כל הסטטוסים של נתניהו נגד מוזס

עם הגילוי הלילה שבין מוזס לנתניהו היו מספר רב של מפגשים, החל משנת 2009 וככל הנראה לפחות תריסר פגישות לאורך השנים (יחסי חברות קרובים?) ירדתי לסיור ארכיוני לאורכו ורוחבו של עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה נתניהו. הרגשתי צורך ב Timeline.

מתי עבר נתניהו מדיבורים כלליים על תקשורת לא הוגנת, לעיסוק כמעט אובססיבי בלורד וולדמורט, הידוע בכיונו היומיומי ארנון מוזס, להלן ״נוני״.

ניתן לחלק את יחסי השנאה-אהבה-שנאה של ה Frenemies לשתי תקופות.

דברים שקרו בין 2009 ל סוף 2014, להלן ימי התום

דברים שקרו בשנת 2015, 2016, להלן מסעות הצלב

1.

עד לדצמבר 2014, וזאת בהתבסס על הגילויים הרבים של גיא פלג, נתניהו ומוזס נכנסו לשגרת הניהול של החיים עצמם. פגישות קבועות, העלו והורידו שמות של בעלי טורים, מתווכים, עורכים. נתניהו הציע למוזס שמות של משקיעים פוטנציאלים שיעזרו לו לחלץ את העסק מקשיים (פאקר, לארי אליסון, מו״ל אקסל שפרינגר).

על פי המתפרסם, מוזס רצה בתמורה את הסדרת שוק הפרינט, שמירת תפוצה נמוכה בסופי שבוע, אולי גם הקפדה על כך שהמוספים לא יהיו עבים מדי והאור בקצה המנהרה – הצעת חוק (עם ועדה מיוחדת) שתחייב את ישראל היום לגבות תשלום מרוכשי העיתונים. עסקת שוחד קלאסית, לכאורה.

אז תמו ימי התום.

2.

מערכת היחסים הרומנטית עלתה על שרטון כאשר נתניהו פיטר בלילה מר אחד את נציגיו של מוזס בממשלה: לפיד ולבני. מה קרה שם? אולי כמו בספר ׳מלחמה ושלום׳ נטשה רוסטובה עזבה את אנדריי ועברה לאהוב את פייר. משהו התסיס את העלילה. התשובות אצל טולסטוי.

האם היה לנו שלום? לא.

האם היתה מלחמה? לא. כלומר כן היתה מלחמה, צוק איתן, אבל כמו אצל טולסטוי, כוכבי הרומן הותירו אותה ברקע. היא לא עניינה את העסקה הגדולה של הסדרת שוק הפרינט.

תקציב המדינה? לא

גיוס חרדים? לא.

מה קרה שם שהחברות התפוצצה? מי יודע. נתלש לנו דף מספר העלילה.

הסטטוס המוקדם שמצאתי לשינוי הכיוון באפוס הוא מן ה 9 בפברואר 2015. לכאורה, על פי מה שפורסם עד כה בנוגע לסדרות הפגישות בין השניים, הסטטוס הזה הופיע כאשר הופסקו המפגשים.

התמלילים המלאים טרם נחשפו, אך ברור שלפני שמוזס הפך מן החבר הכי טוב/ המאהב (לעיל) לטיפוס הרשע והאכזר ההוא אשר ״אינו בוחל באמצעים להפיל את שלטון הליכוד, לסגור את ישראל היום ולהשיב את השליטה הדורסנית של ידיעות אחרונות״ –

כל זאת למרות שמוזס, לפי הנחשף בקלטות, דווקא ניסה בכל מיני אמצעים להשאיר את נתניהו בשלטון.

בסוף הסטטוס מבטיח נתניהו ״זהו רק קצה הקרחון. ארחיב על כך בהמשך.״

ואכן למחרת, מעלה ראש הממשלה בעמוד הפייסבוק שלו, לינק לכתבה של נתי טוקר בדה מרקר בה נכתב ״נתניהו צריך לחשוף הכל על כוחו של מוזס״

טוקר כתב אז: ״אבל לא די שנתניהו רק יספק האשמות כלליות. נתניהו הרי יודע הרבה יותר ממה שהוא אומר. אם נתניהו מעוניין לבצע מהלך אמיתי של מיגור הכוח המשחית של “ידיעות אחרונות” – הוא לא יכול להסתפק בפוסט בפייסבוק. הוא חייב לפתוח הכל ולספר את כל מה שידוע לו על הפגישות, הטלפונים, הלחצים, האינטרסים, העסקות וכל מה שהיה מאחורי הקלעים בינו לבין מוזס עד כה.״

טוב, ההנחה היתה שמוזס נמצא כל הזמן במצב של עוינות עם נתניהו. מי ידע שהם אוהבים ונעימים? על כל פנים, נתניהו לא שעה לעצה של טוקר, לפתוח הכל ולספר את מה שידוע לו. בדיעבד אנחנו מבינים למה. כי כל אחורי הקלעים – בינו לבין מוזס- לא כללו לחצים אלא הפוך, שיתופי פעולה עמוקים ומבוססים, יצירתיים ורחבים. חברות ואהבה. אפילו על הרגלי השינה הם דיברו.

הלאה:

במארס 2015, כמה ימים לפני הבחירות נכתב בעמוד הפייסבוק של נתניהו את כל הדברים הבאים וגם התייחסות להתחייבות לכאורה של לבני והרצוג להמשיך לעבוד על חוק ישראל היום, אחרי הבחירות.

״עדויות רבות של עובדים בקבוצת ידיעות שהגיעו אלינו מעידות על כך שנוני מוזס מוביל קמפיין מתוזמן ומתוזמר נגד הליכוד ונגדי תוך שיתוף פעולה אינטנסיבי עם ארגונים ועמותות שפועלים למטרה זאת בתמיכת טייקונים מהארץ ומהעולם…..״

מי ידע אז שנתניהו עצמו עבד על החוק הזה לחייב את ישראל היום לגבות כסף?

מי ידע אז שהוא עצמו מנסה לארגן למוזס טייקונים מהארץ ומן העולם שירכשו את ידיעות?

ואז נבחר נתניהו. והרוחות נרגעו (לפחות כלפי חוץ) ל 40 שנה. לא סתם, הם נרגעו ל 40 יום. גם זה בקושי.

מיד אחרי הקמת הממשלה (מאי 2015) חוזר נתניהו במרץ ובעזוז בעמוד הפייסבוק שלו לתקוף את מוזס

 

נתניהו כותב בסטטוס לעיל שיש נגדו ״טענה מופרכת על ניגוד עניינים כביכול בפעולתי כשר תקשורת בשל קשרי העבודה שלי עם עורכי הדין מולכו ושמרון. אבהיר בצורה הברורה ביותר: אין ומעולם לא היה שום ניגוד עניינים בפעולתי כאיש ציבור. אני מקפיד על כך באופן המחמיר ביותר וכך גם כל האנשים שפועלים בסביבתי.״

(יש כל כך הרבה דברים מופרכים בסטטוס הנ״ל: לא כולם ישרים כסרגל לידו, שמרון בוחש באינסוף עסקאות בשוק, נתניהו הכניס את עצמו לכל סוג של ניגוד עניינים בכל הנוגע לעסקאות חלוקת שוק העיתונים, הסכמי ניגוד עניינים בקרב יועציו של נתניהו עוכבו במשך שנה וכאשר נחשפו, רק בזכות עתירות ופניות של עו״ד אלעד מן, עו״ד שמרון לא הגיש הסכם ניגוד עניינים, על נתניהו נאסר לעסוק בענייני בזק בגלל ניגוד העניינים שלו עם אלוביץ ועוד)

ב 2016 מלחמתו האישית של נתניהו במוזס נמשכה כדלקמן:

הוא חלק סטטוס ביקורת התקשורת של מפלגת הליכוד בנוגע למה שנכתב על הנסיעה שלו לאפריקה. נתניהו לא התמקד רק בלכעוס על התוכן, אלא גם הפנה את האש אישית כלפי החבר לשעבר מוזס.

באוגוסט 2016, נתניהו מספר על הרצון שלו לראות גיוון בעיתונות ומתייחס גם לדעה האחת המטרידה אותו בידיעות אחרונות.

נתניהו מטיף על העקרונות שהוא למד בתורת ז׳בוטינסקי. הוא מרחיק עד ימי מפא״י והשוק הריכוזי, מדבר על עקרונות השוק החופשי, ומתרפק על זכות הציבור שלא יכתיבו לו מה הוא שומע.

רק שהוא לא מספר לציבור שבמקום לדאוג לשוק חופשי הוא עושה ככל שיכול לייצר שוק סתום, צייתן, ואחיד (עם תמיכה רק בו) ושרק לא מזמן הוא ניסה להביא משקיעים למוזס, כלומר בעלי עיתונים שמהם יוכל לדרוש התערבות בתכנים, בחש בסגירות בנוגע לתוכן הכתבות בוואלה, יש סברה שהוא דאג בעקיפין לעסקת השקעה בגלובס וזה רק בשוק הפרינט/אינטרנט ולפני שניגשנו לדבר על הבחישה שלו בשידורים הציבוריים והמסחריים (רדיו/טלוויזיה).

עלאק תומך השוק החופשי.

נתניהו הוא הפוך מז׳בוטינסקי. הוא תומך השוק הנשלט, הסגור, המוגבל, האטום.

בנובמבר 2016. נתניהו שוב עסוק במוזס, הפעם הוא מדביק אותו עם דרוקר.

וסטטוס מוזס  מדצמבר 2016, דקה לפני שנפתחה החקירה נגדו באופן רשמי. דרוקר ומוזס חד הם.

ומה שנחזה, בינתיים, לסטטוס-מוזס האחרון, כשבועיים לפני שהוא הוזמן לחקירה באופן רשמי. גם פה, אי-מילוי פס״ד עמונה, התקפת הטרור בברלין בה נרצחה ישראלית, רצח באנקרה, הכל קשור בנוני מוזס.

מאז שנפתחה נגד ראש הממשלה חקירה פלילית, הוא לא כתב על מוזס ו/או ידיעות אחרונות בעמוד הפייסבוק שלו.

בכל זאת, חברים לשעבר, לא נעים. עכשיו כולם יודעים שהיו שם קשרים אמיצים ושכל הבולשיט נגד מוזס זה טוב לספרים של טולסטוי.