הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מוצ״ש 27 ביוני
הפגנת מחאה מאבק הגז. החל משעה 21:00, כיכר הבימה תל-אביב. פרטים כאן. הכתבה המעניינת (לדעתי) בסוף השבוע, אבי בר-אלי, איך הפך נתניהו למגן של דלק ונובל אנרג׳י. נתניהו שפעל בעבר נגד המונופולים הפך את עורו.
המשט, המשט, המשט – למי שרוצה לעקוב.
יום א׳, 28 ביוני
הפגנות מחאת הסרדינים במקומות שונים בארץ. הורים מוחים על הצפיפות בכיתות.
החל משעה 09:00, משמרת מחאה מול משרד ראש הממשלה במסגרת המאבק נגד החמרת חוק הכשרות. בעלי עסקים ומסעדנים מוחים נגדי חיזוק המונופול הכשרות של הרבנות, דבר המוביל (בין השאר) ליוקר מחיה. פרטים מלאים על ההפגנה, כאן.
10:30 ישיבת ממשלה. מליאת הממשלה אמורה להצביע בנושא מתווה הגז ועקיפת סמכותו של הממונה על ההגבלים העסקיים (אחרי שדרעי סירב לעשות זאת לבדו). מנועים מלהצביע: כחלון, חיים כץ (?), ולפי ערוץ 1 ביום שישי בלילה, לא בטוח אם גלנט יוכל להצביע. כמו כן, בהצבעת עבר, ארדן התנגד למתווה שהוצגע. נושאים נוספים על סדר היום: אימוץ הערכת מצב אסטרטגית כלכלית-חברתית,
בהמשך: ועדת שרים לחקיקה עם פירוט החוקים הבאים: הגבלת מספר הילדים בכיתות (ח״כ קיש ואחרים מן הליכוד), מניעת התעמרות בעבודה (מרב מיכאלי), תיקון לחוק יסוד הכנסת שיטיל את נטל ההוכחה על מועמד לכנסת בכך שלא תמך במאבק מזוין (שרון גל).
יום ב׳ 29 ביוני
החל מ 10:00 בבוקר בכנסת – ועדת חו״ב, עדכון בטחוני בהשתתפות ראש הממשלה. ועדת הכלכלה, דיון ברשות השידור. ועדת ביקורת המדינה, דיון בנושא המאגר הביומטרי.
הצבעות אי אמון בכנסת. החל מן השעה 16:00
יום ג׳ 30 ביוני
מחאת הגז, אירוע ירושלמי, ׳כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול׳, מנחה/מרצה: אורי בן-דב. פרטים מלאים כאן.
המועד האחרון להשלמת הסכם הגרעין בין איראן לבין המעצמות. מזכיר המדינה האמריקאי מקיים פגישות עם שר החוץ האיראני בוינה, לקראת (ככל הנראה) דחיית הדד ליין של השיחות.
יום ד׳ 1 ביולי
כנס אי-העלאת גיל הפרישה לנשים, ח״כ של יחימוביץ, זהבה גלאון, השרה גילה גמליאל, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, השר חיים כץ, ועוד. פרטים מלאים כאן.
יום ד׳, 8 ביולי
ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ׳ יוג׳ין קנדל מגיע לשוחח בנושא מתווה הגז עם פורום סנהדרין.
יום א׳, 2 באוגוסט
היום האחרון לכנס הקיץ של הכנסת
כנס החורף של הכנסת יתחיל ב 11 באוקטובר
31 באוגוסט
כינוס פגרה מיוחד, הנחת חוק ההסדרים
2 בספטמבר
כינוס מליאה לקריאה ראשונה בחוק ההסדרים
אז העמותות החליטו השצ’אנס החדש להפלת הממשלה עובר דרך עניין הגז?:)
זה כ”כ חבל שגם כאשר השמאל מנסה להביע תמיכה בנושא שלגביו יש קייס (עניין הויתור על פיקוח על המחיר), הם מצליחים להפוך את הסוגייה על ראשה, מכיוון שהיא לא מעניינת אותם (המיעוט) או שאין להם מושג ירוק לגביה (הרוב הגדול), והם נדלקו על המילה היפה “מונופול” (מדובר, אגב, על אותם אנשים שחיים נהדר עם מונופול של עובדי הנמלים, מונופול של חברת חשמל, של מקורות ושל כל גורם אחר, שוועד העובדים שלו נשען על תמיכה חזקה מכיוון שמאל).
החוק של מרב מיכאלי הוא חוק חשוב, ויש לקוות שאחרי שיעבור, גם יהיה מי פיקוח על אכיפתו (למשל, יצירת מנגנון על עובד שהתלונן – שכן העובדה שיש חוק כזה, לא ממש עוזרת למי שפוחד מפיטורין ברגע שיתלונן, ויודע שעד שיראה פיצויים בהתאם לחוק, יעברו הרבה-הרבה שנים).
כנס אי-העלאת גיל פרישה לנשים, הוא הפטנט הקבוע שאומר “אנחנו רוצים/ות ‘שיוויון’, אבל רק היכן שנוח לנו”. נשים חיות יותר מגברים, ופורשות חמש שנים לפניהם. גבר זכאי לגמלה בממוצע במשך 13 שנים, בעוד שאישה זכאית לגמלה במשך יותר מעשרים שנים. המצב הקיים הוא נהדר לנשים שמרוויחות מצויין או כאלה שמקבלות פנסיה תקציבית. הוא מצב מחורבן לנשים שמתקשות להתפרנס, ונאלצות לפרוש בגיל 62, תוך שחמש שנות צבירה נוספות, נמנעות מהן.
לאישה שמסיימת תפקיד בכיר באוצר בגיל 62, יש סיבות טובות חפרוש לפנסיה, בידיעה שצברה זכויות שיאפשרו לה נטו דומה לזה שקיבלה בעת שעבדה, במשך העשרים שנים הבאות. לעומתה, מישהי שעבדה במפעל במשך ארבעים שנה, והפנסיה שלה זה מה שהיא עצמה חסכה, מפסידה 60 חודשי הפקדה לפנסיה, ונאלצת לחיות על הכנסה נמוכה בהרבה, במשך חמש שנים נוספות.
אלא מה? הפמיניסטיות המקצועיות נמצאות כולן בשכבה המבוססת-פלוס (מה לעשות, כל המחאות האלה נועדו לקידום מעמד של קבוצה זעירה מתוך הקבוצה שבשמה הם/ן מתיימרים/ות לדבר), ולאיש לא אכפת מאותן נשים מסכנות, בטח לא למארגנות הכנסים הללו…
אולי אינך יודע אבל פיקוח ממשלתי על מחירי הגז נחל הצלחנ רבה אצל שכינינו מדרום. כידוע נתגלו במצריים מרבצי גז גדולים. הטייקונים המצריים ייצאו בצינורות גז לישראל ולירדן ואף הקימו בהשקעה של מיליארדים רבים שני מתקני הנזלה כדי שיוכלו לייצא גז לאירופה. החברתיים המצריים הקימו קול זעקה על הגז הזול שנמכר לישראלים והמחיר היקר שמשלמים המצרים. הממשלה התערבה והטילה פיקוח על המחירים, המשקיעים הזרים הפסיקו את המשך פיתוח המאגרים, מתקני ההנזלה עומדים בשממונם ומצריים החלה לייבא גז. מסתבר שעמלם של החברתיים הערבים לא היה לשווא שכן הם ייצרו לישראל אופציה לייצא גז לאירופה ללא השקעה (יש כבר צינור ומתקני הנזלה). מי שתהה מדוע הועבר הדיון בגז לקבינט הביטחוני ימצא בנתונים האלה מענה לתהייתו.
נשמע ממש מפחיד. אז אתה טוען שאם לא ניעתר לתכתיב של תשובה – אין כל דרך שבה נוכל למצות את המשאב הזה, שמצוי לחופינו, מכיוון שמצרים (שבעיותיה הפנימיות היו “קצת” מעבר לשאלה של התערבות ביכולת עשיית הכסף של המשקיעים בתחום הגז – למשל, היכולת לבלום את פיצוץ הצינור כל יומיים…) נכשלה בכך…
צר לי, אבל לא שוכנעתי מהתירוץ המגוחך להעברת הדיון לקבינט, ואני משוכנע לחלוטין שביבי בעצמו לא התייחס אליו ברצינות, כאשר השתמש בו. הוא קיווה לצמצם את הדיון הפומבי בעניין.
איתן אבריאל כתב מאמר מעניין בדה-מרקר, ובו נתן דוגמא לא כזו מורכת איך מדינת ישראל יכולה לשמור על מחיר הגז, להבטיח שייצא מהאדמה, ולהנות מרוב הרווחים: לרכוש את השליטה בנובל אנרג’י (ששווי השוק שלה הוא שבריר משווי הגז שמצוי במאגרים שבשליטתה). במכה אחת תקבל גם יכולת ביצועית (שתהיה שימושית בקידוחים עתידיים, או בעידן של חרם כלכלי מפחיד שהשמאל מסביר לנו שאוטוטו מגיע…), גם את הרווחים הישירים מהגז, וגם את המסים.
לישראל יש יתרות מט”ח עצומות (הרבה יותר מדי גדולות, שרק נשחקות לאור צניחת הדולר), והן, בשימוש בחלק לא גדול מהן, אפשר לעשות השקעה, שבמקרה הרע רק תגן על אינטרס שלנו, ובמקרה הטוב תהיה סופר-רווחית.
כן, זה מאוד מאוד מזכיר הלאמה סוציאליסטית טפו-טפו-טפו, אבל אבל מכיוון שבכל מקרה יש כאן כשל-שוק (או מונופול, או דואופול), הרי שהתערבות ממשלתית היא הכרחית בכל מקרה.
זו כמובן רק דוגמא לפתרון שעולה על הסיטואציה הנוכחית, שבמסגרתה מאיימים עלינו עם האקדח הריק ביותר בעולם (אם לא תיתנו לנו להרוויח כמה שאנחנו רוצים, אנחנו נוותר על אוצר הטבע הגדול ביותר שיכולנו לחלום עליו), ואנחנו אמורים להבהל מזה.
מגיע לתשובה ולנובל להרוויח בגלל הסיכון ההתחלתי. לא מגיע להם להרוויח כמה שהם רוצים, כי, כאמור, זה משאב טבע ששייך לציבור.
וואו אורי, קשה לי להאמין שאתה ושלי נמצאים באותו הצד בנושא הזה….
אני משפשף את עיניי שוב ושוב ועדיין לא מאמין…
אנחנו לא באותו צד בנושא הזה. היא עסוקהע ב”מונופול”, בשעה שאותי לא מעניין העניין הזה. כשיש לך רק שני מאגרים גדולים, ברור לגמרי שלא תהיה תחרות משוכללת, והשאלה אם יהיה מונופול או דואופול, ממש לא מזיזה לי. אותי מעניין שימור האינטרס של הממשל הישראלי (רק אם זה מוכן לוותר עליו, משום-מה) והציבור הישראלי.
יש לי הערכה ארוכת שנים לשלי כאדם הגון, שתפישת עולמו הכלכלית שגוייה לגמרי, אבל מהסיבות הנכונות. אני מאמין לה לגמרי שהיא בעד האינטרס הציבורי, אבל היא לא מבינה ששוק חופשי (כשהדבר אפשרי) נותן פתרון טוב בהרבה עבור הציבור, בהשוואה למשק מתוכנן.
סוגיית הגז היא חריג בהקשר זה, בגלל שאין אפשרות לתחרות, ואם נגזר עלינו לחיות תחת מונופול או קרטל – אז שלפחות יהיה פיקוח רציני עליהם, לצורך שימור האינט7רס הציבורי.
מעורבות ממשלה היא לא אידיאל מבחינתי – אבל בדיוק כמו בשוק הסלולר, בשוק האינטרנט ובשוק השיחות הבינ”ל – לעתים יש כשל-שוק ורק רגולטור חזק ומעורב, יכול לתקן את העיוות (במקרים ההם זה היה באמצעות כפיית תחרות שהורידה מחירים, שזה מצב מועדף, ובמקרה הנוכחי זה באמצעות התערבות בתמחור, לצורך שימור האינטרס הציבורי).
שוק חופשי זה המצב הרצוי, אבל לא תמיד זה אפשרי – ובמצב כזה אסור לעצום עיניים ולסמוך על הטייקון. באופן כללי, לטייקון יש עניין מועט מאוד בשוק חופשי, ועל כן תפקידה של הממשלה לשמור עליו שלא ינצל לרעה את סיטואציה חריגה שנוצרה.
אבל זה מה ששלי בדיוק דורשת. פיקוח מחירים הדוק.
אין הבדל כמעט בין דעותיך בעניין הזה לדעותיה.
שהחיינו והגענו ליום הזה… 🙂
יפה דיברת.
כולם מרגישים את התלהבות של השמאל לנגח את הממשלה על הרקע הזה, וחבל.
בלי העידוד של התקשורת יכולה לפרוץ מחאה צרכנית לגיטימית מאוד נגד המונופוליזציה של הגז. כעת זה ייראה מבויים.
אני מניח שתמיכתך הנלהבת בבעלות ממשלתית על חברות נסמכת על הנסיון הטוב עם חברת החשמל, הנמלים, תע”ש הרכבות והדואר. תחת בעלות פרטית תזכה הממשלה בתמלוגים בגובה 60%. כחברה ממשלתית הכסף יישאר בידי המקורבים. אני מקווה שהטייקונים ינצחו בקרב על הגז כמו שזכו בקרבות על כביש 6 ומתקני התפלת המים.
כל הדוגמאות שלך הן נכונות. אלא מה? מונופול ממשלתי, גאוע ככל שיהיה, הוא גרוע פחות ממונופול (או דואופול או קרטל) פרטי. מי שרוצה דוגמא לכך, שיבדוק את מערכת הבנקאות פה, את שוק התקשורת, או שוק הרכב. המחירים בשמיים והשירות בקאנטים.
אני לא מתנגד לכך שתשובה ושות’ ימשיכו להחזיק בבעלות הזיכיון. הם הסתכנו ומגיע להם להרייח. אבל בהחלט יש צורך בקביעת קו אדום לרווח, ולא פחות מכך – יש הכרח בלהשהיר להם שהם לא יכולים להפקיע מחירים של משאב אסטרטגי שהם הספק היחיד שלו (מחירי החשמל, על כל מחדליה וכשליה האינסופיים של החברה האומללה הזו – הם זולים יותר מאשר ברוב המדינות שבהן החשמל מופרט, והשירות אמין יותר מאשר בקליפורניה, למשל).
תמיד אפשר לארגן ועדת שישינסקי נוספת. אותם אנשים שמאמינים בלב שלם שהסכם שלום שהם יהיו שותפים לו יקוים לנצח מוכנים להפר הסכם קיים ללא הנד עפעף.
מונופול פרטי גרוע פחות ממונופול ממשלתי. הדוגמאות שלך אינן מוכיחות דבר חוץ מזה שמונופול זה לא המצב הרצוי. אבל למונופול פרטי יש לפחות רצון להרוויח כמה שיותר, ולכן לקצץ בבזבוזים המיותרים ולספק שירות כמה שיותר טוב – כי תמיד יש אלטרנטיבה בשוק ואם לא עכשיו אז תבוא איזו טכנולוגיה חדשה שתשנה הכל. מונופטל ממשלתי אין לו שום תמריץ לשום דבר מלבד לבזבז את כל הכסף, לא לספק שום שירות טוב, לגבות מחיר גרוע ולמרות זאת להיכנס לחובות עצומים שעלינו להחזיר מכספי המיסים.
מונופול פרטי לא מחוייב לאף אחד, ולכן ייתן מוצר עם אפס סטנדרטים. מונופול בבעלות ציבורית, נתון לפיקוח והמוצר שלו יהיה טוב יותר. החשמל הוא דוגמא לכך. הפרות החשמל בקליפורניה לא שיפרה שם את המוצר, אלא החריבה אותו.
אני חסיד גדול של משק חופשי ושל תחרות – אבל ברגע שאין תחרות, מונופול או דואופול, תמיד יהיו יתנו מוצר/שירות גדוע מזה שיתקבל בידי גוף מקביל בבעלות המדינה.
אני נגד מונופולים – אבל אם כבר נגזר עלינו שיהיה אחד – אזי שיהיה תחת רגולציה מחמירה, שתמנע ממנו להתעמר בציבור השבוי.
מונופול ציבורי מחויב אך ורק לועד העובדים. הרי אתה חי כאן ורואה את חברת החשמל, את נתב״ג, הרכבת, נמל אשדוד… ? כן עדיף מונופול פרטי.