הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
נתניהו ביטל אתמול את התקשורת. הוא החליט לא להתראיין והוסיף בעמוד הפייסבוק שרק אצלו אפשר לקרוא מה שהתקשורת בישראל לא מספרת. כמובן שזה קשקוש, רשימת הנושאים שהוא העלה מדוברת ונידונה בתקשורת ללא הרף, ויו״ר ארגון העיתונאים יאיר טרצ׳יצקי ריכז דוגמאות.
מדוע נתניהו קובע ראיונות רק כדי לבטלם? עמדת הנרדפות, הריב עם עיתונאים, דיווחים על כך שאינו מתראיין או שאינו משיב לשאלות – כל זה קורה כי לנתניהו הולם לשמר ויכוח עם העיתונות. אנטי-פגוש-את-העיתונות. זה ריב מלאכותי לשם שימור פופולריות בקרב הציבור הרחב.
כמה שיותר הודעות וביטולים, כמה שיותר זמן ללא מסיבות עיתונאים, זן מהותו של קמפיין מתמשך. להערכתי רוב העיתונאים בישראל הבינו זאת ולכן (כך נדמה לי, כמתבוננת מן הצד) לא התרגשו יותר מדי אתמול. מים מתחת לגשר.
לא כך היה היחס בשבוע שעבר לחקיקת סעיף שבא להגביל את חופש הבעת הדעה בקרב עיתונאי רשות השידור.
ההיבט המעניין דווקא, של ביטולי הראיונות, הוא שנתניהו החליט לקדם את האסטרטגיה התקשורתית הזו (של ביטול התקשורת) דווקא עכשיו. המסקנה: הוא נמצא בקמפיין. הוא אולי מרגיש שאוטוטו בחירות?
כמה לינקים לדברים שכתבו עמיתי בעניין:
ערוץ 2, רשימת השאלות שעליהן לא נקבל תשובות
אודי סגל, שוב הוא מתקוטט
אריאל כהנא: יום כן יום לא: להתלונן מצד אחד ״על זה לא תקראו בתקשורת” ואז ״לבטל את הראיונות״. ובסוף הטור ממליץ כהנא לקיים עדכון ראש ממשלה לתקשורת: ״לכל הפחות על בסיס שבועי״
עידו קינן, סקאמבג נתניהו
בינתיים – צוות התקשורת של נתניהו עבר מהפך בחודשים האחרונים. בבת אחת, תוך כמה שבועות עזבו את לשכת ראש הממשלה ראש מערך ההסברה לירן דן, סגנו של דן, רפי שמיר וגם ערן רופילדס, שעבד במערך התקשורת של משרד ראש הממשלה בשנים האחרונות בצמוד לדן ושמיר. שני האחרונים עברו למשרדי ממשלה אחרים. בנוסף: מארק רגב, שהיה הדובר הבכיר של ראש הממשלה בשפה האנגלית ויועץ לתקשורת זרה, מונה לתפקיד השגריר בבריטניה. כלומר, צוות מערך התקשורת שהקיף את נתניהו בשנים האחרונות הוא בחסר של ארבעה אנשים החל מלפני חודש-חודשיים.
למחלקת התקשורת במשרד ראש הממשלה נכנס עד עתה רק בעז סטמבלר ולפי דה-מרקר, עיתונאי ידיעות אחרונות לשעבר צביקה ברוט (שגם התנסה בפוליטיקה המקומית מטעם הליכוד לפני כשנתיים) מועמד לתפקיד ראש מערך ההסברה.
ועוד :
שר התקשורת בנימין נתניהו לא היה במליאה בעת שהועבר החוק שהוא תחת אחריות משרדו. חלף כבר כמעט שבוע, והחוק איסור הבעת דעה עומד להיכנס לתוקף בימים הקרובים. נתניהו לא הציג את החוק, לא סיכם את החוק, וזה בניגוד לשרי ממשלה אשר מקפידים להיות במליאה כאשר הם מעבירים חוקים תחת אחריותם. היה לו את אקוניס כשליח, בשליחות שהסתיימה בפיאסקו.
כבילת שיקול הדעת של חברי הכנסת מן הבית היהודי, כולנו, ש״ס ויהדות התורה בנושא התקשורת, כפי שנקבע בהסכמים הקואליציונים מדאיגה. באותו יום רביעי בלילה, אור לחמישי, הומחש שחברי הכנסת לא טורחים לבדוק על מה מורים להם להצביע, כי זה תחום התקשורת.
סעיף כבילת חברי הכנסת בנושאי התקשורת, מתוך ההסכם בין סיעות כולנו לליכוד.
חברי הכנסת שומעים תקשורת, רשות השידור, ערוץ 10- זה לא העניין שלהם. שמים את זה בצד ולא שואלים שאלות. יש עתירה של ח״כ אראל מרגלית בהקשר הזה ולמיטב ידיעתי ובאופן מקרי נקבע הדיון בבג״צ בדיוק לתקופה המוזרה הזו, בין היום שבו חוק איסור הבעת דיעה נכנס לתוקף ועד שהוא יבוטל בשבועות הראשונים של כנס החורף. קיימת חוות דעת של היועץ המשפטי אם שופטי עליון זקוקים להמחשה, קיבלו זאת השבוע. היועץ המשפטי לממשלה השיב למרגלית, שההסכם הקואליציוני אינו מחייב, אך בפועל, את תוצאות ההוראות של מנהלת הסיעה ושל השר אקוניס, אפשר היה לראות במציאות.
נכנסתי ללינק של “יו”ר ארגון העיתונאים”, שאת שמו קראתי לראשונה זה עתה, וגיליתי שהוא אכן עיתונאי אופייני: מדבר על שמציק כאילו זה מה ש”רוב הציבור” מוטרד ממנו.
דווקא את, לפחות עפ”י הטקסט הנוכחי, חושבת אחרת, ואכן ציינת שהריב בין ביבי לתקשורת, ביוזמת ביבי, הוא “ריב מלאכותי לשם שימור פופולריות בקרב הציבור הרחב” – משמע, לדעתך, הציבור הרחב לא מת על התקשורת (זה, כמובן, מתנגש עם דברים שכתבת בעבר, מהם השתמע שתמיד-תמיד הציבור והתקשורת חשבו אותו הדבר, ורק במקרה התקשורת מצביעה שמאל והציבור מצביע ימין…
אין לי מושג למה ביבי קבע ראיונות עם התקשורת, ואני יכול להניח שהסיבה לביטולם היא אותה סיבה שבגללה לא היה צריך לקבוע ראיונות כאלה מלכתחילה: יש לו דרך להגיע לציבור ישירות, ואין שום צורך בפילטר של אופוזיציה אוטומטית, שתכליתו אינה “לשאול שאלות קשות”, אלא להביא לתבוסת נתניהו ולנצחון מועמד השמאל, מי שזה לא יהיה.
הבעייה של ביבי אינה שהוא דורס את התקשורת, אלא שהוא מבוהל ממנה יתר על המידה, ולכן כל צעדיו הם הססניים, ומלאים בחשש “מה יגידו בתקשורת”. כשהעביר את חוק השידור הציבורי, שנתן בסה”כ תוקף חוקי לתקנון אתי של רשות השידור שקיים כבר 41 שנים, ושדרים תומכי שמאל, דורכים עליו בגלוי מדי יום (ואינו אוסר על הבעת דיעה, אלא אוסר על הבעת דיעה מצידם של מי שאמונים על דיווח עיתונאי. זה עקרון עיתונאי נורא בסיסי שמפריד בין עמודי החדשות לעמודי הדיעות, דבר שעיתונאים שמכבדים את מטרתו המקורית של המקצוע שלהם, היו אמורים לגבות בהתלהבות). ואז התקשורת התנפלה עליו, והוא רץ להתקפל.
כנ” ל החוקים הדמוקרטיים ללמניעת התערבות של מדינות זרה בפוליטיקה פנימית, כנ”ל הצורך בהכנסת פיסקת הגבלה למניעת דריסת הכנסת בידי בג”ץ, ועוד כהנה וכהנה. ביבי מבועת מהתקשורת, ולכן גם כשהוא מתחיל לפעול בכיוון הנכון, הוא בדר”כ נרתע מהתנפלות תקשורתית, וחוזר בו (רק כדי לשמוע את התקשורת מכנה אותו בלגלוג “זגזגן”…).
שר התקשורת נתניהו לא צריך לעשות מי יודע כמה, כדי לשנות את מפת התקשורת: הוא פשוט צריך לפתוח אותה לכולם. ברגע שרשיונות יחולקו באופן חופשי לכל מי שיכול לעמוד בעלות – כנראה שפתאום נראה חדשות שלא היינו מודעים להם עד כה (למשל, העובדה ששכונה חילונית בירושלים היא מטווח בקת”בים של צעירים תוססים מהשכונה השכנה).
אורי – שמעתי מטל שיש משרות פנויות בצוות התקשורת במשרד ראש הממשלה. אני אכתוב המלצה ונצרף את התגובות כאן כתיק עבודות.
איחלתי לחייל בהצלחה.
כנראה שאיכשהו זה לא היה ברור ממה שכתבתי עליו, אב אני לא מספיק מעריך את האיש, בשביל להיות דובר שלו.
בכל אופן, תודה על ההמלצה החמה…
שאלת תם: אם נתניהו אכן יפתח את מפת התקשורת ויחלק רשיונות למי שיכול לעמוד בעלות, מה ימנע משלדונים ונוני-ים להשתלט על האוויר ולייצר ערוצים ברמת ישראל היום וידיעות אחרונות – איך לומר, לא בדיוק פסגת העיתונאות?
אני באמת שואל. לא שאני מאוהב בשידור הציבורי, אבל האם האלטרנטיבה לא מסוכנת יותר?
גם היום רוב התקשורת נמצאת בידיים פרטיות של “שלדונים” ו”נוניים”. אלא מה? יש הגבלות לגבי מי יכול לקבל זיכיון שידור (עיתונים אכן פתוחים לכל, אבל זו תעשייה שוקעת), ויש מי שרוצה לשמור על סטטוס קוו, שבו התקשורת המשודרת היא חד צדדית עד לאבסורד.
פתיחת אפיקי השידור לכל מי שיכול לעמוד בעלויות רישיון (וגם סגירת האפיק למי שלא עומד בחובותיו, כפי שהיה ראוי לעשות לערוץ 10 – וכפי שהיו עושים לכל בעל מכולת שלא שילם לנושיו), לא תמנע פתחון פה מכל מי שמשדר היום, אלא תוסיף אפשרויות בחירה לצופים, ותאפשר מגוון דעות בשידורי האקטואליה, מהסוג שכיום לא קיים. ברור לחלוטין שאינטרסים של בעלי הון ישפיעו על השידורים, בדיוק כפי שהם משפיעים עליהם היום, אבל לפחות יהיו יותר בעלי הון שיתחרו זה בזה…
מכיוון שאני מסכים לגמרי לגבי ידיעות וישראל היום, אין לי ציפיות לאיכות גבוהה מדי, אבל אני מאמין שגיוון מכריח הרחבת סיקור. למשל, אתר חדשות כמו 0404, על כל מגבלותיו, שדורון הצביע עליהם אתמול, תרם להרחבת הידע הציבורי אודות פח”ע, יותר מכל כלי השידור האחרים בישראל, גם יחד.
אין לי בעייה עם כלי תקשורת אלקטורוני פרטי בעל הטייה פוליטית – ובלבד שיהיו כאלה גם משמאל וגם מימין.
באשר לשידור ציבורי – אין לי התנגדות עקרונית לקיומו של שידור ציבורי. יש לי התנגדות לשידור ציבורי מוטה. אני לא רוצה לדעת מה חושבים שדרים בערוץ 1 ובקול ישראל. זכותם לתמוך בכל מפלגה שירצו, ובלבד שהדבר לא יחלחל לסיקור העיתונאי שלהם. אם תשאל אותי אם מעדיף עיתונאי שחושב כמוני ועמדותיו מחלחלות לסיקור שלו, על עיתונאי שמסתיר דיעותיו, אבל בסתר ליבו מצביע שמאל – הרי שאעדיף את השני בכל פעם.
לומר על דורון שהוא “הצביע על מגבלותיו” של אתר 0404 זה אנדרסטייטמנט. לפי דורון, אתר 0404 פיברק ארוע פח”ע. חתיכת “הרחבת הידע הציבורי”. אני יכול לחשוב על עוד כמה הרחבות לידע הציבורי שאפשר לעשות ע”י פברוק ידיעות. ואם הפעם דורון “תפס” אותם, מי יודע כמה ידיעות פוברקו בלי שהם נתפסו? אולי בכלל הידע הציבורי לגבי פח”ע – זה שהורחב ע”י 0404 – מוטעה מהיסוד?
שכנעת אותי. 0404 ממציא הכל. אין פח”ע בכלל. הכל המצאות שנועדו להשחיר את פני הפלסטיננים ולפגוע בתהליך השלום…
אני מתנצל על כך שהניסוח שלי לא מצא חן בעיניך, אבל הוא עובדתי לגמרי. דורון ביקר את שיטת הדיווח, המבוססת בהרבה מקרים על דיווחים מיידיים מהשטח, דיווחים שעשויים להתברר בהמשך כלא נכונים, כפי שקרה במקרה שתיאר. למרבה הצער, בכלי התקשורת האחרים, יש התעלמות גורפת מאירועים שלא מתאימים למערכת. כאמור, אתה ניסית לחפש דיווחים על בקת”בים על רחוב מאיר נקר. בכמה כלי תקשורת מרכזיים מצאת דיווחים על העניין-הלא-שולי הזה?
נו באמת, “דיווחים שעשויים להתברר בהמשך כלא נכונים”? נסה רגע להתנתק מהתוכן שתואם את תפיסת עולמך; האם האתיקה העיתונאית לא אומרת שראוי לבדוק עובדות לפני שמפרסמים? ואם קרה וטועים, האם לא ראוי, לכל הפחות, לפרסם הודעה שאומרת “טעינו”?
לא אמרתי שאין פח”ע, ולא אמרתי ש- 0404 ממציא הכל. אמרתי שאי אפשר לדעת.
אני מסכים שהעובדה שאין דיווחים על הבקת”בים היא בלתי-ראויה; אבל אתה לא מגיב לחטא בחטא. אם אין מספיק דיווחים – ואין מספיק – זה לא אומר שאתה צריך להמציא יותר דיווחים מאלה שיש.
נו, באמת. אתר 0404 מדווח על אירועי פח”ע אמיתיים לגמרי, שאין כמעט כלי תקשורת אחר שמדווח עליהם. הדיווחים שלו, בניגוד לכלי תקשורת אחרים, ניזונים מאנשים בשטח. לעתים, כפי שהדגים דורון, זה מתברר כלא מדוייק. זה לא יותר גרוע בשום צורה ואופן, מהתעלמות מכוונת מאירועי פח”ע, שאתה, למשל, בכלל לא ידעת על קיומם, עד לרגע שבו הלכת לחפש חומר אודותיהם, כדי להתווכח איתי על המילה “עשרות”…
אני בהחלט מסכים לגמרי שאסור להמציא דיווחים, ושיש חובה למחוק דיווחים שמתבררים כלא מדוייקים. מציאות הפח”ע חמורה מאוד גם ככה.
אל דאגה טל, על פי הפרשן חמינאי יש אור בקצה המנהרה. הפרסי הרציונאלי מבטיח שביבי לא יהיה השליט המקומי מעבר ל25 השנים הבאות. שימו את כספכם על V40.
אפילו הדיקטטור פוטין מקיים מסיבת עיתונאים שנתית של כמה שעות (!!!) עם כתבים מערביים בה הוא עונה להם על השאלות שלהם.
אני חס וחלילה לא משווה את מצב העיתונות המזוויע ברוסיה לעומתנו.
מדהים איך ביבי פוחד מהתקשורת ומציג את עצמו כך כגיבור נגד השמאל.
הייתה לו פגישה לא מזמן עם נציגי תקשורת ובלוגים ימניים והם גם אמרו לו בפגישה שאחת הטענות שלהם נגדו היא שהוא ממעט להתראיין בתקשורת (גם הימנית).
ישנן טענות קשות לביבי גם מהצד הימני של המפה וזו גם סיבה למה הוא לא רוצה להתראיין לתקשורת הימנית.
דרך אגב, בפגישה הוא אמר לבלוגרים הימניים שהם צודקים והוא אכן ינסה להתראיין יותר. עברו כשבועיים וביבי גם השתין עליהם בקשת….
פחדן….
כאמור, אני מסכים לגמרי עם הגדרתו כפחדן. אני חושב שהוא פחדן מסיבות הפוכות לאלה שהצגת. לטעמי, הוא כ”כ מבועת מהתקשורת וכ”כ להוט לקבל קמצוץ של סיקור חיובי, שאפילו צעדים מתבקשים, הוא מהסס לבצע.
באשר להשוואה לפוטין: נו, באמת:)
איך אדם שפרץ למטוס סבנה למשל והפגין אומץ לב גדול פוחד מראיון עם יונית לוי ורביב דרוקר….?
במוחו הם מפחידים אותו יותר מאשר מחבלים מתאבדים….
זה פשוט מדהים.
דוקא ראיתי שבבליץ הראיונות שלו בתקשורת הוא קרקס את מראייניו…
אני מניח שהימנעותו מראיונות נובעת מאסטרטגיה כלשהי שאינה ברורה לי ולא נובעת מפחדנות.
יש סוגים רבים של אומץ, ויש סוגים רבים של פחדנות. ביבי נתניהו היה לוחם וקצין אמיץ, ואני חושב שדי קשה להתווכח על כך (אם כי אני משוכנע שדרוקר כבר ימצא את “המקור הסמוי” שיספר לו איך קולו של ביבי רעד לקראת הפעולה בשדה התעופה בבירות (היי, אם דרוקר הרגיש צורך לנסות זאת על בנט, למה לא לעשות זאת גם עם ביבי?:)).
מאידך, אני מתקשה למצוא איזשהן הוכחות לאומץ לב בכל הנוגע ליכולת להתמודד עם התקשורת, והעובדה שהם מתעבים אותו ושאין לו מה לעשות בנדון (מעבר לגירוש יהודים, דבר שכגראה אינו רוצה לעשות, וגם לו רצה, כנראה שאין לו אפשרות פוליטית להצליח בביצועו).
הפחד שלו מהתקשורת הוא עניין פסיכולוגי לגמרי, שהניחוש שלי לגביו הוא, שהוא נובע מאותו תסביך נחיתות כרוני שיש לכל נסיכי הליכוד ביחס לאליטות של המשאל: נסיכי הליכוד גדלו בסביבות מאוד שמאלניות, אשכנזיות, משכילות, ובעוד שחבריהם השתייכו לאליטה שלטונית, היו נסיכי הליכוד דור שני לאופוזיציה נרדפת-למחצה. הצורך להשתייך הוא דחף אנושי טבעי, ואכן אתה רואה המוני נסיכים שעברו שמאלה בשם הצורך הזה (מרידור, מילוא, ריבלין, לבני וכד’). ביבי כנראה קורץ מחומר קצת יותר עמיד מלבני ושות’, ועל כן לא היה מסוגל למכור את כל מה שהאמין בו כל חייו, רק בשביל הצורך להשתייך – אבל זה לא אומר שהוא לא מחפש לשמוע מדי פעם את המלים הטובות מ”האנשים שבאמת נחשבים”. זו הסיבה, למשל, למהלך המופקר-ביטחונית והמופקר מוסרית ומשפטית, של עסקת שליט. היה לחץ תקושרתי עצום, אבל הקואליציה שלו הייתה מבטון ויכלה לעמוד בקלילות בלחץ הזה – ובכ”ז הוא עצמו קרס. הוא לא חסר עקרונות כמו לבני ושות’, ולכן אינו מסוגל להציע מכירת חיסול של כל מה שהוא מאמין בו, בשביל מילה טובה מאברמוביץ’, אבל הוא בהחלט עשה הרבה יותר מדי בשביל לרצות את אלה שתמיד תמיד ישנאו אותו.
אופק כתב שכאשר הגיע לראיונות לקראת הבחירות, הוא התנהל בהם בצורה מצויינת. זה נכון חלקית – אני חושב שיותר ממה שהוא פעל נכון, הם פעלו בצורה איומה, בכך שעשו הכל כדי לבזות אותו, לקטוע אותו ולבאופן כללי, להתנהל כאילו הם נציגי האופוזיציה בעימות. זה עבד לרעת השמאל, שכן זה הזכיר לציבור עם מי יש לנו עסק פה (לאלה שלא זכרו – אני אישית מעריך שהסוקרים טעו לכל אורך הדרך, וביבי לא באמת היה בסכנת הפסד, אם כי הוא כנראה חשב שכן…).