הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הפרשיה הנוכחית – איום בביטול פגישה בין נתניהו לשר החוץ הגרמני זיגמר גבריאל כפי שפרסם אודי סגל מערוץ 2 – מחייבת להעלות מן האוב (כמעט 20 שנה) את אותה הפעם שראש הממשלה נתניהו הגיע לוושינגטון ואץ רץ להיפגש עם האויב הפוליטי המר ביותר של הנשיא דאז ביל קלינטון. נתניהו כועס לכאורה על כך שגבריאל מעוניין לשמוע בישראל את העמותות האזרחיות שוברים שתיקה, בצלם, שלום עכשיו ויזמת ז׳נבה, מי שמטיחות ביקורת במדיניות ישראל בשטחים. נכון לרגע כתיבת דברים אלה נראה שגבריאל לא מתכוון לבטל את פגישותיו.
אך לנתניהו לא הפריע, בסיבוב הראשון שלו כראש ממשלה להיפגש באופן הפומבי והמתריס ביותר עם האדם שנתפס אז כרודפו האישי של הנשיא קלינטון. הכומר פאלוול (מת בשנת 2007) המציא אז סיפורים מסיפורים שונים נגד קלינטון. בין השאר פאלוול מכר (החל מ1994) קלטות ׳The Clinton Chronicles׳ בהן סיפר למאזיניו שביל קלינטון היה סוחר סמים בתקופה שלפני היבחרו למושל ארקנסו. פאלוול האשים את קלינטון כמי שהיה מעורב במותו (התאבדותו) של סגן היועץ המשפטי בבית הלבן, ויליאם פוסטר ועוד. כ 150 אלף קלטות נמכרו אז ובהן ראיונות עם גורמים אנונימיים שסיפרו על המעשים.
עם האיש הזה, שהאשים את נשיא ארה״ב בהיותו סוחר סמים ורוצח, בחר נתניהו להיפגש באירוע פומבי. נתניהו נכנס לאולם הכנסים במלון מייפלאואר, הסמוך לבית הלבן במהלך אירוע של תומכי המפלגה השמרנית תוך כדי נאומו של פאלוול. פאלוול, כך דווח בניו יורק טיימס, עצר את הנאום, ובירך את נתניהו על הצטרפותו לכנס. “נתניהו הוא ה׳רונלד רייגן׳ של הישראלים״ קרא פאלוול.
פאלוול נחשב לרודף הראשי של הנשיא ביל קלינטון. הפגישה ההיא, הרגיזה חלקים גדולים בקהיליה היהודית האמריקאית. היא נתפסה כתמיכה בוטה באדם שרדף את הנשיא ונעשתה – איך לא – על אדמת וושינגטון.
נתניהו ופאלוול בשנת 1998. התמונה מתוך אתר לזכרו של פאלוול
אגב, נתניהו שהה אז בוושינגטון למשך 3 ימים, נפגש גם עם יו״ר בית הנבחרים ניוט גינגריץ׳, אבל הנשיא ביל קלינטון לא ביטל את הפגישה האישית שלו עם נתניהו, ואפילו הוסיף פגישה לא מתוכננת. בכלי התקשורת בוושינגטון כיסחו אז את קלינטון על היותו ״רכרוכי״ עם נתניהו.
זה לא אותו דבר, כי נתניהו הוא שליח האל לאנושות, גואל העם. ולכן גם כשהוא טועה, הוא בדיעבד צודק. האמת מתיישרת לימין השר(ר)ה.
מה בסה״כ רוצים מגבריאל?
כל מפעיל נדרש להיפגש עם סוכניו מדי פעם…
חשוב לציין שהשר הגרמני הוא בן של חבר במפלגה הנאצית ו”תומך נלהב שלה עד יומו האחרון”, כך על פי אותו שר בראיון לעיתון גרמני בשנת 2016 (לדוברי הגרמנית ניתן למצוא את הראיון בקלות על גבי הרשת).
סביר להניח שאותו שר ינק וספג, בעל כורחו מתוקף היותו בן בית, אידיאולוגיה נאצית עד שלב מסויים של חייו, אני לא טוען שהוא נאצי ואולי הוא בהשקפתו ההפך הגמור מזה אבל יש מקום לציין את זה כאשר היום הוא בין ממניהם הראשיים של הארגונים החתרניים בישראל.
נראה שלהרבה אנשים ברשת חשוב לציין את ההסטוריה המשפחתית של השר. לרגע עוד אפשר לתהות אם באמת מדובר בנאו-נאצי שהצליח להשתחל לממשלה הגרמנית, אבל לא, סתם שר שסיפר על האבא הנאצי המתעלל שהוא לא היה איתו בקשר רוב חייו.
המצב שבו נמצאו גרמנים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה הוא לא פשוט – לרבים מהם יש קרובי משפחה שתמכו במפלגה הנאצית. אמנם האב נשמע כמו תומך פנאטי במיוחד, אבל כדאי גם לציין שהוא חי איתו במשך שנים בודדות ואז עבר לגור עם אמו (בגיל 10 אם אני מבין נכון), ואולי גם את זה שיש לו בת מבת זוג לשעבר יהודיה. בסך הכל, חוץ מזה שימנים בארץ פחות אוהבים אותו, לא נראה שיש הרבה ראיות לזה שיש לו נטיות אנטישמיות כלשהן.
חחח… “ראיות”… חחחחחחחחח… גם אין ראיות שברק חוסיין הוא מוסלמי שנולד בקניה, אז מה?
האם נתניהו מימן את האירגון של פאלוול? או אולי פאלוול תבע את חיילי ארה”ב במדינות מחוץ לארה”ב? לכן זה באמת לא אותו דבר.
הראשון מכל שרי החוץ שנסע לאיראן לאחר הורדת הסנקציות היה סיגמר גבריאל, כך שלא נראה שהוא תמים ומחפש איזון בפגישות אלה.
דומני שהיה פרסום כי נתניהו נפגש בעבר עם שר ממדינה זרה אחרי שאותו שר נפגש עם ארגונים שמאלנים. אינני יודע היכן לברר זאת, אבל אם זה נכון זה מעניין.
הסיפור שלך על הפגישה עם הכומר פאוול – מצויין!
הכשל של גברת שניידר להבין את ההבדל בין ארגונים חתרניים שמטרתם פירוז המדינה על ידי ,בין היתר, הכפשת צה”ל בפורומים בינלאומיים לבין ג’רי פאלוול שהוא בסה”כ אופוזוציה פוליטית באותם שנים למפלגה הדמוקרטית ואין כל ספק לגבי אהדתו את המדינה האמריקנית או את הצבא שלה ולומיה מבהיר לנו את הרדידות שקיימת בסיקור העיתונאי בישראל.
כבר ריטוויטו אותך בארה”ב וגרמניה אז אפשר להסיר את “המסמך העיתונאי” המביך הזה.
לא רק שהמקרים לא דומים, הם אפילו דבר והיפוכו!
נתניהו לא התנגד לפגישת שר החוץ הגרמני עם ״שוברים שתיקה״ בגלל שהם מתנגדים למדיניותו;
עובדה שלא היתה לו שום בעיה עם הפגישה של שר החוץ עם יו״ר האופוזיציה ומתנגדו הפוליטי העיקרי.
הבעיה עם ״שוברים שתיקה״ היתה שונה לגמרי:
מדובר בארגון שמכפיש את ישראל וצה”ל (ישראל וצה”ל, לא נתניהו!) בעולם, מוציא את דיבתה רעה, פועל נגדה, ואף מביא להחלטות הפוגעות במדינה. בנוסף להחלטות הנ״ל, יש גם החלטות הפוגעות במדינה שארגון ״שוברים שתיקה״ לא היה פעיל בקידומן, אך הן נגרמו בעקיפין כתוצאה מידע שגוי על ישראל שמקדמי ההחלטות הנ״ל ״למדו״ מתוך הרצאות ״שוברים שתיקה״.
למעשה, הבעיה כפולה ומכופלת, כי ממשלת גרמניה הינה אחד מהמממנים העיקריים של שוברים שתיקה, הן ישירות והן בעקיפין דרך האיחוד האירופי.
אני אחזור שנית לטובת הקוראת טל שניידר:
הארגון מכפיש את המדינה וצה”ל, לא את נתניהו!
פאלוול מעולם לא הכפיש את ארה״ב או צבאה בעולם, לא המציא עליה עלילות דם, לא קידם את החרמתה, ולא גרם אפילו בעקיפין לגינויים והחלטות נגדה בפורומים בינלאומיים.
בנוסף לכך, מדינת ישראל איננה המממנת של פאלוול.
ואני אפילו לא מזכיר את העובדה שכל הסיפור אצלנו קרה ביום השואה.
מסתבר שהגרמנים לא למדו שום דבר.
חחח… מצחיקולים. לומר ששוברים שתיקה מכפישים חיילים זה כמו לומר שהמגיבים כאן מכפישים שקרנים. זה כמעט מדויק – צריך רק להחליף את המילה “מכפישים” במילה “הם”.
כשעתונאית נעולה על ביבי,
היא לא מצליחה להבחין בין ארוע מקרי שקרה לביבי,
לבין כוונת זדון של פוליטיקאי גרמני נאלח,
שבסה”כ רוצה לקבל תמיכה בבחירות
מבוחרים אנטישמים ומוסלמים.
היא לא בודדה בחבורת האידיוטים האינטיליגנטים, שכותבים זבל ברהיטות.
למזלנו עם ישראל מבין עם מי יש
לנו עסק ומצביע בבחירות בהתאם.
מעניין טל ששום עיתונאי מה”שמאלך” לא שואל למה כ”כ חשוב לשר חוץ של מדינה גדולה כמו גרמניה להיפגש עם שני ארגונים פוליטיים אופוזיציונרים עד כדי כך שהוא מוכן לבטל פגישה עם ראש ממשלת ישראל לטובתם?
מה כ”כ חשוב בפגישות האלה?
האם הנושא הפלסטיני הוא החשוב ביותר ביחסים בין המדינות? אין נושאים אחרים שחשובים לגרמניה?
ארגון “שוברים שתיקה” הינו ארגון שאפילו לא נמצא בקונצנזוס בתוך מחנה השמאל. ארגון “בצלם” קיים הרבה שנים ואני מאמין שאם היה נפגש רק איתם אז אולי ביבי לא היה מבטל את הפגישה אבל מביע תרעומת על זה בפגישה עצמה איתו.
הרי גרמניה נמצאת בתקופת בחירות ושר החוץ הגרמני עושה פרובוקציה פוליטית כדי למצוא חן בעיני השמאלנים הגרמנים.
אבל משום מה, כל מי ש”מכניס” לנתניהו הוא הגיבור התורן של מחנה השמאל. לא משנה אם הוא צודק או לא.