הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יותר מוקדם היום פרסמה ח״כ איילת שקד (הבית היהודי) סטטוס בעמוד הפייסבוק שלה עם טענות מרות נגד בעל הטור המוביל של ידיעות אחרונות, נחום ברנע על כך שציין כי היא שואפת להיות שרת המשפטים תוך שהוא מצטט אותה כאומרת דברים חמורים: ׳בממשלה הבאה אני אהיה שרת המשפטים, אני אבוא אליכם להרוס אתכם׳.
״לא, לא אמרתי דבר כזה, אם זה בכלל משנה לך״ כתבה שקד בפייסבוק שלה כשהיא כועסת שלא טרח לפנות אליה לבקש תגובה.
בירור זריז מעלה שברנע החליף בין שקד לח״כ מירי רגב (ליכוד) אשר בשיחה עמי אישרה לי שהיא אכן זו שניהלה ישיבה מצומצת מאוד של כמה בכירי משרד המשפטים, ביניהם המשנה ליועץ המשפטי דינה זילבר, היועץ המשפטי של ועדת הפנים של הכנסת ועוד כמה בעלי תפקידים נוספים ובמהלך הישיבה, כשרגב מביעה תסכול מהאופן בו מנוסחת הצעת החוק השלישית להתמודדות המדינה עם בעיית המסתננים. במהלך הדיון רגב הציעה את הסעיפים הנוספים שהיא שואפת להכניס לטיוטת משרד המשפטים (משמורת 6 חודשים וצו הרחקה מן המדינה), תוך שהיא מפנימה גם שאפילו ח״כ דוד צור (התנועה) עליו בנתה שיתמוך בהצעה שלה בהצבעה בועדה – לא ילך בועדה נגד ציפי לבני, אקס שרת המשפטים.
ואז אמרה רגב לנוכחים את הדברים:
״מעולם לא עניין אותי תפקיד שרת המשפטים, הייתי רוצה להיות שרת המשפטים רק פעם אחת כדי להראות לכם עד כמה כל המערכות המשפטיות שלכם מנותקות מן העם. עד כמה אתם לא מבינים את הציבור הישראלי״
בשיחה עמי הוסיפה רגב: ״הדברים שאני אומרת בישיבות סגורות הם אותם הדברים שאני גם אומרת לך. אין לי מה להסתיר, זו הגישה שלי. יש לי ביקורת מאוד חריפה גם על שופטי העליון. כשקראתי את הכתבה של ברנע בעיתון, באמת התחלתי פתאום להיזכר בישיבה הזו ובדיוק מה נאמר שם״.
מאחר וכבר שוחחתי עם רגב, אז ניסיתי אף להבין את מהות הקריאה שלה לגדעון סער להתמודד לראשות הליכוד. הנה מה שאמרה לי (ולכלי תקשורת נוספים). לטענתה, הכותרות שיצאו בכלי התקשורת לא היו ממש מדויקות, כיוון שהקריאה שלה פתוחה, לא רק לגדעון סער:
״אני מבינה שסער שוקל. לכל אחד יש זכות להתמודד. הליכוד היא מפלגה דמוקרטית אמיתית. סער לא צריך היה לעזוב ואני גם לא רציתי רוצה שכחלון יעזוב. שכולם יתמודדו פה בליכוד. אני לא מאמינה במפלגות נישה של יוקר המחיה. לכל מי שמנסה עכשיו להשחיר את הליכוד ואת ראש הממשלה, רק הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה״.
מה נסגר איתך? ברור לך מהשיחה עם רגב שהיא לא רוצה להיות שרת המשפטים. גם את כותבת שהיא אמרה את זה בתיסכול ולעומתיות אז מה פשר הכותרת הזו לפוסט?
זה די מוזר להוציא כך מההקשר דווקא בפוסט שגולת הכותרת שלו היא החובבנות העיתונאית של נחום ברנע (שכנראה התבלבל בין רגב לשקד בגלל שהוא שובניסט שהיה מרוכז בתחת שלהן כמו גם של יחימוביץ’ ה”פתיינית”. ולמה הוא רץ לפרסם בלי לבדוק? הוא כנראה פשוט גומר/כותב מהר).
מה נסגר איתך? זה הבלוג שלי, אני אתן פה איזה כותרות שאני רוצה על סמך השיחות שקיימתי ואם תהיה לי בעיה עם הפוליטקאית, היא תדע יפה מאוד להתקשר ולהרביץ בי תורה. אין לך מושג מה עשיתי ומה דיברתי. פתח בלוג שלך ותהיה עיתונאי בעצמך
טל, ברור שאת יכולה לכתוב מה שבא לך בבלוג שלך. ובכל זאת, אם את מאפשרת תגובות בהחלט לגיטימי להעיר שהכותרת של הפוסט נראית מנותקת (אם לדבר ברוח התקופה) מהתוכן.
והפעם אפילו לא יעזור לכתוב “בשביל זה יש לינקים”.
צודק
איזה יופי ש”עיתונאית” מטעה במכוון. זו התקשורת שלנו היום.
חבורה של מגיבים הזויים, זה ראיון עם מירי רגב. “בשיחה עמי הוסיפה רגב: ״הדברים שאני אומרת בישיבות סגורות הם אותם הדברים שאני גם אומרת לך. אין לי מה להסתיר, זו הגישה שלי. יש לי ביקורת מאוד חריפה גם על שופטי העליון. כשקראתי את הכתבה של ברנע בעיתון, באמת התחלתי פתאום להיזכר בישיבה הזו ובדיוק מה נאמר שם״.
יצא לך סקופ לא מתוכנן, ובמקום להתמקד בו, בחרת לעסוק דווקא בסיפור חסר המשמעות של “מירי רגב משחררת הצהרות”.
יש כאן אכבר סקופ שמראה שוב מי זה נחום ברנע (העיתונאי שפרסם טקסט מביך ושובניסטי אודות שלי יחימוביץ’, שאמר לצלם של “ישראל היום” “מחר, כשיסגרו את העיתון שלך, אתה תרצה עבודה אצלנו”) : האיש מפרסם ידיעה עיתונאית, ומציין בלי כל בעייה שכלל טרח לבדוק אותה, שהרי מה ‘כפת לו להשחיר את פניה של פוליטיקאית מהמחנה היריב? את עשית בירור, והצלחת לראות שברנע לא בדק, וכתב ידיעה שקרית. יותר מעניין מלשמוע מה חושבת מירי רגב בעניין, זה לדעת מהי תגובתו של חתן פרס ישראל לעיתונות, אביר האתיקה, הוגה הדעות הגדול של העיתונות, ה”ה נחום ברנע.
יש לך אחלה סקופ, וחבל שאת נותנת לו ללכת לאיבוד בתוך עוד ידיעה על מירי רגב (אל דאגה, היא תגיד עוד הרבה דברים שיסעירו את הברנז’ה…).
כי להבדיל ממך אני חושבת שהפוליטיקאים יותר מעניינים וחשובים מן העיתונאים. שקד ורגב יותר חשובות לסיפור מאשר נחום ברנע. מבינה שזה בניגוד לטרנד הקיים בישראל לעסוק בעיתונאים, אבל מה לעשות. כך אני.
ולגבי יכולות ״התכנון״ שלי, אתה לא מעריך אותי מספיק כנראה. זה בהחלט מתוכנן.
לא, להבדיל ממני, את מעמידה פנים שהעיתונאים הם לא גורם פעיל במערכת הפוליטית – למרות שגם לך ברורה האמת…
אין שום הפרדה בין “עיתונאים” ל”פוליטיקאים” מכיוון שהעיתונות בישראל היא כולה מוכוונת אג’נדה, שבה לסיפור יש תכלית שהיא לחלוטין לא קשורה ל”זכות הציבור לדעת”.
רוצה דוגמא? הנה יש לך סיפור מעניין על פובליציסט מאוד מאוד מאוד מזוהה פוליטית שעפ”י מה שאת-עצמך מציינת, כתב ידיעה שעיוותה מציאות והכפישה פוליטיקאית. לא התעכבת אפילו לשנייה על העניין, מתוך רצון להוסיף עוד טקסט שלילי אודות מירי רגב.
את יכולה לספר לעממנך שאת עיתונאית שמחוייבת קודם כל לדיווח ורק אח”כ לקידום אג’נדה פוליטית, אבל האמת היא שאין שום הבדל בינך לבין יועץ פוליטי של מפלגה, מעבר למקור ההכנסה. שניכם פועלים לקידום של אג’נדה פוליטית, ותנסו תמיד לייצר את הספין לכיוון שמתאים להשקפה שלכם, ללא קשר לחשיבות האובייקטיבית שלו.
זו זכותך המלאה, כמובן, אבל התיאור המרשים של “אני מתמקדת בפוליטיקאים ולא בעיתונאים” הוא גם לא נכון עובדתית (לא צריך לחפש הרבה בבלוג כדי למצוא ראיון ארוך ונרגש עם התועמלן סילברסטיין, שללא ספק רואה בעצמו עיתונאי…), וגם לא נכון מהותית, מתוקף העובדה שבמציאות לא קיימת כל הפרדה כזו, למרות שהיה נחמד לו הייתה קיימת…
שוב יצאת חומוס אורי. בכתבה הזאת אין שום דבר שלילי על רגב – היא מצוטטת כמישהי שהביע דעה בנושא מסוים, רגב לא מתנצלת על כך וטל לא באה להציג אותה באופן שלילי על מה שאמרה.
אז היא ציינה שהיא מתוסכלת מזה שהחוק שהיא רוצה לקדם עלול לא לעבור בגלל חוסר תמיכה בועדה – זו הכפשה?
ולגבי ברנע – עם דעה כל כך מגובשת עליו, מדוע אתה צריך את הדעה של טל בנוסף? הרי גם ככה תגיד שהיא טועה והכל הפוך
וואלה. אז אתה טוען שהפוסט מתאר את מירי רגב באופן מאוזן. זוהי פרשנות יצירתית וראוייה לשבח. בהץתם לתפישה הפוסט מודרנית של מחנה השלום כוחו אדיר, הצלחת לייצר לך נראטיב, שאמנם אין לו קשר למציאות האובייקטיבית, אבל למי זה אכפת, לעזאזל…
באשר לברנע: הדיעה שלי על ברנע היא לא העניין פה, אם לא הבנת. המשפט החשוב היחיד שיש בפוסט הזה, הוא תיאור תפיסתו בשקר וברשלנות מכוערת (היום הוא פרסם “הבהרה” באותיות קטנות, והטיל את האחריות על “המקור” שלו, תוך התעלמות אלגנטית מכך שהוא ציין בכתבה המקורית שלא טרח לברר מול שקד את העניין, דבר שממש לא קשור למקור שלו, וגם לא התייחס לעובדה שהוסיף “מחמאות” לשקד בהמשך לפירכה שפרסם אודותיה). אני יודע שעניין כמו אמת ושקר הם קונספט מורכב בעולמם של הנראטיביסטים, אבל יש כאן מקרה ממש ממש פשוט, שאפילו אנשים בעלי בוחן מציאות לקוי במיוחד, אמורים לזהות את הבעייתיות שבו, בעיקר כאשר מדובר במישהו שמתיימר לעסוק באתיקה עיתונאית השכם והערב. אני מבטיח לך שלו טל הייתה “נכנסת” בברנע (שהיה אמור להיות מסומן אצלה מזמן, לאור הסקסיזם המכוער שלו, ועמדותיו על הבלוגרים), הייתי משבח אותה ללא קושי.
היא יצאה טוב אוד. אמינה, חכמה.
נחום ברנע הוא הרבה יותר חשוב וחזק ממירי רגב ואיילת שקד והעובדה שאת לא מעיזה לכתוב מילה נגדו – אפילו כשאת תופסת אותו על חם משקר ומתנהג באופן לא מקצועי – אומרת הכל. את מפחדת לצאת נגדו. את לא מפחדת לצאת נגד שתיהן.
מלחמות העיתונות מבזות את המקצוע שלנו. אני גם לא כותבת על הבזיונות של ישראל היום ואף ציינתי שאין סיכוי לחוק הזה ושלא ראוי שהוא יעבור וממילא אני רוצה שהעיתון הזה ימשיך להתקיים.
ולגבי פחדנות? אתה הוא הפחדן. תגיב פה בשמך ובזהותך המלאה ונדבר על פחדנים.
את צודקת, אני מפחד לתת את שם המשפחה שלי כי זה יכול לסכן אותי בעבודה שלי. ממש כיף לחיות במדינה שבה אתה עלול לאבד את העבודה שלך בגלל דעותיך.
הדבר האחרון שמבזה את מקצוע העיתונות זה “מלחמות העיתונות”. ההטייה הפוליטית, העצלנות האיומה (יש עיתונים שמעתיקים הודעות יחצ”נות מילה במילה ומפרסמים אותן ככתבה עיתונאית), ההתרצות מרצון לטייקונים (בין אם מדובר באילי תקשורת פרטיים, ובין אם מדובר בעמותות עתירות ממון) – כל אלה מבזים את מקצוע העיתונות לאין שיעור יותר, מאשר עימותים רעיוניים ראויים בשאלות של אתיקה עיתונאית, שדווקא יכולים להציל את המקצוע האומלל הזה (שהמועסקים בו הם היחידים שבאמת עוד מעזים לדבר עליו ברצינות כעל שליחות בעלת ערך לציבור).
לא צריך להאשים אותך על שאת מחפשת את הטרף הקל מירי רגב, ונמנעת מהבלטת הסקופ האמיתי שבפוסט שלך (עיתונאי סופר-בכיר, שפרסם דברי בלע שקריים על פוליטיקאית ממחנה יריב, ואפילו לא התבייש לציין שלא בדק את אמיתותם, ולא ראה בעייה עם העובדה שלא טרח לנסות לקבל תגובה ממושא הטקסט הנבזי שלו). סה”כ, זה טבעי לגמרי. נחום ברנע הוא מהמחנה הנכון, ומירי רגב (ואיילת שקד) הן מהמחנה הלא-נכון. תסלחי לי מראש על שאני מרשה לעצמי לפקפק בטיעון שאת לא מתייחסת למעשה שלו מכיוון שאת לא מסקרת עיתונאים אלא פוליטיקאים. נחום ברנע הוא יותר פוליטיקאי ממירי רקגב ואיילת שקד גם יחד, ומידת ההשפעה שלו במערכת הפוליטית, גדולה לאין שיעור משלהן (רק שאותו, כמובן, איש לא בחר…).
ה”בזיונות של ישראל היום”, זה משפט מאכזב. יש לך אינדיקציות לסילופים של ישראל היום, מהסוג שחשפת לגבי נחום ברנע? יש לך איזושהי אינדיקציה לכך שישראל היום הוא יותר “בזיוני” מכל אחד מהעיתונים האחרים בישראל (במובן של היותו מגוייס לטובת אג’נדה כלשהו)? זה משפט מתחמק ומאכזב.
הסיפור של ברנע הוא הפריט היחיד מהפוסט שלך שיש בו ערך עיתונאי, ולא סתם ערך עיתונאי – אלא סקופ נדיר, מהסוג שבלוגרים בדר”כ מנסים בכל הכוח לקדמו ולהביא להבלטתו. את בחרת שלא לעשות כן, ואני לא יכול להאשים אותך. עיתונאים (בעיקר החזקים שבהם) הם עם נקמן לאין שיעור יותר מפוליטיקאים.
ראוי גם לציין שנחום ברנע שונא בלוגרים:
https://blazinghyphens.wordpress.com/2009/12/25/%D7%9E%D7%90%D7%9F-%D7%93%D7%94%D7%95%D7%90/
סחתין!
תודות ללינק שלך (רואה שלינקים הם דבר חשוב?…;)), הגעתי למאמרו המקורי של ברנע, שבו כתב כך: “ההבדל בין מאמר שמתפרסם בעיתון לבין בלוג הוא בדרישות: הדרישה ממאמר היא שיופק בתהליך מקצועי מורכב, שכולל בדיקה של העובדות מצד הכתב ומצד הצוות של העיתון, עריכה וסגנון. בלוג נכתב מהבטן. מותר לשער, לנחש, לצטט מקורות בלי לבדוק את אמינותם. אם טועים, מתקנים”.
אני משוכנע שאם נחפש, נצליח למצוא אירוניות משובחות לא פחות – אבל זו בהחלט אירוניה נפלאה, שכן לפנינו דוגמא כיצד האיש (“וצוות העיתון”) לא בדקו עובדות, והוא אפילו ציין זאת בעצמו – כשהתוצאה היא ידיעה מסולפת ומכפישה.
העובדה שהוא כתב זאת בכתב-העת המקצועי העוסק בעיתונות (שם החבר’ה מרבים להתחבט-עלק בסוגיות של אתיקה, חופש עיתונות, שליחות העיתונאי ושאר מלל ריק ופלצני, שיש מאחוריו אפס כנות), היא בונוס משעשע נוסף.
אין ספק שהתזכורת שהבאת כאן לגבי דעתו של ברנע אודות המדיום שבו זכה להגנה, למרות שחטא בדיוק מחדלים שאותם הוא מייחס למדיום זה, ראוייה לתגובה של טל, ויש לקוות שלא תתחמק ממנה.
אורי, שפטל מאשר לכם את השימוש במילה סקופ?
“לנו”? “שפטל”?
אני מבין את הבעייתיות בהפנמה של הקונספט של חשיבה עצמאית בקרב אנשים שחיים בעולם של סיסמאות ומציאות מדומה, אבל “אצלנו” אין מי שאומר מה לעשות. אפילו לא שפטל…
נחום ברנע פשיסט קטן, דוגמה לעיתונות מטעם וסכנה לדמוקרטיה
נחום התנצל היום בעיתון (בעמוד 4) על הטעות עם איילת שקד
אז דינה זילבר הדליפה לנחום ברנע שיחה פרטית עם חברת כנסת?
משהו רקוב במערכת המשפט שלנו. הגיע הזמן שמישהו ייכנס ויהרוס אותה..
תסתכלו על עצמכם ועל התגובות שלכם, כל האורי’ס למיניהם.
לטל יש בלוג פרטי, אף גורם זר לא מממן אותה, אף טייקון לא מחזיק בבעלות על הבלוג, הכנסות רציניות כנראה אין לה מזה- חברכם העברי לא החזיק מעמד כאן- הייתם צריכים לתרום יותר.
בכל אופן, אתם נכנסים לכאן, וישר שופכים ביקורת ארסית עליה. זה פשוט דוחה.
לא מוצא חן בעיניכם מה שהיא כותבת? אתם חושבים שהיא צבועה/ דו פרצופית/ סמולנית/ אירופאית עשירה?
אז קחו את עצמכם, ולכו מכאן.
גם אני חושב שהתקשורת בארץ גועלית, שמאלנית, צבועה, ושונאת חרדים. אבל לכל הרוחות- מה אתם רוצים מהבלוג הפרטי של טל?
לכל הנתי’ים למיניהם: בשם ציבור ה”אוריים” לדורותיו, אני מודה על העצה המועילה. מכיוון שלטל יש את היכולת להחליט בעצמה שאינה מעוניינת לשמוע/לקרוא עמדות מנוגדות לשלב, אני די משוכנע שאם היא תחליט על כך, כל הכותבים שלא מסכימים עימה, יכבדו בקשתה ויחדלו מכתיבה פה, ויותירו את האתר להגיגי ההערצה של “שירלי”, “עידו”, וכמובן, גם אתם הנתיים…
אני יודע שהמושג של ביקורת עניינית הוא מורכב למי שרגיל לקבל תכתיבים כל חייו (המלמד, ראש הישיבה, המשגיח הרוחני, האדמו”ר וכד’), אבל נסה להבין שכאשר ישנו דיון פתוח – מותר להגיע גם עמדות אחרות. אפשר לקיים דיון בשיטות רגועות יותר מאלה הנהוגות בישיבת פוניבז’, שבה יש “שונאים” ומחבלים” שמשפריצים לבן זה על זה או שוברים קירות אחד לשני…
תראה איזה רדוד אתה עצמך. אתה בכלל לא מתמודד עם דבריי אלא מוחא נגד השלכת גביעי לבן או דברים אחרים שאינם קשורים אליי…
אני חוזר ואומר- אין לך דיון ענייני עם טיעוניה ופרשנותה של טל, אלא רק ביקורת לגמרי לא לגיטימית על טל עצמה. מה מסובך להבין?
ובאידיש מצויה- למה אתה נכנס לה לקישקע’ס?
תודה חבר (נתי) על הדאגה. אין פה אף גורם מממן זה נכון ובטח לא טייקון, מה שכן יש זו הכנסה סבירה ויציבה והאמת, החל ממחר או מחרתיים תהיה גם שכירה ובלוג מקביל באנגלית, כך שבזכות גולשים וגם בזכות העבודה המאומצת שלי כפרילאנס וכמרצה – לאט לאט העניינים מסתדרים.