הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
10 בבוקר, ישיבת הממשלה הקבועה בירושלים
לאחר מכן, ישיבת ועדת שרים לענייני חקיקה. הצעות החוק שעל סדר היום – כאן. מעניין: הצעת החוק למניעת אפלייה בגין נטיה מינית של חבר הקואליציה, ח”כ עופר שלח.
18:15 בערב, ראש הממשלה נתניהו יפגש עם ראש ממשלת הולנד, מארק רוט, בהרצליה. חתימה על הצהרות משותפות ופוטו-אופ. אז מה הסיבה שהמפגש אינו נערך בלשכת ראש הממשלה ונתניהו מטריח את עצמו עד להרצליה? אולי הסיפור הזה, של ברק רביד? כמו כן מחר, יום ב’, שר החוץ ההולנדי ידבר על מערכת היחסים בין מדינת ישראל לאיחוד האירופי, באונ’ ת”א, הפרטים כאן.
עוד היום-מחר: פתיחת עונת הדירוגי סוף שנה. מי יהיה איש השנה של הטיים? נלסון מנדלה קיבל כבר ב1993. המתח הורג אותי. את המסורת הזו, שהתחיל הטיים ב 1927. גם אצלנו, יכריז השבוע עיתון גלובס על איש השנה בשיאה של ועידת גלובס הנערכת בימים ראשון-שני 8-9 בדצמבר. ואם כבר דירוגים, אני מחבבת בהרבה את רשימת 100 ההוגים הגלובליים (חושבים) של מגזין פוריין פוליסי.
במשך השבוע הקרוב כולו: שבוע זכויות האדם, האגודה לזכויות האזרח בישראל. פירוט מלא, כאן.
יום ב’ 9 בדצמברשבוע חמישי ללא יו”ר ועדת חוץ ובטחון מתחיל בכנסת. האם יו”ר הכנסת יעמוד באולטימטום שהציב ויודיע ביום ב‘, כי יש לכנס את ועדת הכנסת (בראשות ח”כ צחי הנגבי) כדי ששם יצביעו על מינוי זמני של יו”ר ועדת חו”ב למשך שלושה חודשים, של נניח: ח”כ עמרם מצנע, איש התנועה?
דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים בערעור היועץ המשפטי לממשלה על תוצאות הבחירות בבית שמש.
בלילה, בשלישי, שימוע חשוב ומעניין של מזכיר המדינה ג’ון קרי בפני ועדת החוץ של בית הנבחרים (רוב רפובליקני) בנושא הגרעין האיראני, ההסכם והדרך קדימה בששת החודשים הבאים ואח”כ. החשיבות של הדיון: זהו אירוע פומבי, מסוקר וממושך, כך שקרי יצטרך לענות על שאלות רבות, במיוחד מן הצד הימני של המפה הפוליטית. בשולי הדברים: נוכל לראות איך נראית ועדה פרלמנטרית מתפקדת שתפקידה לפקח על הרשות המבצעת ואפילו יש לה יושב ראש.
טעות שלי: זה רק בשבוע הבא, ה 18 בדצמבר: השקת פורום הנשים של הבית היהודי, בשעה 17:00 בכנסת. האם תעלה שם הדרישה הסבירה וההגיונית שרשימת המפלגה לכנסת הבאה תהיה חצי חצי? 40 אחוז אולי? (טוב, ממש הגזמתי, לא?)
עוד ביום ד’, אחה”צ באונ’ תל-אביב: שרת המשפטים ציפי לבני תדבר על האתגרים בדרך לשלום. הפרטים כאן.
יום שישי 13 בדצמברכנס השמאל הישראלי שיערך בפעם השלישית בבית ציוני אמריקה, פרטים כאן.
במקביל, באותה השעה מול הכנס: הפגנה נגד השמאל (מצב מעניין: אנשים שמיוצגים בזרם הפוליטי השולט בישראל כמעט רצוף מאז 1996, מפגינים נגד גופי האופוזיציה אשר להם אין שום יכולת לנהל או להשפיע על המדיניות). בלשון ההודעה על הפגנה נגד השמאל נאמר: “הכנס הזה הוא כינוס של כל אנשי השמאל הבכירים במדינה ואנשי המפתח במטרה לתמוך במו”מ עם האויב הערבי. אסור להיות שאננים, הכנס הזה הוא עוכרי ישראל, מטרתו הוא להפעיל לחץ על הממשלה, לנצח את הימין בקרב ההסברה ולהציג את הצד השמאלי כעליון.”
הלווית נלסון מנדלה בדרא”פ. מי יוצא מישראל לשם? למה לא שר החוץ שלנו? ובכל מקרה, אפשר לסמוך על ליברמן שלא יחזור על דיפלומטיית ההבלים שהפגין נשיא המדינה הקודם, משה קצב בהלוויה גלובלית אחרת, של האפיפיור.
נסיעת מאות סטודנטים לרמאללה לפגישה עם אבו מאזן, במסגרת יוזמה של השדולה לקידום פתרון הסכסוך הישראל-ערבי, של ח”כ חיליק בר.
17-18 בדצמברועידת הליכוד, לא סופי. האם מישהו שם יעיז לאתגר את ראש הממשלה על ההתקדמות הנהדרת במו”מ עם הפלסטינים (כפי שציין מזכיר המדינה, ג’ון קרי)?
אחת מסדרות הטלוויזיה האהודות ביותר עלי, חומר צפיה חובה לקוראי הפלוג ולמכורים לחדשות בתחום הפוליטי – מתחילה סיבוב שני. כל הפרקים החדשים של ‘בית הקלפים’ (עונה שניה) יעלו לנטפליקס, בחג האהבה, ולנטיין דיי, ארה”ב (14 בפברואר 2014). כמה הולם.
כפי שצויץ על ידי התסריטאי בו וילימון שכתב את האדטפציה לסדרה מגרסתה הבריטית המקורית:
Season 2 @HouseofCards 2.14.14. All thirteen. @netflix Be our valentine. pic.twitter.com/0BMtWnibea
— Beau Willimon (@BeauWillimon) December 4, 2013
והנה הטריילר
תזכורת: בעמוד ‘הפלוגה המסייעת’ הועלו כמה הצעות עבודה ומודעות של מחפשי עבודה – לעיון: כאן.
טלי ,
לא אחת אני נתקל או קורא התפיסה הזו , שאותם ארגוני שמאל אופוזיציונים , כבר אין ל הם השפעה של ממש , ואילו הימין החדש הוא זה ששולט למעשה בעמדות הכוח .
גם ארקדי גאידמק בזמנו , חשב שאם הוא קנה את בית”ר י”ם , אז יצביעו עבורו לראשות העיר . אם לא אוהדי בית”ר , אז מי ? וליברמן , גם כן דוגמא טובה , תבזזי קצת ברשת ובכלל , או בכלל , ותגלי איזה בוז רוכשים לו , כזה כלפי בריון רוסי מאפיונר , והוא , הרי חזק בעמדות כוח !!
טעות קשה !! אסור לשכוח – אולי עמדות הכוח של סו קולד ימין חדש לכאורה, אבל , עדיין , האתוס / התפיסות / הסובלימציות , הינן עדיין אילו של זה הישן והמוכר , והוא עדיין זה השמאל מרכז של האולד פשן של פעם .
אל תבלבלי בין כוח לאתוס .
תודה …….
אל רום, אז שהימין, אשר נמצא בשלטון כבר עשרות שנים ישאל את עצמו מדוע הוא מתווה מדיניות ובסופו של דבר נגרר אחרי השמאל מבחינה רעיונית… זה חוזר על עצמו שוב ושוב
כן , לכאורה את צודקת , אני רק מתאר מצב דברים כמובן . אבל חשוב לשים לב :
רעיון או אידיאולוגיה דבר אחד , ומודל אישי / אישיותי דבר אחר . הימין לא מצליח להנפיק תדמיות או דמויות ( באופן סיסטמטי ) שישתוו מבחינת ההערכה הציבורית , אל אותן הדמויות האתוסיות קלאסיות של המרכז / שמאל ( רבין , א.שרון , פרס , שמיר וכו……) ובכך למעשה נעוצה הבעיה המרכזית של הימין .
בתוך המונח – אתוס …..צריך לאתר שני וקטורים – אחד אידיאולוגי , והשני – אישיות והנהגה . לכן , ליברמן כדרך משל , לא מצליח לקנות אחיזה ושביתה בקרב הקונצנזוס הציבורי הרחב , למרות עמדות הכוח .
תודה ……
שמיר הוא אתוס של השמאל?:-) מנחם בגין הוא דמות מיתית לפחות כמו כל ראשי הממשלה של השמאל, למעט בן גוריון.
באשר לשמעון פרס – אם אלה הן דמויות המופת של השמאל, חבל…
אורי ,
יש לך פרספציה שגויה של המונח – אתוס …… עסקינן לא בשיוך הפוליטי מגדרי של המנהיג , אלא בהילה או בזיקה שלו לרעיונות או לאידיאולוגיות המכוננות והמבססות את המודלים אשר ייסדו את המדינה .
חלוציות , עבר צבאי , טבע אינטלקטואלי , יד וחלק בכינון מוסדות המדינה והתויית דרכה , שורשיות , מיזוג עם נוף הארץ , הקרבה אישית וכו……
אין טעם לחפש זיהוי מיגדרי פוליטי . תחשוב על ליברמן , על ארקדי גאידמק , עמיר פרץ , דוד לוי ….ועוד רשימה ארוכה , ותבין הזיקה הדיאלקטית .
אין באמור להביע דיעה אישית , אלא תיאור מצב דברים .
תודה …….
אני חלש בפרספציות, דיאלקטים, מודלים, ואינטר דיסציפלינות. אני, למקרה שלא שמת לב, ימני נמוך מצח ומתלהם…
למרבה הצער, חרף יכולותיי המוגבלות ו”טבעי הלא-אינטלקטואלי בעליל”, הצלחתי לקרוא מה שכתבת למעלה, ושם מופיע המשפט ההבא: “הימין לא מצליח להנפיק תדמיות או דמויות ( באופן סיסטמטי ) שישתוו מבחינת ההערכה הציבורית , אל אותן הדמויות האתוסיות קלאסיות של המרכז / שמאל ( רבין , א.שרון , פרס , שמיר וכו……) ובכך למעשה נעוצה הבעיה המרכזית של הימיןו.”
ייתכן וחשיבתי הפשטנית מבלבלת אותי, אבל לי בכ”ז נראה שהחלטת לשייך את שמיר ושרון ל”אתוס של המרכז-שמאל”, כאשר רק בדיעבד, אחרי שהבעתי תמיהה בנושא, החלטת לטעון שבעצם התכוונת לכך שהם חלק מהאתוס המכונן של המדינה, ולא לעניין הפוליטי גרידא…
אגב, סתם הערה – אדם שאינו בעל נטייתי לחשיבה רדודה, עלול להסתכל על השמות שהבאת כדוגמאות ל”העדר חשיבה אינטלקטואלית” (גאידמק, ליברמן, פרץ ולוי) ועלול לחשוב שבעיניך המכנה המשותף לאנשים לא אינטלקטואלים, הוא מבטא רוסי/מזרחי…
אני לא יודע עד כמה זה מעניין אבל אגב הולנדים, ביום שני ב11:30 באוניברסיטת ת”א שר החוץ ההולנדי ידבר על יחסי ישראל-האיחוד האירופי.
יש לך לינק?
http://israelcfr.com/ucevents.php?inp=7
“שבוע זכויות האדם” של “האגודה לזכויות האזרח”, זה אירוע ששקול ל”חודש הסובלנות” של כל גוף ימין קיצוני שתרצי.
האגודה לזכויות האזרח אמנם קמה כגוף שתכליתו לדאוג לזכויות האזרח (ובימים ההם עמדה בראשה פרופ’ רות גביזון), אבל מאז הפכה לעוד זרוע משעממת של הקרן לישראל חדשה, שתכליתה החלשת הזהות הציונית של המדינה, לטובת יצירת מדינה לא יהודית ולא-באמת דמוקרטית.
הגוף הזה, כמו הACLU בארה”ב, משתמש במושגים יפים וראויים משיח זכויות האדם, כדי לקדם אג’נדה קיצונית שרומסת את זכויות את רוב האנשים, לטובת קבוצות לחץ כאלה ואחרות, בשם פוזה של נאורות.
למשל, ההתנגדות שלהם למעצרים מינהליים לחברי ארגוני פשיעה – מסתבר שהזכות לחירות של עבריין סדרתי אלים, שקשה להרשיעו, קודמת לזכות של אזרח ללכת ברחוב מבלי שייפגע כ”נזק סביבתי” בעת שעבריין איקס מנסה לחסל את עבריין וואי…
גם הזכות לחיים נורמליים לאזרחים שומרי חוק, היא “זכות אדם בסיסית”, למרות שהיא לא עושה את אותן כותרות, ולא עושה נעים לחלק הנאור-עלק שבתוך האגו הקולקטיבי שלהם…
השימוע של קרי יהיה משעמם, בדיוק כמו המסע”ת של אובמה אתמול. מדובר בפוליטיקאים שמתפרנסים מלא לענות לשאלות, וקרי היה סנאטור מספיק שנים, בשביל לדעת איך להתחמק מכל שאלה קשה. מה שכן, תמיד נחמד לראות שימוע במערכת מתפקדת – מתי כבר יעשו אצלנו שימעוים למועמדים לביה”מ העליון?!
גלגול העיניים שבפליאה אודות הפגנה של הימין נגד השמאל, שכן הימין “שולט”, היא פשוט משובבת נפש: השמאל קבע כאן עובדת חיים איומה בדמותם של הסכמי אוסלו, וטוען בהיתממות ש”אתם בשלטון, בואו תעשו דברים בדרככם”. ההקבלה לזה היא שני אנשים שמטפסים על צוק, כשאחד רוצה להיעזר בחבל והשני מסרב, ואף משליך את החבל של השני. כשמסתבר שהטיפוס לא מצליח, הוא אומר לשני “טוב, בוא ננסה הפעם את השיטה שלך”…
באשר לחיליק ומשלחות הסטודנטים המרשימות שלו: אלף פוטו-אופים עם אבו מאזן, לא ישנו את שמה של כיכר דלאל מוגרבי אחת…
פורום נשים של הבית היהודי זה ברביעי הבא, ה-18 לחודש, ולא השבוע…
מתקנת תודה
השמאל באופוזיציה מ= 1996 חוץ מהתקופה שהיא בשלטון כל הזמן כלומר מ- 1999 עד היום מלבד שנה ששנתיים בממשלת שרון השנייה. כי את מודעת שהתנועה זו מפלגת שמאל, לא ? והיא זו שמנהלת את המו״מ. אלא אם כן השמאל זה רק מרצ.
יש לך שנה ושלושה חודשים של ברק בתור ראש הממשלה. כל השאר, זה ראשי ממשלה ימניים. אריאל שרון, אולמרט, נתניהו. בפעם האחרונה שבדקתי כולם היו בניו של הליכוד. כמו כן, קדימה הוקמה על בסיס הליכוד (לבני, מופז, הנגבי) עם כמה נגיעות שמאל שלא השפיעו שם. זה הימין. על כל גווניו והוא שולט במדינה רצוף מאז 96, מה לעשות. עם עובדות אי אפשר להתווכח
אולמרט נבחר כמנהיג מחנה השמאל-ערבים (או “מרכז-שמאל” בניוספיקית מדוברת…), והקואליציה שלו הלכה לאנאפוליס והציעה לפלסטינים את המפתחות לעיר.
לנסות להציגו כראש ממשלה ימני, זו לא מדוייק עפ”י שום הגדרה.
שרון נבחר כראש ממשלה ימני, ועד לסיפור האי היווני, אכן פעל ככזה. אחרי שהבין שמצבו הפלילי מסתבך, הוא פתאום גילה את “אור הכיבוש”, ולהציגו כמי שניהל מדיניות שמצביעיו רצו בה, יהיה לא מדוייק בעליל.
נתניהו נבחר כראש ממשלה ע”י הרוב הימני – אבל גם הוא סובל מאותה מחלה משתקת של פחד מפני אלה שבכל מקרה מתנגדים לך, ולכן נמנע מקידום חוקים שאכן יאפשרו לרוב לשלוטו כאן (למשל, מניעת מימון עמותות בארץ בידי ממשלות זרות, למשל, תיקון השיטה המזעזעת של מינוי שופטים, למשל הפסקת תמיכה ציבורית כגופי תקשורת כושלים, והפסקת מימון “אמנות” בידי משלם המסים).
כשליו של הימין, ופחדנותו הן עובדות חיים מצערות. הם לא משנים את העובדה שדרך אוסלו לא זוכה לאמון הציבור, ועדיין יש כאלה שמנסים לקדם ולדחוף אותה לציבור לגרון.
אולמרט היה ראש ממשלה של הימין ? אז עכשיו אני מבין למה אתם חושבים שזו הממשלה ״הכי ימנית אי פעם״ חוץ מהממשלות הימניות של שמיר במיוחד ב- 1990-92 או בגין או הראשונה של ביבי שהיו יותר ימניות.
אולמרט הוא שמאל מדיני עמוק. כמו לבני ואף יותר. יכול להיות שהוא היה ימני בעבר אבל זה השתנה לפחות משנת 1999 – הוא תמך בברק נגד ביבי.
זה קורה, אנשים משתנים ועוברים מימין לשמאל או להפך גם. אברם בורג עבר מהשמאל הציוני לשמאל האנטי-ציוני על גבול האנטישמיות – כי הוא הפסיד בבחירות לראשות העבודה. שרון זז שמאלה – בגלל החקירות נגדו. אולמרט ? בגלל אישתו כנראה, והכסף והנהנתנות. לבני ? קשה לדעת היא כל כך טיפשה.
הקטע הוא שהשמאל בשלטון כמעט כל הזמן. והשלטון לא מסתכם בממשלה – כי בנוסף השמאל שולט בתקשורת ובמערכת המשפט. ואני לא מדבר על הלחצים הבינלאומיים שכמובן יש לקחת בחשבון ותומכים בשמאל.
נכון שהימין אשם במיה רבה באי יכולתו למשול לבד, בגלל הפחדנות של חלק ממנהיגיו במיוחד בליכוד.
אבל בסך הכל הימין כן הצליח ליישם חלק לא מבוטל מהשקפתו ולשכנע את הציבור שהוא צודק. הכלכלה שוחררה באופן חלקי – החלק של המדינה צומצם אבל המשק נותר סגור ולא תחרותי וזו המשימה שהממשלה הזאת לקחה על עצמה. עצרנו את הטירוף של אוסלו. בונים ביהודה ומומרון ובירושלים – לא מספיק, לא כמו שהיה צריך אבל זה כבר משהו.
בכל מקרה התיזה שלי היא שאנו חווים את השנים האחרונות של כל המאבק הזה. הדמוגרפיה תכריע הכל בעוד עשור או שניים. לשמאל אין עתיד לכן הוא חייב לשנות הכל עכשיו כי זה הסיכוי האחרון שלו להשפיע.
למה אתה חושב ש”הארץ” קורא למסתננים “מהגרים”?:-) הם אימצו את הפטנט של מפלגות השמאל באירופה, של ייבוא מצביעים מהעולם השלישי…
המלחמה של הקרן החדשה על עמותותיה, סניפיה, זרועותיה ושלוחיה, למען השארת המסתננים (כשלב ראשון לקראת אזרוחם פה), היא לא מקרית. מה שאתה יודע לגבי הצטמקות השמאל (שנוסעת מנטישה רבתי של מצביעים לוגיים, ומריבוי טבעי אפסי עד שלילי), יודעים גם החברים בקרן ודומיה.
לא סתם יש 794764986 עתירות של 59867439 עמותות, בעניין המסתננים, על כל סוגייה, החל מגודל הצינור במתקן השהייה, דרך סוג המתכת בגדר הגבול, וכלה וכלה בשאלה האקוטית של סוגי הצמחייה בגינת לוינסקי…
אני יודע אבל היכולת של הקרן החדשה ושלוחותיה להרוס את מדינת הלאום היהודי כמו שהשמאל הרס את מדינות הלאום באירופה היא מאוד מוגבלת. השמאל ביסס את פעולתו על קרקע פורייה – שתי מלחמות עולם, קולוניאליזם, רצח עם, והאשמה אדירה של האירופאים לגבי מה שהם עשו ובמקביל לתהליך חילון קיצוני שרוקן כל מה שנותר מהזהות האירופאית.
אין את זה בישראל. אנו חיכינו 1800 שנה כדי לחזור לעצמאות לאומית, אנו רואים את עצמנו כקורבנות ולא כמבצעי פשעים, והזהות הדתית והלאומית היהודית לא נמצאת בדיוק בנסיגה. יש כמובן חלק במשאל שכן משוכנע שאנו פושעים, שמנותק מכל דבר יהודי וכו. אבל הם מיעוט שהולך ומצטמק.
לכו המאבק שלהם לא יצליח כי הוא לא מתבצע באווירה תומכת. הישראלים לא רוצים מסתננים כאן. והם לא מתביישים בזה ובצדק. עצרנו את הזרם. התחלנו לגרשם. ובכל מקרה 50,000 איש לא ישנו שום דבר במאזן הדמוגרפי.
לאורי ,
אני פשוט מגיב בתגובית חדשה או תגובה מכוננת חדשה , הואיל וטכנית אין לי אפשרות להיכנס מתחתך , ראה בכך מענה לשרשור/ התגבבות העליונים הנדונים ביננו .
קודם כל , חבל על הנימה המזלזלת והבוטה שבדבריך , לא תלמד כלום מכך !! אנרגיות שליליות , לא מועילות כהוא זה !!
טכנית , עשיתי טעות , והגדרתי אכן מרכז / שמאל , וציינתי אישים מן הימין . בטעות !! עיקר העיקרים כמוסבר :
אתוס הינו מושג שלאיו דווקא מתיחס לזהות המיגדרית של המנהיג . אלא לאוסף רעיונות או אידיאות אשר משרים או משליכים הילה סביבו . בקשר לכך אכן :
תוכל למצוא מנהיגים העונים על ” דרישות האתוס ” מכל קצווי הקשת הפוליטית כמעט , ימין , שמאל מרכז . אכן , בזכות האתוס הזה ( בין היתר ) אריק שרון למשל , יכול היה לשקם את תדמיתו , זו של ” הקצב מסברה ושתילה ” או הבולדוזר ללא מעצורים . הוא נכנס בואקום שהותיר אחריו רבין אחרי הירצחו , ופרס שנושל בגין שבר אוסלו . ושוב , למה אריק שרון :
חלוציות , טבע אינטלקטואלי , מייסד , מתווה אידיאות , קשר לאדמה ולנוף , עבר צבאי מפואר , הקרבה אישית , הכל מן המייסדים וכו…… ( בין היתר , הואיל וצריך לקחת בחשבון הנסיבות הגיאו פוליטיות דאז , אינתיפאדת אל אקצה )
הדוגמאות שהבאתי , של מנהיגים חסרי האתוס , אכן , לא פוגעים לרוב לקריטריונים המצויינים , ולכן בין היתר , עד היום הוכח , שסיכוייהם לרוץ לראשות הממשלה או בכלל ( ראה גאיידימק עיריית ירושלים ) , ממש לא גדולים !!
וכן , יש לזה קשר למבטא , לא שמבטא או היעדרו יש להם ממשות בקשר לכישורים הממשיים של המועמד , אלא – שהמבטא מעורר אסוציאציות תדמיתיות לגבי כלל הכישורים של המועמד , והקריטריונים האתוסיים המוזכרים .
אתה חדש באזור ? לא יודע שמבטא מזרחי כבד , ניסוח משפטים חסרי חזות וצליל אנליטיים / אינטלקטואליים , יעלו או יורידו בהחלט . ואכן , בהחלט , בין היתר בכך עסקינן !!
אין פה קטע של השקפה פוליטית , אלא תיאור מצב דברים ידוע !! לא בא כאן להתנגח על מועמד זה או אחר , ממיגדר , עדה וכו……
תודה ……
אני כתבתי בנימה מזלזלת ובוטה? חס וחלילה! להיפך, אני הכרנתי ראש אל מול המילים הארוכות ובעלות הניחוח האקדמי המרשים…
אני רוצה להודות לך על כך שאתה מוכן להסכים שעשית טעות “טכנית” בכך ששייכת את שרון ושמיר לאתוס של מחנה השמאל (או בשמו המקובל בתקושרת “המרכז שמאל”).
למרבה הצער, מרגע שאתה מקבל שהשניים אינם מהמחנה הזה, הרי שהאתוס המפואר שייחסת לו, אכן כבר אינו שלו באופן בלעדי. הרקע הצבאי של פרס נחות בהשוואה לזה של שרון או שמיר (הגנה, צה”ל, לח”י, מוסד…), הרקע האינטלקטואלי של רבין ופרס בוודאי שאינו מרשים יותר משל כל בוגר תיכון בישראל (מה לעשות, אפילו תואר בספרות השוואתית אין להם).
הסיפורים אודות “מנהיגים בעלי אתוס”, שסיכויים להיבחר הם גדולים יותר, שוב מתנגשים אל קרקע המציאות הקשה של שמעון פרס, שלא הצליח להבחר, למרות חמישה ניסיונות בזה אחר זה, ולמרות שלדבריך יש לו כמויות מסחריות של “אתוס”…
לא, אין לזה קשר למבטא. אני לא רוצה לקלקל כל מיני תיאוריות ארוכות מלים ורבות-הברות, אבל העלייה מחבר המדינות, משכילה בממוצע, לאין שיעור יותר מאשר האוכלוסיה הוותיק, כך ש”המטען האינטלקטואלי שלהם” אמנם כולל ר’ מתגלגלת, אבל בכ”ז כנראה שבכל הנוגע לרקע אקדמי הם מסתדרים בסדר…
אני, כאמור, שייך למחנה חסר-האתוס, ולכן אני מתקשה להבין מבנים דקדוקיים מתוחכמים כמו “משפטים חסרי חזות וצליל אנליטיים / אינטלקטואליים”, אבל אני אוותר מראש על הניסיון לרדת לעומקו של הביטוי המרשים הזה, ואסתפק בהבעת התפעלות ממנו (ומשפע סימני הקריאה שצירפת לרוב הטקסט שלך…).
ולסיום, קצת ברצינות: הפיסקה שלך לגבי אריק שרון, מבטאת בדיוק את העניין כולו: אתה לא מבין שאריק שרון נחשב כ”קצב מסברא ושתילא” רק בעיני אחוז קטן מהציבור – שבכל מקרה לא הצביע עבורו ב2001. רוב הציבור מעולם לא חשב ששרון אשם בכך שערבים נוצרים רצחו ערבים מסלמים בלבנון, כפי שהיה מקובל שם מזה שנים. וועדת חקירה אמנם הטילה עליו אחריות עקיפה, אבל בקרב המחנה שלו הוא לא נפגע פוליטית, ובמשך 20 השנים הבאות (עד לעלייתו לשלטון) היה תמיד מבכירי הליכוד. שרון נבחר לראשות הממשלה לא בגלל “האתוס”, אלא בגלל שביבי עשה טעות והחליט להימנע מריצה באותו שלב, בבחירות שלא כללו את פיזור הכנסת. לו היה רץ, שרון לא היה נהיה ראש ממשלה (ביבי עד היום אוכל עצמו על הטעות הזו, מן הסתם). מרגע שביבי לא רץ, הבחירות היו בין ברק, שהציבור ראה כמי שהביא על ראשינו את מלחמת אוסלו ומהומות אוקטובר, לבין המועמד שאינו ברק. ב2001 כל דחליל שהיה מתמודד מול, היה מביס אותו בענק – אתוס או לא אתוס.
אגב, לביבי יש אתוס? סה”כ הוא נבחר לראשות הממשלה יותר פעמים מכל אחד אחר חוץ מבן גוריון…
אתה אהבל רציני אורי , חבל על הזמן !!
רציני עם שני סימני קריאה, או שלושה?:-)
אתה חייב להבין, אלרום, שהאתוס האהבלי הוא סקלר של הווקטור החנטרישי הקלאסי.
למעשה, אל רום, אם בודקים את הפרספציות המקובלות בתחום האהבלוגיה, יש לדעת להבחין בין הדיסקורסים השונים. אה, כן, גם את המילה סובלימציות לא נזניח כאן…
אגב בעברית אומרים ״תפישה״ ולא ״פרספציה״, אבל אני יודע, עברית שפה קשה.