הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שמרנים-אדוקים מתחברים, ברשתות החברתיות, לאנשים בעלי תפיסה פוליטית דומה לשלהם. זאת, לעומת ליברלים-אדוקים, אשר מגוונים בחבריהם. מנגד, הליברלים האדוקים חוסמים ומבטלים חברויות במהירות רבה יותר כאשר הם שומעים עמדות שמרגיזות אותם לעומת השמרנים האדוקים.
מחקר מעניין שפרסם מכון המחקר Pew, בנוגע לקיטוב פוליטי והרגלים תקשורתיים בדק, בארה״ב בלבד, את האופן בו צרכני תקשורת ומדיה חברתית, בתחום החדשות הפוליטיות מתנהגים. הן ברשתות החברתיות והן בצריכת המדיה הכללית, החל מרשתות הטלוויזיה, דרך אתרי האינטרנט הותיקים והמוכרים ועד צריכת חדשות פוליטיות באמצעות מדיה חדשה, אפילו דרך שדרני-בידור כמו ג׳ון סטיוארט (ליברל) וראש לימבו (שמרן).
המחקר התבצע במארס-אפריל 2014, בשאלונים בקרב 2900 איש ובאתר של Pew אפשר למצוא את כל המידע הסטטיסטי בנוגע לנחקרים והשאלות, כולל כל הפילוגים.
המחקר מאשש את החשש של צריכת המדיה בעת החדשה והוא שרוב האנשים מכניסים את עצמם לתוך בועה תודעתית באמצעות יצירת פיד חדשות שנוח להם, והישענות על מקורות מידע חדשותיים אשר מותאמים לתפיסתם הפוליטית ונחשפים מעט לצריכת חדשות מגוונת. על פי המחקר, הדבר מובהק עוד יותר בצריכת חדשות של שמרנים-אדוקים.
חוקרי Pew חילקו הנחקרים לחמש קבוצות: (1) שמרנים-אדוקים, (2) נוטים-לשמרנות, (3) בעלי דעות מעורבות, (4) נוטים-לליברליות ו(5)ליברלים-אדוקים.
מרבית צרכני החדשות בתחום הפוליטי מקבלים את המידע שלהם ברשתות החברתיות (עם עדיפות משמעותית לפייסבוק), אך בכל הנוגע למידע על פוליטיקה וממשל, צרכני החדשות הפוליטיות משתמשים במקורות מידע נוספים. לפי המחקר, מי שצורך חדשות פוליטיות בפייסבוק לפחות פעם אחת בשבוע, נחשף לחדשות פוליטיות בכלי תקשורת אחרים פי 4.8 באותו השבוע.
הנה כמה מן המסקנות:
רוב צרכני התקשורת ברשתות חברתיות נתקלים בדעות בדעות פוליטיות מגוונות, אך שמרנים-אדוקים נתקלים פי שתיים בדעות פוליטיות הדומות לשל עצמם, לעומת משתמש פיסבוק ממוצע (47% לעומת 23%). ליברלים אדוקים נתקלים במגוון רחב יותר של דעות ובכל זאת כשליש (32%) נתקלים בדעות דומות לשלהם.
זה לא אומר שליברלים-אדוקים פתוחים לשינוי הדעות שלהם יותר מן השמרנים-אדוקים. כ 44% מן הליברלים האדוקים מציינים שהם חסמו או אינפרדו חברים על רקע של אי הסכמה עם דעות פוליטיות עם חבר רשתות. זה לעומת 31% מן השמרנים-האדוקים שחוסמים ומאנפרדים (בהשוואה ל26% חסימות ואינפרודים של משתמשים ממוצעים).
עוד פריט מידע מעניין שעולה מן המחקר האמריקאי: ליברלים-אדוקים שהם צרכני מידע פוליטי נוטים יותר (60%) להצטרף לקבוצות פייסבוק הפעילות בתחומים שלהם לעומת שמרנים-אדוקים (46%). שתי הקבוצות הן כמובן יותר פעילות בקבוצות מן המשתמש פייסבוק בעל דעות מעורבות (33%). שתי הקבוצות, ימין ושמאל, עוקבות יותר מן הציבור הרחב – אחרי פוליטיקאים ברשתות או אחרי פעילות מפלגתית.
עוד במחקר: בדקו את הפוליטיקה בשיח פרטי, בין אנשים לאנשים (כלומר לא ברשתות) וכמובן שם שם, אותה המגמה: אנשים שהם שמרנים-אדוקים, מקיפים את עצמם בבני שיח עם אותן הדעות (66%), וכך גם הליברלים-האדוקים, אך בשיעור נמוך יותר (52%). ומצד שני, ליברלים-אדוקים יפסיקו לדבר עם מכר או בן שיח רק בגלל הדעות הפוליטיות שלו. 25% מן הליברלים האדוקים עשו זאת לעומת רק 16% מן השמרנים האדוקים.
חלק נוסף מרתק של המחקר נוגע לצריכת המדיה הכללית. Pew הציבו בפני הנשאלים שאלות בנוגע לפוקס ניוז, CNN, MSNBC, ערוצי הברודקאסט, וול סטריט ג׳ורנל, ניו יורק טיימס, NPR, יאהו ניוז, באזפיד, אל-ג׳זירה-ארה״ב, שון האנטי שואו, דיילי שואו, גלן בק פרוגרם, הפינגטון פוסט ועוד תכניות ואתרים מגוונים וקיבלו תמונה שמחדדת עוד יותר את אפקט הבועה.
ככל שצרכן תקשורת הוא יותר ליברל-אדוק או שמרן-אדוק (כלומר שני הצדדים הרחוקים על הסרגל), כך הו צורך תקשורת שמתאימה לו יותר מבחינה אידיאולוגית. ולמה זה משנה? כי אותם האנשים שנמצאים בקבוצות הקצה, המהווים ביחד כ 20% מן הציבור (כך על פי המחקר), משפיעים הרבה יותר על ההתרחשויות. הם יותר מעורבים, מצביעים בשיעורים גדולים יותר, תורמים יותר למפלגות ונוטלים יותר חלק בדמוקרטיה ישירה.
והנה המסקנות של המחקר בתחום צריכת המדיה:
השמרנים סומכים וצורכים כמעט אך ורק את פוקס ניוז. כ 47% מן השמרנים-האדוקים מציינים שפוקס ניוז הם מקור החדשות המרכזי שלהם, כאשר אצל הנוטים-לשמרנות מדובר ב 31%. אף כלי תקשורת אחר לא מתקרב לרמת ההסתמכות על פוקס ניוז.
מצד שני, ליברלים אדוקים מגוונים את צריכת החדשות שלהם לכלי תקשורת רבים יותר, אך מסתמכים על אותם כלי התקשורת שמזוהים אידיאולוגית עם ערכים ליברליים. כלומר, הם מגוונים בכלי התקשורת כל עוד זה בתוך הנטייה הפוליטית שלהם. 15% מן הליברלים האדוקים מסתמכים על סי.אן.אן, 13% נישיונל פאבליק רדיו, 12% אמ.אס.אנ.בי.סי (MSNBC) ו 10% ניו יורק טיימס.
קיטוב פוליטי והרגלי צריכת תקשורת, מחקר של מכון PEW, ארה״ב, אוקטובר 2014
אני מצרפת פה עוד שני גרפים מעניינים:
האחד עונה על השאלה מה הם כלי התקשורת שעליהם סומכים או לא סומכים בעלי הנטיות הפוליטיות. והשני דירוג גרפי של צריכת כלי התקשורת משמאל עד ימין.
קיטוב פוליטי והרגלי צריכת תקשורת, מחקר של מכון PEW, ארה״ב, אוקטובר 2014
קיטוב פוליטי והרגלי צריכת תקשורת, מחקר של מכון PEW, ארה״ב, אוקטובר 2014
מאוד מעניין ודי מתחבר למציאות שלי אם כי יש לקחת בחשבון את ההבדלי ההגדרות בין מה שקרוי ״שמרן״ ו״ליברל״ בארה״ב. ליברל זה לא ליברל במובו שלנו אלא שמאלן אנטי-ליברל דווקא וזה לא מפתיע שזה פחות סובלנים, השמאל אינו ידוע עבור סובלנותו את הדעות האחרות.
השמרנות בישראל היא לא עמדה פוליטית אלא המובן מאליו התרבותי שעליו נסמכת “הישראליות”.
יונתן, עידו – המחקר הוא כמובן על בסיס נתונים אמריקאי. ברור שהוא לא מתייחס לישראל. אבל גם לגבי שיח פוליטי אמריקאי – הנתונים שלהם די מרתקים.
לא התכוונתי לערער על חשיבות הממצאים ותודה שהבאת אותם טל. אני נוטה לקבל את הסברה שהאינטרנט משנה באופן מהותי- אם לא את ההתנהגות הפוליטית הרי שאת הידע הפוליטי ואופני צבירתו.
העובדה שפוקס ניוז היא מקור החדשות המשמעותי היחיד של השמרנים בארה”ב, נובעת מכך שהיא כלי התקשורת השמרני הבולט. השמאל בארה”ב, בדומה לארץ, יכול לצרוך דיעות קרובות שלו, בשלל כלי תקשורת, ולכן אך טבעי שהם יתפצלו בין כמה כלי תקשורת שונים (סי אנ אנ, אמ אס אנ בי סי, ניו יורק טיימס, אנ פי אר וכיו”ב). זה לא מלמד על גיוון תקשורתי רב יותר, מכיוון שמה שאומרים בMSNBC זזה בדיוק מה ששומעים בNPR או קוראים בטיימס. כולם אותו הדבר, והעובדה שלשמאל יש יותר כלי תקשורת, ממש לא הופכת אותם לפלורליסטים יותר. בדיוק כמו אצלנו.
לא יודע לגבי ארה”ב, אבל הטענה ש”לשמאל יש יותר כלי תקשורת” היא שקרית ודמגוגית. כלי התקשורת נשלטים על ידי המרכז – המתון (בימים שאין מלחמות) והקיצוני, והימין המתון (מה שנקרא “נוטה לשמרנות” בגירסה האמריקאית). ובימים אלה נפתח הפוקס ניוז הישראלי – ערוץ 20 של הימין המוטרף (המתחזה למרכז קיצוני). לשמאל אין ממש ערוץ אלא אם זה ששדרן מסויים לא מתלהם “להרוג את הערבים” באותו קצב שבו עמיתיו עושים זאת זה הופך אותו ואת הערוץ כולו לשמאלני.
אצלינו הסקאלה היא ימין מוטרף, ימין (מה שרובי ריבלין הוא מהשרידים ההולכים ונעלמים שלו), מרכז קיצוני (איפה שרוב הציבור כיום), מרכז מתון (ע”ע הולך ונעלם), שמאל משרת (עדיין לא נעלם) ושמאל (המכונה בגנאי “קיצוני”).
שמא ייתכן שהסיבתיות היא הפוכה, מי שצורך בעיקר מדיה שמרנית נוטה להיות יותר שמרן?
הנטיות הפוליטיות בחלקן מולדות, מגיעות מהמשפחה, ההקשר החברתי ויש הטוענים אף מהגנים. לכן הסיכוי יותר גבוה שהסיבתיות היא שאתה צורך את המדיה שמתאימה לדעות שלך. כאן אגב ההבדל העיקרי בין ימין לשמאל. מאחר וה״מס מדיה״ בידי השמאל בכמעט כל המדינות המערביות, הימני צורך בכל מקרה גם מדיה שמאלנית אם הוא רוצה או לא, ובנוסף מדיה ימנית, אם יש בכלל – עד לא מזמן לא היה כמעט בישראל ועדיין זה מאוד מובגל. כך שהימני הרבה יותר פתוח לדעות האחרות.
יש *המון* מחקר על זה. בחל מהספר המעניין אך הלא הכי מדעי The Filter Bubble ועד מאמרים שמתפרסמים בשנים האחרונות בכל כנס שעוסק ברשתות חברתיות ושפה.
החלק המעניין הוא לא סתם הקיטוב אלא תרומת הטענולוגיה לקיטוב. האלגוריתמים של פייסבוק וגוגל “מעלימים” תוצאות מהצד השני של המפה הפוליטית כך שאתה נחשף פחות ופחות לתכנים מחוץ לבועה וזה גם מגדיר את מעגל החברים שלך כי אתה גם נחשף פחות לתכנים של החברים מהצד השני של הקשת.
התופעה קיימת בצריכת מדיה מסורתית, בבלוגים, בפייסבוק, בטוויטר וגם בתוצאות חיפושים במנועי החיפוש.
יותר מזה – אתרי מסחר גם מציעים מחירים שונים לפי ההשתייכות הפוליטית (ושאר פילוחים כמו מקום מגורים, גיל, מין וסוג המכשיר ממנו אתה גולש).