הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
היום בערב: הפגנה אל מול ביתה של שרת המשפטים ציפי לבני נגד הישארותה בממשלה (“מחממת כסא”). פרטים כאן.
יום א’, 27 באפריל
06:00 הפגנה של עובדי בית חולים הדסה אל מול ביתו של שר האוצר יאיר לפיד (אין לי לינק, אם יהיה אעדכן)
10:00 ישיבת הממשלה בירושלים.
20:00 העצרת המרכזית לציון יום השואה בהשתתפות ראש הממשלה, יד ושם
המלצת צפיה: סרטו של ירון אברהם, כתב ערוץ הכנסת וכותב אורח–קבוע בפלוג, על נסיעת חברי הכנסת לפולין ביום השואה הבינלאומי בינואר השנה. ‘פרלושה’, 99 בשלט, בשעה 21:30 (ביום: ירון אברהם, עורך: עומר שדר)
יום ב’, 28 באפריל
שלב הטיעונים לעונש במשפט ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בין העדים מטעם ההגנה: ראש המוסד לשעבר מאיר דגן. ככל הנראה לא יגזר עונשו של אולמרט ביום זה. העונש המקסימלי הוא שבע שנים, אך לפי הפסיקה בתחום עונשי המאסר הם בטווח שבין שלוש לשש שנים.
טקסים:
בשעה 11:00 טקס יום השואה ‘לכל איש יש שם’ בכנסת במעמד ראש הממשלה נתניהו, נשיא המדינה פרס ויו”ר הכנסת אדלשטיין.
בפולין, מצעד החיים. השנה ביוזמת מנכ”ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, יצאו כבר ביום חמישי האחרון 14 מנכ”לים של משרדי הממשלה (יעל אנדורן, יוסי סילמן, אמרני, רותם פלג, אורלי פרומן, רמי וכהן ועוד), בתוספת ראש אגף התקציבים במשרד האוצר אמיר לוי, ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג’ין קנדל, נציב שירות המדינה משה דיין, ועוד לחמישה ימים בפולין, סיור במחנות השמדה, שהייה בקרקוב ושיא האירועים ביום ב’, בטקס מצעד החיים, בנוכחות נשיא הונגריה. כל אחד ממשרדי הממשלה מימן את נסיעת מנכ”לו בנפרד.
בשעה 19:45 בית לוחמי הגטאות עצרת בהשתתפות שר האוצר יאיר לפיד, הרטמכ”ל בני גנץ
יום ג’, 29 באפריל
תום תשעת החודשים שהוקצו למו”מ בין ישראל לרשות הפלסטינית
11:00, בעקבות דרישה של 25 ח”כים, דיון פגרה מיוחד בנושא המשבר הרפואי בהדסה.
יום ה’, אחד במאי
תשובת משרד ראש הממשלה לבג”צ מדוע אינו ממנה יו”ר ועדת חוץ ובטחון.
אירועי יום סולידריות הפועלים:
מצעדי 1 במאי המסורתיים (מפלגת חד”ש)
דרור ישראל (המחוברים באופן עקיף לנוער העובד ולמפלגת העבודה) באירועי ה 1 במאי שלהם. פרטים כאן.
הפגנת 1 במאי מגוונת נושאים: נגד שוד הגז ומשאבי הטבע, נגד העלאת המע”מ, נגד המשך השקעת המיליונים בהתנחלויות במקום בדיור בתוך ישראל, אחרי חיסול כל סיכוי לשלום. פרטים על ההפגנה, כאן.
אירוע ה 30, צעדה לדרישה ציבורית להעלאת שכר המינימום ל 30 ש”ח לשעה, תחת הסיסמה “מתגייסים למאבק הזה כדי שעובדים לא יהיו עבדים”
הקרנה פומבית בגן מאיר, של סרטו של דורון צברי על הדיור הציבורי. נותנת החסות: מפלגת מרצ. פרטים כאן.
יום א’, 4 במאי
טקסי יום הזכרון ברחבי הארץ.
בין השאר: יום הזכרון הישראלי-פלסטיני המשותף. פרטים כאן.
יום ב’, 5 במאי
ערב יום העצמאות. טקס הדלקת המשואות בירושלים, השנה: זמן נשים.
יום ג’, 6 במאי
יום העצמאות
יום א’, 11 במאי
נסיעת ראש הממשלה ליפן לביקור רשמי על פי הלו”ז כדלקמן שנשלח מטעם השגרירות היפנית:
כלומר, ראש הממשלה יפסיד את השבוע הראשון של פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, לא ינאם בפתיחת המושב וכן לא יהיה נוכח בכנסת כאשר יצטרכו להתקדם עם קביעת תאריך בחירות הנשיא ו/או תחילת עבודה של יו”ר הקואליציה החדש המחליף את ח”כ יריב לוין (מי שזה לא יהיה).
כמו כן, יצא לי לכתוב בפוסט לפני כמה חודשים על הקדנציה הנוכחית של נתניהו, המאופיינת בנסיעות רבות ורחוקות יותר מאשר בקדנציה הקודמת שלו. עד היום לא קיבלתי תגובה מלשכת ראש הממשלה על תכנון הנסיעה לאוסטרליה על אף שאני יודעת בוודאות שיש תכנית כזו לחודשי הקיץ. והנה, עוד לפני אוסטרליה מגיעה במאי הנסיעה ליפן וזאת אחרי שהנסיעה לקולומביה ומקסיקו שאמורה היתה להיערך בחודש אפריל, בוטלה ברגע האחרון מפאת שביתת עובדי משרד החוץ.
יש ראשי ממשלה שמתפקדים גם כשר בטחון במקביל לתפקידם כראש. נתניהו של הקדנציה הנוכחית הוא ללא ספק שר החוץ של מדינת ישראל כמו גם שר הקשרים המסחריים/כלכליים, כי עם כל הכבוד לנסיעות של שר הכלכלה נפתלי בנט, אין ספק שנתניהו שם בנסיעותיו דגש משמעותי על קשרי סחר והפצת משנת הסייבר שלו.
בקיצור: לקראת הבחירות הבאות, כשבנט ו/או ליברמן ירצו להתפאר בהישגיהם, אפשר יהיה לחזור לרשימת הנסיעות של נתניהו ולראות מי באמת טיפל בקשרי החוץ וקשרי הסחר של מדינת ישראל בין השנים 2013 – 2017. במקביל, והכל עניין של סדרי עדיפויות שלו, נתניהו לא נוגע, במשבר הנדל”ן ו/או יוקר המחיה שתי הבעיות המקשות ביותר על אזרחי ישראל. מה אכפת לו? ביפן יש פריחה, לא?
יום ב’, 12 במאי
16:00, חזל”ש מליאת הכנסת, עם הצבעות אי אמון.
מתישהו במאי – התחייב נתניהו לקיים את ועידת הליכוד (קובעים, מבטלים, קובעים, מבטלים, איזה סאגה)
סוף מאי, הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת: בין הדוברים – שרת המשפטים ציפי לבני, שרת התרבות והספורט לימור לבנת, יו”ר האופוזיציה יצחק הרצוג, יו”ר מרצ זהבה גלאון. פרטים כאן.
אני חוזרת פה שוב על הלו”ז הנשיאותי (עד שיהיה מידע חדש בנוגע למתי יערכו הבחירות)
לו”ז נשיאותי
פקיעת כהונת נשיאות פרס – 27 ביולי 2014
יום בחירת הנשיא העשירי – על פי חוק יסוד נשיא המדינה: בין 90 ל 30 יום לפני המועד הנ”ל. כלומר מועד הבחירה בכנסת צריך להיקבע לאחד הימים שבין: 28 באפריל ל 27 ביוני 2014.
מושב קיץ 2014 של הכנסת ה 19 – יחל ב12 במאי ולכן יש להניח שיום בחירת הנשיא העשירי יקבע לבין 16 במאי ל 27 ביוני. נתניהו יעדר מישראל בשבוע שמתחיל ב 11 במאי עקב נסיעה ליפן.
ברגע שיודיעו על יום הבחירה של הנשיא, יגישו קבוצות של עשרה חברי כנסת את המועמד שלהם – לפחות עשרה ימים לפני מועד הבחירה הנ”ל.
כלומר, החל מאמצע מאי אמור להתבהר המצב הפוליטי – מי הם המועמדים להיות הנשיא/ה העשירי של ישראל?
לחבר כנסת אסור להגיש טופס תמיכה ביותר ממועמד אחד.
ההצבעה היא חשאית מאחורי פרגוד, וחייבים להשיג לפחות 61 קולות. חוק יסוד נשיא המדינה תוקן רק לאחרונה כך שאל הסיבוב השני עולים רק שני המובילים, כך שזה לא ימשך יום שלם.
תודה לכל תומכי הפלוג והמשתתפים בתשלום.
אם פספסתם בימים האחרונים:
מלאי עבודות פוליטיות חדשות במדור ‘הפלוגה המסייעת‘ של הפלוג
נתניהו לא טורח להיפגש עם שכטמן וגרעין התמיכה בדליה איציק בתוך הליכוד;
הפוקד הגדול של הליכוד בשטחים, שבח שטרן, הוא שפרסם את המודעה נגד מפלגת העבודה;
אבישי: פיוס היסטורי, מחזור כותרות;
אבישי: ח”כ קלדרון משווה את הר הבית למאה שערים;
מתח”ככים, 24 באפריל
והפוסט הקבוע שלנו, בימי שני, פוליטיווטש, בידוק עובדות והפעם: האם ח”כ איתן כבל דייק?
טוב, אם חוסל כל סיכוי לשלום די מתבקש להשקיע מיליונים בהתנחלויות, לא?
עדיף לעשות את זה באמצעות סיפוח, שזה יהיה דרך חוק מדינה ואז אולי הכל יהיה יותר מסודר.
סיפוח זה טוב, אבל לא מצויין. הרבה יותר עדיף לעשות את זה באמצעות מימון עקיף דרך עמותות שרשומות בחו”ל. גם חוקי – וגם מהווה הומאז’ לדוחפיו הגדולים ביותר של התהליך…
ההפגנה נגד לבני היא אירוע מחמם לב: תמיד טוב לראות שיש כאלה שלא משנה מה יעשה הפרטנר, הם עדיין יבואו בטענות רק לצד שלנו. מזל שלפחות יש את אבו מאזן ששומר על גחלת הפיוס והדו-קיום…
יום זכרון ישראלי-פלסטיני משותף, זה כזה נאור ומתקדם. אכן, אין יום מתאים יותר לעשות עצרת לזכרם של מחבלים שנהרגו במהלך משימותיהם, מאשר ביום שבו שלטונות הכיבוש בחרו לקיים טקסי הנצחה לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. אני מקווה שגם יהיה נציג למשפחת יונס, ששניים מבניה לא יוכלו להגיע לטקס, מכיוון שלא שוחררו מהכלא ע”י קלגסי הכיבוש.
קודם כל “כנס הקיץ” ולא “מושב הקיץ”.
ראש הממשלה לא ינאם בפתיחת הכנס, כמו שאף אחד אחר מהמנהיגים לא ינאם באותו היום. הטקס המפורסם עם נאומי המנהיגים השונים נעשה תמיד עם פתיחת כנס החורף (שהוא הכנס הראשון ב”מושב הכנסת” ולכן הוא גם פותח דרך קבע המושב השנתי). בפתיחת כנס הקיץ, כאמור, אין טקסים ואין נאומים.
צודק. תודה
א. הולילנד: זהו שלב הטיעונים לעונש. התביעה תבקש מה שתבקש (כמה שיותר); ההגנה כנ”ל (כמה שפחות). רק הטיעונים יארכו כמה ימים ובוודאי שביום הדיונים הראשון לא ייגזר דינו של נאשם מספר 8 (=אולמרט).
ב. נשיא 1: זה נראה שעדיין מחפשים מישהו או מישהי ראויים. בסה”כ יש לנו ערימה של פוליטיקאים סוג ב’ שאף אחד מהם לא מעורר השראה ואף אחד מהם בעברו לא רשם הישג משמעותי שיירשם בתולדות האומה. לכל היותר מזכירים את יצחק נבון (“הנשיא החמישי”) שיותר זכור כפקיד של בן גוריון שאמר לרדיו מה לשדר ובעיקר מה לא לשדר.
ג. נשיא 2: יש שני מועמדים חיצוניים. השופטת דורנר שלמצער הוכיחה שהיא בקצה השמאלי של המפה ולכן לא מתאימה (ורק באחרונה, שתיקתה התמוהה של נשיאת מועצת העיתונות, שזה תוארה ותפקידה כעת, בעניין מקור ראשון מאששת עובדה זאת, למי שהיה זקוק לאישוש) וחתן פרס נובל פרופ’ שכטרמן שהוא אכן ראוי אבל הקמפיין שלו מוזר לא אפקטיבי ולכן זה נראה שלפחות לסיבוב הזה הוא שרוף.
ד. נשיא לסיום: דרושים שני דברים (1) מועמד או מועמדת בעלי שיעור קומה, ששמם הולך לפניהם ושיהיו מלב הקונצנזוס. (2) קמפיין מדויק מאד עם אפס טעויות.
אתה אופטימי. מדובר בקמפיין בקרב 120 עסקנים שעומדים מאחורי פרגוד. אין שום דרך לייצר קמפיין אפקטיבי ונטול טעויות, במקרה כזה.
שכטמן הוא אכן הרע במיעוטו, אבל כאמור, אין לו צ’אנס. את התפקיד הזה לא היה צריך להמציא, אבל אחרי שהומצא, היה צריך לבטלו בהזדמנות ראשונה (אחרי פרישתו בקלות של עזר ויצמן, או אחרי פרישתו בקלון של משה קצב, או אחרי פרישתו לא-מספיק-בקלון של שמעון פרס). כל ההזדמנויות פוספסו ועל כן אנו תקועים עדיין עם משרה מטופשת ומיותרת, שהנושא בה לא חייב דין וחשבון לאיש, ומהווה סוג של לווייןם לעצמו, שברצותו יהיה ממלכתי, וברצותו יהיה שמעון פרס…
זה דמגוגיה לטעון שהתפקיד מיותר רק כי השתלטו עליו הפוליטיקאים. בהקמת המדינה אף אחד לא ממש ידע כיצד יראו מוסדות המדינה, אבל לכולם היה ברור שלחיים ויצמן מגיע, פשוט מגיע, מעמד רם ונישא.
הרצל ייסד את התנועה הציונית המודרנית וב”ג הכריז על הקמת המדינה והיה האישיות הדומיננטית החל מאמצע שנות השלושים ועד אמצע שנות השישים, אבל בתווך, במשך שנות דור, התנועה הציונית הייתה חיים ויצמן וכמובן שגם הצהרת בלפור הייתה הישג אישי אדיר שלו.
״הפגנת 1 במאי מגוונת נושאים: נגד שוד הגז ומשאבי הטבע, נגד העלאת המע”מ, נגד המשך השקעת המיליונים בהתנחלויות במקום בדיור בתוך ישראל, אחרי חיסול כל סיכוי לשלום. ״
תיקון טעויות: הפגנה למען שוד הגז – שוד המשקיעים שהשקיעו את מיטב כספם ולקחו סיכונים ובאים האפסים והלוזרים הסוציאליסטים שתובעים את הרווחים לעצמם, ואנו כבר רואים את התוצאות עכשיו. חוץ מזה הפגנה למען יותר יוקר מחייה בדיור אם אין בנייה בהתנחלויות אז יהיו פשוט עוד פחות דירות.
מסכים לגבי החלק השני – מתנגד לחלוטין לחלק הראשון. אני לא חושב שהמשקיעים באנרגיה לא צריכים להרוויח מצויין על השקעתם – אבל מכיוון שהשקעתם היא ניצול של משאב לאומי, הרי ברור שתמלוגים נדיבים (כפי שמקובל בכל נקודה אחרת על הגלובוס – כולל מדיניות קפיטליסטיות בהרבה מאיתנו) הם דבר מתבקש.
וועדת ששינסקי עשתה איזון נכון בין הצורך שמשקיע ירוויח על הסיכון שלקח על עצמו, ולבין הצורך של הציבור ליהנות מתמלוגים על ניצול משאב ששייך לו.
נ.ב.
האם אי הסכמה בינינו מגדילה או מקטינה את הסיכון שאנחנו אותו אדם?
במשך עשרות שנים אף אחד לא האמין שיש בכלל סיכוי למצוא נפט או גז בישראל. ישראל ניסתה לעודד את המשקיעים בכל זאת עם משטר מס מסוים. הרבה ניסו והפסידו סכומי עתק. בסוף מישהו הצליח, וטז פתאום המדינה אומרת ״רגע, זה באמת עבוד, אז ניקח מכם את הכסף״.
אבל ניחא זה כבר קרה וכבר גורם להמון נזקים. מה שהמטורפים הסוציאליסטים רוצים זה עוד יותר מיסים ואיסור על ייצוא. הם לא לקחו סיכון, לא השקיעו דבר אבל הם רוצים את הכסף לעצמם. קוראים לזה גנבים. זה משאב לאומי ? מה ההבדל עם מכרה או מים או כל משאב אחר שנמצא כרגע בידים פרטיות ? מי שרכש ומשקיע ומתסכן – זה שייך לו.
האמת באמצע.
המשאב הוא לאומי והוא מוגבל, ולכן גם לכלל מגיע להנות ממנו.
המשקיעים השקיעו אבל חלק מהכסף לא שלהם ובפרוש המדינה השקיעה – הטבות מס (כשתשובה משלם פחות מיסים, יונתן משלם יותר…), מענקים, עידוד השקעות הון וכולי.
ועיקר שכחנו – אם וכאשר העסק מפסיד יש “תספורות”…
פחות מיסים זה לא השקעה של המדינה, יש לי תחושה שיש לך קצת בלבול במושגים הכלכליים. פחות מיסים זה פחות מיסים ובטח לא יותר עבורי כשמדובר על תגליות שאף אחד לא ציפה ולכן התקציב לא היה בנוי על הכנסות מהן. חוץ מזה פחות מיסים זה טוב לכולנו. והמיסים בישראל די נמוכים בכל מקרה יחסית לעולם.
לגבי תספורות – אכן תופעה שערורייתית שלא הייתה קיימת במדינה באמת ליברלית.
במשך עשרות שנים אנשים מחפשים מחצבים בכל מיני מקומות בעולם, ובכולם יש מיסוי שאינו מופרך.
כאן היה מיסוי נמוך במיוחד, חסר כל הגיון כלכלי.
הטענה שהמשטר המס הזה הוא שעודד את לקיחת הסיכון, לא באמת רצינית – שכן אם לא מוצאים כלום, בין כה לא משלמים מס, אלא “רק” מפסידים את ההשקעה.
כאשר התברר שאכן יש כאן מחצבים בכמות גדולה, והמס הועמד על מדרגה קצת יותר סבירה (עדיין נמוכה מהרבה מדינות אחרות), לא ראינו בריחה של משקיעים החוצה (למרות הקמפיין ההיסטרי שניסו להריץ פה) כי גם אחרי המסים הרווח של המשקיעים הוא דמיוני.
האיסור לייצא הוא אכן הגזמה היסטרית של כמה אנשי שמאל קיצוני – אבל בהחלט צריך להיות כמות שתבטיח אספקה קודם כל למדינה. אין דבר מגוחך יותר (ועבורנו, גם מסוכן) ממדינה שהיא יצואנית אנרגיה, שמוצאת עצמה מייבאת, כי שכחה להבטיח לעצמה אספקה קבועה ממקורותיה-שלה.
תגובה ליונתן “פחות מיסים זה לא השקעה של המדינה, יש לי תחושה שיש לך קצת בלבול במושגים הכלכליים…”
ובכן, מה נאמר ומה נדבר, אתה מוזמן לעיין בע”א 165/82 קיבוץ חצור נ’ פקיד שומה רחובות, פ”ד לט(2) 70. ומתוך פסק הדין קבל ציטוט אחד, שבשלושים השנים האחרונות הנו ליבה של מערכת המס בישראל: “אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום… כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעתים רעתו של נישום אחר.”
כלומר – טובת נישום אחד, להלן המשקיע, שמקבל פרט לתמריצים במזומן גם הקלות במס, הנה, רעת נישום אחר, להלן יונתן שמשלם יותר (או שיונתן לא משלם מיסים…). הטענה שהמס לא היה צפוי ולכן לא נכנס בבסיס התקציב אינה נכונה ממס’ סיבות:
1) בבסיס התקציב ההכנסות ממסים בנוי מהנחות וסטטיסטיקה. מניחים שיהיה כך וכך ולכן נגבה ככה וככה. ההנחה אומרת שחלק מהעסקים יכשלו ולא יניבו מיסים וחלק יצליחו ומהם יהיו מיסים.
2) המדינה יודעת להשתמש בעודפים כאשר הכנסות המדינה מימיסים הנן מעל ההנחה הראשונית שעמדה בבסיס התקציב.
ובכן לא סתרת מה שכתבתי, פחות מיסים זה לא השקעה של המדינה.
אתה אומר: פחות מיסים מא׳, במצב של הוצאות דומות, זה מחייב יותר מיסים מב׳.
כן, אולי ולא. לפעמים פחות מיסים זה דווקא יזרז א הפעילות במשק ודווקא יביא יותר הכנסות למדינה. חוץ מזה תמיד אפשר לקצץ בהוצאות וגם עדיף.
לגבי הסיפור הספציפי של הגז – מן הסתם זה לא היה בבסיס התקציב כי אף אחד לא ציפה שימצאו גז. מדובר בבונוס. זה לא שהיו הכנסות מגז והחליטו להוריד להם את המס אלא לא היה כמעט כלום ושינו רטרואקטיבית את הכללים שעודדו את המשקיעים להסתכן. תגיד לי, אם לא היו מוצאים דבר, היית מסכים שנחזיר להם את הכסף ? לא. כי לא משנים את הכללים באמצע המשחק. בכל מקרה זה לא עולה שום דבר לציבור. לולא המס הנמוך הם אולי לא היו משקיעים ולא היינו מוצאים את הגז הזה בכלל ולא היינו דנים בהכנסות הנוספות שהוא מייצר.
מראש על כל שקל שהמשקיעים שמים המדינה שמה ככה וככה, כאשר הסכום המדויק משתנה לפי הרבה גורמים, ולכן כתבתי שהאמת באמצע וחלק מגיע למדינה ולאזרחים וחלק למשקיעים.
מה עושים כאשר הכנסות המדינה גדלות? אפשר להגדיל הוצאות (אנחנו מדינת רווחה\משבר בהדסה ובמערכת הבריאות\אויבינו על הגדרות – בחר את המתאים) ואפשר להקטין מיסים ישירים ועקיפים לכלל האזרחים.
לגבי הגז – תתפלא אך במשרד האנרגיה בטוחים שיש עוד ויש מה לפתח גם עכשיו, הם גם משוכנעים שהסיפור של הנפט לא גמור ויש גם לזה עתיד, אז אל תניח הנחות שאף אחד לא ציפה וכו’
לדעתי הדיון מוצא. זכות המילה האחרונה לך.
״מראש על כל שקל שהמשקיעים שמים המדינה שמה ככה וככה״
לא ממש, חוץ מכמה פרויקטים מוגבלים. לגבי ההשקעות בגז ונפט מה בדיוק המדינה שמה ?
לגבי הנפט והגז ברור שיש עוד הרבה, הקטע הוא שעד שגילו משהו אף אחד לא האמין בממשלה שיש משהו וזו הסיבה של המיסוי הנמוך.
בחור זה שאתה לא יודע ולא שמעת מעיד רק על זה שאתה לא יודע ולא שמעת. למשרד האנרגיה יש מדען ראשי ויש תקציב למו”פ ולתעשייה (לפעמים הכסף בפועל מוחבה בסעיף רזרבות). תבדוק.
אני בדקתי, קיים, תמיד האמינו שיש נפט וגז ותמיד חילקו כסף ליזמים.
אני חוזר על הציטוט שלך: ״מראש על כל שקל שהמשקיעים שמים המדינה שמה ככה וככה״
אני יודע שיש כמה תכניות בתחומים מסוימים בהם המדינה מוכנה לסייע בהשקעה, זה לא בדיוק סוד. זה גם אחוז זניח מסך כל ההשקעות במשק וזה לא רלוונטי למה שדיברנו עליו.
תבדוק ספציפית לפני שאתה מכליל. המדינה מממנת ישירות ובעקיפין חיפושי נפט וגז.