתקוף לגביהם מישהו מהמחנה הנכון. אני, לעומת זאת, לא רואה שום חידוש בהתנהלות הפגומה של ביבי, וסולד מקמפיין הצביעות של אלה שמריצים שתקן-חקירות שמעסיק חצי מפורום החווה המיתולוגי, ובה בסעת סופרים לי בקבוקים למחזור…
אם ביבי גנב כסף מהמדינה – מצדי שיילך לכלא. למרבה הצער, לא ממש שוכנעתי בזה, וכנראה שגם אף אחד אחר לא. אחרי עשרים שנה שרודפים אותו ומפשפשים בכל ציצית מציציות ראשו (אלה שנשארו לו), כל מה שמצאו זה דוגמאות מכוערות לנהנתנות מגעילה. אין כאן שום חידוש. ביבי זה לא הנשיא פואד, מה לעשות…
1. לא אני ולא אתה מצויים בלב הסודות והידע על כל הנושא של אירן. ולכן כל מה שכתבתי לגבי התקיפה זה רק לפי פירסומים בתקשורת שגם אותם כמובן צריך לקחת בעירבון מוגבל. לי היה ברור מההתחלה שלא תהיה תקיפה על איראן כי ארה”ב לא תרשה את זה ובלעדיה זה לא יקרה.
אובמה הוא נשיא של ארה”ב. הוא יעשה מה שטוב לאינטרסים של ארה”ב לפי ראות עיניו בלי קשר לזהות ראש הממשלה הישראלי.
אבל שוב, יחסים חמים והדוקים איתו היו מקשים עליו לעשות עסקה רעה לישראל כפי שמצטיירת כרגע. היחסים הקרים שיש לו עם ביבי מקלים עליו מאוד לחתור במהירות לעסקה לחתום עליה.
2. האם אתה בטוח שרק אדלסון תורם פה למטרות ציוניות? אף עשיר אחר לא תורם פה ממטרות ציוניות???? (ולא, אני לא מתכוון ל-V15)
בוא כולנו נשתחווה לגביר כפי שעושה ראש הממשלה שלנו.
שלא יעשה לנו טובות. מדינת ישראל הייתה קיימת לפניו ותהיה קיימת אחריו.
תפסיק להיות תמים כל כך. לא זכור לי כבר עשרות שנים ראש ממשלה שהתרפס כל כך בפני איזה גביר. ועוד על חשבון היחסים עם נשיא ארה”ב.
ראש ממשלה שמתכחש לעובדה שרוב היהודים הם דמוקרטים ליברליים שהצביעו לאובמה. פשוט לא ייאמן.
אבל שימשיך ככה…… גם ככה השמאל אשם בכל.
צר לי, אבל יש כאן אי הבנה של אובמה והצוות הסובב אותו. אובמה באעמת ובתמים עויין את ישראל. הוא מוקף ביועצים (שכולם מינויים שלו) שיש להם עבר של ביטויים הזויים לגמרי בנוגע למזה”ת, החל בסמנת’ה פאואר השגרירה באו”ם (שהציעה לכבוש את ישראל בתגובה על “חומת מגן” – ממליץ על חיפוש הסרט ביוטיוב. צריך לראות כדי להאמין), עבור בסוזן רייס, השקרנית מבנגאזי שבשעתו הציגה את המנהיג הרוחני של איראן עלי חמנהאי כ”מתון ופרגמטי”, וכן הלאה וכן הלאה – כאמור, לפני שנגענו בג’ון קרי ויציאותיו החכמות שלו…
כניעה לתכתיביו של אובמה (“יחסים חמים” עלק…:)) לא הייתה משנה כהוא-זה את שאיפתו להגיע להסכם עם איראן, תוך הפרת כל התחייבות שלו לישראל בנוגע לבלימת תכנית הגרעין האיראנית.
אובמה רוצה מאוד הסכם, ללא בדל של קשר לשנאתו לביבי. אני יודע שנורא כיף לטעון שהעויינות של אובמה לישראל, היא עויינות אישית לביבי, אבל זו סתם משאלת לב, מנותקת מכל מציאות אובייקטיבית. אובמה לא אוהב אותנו. מעולם לא אהב אותנו, והמקורבים שלו לאורך שנות עלייתו, הם כולם כאלה שמתעבים אותנו, החל בכומר ג’רמייה רייט, דרך ביל איירס, וכלה בראשיד ח’אלדח (ע”ע על כל אחד מהם…).
הנאום של ביבי הוא בערך הקלף האחרון שיש בכל מה שנוגע לייצור לחץ על אובמה לשנות את ההסכם, שכרגע אפשר לנחש שנראה כמו סוג של אוסלו גרעיני (אנחנו נותנים הכל, מקבלים חתכית נייר, וצעקים “הבאנו שלום”).
את תעמולת ה”משתחווה לגביר” תצטרך למכור למישהו אחר. אני ציניקן מכדי לקחת ברצינות את תעמולת “שלדון רע/ אברמס טוב”, וכיו”ב. מכל הטייקונים שמעורבים כאן במערכת הבחירות, אין אחד שבוחש יותר מנוני מוזס, והוא דווקא מהצד שלכם. אם תקרא מה אלדד יניב כתב עליו רק לפני שנתיים (כשהציג אותו כרגוע בהרבה משלדון – זה לפני ששוב עשה 180 וחזר לחיק החמים של הטיקונים, כמובן…), תוכל להבין בעצמך, בלי עזרתו של ביבי…
צר לי לבשר אבל לחזור על העובדה חסרת המשמעות שרוב היהודים בארה”ב הם דמוקרטים תומכי אובמה, לא ממש משנה את העובדה שהוא ראש ממשלה בישראל, ולא ראש ממשלה בבוקה ראטון פלורידה, או בסקוקי אילינוי…
עובדתית, הקהילה היהודית הדמוקרטית היא עולם נעלם, מספרם פוחת מדי שנה, ההתבוללות שם בשיא של כל הזמנים, והעניין שלהם בנו הוא בשפל של כל הזמנים, עוד לפני ביבי. ככל שהם יותר דמוקרטים, כך גם הם יותר “ביקורתיים” כלפי ישראל (שם קוד לאנטי ציונים), בעוד שמספרם של היהודים הרפובליקנים, כל הזמן בעלייה (מה לעשות, אורתודוכסים מתחתנים עם יהודיות, ועושים יותר ילדים…). מעבר לכך, הקהילה תומכת ישראל הגדולה ביותר בארה”ב, היא כלל לא יהודית, אלא פרוטסטנטית-אוונגאליסטית, שמונה בערך פי 15 ממספר היהודים בארה”ב. אלה אנשים שתומכים בנו כי אלוהים אמר להם (ולפני שתגיד לי שהם תומכים בנו רק בגלל שלדעתם ככה ישו יחזור ואז כולנו נצטרך להתנצר, אני אענה לקלישאת-ביילין-העבשה הזו, שאם ישו יחזור, כנראה שבין כה וכה הם צדקו, ומן הראוי שנתנצר – עובדתית, עד שישו יבוא, הם בעדנו ללא תנאי, בניגוד לכל החברים של השמאל, שאוהבים אותנו רק כשאנחנו מגרשים יהודים מהבית, ונותנים למחבלים נשק, שטח טכסף…).
לא יעזור כלום, המציאות בארה”ב היא נורא ברורה, ונורא חד משמעית. הממשל נמצא כרגע בידי הפלג השמאלי ביותר במפלגה הדמוקרטית. הפלג הזה (שמקווה שהסנאטורית ממסטצ’וסטס, אליזבת וורן, תרוץ ותנצח את הילארי בפריימריס – סיכוי קלוש, אגב) עויין אותנו באופן עקרוני. אפשר להתעלם מזה ולהגיד שביבי אשם בהכל, והוא אוכל גלידת פיסטוק וטס במיטה יקרה – או אפשר ללמוד מעט על הדמויות המעורבות בסיפור, ולהבין שבדיוק כמו בסכסוך עם הערבים, או באנטישמיות האירופית – השנאה כלפינו היא לא באשמתנו.
הנאום של ביבי נועד לגייס את הסיוע מאלה שתומכים בארה”ב, – והם ממש לא מעטים (לו היו מעטים, אובמה היה הולך עוד יותר רחוק).
בשורה התחתונה צ”ל “מאלה שתומכים בנו בארה”ב”
תראה, אני האחרון שאגן על אובמה בכל הנוגע למדיניות החוץ שלו. בטח ובטח בכל הקשור למזרח התיכון.
הוא אחד הנשיאים האמריקאים הכי חלשים שהיו אי פעם.
טעות אחר טעות… אבל לזכותו אגיד שהוא ירש את המלחמה בעיראק – פשע מלחמה של ג’ורג’ בוש חד וחלק שאת הנזק שלו אנו נרגיש פה עוד שנים ארוכות.
אבל גם אם נניח שאובמה עויין לישראל אז מה זה אומר? שראש הממשלה צריך לירוק עליו ולבחוש בתוך הפוליטיקה הפנימית בארה”ב?? האם זו הדרך לנסות ולהשפיע על העסקה?
היה אפשר לבלוע את כל הצפרדעים ואם עדיין היו עושים עסקה רעה אז היה צריך לשנות טון ומדיניות כלפיו אבל לא לפני. זה ממש אידיוטי.
היה צריך לעשות הכל כדי לנסות להשפיע, פשוט הכל. כי מי שקובע זה הנשיא, גם אם אנו אוהבים אותו או שונאים.
אין מה לעשות, אנו תלויים כרגע רק בנשיא האמריקאי.
ואם אתה מאמין שהוא עויין את ישראל והוא בטוח בדרך להסכם רע עם אירן אז איזה מין תועלת יש לנאום כזה??? הרי הקונגרס לא יכול לעשות כלום בנדון.
מילא אם אובמה היה צריך לקבל את אישור הקונגרס לעסקה כזו, אז הייתי מבין. אבל זה חסר השפעה לחלוטין.
גם לאמריקאים עצמם אין שמץ של עניין באירן גרעינית או לא. להם כבר נמאס מכל הקשור למזרח התיכון.
אני אישית לא חושב שאובמה עויין את ישראל. הוא אדם מאוד קר ואנליטי. הוא עושה מה שטוב לארה”ב באותה נקודת זמן לפי דעתו. אהוד ברק אמר שאובמה נתן המון לביטחון ישראל והוא לא יכול לפרט בנושא.
אל תשכח שאובמה נתן לנו גב בצוק איתן, 50 יום שבהם הרגנו אלפיים פלסטינים. זה בטוח לא היה לו קל באופן אישי. אם הוא באמת היה עויין את ישראל אז הוא היה לחוץ לסגור עניין הרבה קודם (וכן, אני לא שוכח את כל עניין הליכתו לקטאר וטורקיה קודם בנושא. הוא לא מושלם).
ההתבוללות היהודית בארה”ב היא משמעותית והופכת אותם ליותר ליברלים ודמוקרטים, לא פחות.
וכל הכבוד לך שאתה נשען על תמיכה של נוצרים ימניים למדינה. אשרינו שהגענו ליום שהקהילה היהודית בארה”ב פחות חשובה לנו מאשר קהילה של נוצרים…..
את קלישאת “מלחמת עיראק היא אשמתו של בוש”, אפשר וצריך לבטל אחרי הצלחת הsurge של 2007. צר לי, אבל אובמה ירש מצב משתפר בעיראק, החמיר אותו מאוד שם – ויצר קטסטרופה נפרדת לגמרי בכל שאר המזה”ת, שאין לה כל קשר לעיראק.
מה שמכונה (אוי, כמה שזה נשמע אדיוטי היום) בשם “האביב הערבי”, מתחיל בתקיעת סכין של אובמה, בגבו של השליט הערבי שאירח אותו שנתיים קודם לכן לנאום החנופה הראשון שלו לעולם הערבי. אובמה דפק את מבארכ, והצליח לחרב בכך את יחסיו עם המפרץ הפרסי, שאיבד בו כל שבב של אמון. הוא סייע להפלת קד’אפי והותיר את לוב מפוררת לגמרי, כנ”ל תימן, כנ”ל סוריה (שם איים בתקיפה, וחזר בו, כיביכול אחרי שנכנעו לתנאיו, מה שלא באמת קרה). כעת הוא מנהל פסאודו-מלחמה מול דאע”ש, שממש לא נראית בהתפוררות (רק לפני יומיים איימה על מתחם בעיראק ששוהים בו חיילים אמריקנים שעוסקים בהדרכת הצבא העיראקי).
אובמה הוא כשלון טוטאלי בכל הנוגע למזה”ת – ולכן הוא מחפש לעשות אאוטסורסינג, ואיראן מתאימה לו בול. כל מה שעליו לעשות כדי לשכנע אותם לתפקיד (שחלק ממנו הם עושים בין כה וכה מסיבות שלהם, בעיקר בתימן, סוריה, לבנון ועיראק), זה לאפשר להם להמשיך להעשיר אורניום. אלמלא המעיק הזה ביבי, כבר מזמן היה סוגר דיל בעניין. אלא מה? הניג’ס הישראלי צועק כל הזמן, ושומר את הנושא כותרות, באופן שלא מאפשר להציג כל פיסת נייר בתור הסכם היסטורי.
אני לא חושב שאובמה עויין את ישראל – המציאות חושבת ככה. העובדה שאהוד ברק, כשר ביטחון, היה מחוייב להודות לאובמה (בדיוק כפי שביבי מקפיד לעשות – כשאני מבטיח לך שאינו מתכוון לאף מילה) לא מלמדת על כלום מעבר לכללי פרוטוקול. כל סנט שקיבלנו כסיוע, ניתן בעקבות לחץ מהקונגרס, או בעקבות שיקול שזה ימנע מאיתנו תגובות חריפות יותר (כיפת ברזל מצילה ישראלים, אבל היא גם מפחיתה את הצורך בתגובות מאסיביות יותר של צה”ל במקרה של נפגעים אזרחיים רבים אצלנו). עובדתית, בצוק איתן אובמה, לראשונה מזה עשורים, עיכב העברת נשק לישראל באמצע לחימה. זה לא קרה במקרה. במהלך הלחימה הוא ניסה לדחוף לנו לגרון הסדר ביוזמת קטאר, שישראל סירבה לו.
האיש עויין אותנו. שוב, זה לא קשור בנו, אלא בו. השמאל החדש בארה”ב ובאירופה, הוא אנטי-ציוני קיצוני (וחלקו הלא-קטן גם אנטישמי, אבל זה פחות נעים להגיד בקול…).
אני נשען על מי שבעדי ולא נשען על מי שפחות בעדי. ההתבוללות של היהודים בארה”ב הופכת אותם ליותר דמוקרטים ולליברלים – ולפחות יהודים. האנשים האלה מתעניינים בישראל כשלג דאשתקד. אם כבר הם מתעניינים בה, זה כדי לצקצק בלשונם ולומר שאנחנו פויה. צר לי, אבל אני לא חושב שישראלים צריכים לסכן את חייהם, כדי שאיזה חנטריש מג’יי סטריט ירגיש שהוא נאור.
אתה מדבר על 2007 כשאני מדבר בכלל על הפלישה לעיראק מלכתחילה.
התירוץ לפלישה היה נשק להשמדה המונית שלא היה ולא נברא וגם לא נמצא בכלל למרות שהושקעו מיליארדי דולרים בחיפושים אחריו. האמריקאים לא מצאו אפילו גרם אחד.
העיראקים שיתפו פעולה עם כל משלחות האו”ם אבל בוש בכל זאת התעקש לפלוש. קולין פאוואל הציג מצג שווא של שעות באו”ם על נשק להשמדה המונית. מצגת שהיום כולם יודעים שהייתה מבוססת על שקרים וחצאי אמיתות לא מבוססות (היה סרט בערוץ יס דוקו לא מזמן על ההכנות למצגת הזו שבה האנשים שהיו אחראים לכך מודים שהכל היה “מבושל” וממש לא מבוסס. לא מצליח לזכור את שם הסרט).
ג’ורג’ בוש היה זה שמינה את נורי אל- מאליקי השיעי ולאחר מינויו הוא זה שהחל להדיר את הסונים מהשלטון ולפעול נגדם. בוש לא שעה לאזהרות של המודיעין האמריקאי שמעשיו של אל-מאליקי יובילו לאסון שם והמשיך לתמוך בו כי הוא רצה לצאת משם כמה שיותר מהר (מספר ההרוגים הלך ועלה כל יום).
האמריקאים מודים היום שלא הייתה להם שום תכנית לעיראק יום אחרי הניצחון על סדאם, דבר שהוביל לתוהו ובוהו שם.
הפלישה מלכתחילה הייתה טעות ענקית, פשע מלחמה שגרם להרג סתמי ופציעתם של עשרות אלפי עיראקים, אמריקאים, בריטים ועוד ובנוסף למיליוני פליטים (עוד בתקופתו של בוש).
הפלישה הזו הציפה את כל השדים העדתיים שהודחקו שם במשך כמאה שנה בזכות הדיקטטורות שהיו שם. האמריקאים בניסיונם להנחיל דמוקרטיה (שוב) הביאו לקריעתה של עיראק ולתחילתה של דעא”ש (שראשיתה הייתה ב-2005 ולא אחרי שאובמה עלה לשלטון).
בוא לא נשכח שבוש היה זה שהתעקש שהחמאס חייב להשתתף בבחירות בעזה למרות כל האזהרות שלנו וגם עשה לחץ מדיני לא מתון על שרון שזה היה גם בין הגורמים שהובילו אותו לבצע את ההתנתקות.
ככה שבמובנים מסויימים בוש הרפובליקאי היה אפילו גרוע לישראל יותר מאובמה הדמוקרט….
ושאני לא אתחיל לדבר על האבא שלו ו”אהבתו” לישראל….
לכולנו פה במזרח התיכון היה ברור מהיום הראשון שברגע שהאמריקאים ייצאו משם אז יהיה שם תוהו ובוהו. ואתה מספיק אינטיליגנטי לדעת שבוש לא היה יכול להמשיך ולהשאיר בעיראק מאות אלפי חיילים לעוד הרבה שנים.
גם אם מקיין היה זוכה ב-2008 הוא לא היה יכול להישאר שם הרבה זמן. בוש דרש כל הזמן מהצבא והמודיעין להגיע להכרעה מהירה, לגבור על הטרור שם כך שיוכל לצאת משם כמה שיותר מהר ולהריז ניצחון.
שום נשיא אמריקאי לא רוצה להגיע לוויטנאם שנייה, לא משנה אם הוא דמוקרטי או רפובליקאי.
אם יש נשיא אמריקאי אחד שראוי לשבת בכלא על פשעי מלחמה זה ג’ורג’ בוש הבן.
טוף, להסכמה כבר לא נגיע, אז רק כמה הערות:
1. נשק להשמדה המונית היה בעיראק בכמויות גדולות בעבר (שאל את הכורדים בחלבג’ה…). מסתבר שב2003 המודיעין היה לקוי, ואכן כבר לא נותר נשק כזה בעיראק, או שהוא סולק משם בטרם הגיעו האמריקנים. זה ממש לא אומר שלא היו סיבות לחשוד בצדאם. אני כן מסכים שבוש חיפש את צדאם. יודע מה? כבר חיפשו אנשים גרועים פחות ממנו. לא רואה הפסד גדול לאנושות מכך שהורידו אותו – וחיסולו אגב גרם לקד’אפי לזנוח תכנית פיתוח גרעינית ש-כ-ן הייתה בשלבים מתקדמים, מהפחד שגם הוא ימצא עצמו בכלוב עם רופאים שמחטטים לו בין השיניים). כל הפוזה של אובמה על קד’אפי ב2011, יכלה להתממש בזכות העובדה שבוש קיפל את קד’אפי ב2004. גם עצירתה הזמנית של תכנית הגרעין האיראנית, נבעה מחשש מפלישה אמריקנית, בעקבות 2003.
2. נורי אל מלכי לא מונה בידי בוש, אלא נבחר בידי העיראקים, בבחירות חופשיות, שבהן הרוב השיעי בחר במועמד שיעי ממפלגת הדעווה. הדרת הסונים החלה מייד אחרי כיבוש עיראק, ולא ע”H נורי אל מלכי. הסונים פעלו נגד האמריקנים בכל מקרה, שכן האמריקנים חיסלו את השלטון שהיטיב עימם. רובם, אגב, לא היו אל קאעדה בהתחלה – אבל בהחלט מסגרות אקס-בעת’יסטיות פעלו בכל השטח בלי הפסקה, ולאט לאט התמזגו לאל קאעדה (מה שהיום מהווה את החלק העיראקי המייסד של דאע”ש), ככל שזו צברה הצלחות בהנהגת זרקאוי. זה לא קשור בבוש, אלא דווקא בגישה שהיה לו ויכוח עליה עם רוב ראשי הצבא, ובסופו של דבר הוא כפה עליהם את דעתו, וב2007 הוביל את הsurge (בעניין זה יש שפע מקורות מעניינים, כמו ספרו של גייטס, ששימש גם אצל אובמה כשר הגנה, אגב).
3. ראשיתה של דאע”ש היא לחלוטין אחרי עליית אובמה לשלטון, והיא חלק מריסוק המזה”ת, עקב מדיניות של חנופה לפונדמנטליסטים למיניהם. הסיפור פשוט: אל קאעדה עיראק, בהנהגת אבו בכר בגדאדי, רצה להצטרף למלחמת האזרחים בסוריה השכנה, לצדו של מפקד אל קאעדה סוריה (ג’בהת אל-נוצרה) המוכר כאבו מוחמד אל-ג’ולאני. זה לא אהב את הכניסה לשטח שלו, ודרש ממנהיג הארגון העולמי, אימן אל-ט’וואהירי לפסוק בין שניהם. ט’וואהירי פסק לטובת ג’ולאני, אך בגדאדי סירב לציית, והכריז על עזיבת אל קאעדה, ועל הקמת המדינה האסלאמית בעיראק וסוריה (אל-דולה אל-אסלאמיה פי אל-עראק ואל-שאם – דאע”ש). מכירות נפט חיזקו את הבסיס הכלכלי שלו, ואחרי כיבוש מוצול, הוא הלך מחיל אל חיל. בשלב זה כבר שינה את שמו ל”מדינה האלסלאמית” (גם בגלל של”דאעש” יש משמעות לא כ”כ יפה בערבית…), מתוך רצון להראות שיומרותיו הן מעבר לסהר הפורה. כל זה קרה ב2012/3, ולא יכול היה לקרות קודם, מכיוון שסוריה הייתה מדינה יציבה עד שהגיע העילוי מהוואי…
בוש ממש לא דרש לחפש נסיגה מהירה. הוא התכוון (ומקיין אחריו) להשאר שם ככל שיידרש. להכנס כפי שנכנסו, היה שגוי מהרבה בחינות (לא מכל הבחינות, כאמור) – אבל לצאת כפי שיצאו, היה שגוי מכל הבחינות.
וויטנאם שנייה זה ביטוי יפה, אבל ארה”ב לא התקרבה לזה בשום שלב. מי שהיה בארלינגטון וראה את הקיר, יבין זאת לבד.
בוש הבן הוא לא פושע מלחמה ולא נעליים. יורשו, לעומת זאת, חתן פרס נובל לשלום, הביא ברשלונותו למותם של מאות אלפים, והיד עוד נטוייה.
האיש הזה, מעבר להיותו מהכושלים ביותר בין 44 נשיאי ארה”ב, וכנראה הגרוע שבהם בכל הנוגע למדיניות חוץ – פשוט לא אוהב אותנו. כל מהלך שאפשר לעשות, בשנתיים מינוס שעוד נותרו לו, שיקשה עליו לסכך אותנו ולסכן אותנו, הוא חיובי. יהיה נחמד אם בוז’י, מעבר לצעקות על רינה מצליח (דווקא עליה?! עוד מעט הוא יצעק גם על אמנון אברמוביץ’ ורביב דרוקר…), יפנים שעצירת ההסכם היא אינטרס ישראלי חיוני, הוא יוכל להרים תרומה עצומה, אם יצטרף לביבי במאבק בעניין זה. אין ספק שחזית מאוחדת מול אובמה בארה”ב, תקשה עליו מאוד בעניין זה, אבל בוז’י מוטרד יותר מריצוי אובמה, מאשר מבלימת ההסכם האיום הזה.
אורי, אם פלישה למדינה ללא שום ראיה המצדיקה זאת,דבר שגרר את מותם של עשרות אלפי אנשים ומיליוני פליטים, אינו פשע מלחמה אז אני לא יודע מה כן….
אני חייב לנסות למצוא לך ברשת את הסרט הדוקומנטארי על הכנת המצגת של ארה”ב באו”ם כדי שתבין איזה שקרים הלכו שם ולחצים מבוש וצ’ייני להמציא ראיות ויהי מה, דבר שהתחיל את שרשרת הארועים שהובילה לדעא”ש ונראה מה עוד זה יביא בהמשך.
דבר אחד מרתיח אותי לגבי אובמה ואיראן, נוצרה לו הזדמנות פז ללחוץ על איראן משמעותית, גם צבאית, כלכלית וגם ע”י דעא”ש. דעא”ש הם איום משמעותי על אירן ועל כל השיעים במזרח התיכון. זה מפחיד אותם vרבה יותר מישראל וארה”ב. היה יכול להתנות את הלחימה בדעא”ש בפירוק הגרעין האיראני.
דעא”ש הם הוכחה ניצחת לכך שאסור שיהיה אורניום מועשר ע”י איזשהו גורם ערבי קיצוני באזור שלנו. יש לו המון מקלות לאיראנים שצריכים לגרום להם להתקפל די מהר.
אבל הוא והאירופאים רק רוצים שקט….
בוש ואובמה משחקים במשחק שגדול עליהם. לא אכפת להם, הם בסוף פורשים לאיזו חווה וחיים חיי נוחות ובינתיים הם משחקים בחיים של מיליונים אחרים. שיעזבו אותנו לנפשנו.
מהסוף להתחלה, רוצחי המונים כמו צדאם חוסיין צריכים להיות מודחים. האיש שרצח מאות אלפי שיעים וכורדים, הוא האחרון שהדחתו צריכה להיות מוגדרת כפשע מלחמה.
אני מכיר בע”פ את הסרט על הכנת המצגת באו”ם, ואני כלל לא מתווכח על הפאדיחה הנוראה באיסוף הרשלני של המודיעין, שגרם לכך שקולין פאוול אמר דברים לא נכונים במועה”ב. זה בכלל לא משנה. עובדתית, הפלישה לעיראק מנעה, כתוצר ישיר, לוב עם פצצת אטום. איש לא ידע עד כמה קד’אפי היה קרוב, ורק המראה של צדאם בכלוב, שכנע אותו לוותר על זה (בדיעבד, טעות גדולה מצידו – שהאיראנים למדו היטב, והם לעולם לא יוותרו על גרעין מרצונם).
אובמה ובוש משחקים משחקים ענק (בדומה לכל מי שבחר בקריירה פוליטית – דבר שאישית נראה לי בלתי נתפש, רק מחמת האחריות העצומה שכרוכה בזה), אבל זה משחק קטנטן בהשוואה למה שמחקים אלה שרוצים הנהגה לאומית דווקא אצלנו הקטנים. אמריקה עצומה, ותשרוד גם כלשון קולוסאלי כמו אובמה. לנו אין שום פריווילגיה כזו. ארה”ב יכולה לספוג חס וחלילה גם פיגוע גרעיני, ולהמשיך הלאה. בישראל, פצצת אטום אחת, תעצור את המשק, ותחסל את ישראל בטווח לא ארוך, גם אם נחזיר לכל האחראים, ולא נשאיר מהם אבן על אבן.
מאזן אימה זה עסק לענקים נוסח ארה”ב ורוסיה, שלא מסתכלים על שובו של המהדי בתור תרחיש פוליטי ריאלי שיכול לצמוח ממלחמה גרעינית. אצלנו, האיראנים, במסגרת הרציונלית שלהם, באמת ובתמים מאמינים שמתוך תוהו ובהו יכול לשוב האמאם ה12 (זו תמצית תפישת ההוג’תייה). העובדה שיש אמריקנים מטומטמים שמצטטים את דברי חמנהאי כאילו איראן מתנגדת דתית לחימוש גרעיני, מעיד שלא טרחו ללמוד שנייה אחת על שני העקרונות הבסיסית ביותר שאפיינו את השיעה לאורך 1400 שנים של חיים כמיעוט נרדף: ה”תקייה” וה”חודעה”. התקייה היא ההסתוות (ההיתר להתחזות לבן דת/כת אחרת, כדי להימנע מסיכון חיים) והחודעה היא ההטעייה (האישור לבצע הונאה במטרה לקדם את הנצחון הסופי.
האיראנים מומחי על בטכניקות של הטעייה והונאה, והעולם נופל בפח שלהם פעם אחר פעם (בעיקר האמריקנים, שלנאיביות שלהם אין גבול. לפני שלושים המציאו האיראנים “סכסוך בין קיצוניים למתונים”, ושדלו את האמריקנים למכור נשק ל”מתונים” במסגרת של עסקה מסובכת שבמסגרתה ישוחררו גם בני ערובה מערביים שחזבאללה החזיק בלבנון (גם ישראל נגררה לסיפור דרך בעלה הראשון של ג’ודי…). איך זה נגמר? ה”מתונים” התפוצצו מצחוק, וקיבלו כמויות נשק שעזרו להם בסיטואציה קשה למדי במהלך המלחמה בעיראק, והמשיכו הלאה. את הפטנט של “מתונים” ו”קיצוניים” מוכרים האיראנים בהצלחה רבה מדי כמה שנים, כשפעם זה היה רפסנג’אני, אחריו ח’אתמי, אחריו קארובי (שעבורו זו הייתה פעם שנייה שהשתתף בהצגה הנלעגת הזו) ומוסאוי, וכיום זה רוחאני ושר החוץ זריף.
איראן רוצה פצצה, והיא מתקדמת אליה במהירות. אובמה אדיש לעניין, ורק רוצה להעביר את זה בשקט, בכדי לקבל את התמורה שלו בדמותם של גייסות איראניים שנלחמים בדאע”ש ישירות, ומציגים “נצחון לקואליציה”, ולעזאזל ההשלכות האסטרטגיות בהמשך.
זה לא מצב אידיאלי כשהאינטרסים של ישראל ושל הממשל האמריקני מתנגשים. אלא מה? קרה לנו נס ושני בתי המחוקקים של ארה”ב מזהים את האינטרס האמריקני כזהה לשלנו, וביקשו מהנציג שלנו להסביר זאת. חובתו להיות שם, ויהיה נחמד מצידו להזמין את הרצוג להתלוות אליו לשם, ומצידו של הרצוג להגיע, לשבת בשורה ראשונה ביציע המכובדים, ולאחר מכן לקיים מסיבת עיתונאים משותפת, שתבהיר שזה נושא לא פוליטי בעליל, שעליו אין ימין ושמאל. ישראל לא תקלב איראן גרעינית, גם אם זה יחבל בחזון מהזה”ת החדש מס’ 3 של אובמה. כפי שציינת, הוא לא יצטרך לחיות על תוצאות מעשיו. אנחנו כן.
יש הרבה שליטים שצריכים להיות מודחים. כמעט כל מנהיגי המדינות הערביות וגם באזורים אחרים – אפריקה, דרום אמריקה ועוד.
אבל אתה לא רואה את ארה״ב פולשת לכולם. לעיראק לא היה שום קשר לפיגועים של 11 בספטמבר, ללא נשק להשמדה המונית ובכל זאת פלשו לשם ללא שום דקה של מחשבה על היום שאחרי. זו לא רק רשלנות פושעת זה פשע חד משמעי. זו הייתה קוביית הדומינו הראשונה שבסופה הביאה עלינו את דעא״ש ומובילה לשינוי בקנה מידה היסטורי במזרח התיכון ומעבר לו.
אין ספק בכלל שהאיראנים יגיעו לפצצה. אובמה רק רוצה להגיע להסכם שיגרום לכך שזה לא יקרה תחת ימי שלטונו.
כמו שאמרתי, עדיף לאמריקאים שילמדו קצת מהאירופאים ושיפסיקו לדחוף את האף שלהם למקומות שלא קשורים אליהם, ללא גרם של הבנה וידע היסטורי.
עאלק בוש עם הפטישיזם שלו להנחיל דמוקרטיה במזרח התיכון… חוסר הבנה היסטורי מזוויע. זה כמו שאני אנסה להפוך את ארה״ב לקומוניסטית…
אורי, אתה ממחזר talking points של הרפובליקנים מהעשור הקודם. אפילו הם לא מדברים היום בשבח המתקפה בעיראק. תתעדכן חביבי.
האמריקנים לא ידעו שלעיראק לא היה נשק להשמדה המונית (כאמור, הם השתמשו בנשק כזה ורצחו אלפים – והייתה להם מסורת של הונאה של פקחי האו”ם). העובדה שיש עוד רוצחים גדולים, לא אומרת שצריך להתעלם מכולם, אלא בדיוק להיפך. צריך לטפל בכולם. העובדה שלא הגיעו לכל החלאות, לא אומר שלא היה צריך להגיע לאף חלאה.
הניסיון לטעון שהפלישה לעיראק קשורה איכשהו למה שקרה במזה”ת ב2011, זה אפילו לא מצחיק. המציאות הפוכה בדיוק, דווקא הנסיגה האמקנית מהמזה”ת תוך הפקרת השליטים הידידותיים (זין בן עלי, מבארכ, עלי עבדאללה צאלח, מלך בחרין, שסעודיה הצילה אותו, ואחרים) היא שהביאה לזינוק העצום בכוחו של אל קאעדה, והפיכתו לתופעה ענקית. ארה”ב ניסתה להתעלם מהעובדה שכל ההתעוררות “העממית” היא אסלאמית במהותה, וכל פעם הופתעה מחדש מכך שפונדמנטליסט חדש עלה לשלטון. בסוריה שפכו האמריקנים אלפי טונות של נשק על “צבא סוריה החופשית” (גוף חסר משמעות, שמהווה כיסוי למאות ארגונים סוניים קיצונים יותר ופחות, שהדבר הטוב היחיד בהם, הוא שאינם אל קאעדה פרופר…).
הניסיון לייצר דמוקרטיה במזה”ת, היה שגיאה נוראה של בוש. עם זאת, כאמור, כל זמן שישב על הכיסא – היה לו גיבוי למקרה כשלון (רבבות חיילים אמריקנים על הקרקע). אובמה שוחר השלום הוציא את החיילים – והמשיך “לעודד דמוקרטיה”, תוך הושטת יד לכל אסלאמיסט תורן.
הפצצה האיראנית היא מעשה ידי אובמה, בדיוק כפי שהפצצה של צפון קוריאה היא מעשה ידיו של קלינטון (ומאוד מומלץ לקרוא על שיחות ז’נבה של 1994, כדי להבין מה קורה כשאידיאליסט מערבי בור מנהל מו”מ סוחר ממולח וחסר מצפון – זה, אגב, מה שקורה גם הפעם).
למגיב האלמוני: אני אסיר תודה לך על התגובה המנומקת. תמיד תענוג ללמוד מידענים אמיתיים, במיאים טיעונים רציניים.
אורי, האמריקאים לא היו משאירים שם מאות אלפי חיילים עד אין קץ. גם אם היו מוציאים אותם ב-2017 אז התוהו ובוהו היה קורה דקה אחרי שהם יצאו. בוש לא תיכנן להישאר שם עוד הרבה. במבצע שלו – the surge – הוא בסך הכל ניסה להוריד את הלהבות, להשתלט מחדש על שטחים בכח, לעשות קצת סדר ולסגת עם ״כאילו״ ניצחון.
כבר שכחת את כל סקרי דעת הקהל השליליים שהיו עליו בגלל המשך המלחמה וההרוגים? גם המבצע הזה הקפיץ את מספר ההרוגים והפצועים (זה טבעי כי מספר החיילים שם זינק בעשרות אחוזים).
בכל מקרה, אתה לא יכול להתחמק מזה שאם סדאם היה נשאר בשלטון אז כנראה שלא היינו נשארים היום עם דעא״ש.
לפעמים עדיף השטן שאתה מכיר מאשר זה שאינך מכיר. אני גם בטוח שביבי והצבא מתפללים שאסאד יישאר בשלטון ויצליח עם איראן להביס את דעא״ש בסוריה בגלל אותו עיקרון.
דבר נוסף, לאחר הפלת סדאם האיראנים הציעו לאמריקאים עסקה מעולה להקפאת הגרעין כי הם פחדו שהם יהיו הבאים בתור אבל בוש, ביהירותו הרבה, דחה אותה.
כך שגם לו יש חלק גדול בהתעצמותה הגרעינית של איראן. הם ראו שהם מוקפים פתאום באמריקאים והאיצו את תכנית הגרעין כדי לשמור על השלטון שלהם.
לא יודע מה קראת על הsurge, אבל התיאור שלך לחלוטין לא דומה לתכנון, למימוש וליעדים שלו.
הרעיון בהוספת חמישה צח”מים לבגדאד ולמחוז אל-אנבאר (שהיום הוא אחת מהליבות של דאע”ש), היה פשוט: נייצר ביטחון לאזרחים, ונבסס תפישה שאנחנו עוזרים למי שמוכן להילחם במתקוממים למיניהם. הרעיון הצליח, וכמה ראשי שבטים סוניים גדולים החליטו לעבור צד (אחד מהם שילם על כך בחייו). מספר הפיגועים צנח, הייצור ירד, והחלה להיווצר תחושה של נורמליות. ההובלה פטראוס (באותם ימים, רק בתחילת הרומן שגמר לו ת’קריירה…:)), מקריסטול (לפני שפתח ת’פה ואמר לעיתונאים מה הוא חושב על אובמה, וגם הוא גמר ת’קריירה…), ואודיירנו (שלמרבה הפלא עבר בשלום את מלחמותיו ופרש ללא בעיות, עד כמה שידוע לי…) – הצליחו במשימה שהוגדרה להם.
מה לעשות, קשה לגרילה להלחם בכוח גדול יותר – והנחישות שלה יורדת כשהיא רואה שלא רק שהכוח לא נסוג, אלא שהוא מקבל תגבורת. מספרי ההרוגים בעקבות הוספת הכוחות, ירדו – גם של האמריקנים וגם של העיראקים.
אובמה קיבל ליד עיראק שקטה כפי שלא הייתה מאז 2003. ואז הוא החל לצמצם כוחות, בקצב הולך וגובר, למרות האזהרות של שר ההגנה גייטס, ויורשו פנטה (דמוקרט שהיה ראש צוות הבית הלבן של קלינטון).
התוצאה? קטסטרופה בעיראק. במקביל הוא כמובן הצליח לחרב את שאר המזה”ת, ולקדם את תכנית הגרעין האיראנית, לתת לבריטים תחושה שלא יגבה אותם באיי פוקלנד, לשכנע את יפאן ודרום קוריאה שיש לפתוח בתכניות התעצמות צבאית, כי ארה”ב היא משענת קנה רצוץ, אל מול איומי צפ”ק וסין, ושכנע את פוטין שאפשר לצאת להרפתקאות.
כל מילה רעה שתרצה לכתוב על מדיניות החוץ של בוש, תצטרך להעלות בחזקה תלת ספרתית כדי להתחיל לדבר על אובמה…
אני יודע שדאע”ש מצטלמים נהדר בתור האיש הרע האולטימטיבי, אבל בשורה התחתונה כל ההישגים שלהם הם בזירה של אוייב מפורר ומפורק. להשוות איום של דאע”ש לזה שהיה כאשר גיס 1 הסורי ישב מול קו התילים, זה יום ולילה. אנחנו חזקים יותר גם מזה וגם מזה, אבל דאע”ש הוא מטרד, בעוד שהצבא הסורי היה איום.
חזבאללה, על רבבות טיליו הוא אוייב מסוכן לאין שיעור יותר מדאע”ש, והעובדה שהרצחנות שלו היא פחות ציורית, לא הופכת אותו לפחות גרוע. אני די מתקשה לראות אמת בטענה שלך שההנהגה פה רוצה בנצחון של איראן, חזבאללה ואסד, לאור העובדה שחיסלה ניסיון שלהם להתבסס מול קנייטרה. אני לא חושב שאנחנו גם בעד הצד השני, אלא נוקטים בעמדה המתבקשת והראוייה של איחול הצלחה לשני הצדדים…
לו צדאם נותר בשלטון, אזי אותו אבו מסעאב זרקאוי (שעמד בראש אל קאעדה עיראק) היה מעביר פעילותו לסוריה, לצד אבו מוחמד אל ג’ןלאני, שכן הברדק בה החל ללא קשר לעיראק, ועם המון קשר להתמוטטות המשטרים הערביים החילוניים, החל בתחילת 2011. אגב, לו צדאם היה בשלטון, בתקופה שבה אובמה הוא נשיא ארה”ב, כנראה היינו רואים תכנית גרעין עיראקית מואצת, ומו”מ נחוש של אובמה, להגיע להסדר בז’נבה שיפרוק אותו מנשקו. צדאם רצה פצצה, יותר מפעם אחת – שאל את עמוס ידלין, שכבר טס לשם פעם אחת כדי למנוע את זה (המפלגה שמטעמה הוא מתמודד, אגב, התנגדה לזה בשעתו – ופרס עדיין חושב שזה היה משגה, אותו מדינאי-על…:)).
אתה מתחיל לנסות לשכנע שעלייתה של דעא”ש הייתה קורית בלווא הכי, גם לולא הפלישה האמריקאית לעיראק… זו כבר ממש שטות.
אתה רוצה לטעון שבוש היה משאיר את את הכוחות האמריקאים שם עד סוף הימים? גם מקיין היה משאיר אותם שם עוד שנים רבות אם היה זוכה ב-2008?
פטראוס שיחד את השבטים הסונים שיעברו לצד של האמריקאים, זאת אחרי שאותם שבטים סוניים עשו פיגועים נגד האמריקאים. זה עלה לו 400 מיליון דולר. אתה חושב שהוא היה משחד אותם עד אין סוף?? ממש “שיפור” המצב… שיפור זמני שברור לכולם שיתפורר ברגע הראשון שהאמריקאים יעזבו.
אמרתי קודם, אובמה הוא כנראה הנשיא עם המדיניות חוץ הגרועה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה (אולי גם הכי גרוע בהיסטוריה אבל אין לי ידע מספק להכריס זאת). אבל בנושא עיראק אני מטיל את רוב האשמה על בוש שפלש לשם מלכתחילה.
אני כמעט בטוח שהוא מתחרט על זה היום. רבים אצל הרפובליקאים מבינים שזו הייתה טעות.
ושוב, הניסיון להפוך את דאע”ש לתופעה ייחודית מבין אינספור ארגוני האסלאם היסודני, ושהתפשטו בכל רחבי העולם מאז 2001, הוא חסר בסיס. דאע”ש הם להיט מצליח יותר, אבל הם בשום צורה ודרך לא מאיימים יותר מארגון אל-שבאב בסומליה, מבוקו חראם, בניגריה, מהGIA באלג’יריה (שפעלה עוד קודם לאל קאעדה ול9.11), מאמירות צפון הקווקז, בצ’צ’ניה ודגסטאן, מגדודי אבו סיאף בפיליפינים, מהאנצאר אל-מקדס בחצי האי סיני (שהכריז על הצטרפות לדאע”ש, אבל הוא פעל עוד קודם), ויש עוד כאלה סוף. דאע”ש, כאמור, עושים סרטים יצירתיים יותר, אבל הם לא רוצחים יותר מאחרים (הרצח בלוב אתמול בוצע בידי ארגון שהצטרף לדאע”ש רק בגלל שזו האופנה כרגע – הארגון הזה פעל עוד קודם, תחת דגל אל קאעדה – מה שמייחד אותו הוא רעיון האסלאם הקיצוני והג’האד ללא פשרות, וזה היה קורה גם ללא נפילת צדאם.
ועכשיו חזרה לעיראק . אבו מסעאב זרקאוי היה טרוריסט מוכשר. לו נשאר צדאם בתפקידו, היה עובר למקום אחר, וממשיך שם בקמפיין הטרור שלו, וכמותו גם אנשיו. מאז נסיגת הסובייטים מאפגניסטאן ב1989, הערבים שלחמו שם, התפזרו מהפיליפינים, דרך בוסניה, מערב אירופה, צ’צ’ניה, ובעצם לכל פינה בה יש חיכוך בין אסלאם לבין הכופרים.
ההתפוררות של סוריה הייתה מתרחשת ללא קשר לצדאם, וזרקאוי, או מי שהיה בא במקומו (דהיינו פונדמנטליסט סוני שהארגון שלו שואב את עיקר מגוייסיו ממרכז ומערב עיראק), היה נוהר באלפיו למלחמה בסוריה, בדיוק כפי שעושה דאע”ש.
העובדה שדאע”ש הפך להיות מותג בימינו, היא חסרת משמעות וייחודיות. העובדה שאובמה נותןל עליה דגש, מקורה ברצון שלו למקד את הפוקוס בזירה היחידה במזה”ת שבה האחריות שלו לקטסטרופה היא קצת פחות ממאה אחוז…
בכל מקרה, הוא לא האיש לבלום את הגרעין האיראני – ומי שרוצה לסמוך עליו בעניין זה, עושה זה על אחריותו – ועל חשבוננו (גם אם ראובן אדלר יצר לו גרפיקה מאגניבה בעניין, עם המון נקודות אדומות…).
גם היו סמארטפונים לפני האייפון, אבל אז בא האייפון… והשאר היסטוריה.
דעא”ש זה אותו הדבר. לא הראשונים אבל המצליחים ביותר שמובילים למהפיכה בעולם הערבי. כל הארגונים שציינת לא היו קרובים להוביל למלחמת דת פנים מוסלמית כזו ובטח לא להשפעה המאסיבית על מוסלמים בשאר העולם, במיוחד באירופה.
אבל אני מאחל הצלחה לכל הצדדים במלחמה הפנימית שלהם.
דרך אגב, לא ענית לשאלה למה ביבי לא מזמין את בוז’י לבוא איתו לנאום בוושינגטון? במיוחד אם זה נושא כל כך עקרוני שאמור לחצות את כל המפלגות?
הרי אין לביבי מה להפסיד מהזמנה כזו, אם בוז’י יסכים לבוא אז הוא יראה לכל האמריקאים שזה קונצנזוס בכל הקשת הפוליטית פה (וכך גם ייראה ממלכתי יותר בעיני הציבור הישראלי) ואם בוז’י לא יסכים לבוא איתו אז בוז’י ייראה כאחד שלא עושה די לביטחון ישראל.
זה Win-Win לביבי…
אתה רציני?:) מלחמת דת פנים מוסלמית קיימת בערך מיומו השני של האסלאם. שלושה מארבעת הח’ליפים הראשונים לא מתו מוות טבעי, והשיעים עד היום מרביצים לעצמם עם שרשראות ברזל בעקבות מה שעשו לאמאם חוסיין בכרבלא (בעיראק…).
אם אתה מחפש את הלהיט העולמי, הרי שזה כמובן אל קאעדה, שדאע”ש הוא התפלגות מצליחה במיוחד מתוכו, שכיום נוצצת יותר מהמקור – והם הניחו את היסוד למגיפה הסונית הרצחנית שמשתוללת כיום ברחבי העולם.
מצטרף לאיחולי ההצלחה שלך לשני הצדדים בפיתנה:)
לגבי השאלה ההיא: אין לי מושג. לא יודע אם בכלל חשבו על זה בסביבה של ביבי. ייתכן שאני הראשון שהעלה את זה כרעיון סתמי כאן בבלוג. אני בכנות חושב שזה צעד נכון, גם אסטרטגית, וגם טקטית (למרות שהייתי מעדיף, במידה והרצוג היה נענה להזמנה, לו ניתנה), לו צומצם למינימום העניין הפוליטי. הגעה לוושינגטון כקונצנזוס לאומי בשעת חירום נדירה, היא דבר שבהחלט ראוי להותיר למענו בצד כל חילוקי דעות פוליטיים. האיראנים לא בודקים מי שמאל ומי ימין כשהם מדברים על השמדת היישות הציונית.
שנינו לא תמימים ואני בטוח שגם הצוות של ביבי מבין היטב בפוליטיקה (בלשון המעטה) וביבי עצמו הוא פולטיקאי ממולח עם נסיון רב שנים. כך שאני בטוח שהאפשרות הזו עלתה שם….
הוא לא ייתן לבוז’י את התענוג להצטלם איתו יחד בקונגרס. הוא רוצה שתצלום היחיד במדיה אחר כך יהיה שלו בלבד. ביבי נגד אובמה ובעד ביטחון ישראל.
אולי הוא יקריא שם בקול את השאלה המפורסמת:”מי בעד חיסול הטרור?” :)))
עדות לעוצמה ולדומיננטיות של התקשורת בישראל נמצאת בכל פינה. אג’נדות, אקסיומות, הלכי רוח ורעיונות חולפים יהפכו בין לילה לשיחת היום בפי מגזרים וציבורים שלמים כבמטה קסם, ע”פ גחמותיה של המדיה. תחת כל עץ רענן, בכל סלון, ובכל בית קפה, תמצא אנשים מדברים על המצב הטוב, או המצב הרע, כתלות בתמונה או במסר האחרון שהתקבע. אנשים ואזרחים מסוגלים להכריז על קריסה כלכלית, עוני מחפיר, תהום עמוקה, או סכנה קיומית מבלי שתהיה להם היכולת לקשר את ההכרזות לאמת כלשהי, לתמונת מציאות מוצקה.
http://www.israelmedia.org
אורי תודה