הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הפרומו של ח”כ מיכאלי לסופשבוע של מעריב הוא אחד הדברים המוזרים ביותר שראיתי. לא מן הצד של העיתון, אלא מצידה של הפוליטיקאית. איזה פוליטיקאי מרגיש צורך לקדם עיתון? מיכאלי מאושרת מן הוידאו המוזר הזה ומבליטה אותו בעמוד הפייסבוק שלה. היא אומרת שהיא מתגעגעת לטלוויזיה, היא נהנית להתראיין ולא אתפלא אם תמצא את עצמה שם בחזרה מתישהו שנה הבאה.
“אתם מוזמנים לקרוא מעריב. ליאור תודה רבה, שליו הסטייל הכי טוב ואני רוצה להגיד שאורטל עשתה לי חוויה שאני שכחתי ממנה. אני מאוד מתגעגעת לחוויות האלה. עבדתי שש וחצי שנים בטלווייזיה, הגעתי לפינוקים האלה מהבוקר, הייתי מלכה.”
האם מיכאלי מבינה שהראיון הזה יכול לגמור סופית את הקריירה של כפוליטיקאית? אם היא לא גמרה את עצמה כבר קודם לכן.
תוכן הדברים של מיכאלי, כולל כל אמירותיה בימים האחרונים, הוא כל כך מופרך, כה מטורף ומנותק מן המציאות שקשה אפילו להתחיל להתייחס אליהם (ולו רק מתוך הבושה של לחזור על אמירותיה). מפלגת ישראל ביתנו צריכה לצאת מיד, עוד היום, עם הודעת הבהרה שמתנערת מאמירותיה. שר החוץ, שתחתיו מוביל משרד החוץ קמפיין ענק של יחצון ישראל כגן עדן לקהילת הלטה”ב – לא משמיע קול. למה לא שומעים את סגן שר החוץ, שמשתמש בקהילת הלטה”בים ככלי הסברה? האם קהילית ההומו-לסביים הפכה למכשיר בעיניהם, אך כשהדבר נוגע לערכים עצמם מנקים זאת מתחת לשטיח? אחת הטענות הקשות נגד קמפיין ההומו-לסביים של משרד החוץ הישראלי היתה ה PinkWashing, השימוש בנושא ככלי הסברה תוך הפרה ברגל גסה את זכויותיהם של מיעוטים אחרים בישראל. אכן, השתיקה של ליברמן ואיילון מוכיחה כי הדבר נכון. קהילת ההומו-לסביים בישראל היא ערך הסברתי, לא ערך אמיתי עבורם.
משיחות שלי בכמה הימים האחרונים עם פוליטיקאים ופעילים בישראל ביתנו, מיכאלי היא מבוכה גדולה והיא לא תכלל ברשימת ישראל ביתנו בכנסת הבאה. הקובע היחיד בעניינים האלה הוא שר החוץ, אביגדור ליברמן ואיתו אמנם לא שוחחתי, ובכל זאת, בפעם הקודמת שפוליטיקאית גרמה לו מבוכה הוא מיהר להיפטר מהסרח העודף. ההתבטאויות הקיצוניות של מיכאלי לא הולמות את המכובדות והרצינות שישראל ביתנו מעוניינת לשדר. הם לא רואים עצמם כמפלגת עולים, אלא פונים לציבור הרחב ולכן מיכאלי, דוברת רוסית, איננה תוספת נחוצה מכאן ואילך (לא ברור מדוע היתה קודם לכן).
והרי בתוך המפלגה הכירו את מיכאלי עוד לפני הבחירות. היא הגיעה לישראל ביתנו מקדימה. האדם שהכניס אותה לרשימת קדימה, הוא לא אחר מאשר נשיא המדינה שמעון פרס. אדם המכיר את ישראל ביתנו מבפנים סיפר לי השבוע שבמפלגה היו מודעים היטב לאופיה של מיכאלי ומנעו ממנה, בכל התקופה שקדמה לבחירות, להתראיין ולדבר באירועים פומביים.
הבעיה כמובן אינה במיכאלי עצמה, אלא במפלגה שמאפשרת לאדם אחד להחזיק בידיו את הסמכות לבחור את הנציגים. בתוך ישראל ביתנו, זה משליך על כל חברי המפלגה. סגן שר החוץ דני איילון, שר בטחון הפנים יצחק אהרונוביץ’, ח”כ משה מוץ- מטלון, ח”כ אורלי לוי-אבקסיס – ירצו בסוף הקדנציה להציג עשייה ציבורית, אחריות, רצינות? ובכן, התנהגותה של מיכאלי משליכה על כולם.
זה קיים בעוד מפלגות: ש”ס, איחוד לאומי, יהדות התורה, וגם במפלגה-התינוקת יש עתיד (ובעוד). אין לי מושג מה מתכנן אהוד ברק בעצמאות, אבל גם שם יש חשש שהרשימה תורכב לפי רצונו של איש אחד.
התוצאה ברורה. ח”כ מיכאלי זכאית לעמדותיה, באשר הן, אך אופן ההתבטאות, דרך התנהלותה בכנסת אינם מעידים על חוכמה. את הבעיה הזו ניתן לנטרל באמצעות בחירת מועמדים על ידי ציבור רחב (פריימריז).
יש היום בשוק הדעות הישראלי מספר רב של ארגונים המטיפים לשינוי שיטת ממשל: ישראלים להצלת הדמוקרטיה, יש סיכוי, עורו, המחנה המשותף. אף אחד מהם לא מציע שינוי חוק המפלגות כך שההחלטה על מינוי נציגים לכנסת לא תרוכז בידיו של אדם אחד. דרך ההתמודות היחידה כיום עם המצב, היא פשוט לא להצביע למפלגות-שלטון-האדם-האחד. לא להצביע ליש עתיד, לא להצביע לישראל ביתנו, לא להצביע לש”ס וגם לא לעצמאות (במידה וברק יהיה זה שירכיב את הרשימה) וכולי.
למרבית הציבור, בבואם לבחור רשימה, הזהות של חברי הכנסת מעניינת אותם כשלג דאשתקד.
אם להתמקד בשיפור השיטה אז שני דברים עיקריים: העלאת אחוז החסימה בשלב ראשון ל3-4 אחוזים וביטול מוחלט של האפשרות של סיעה להתפלג, מי שלא נוח לו שיתפטר ויפנה מקומו לבא ברשימה שאת הפתק שלה הכניס הבוחר לקלפי.
יש עוד כמה ארגונים מכובדים הפועלים לשינוי שיטת הממשל. חלקם אף עושים עבודת חינוך בקרב הנוער בנושא ומחקרים הממומנים ע”י יהודים עשירים מחו”ל.
לגבי מיכאלי בפוליטיקה התזזיתית בישראל קצת קשה לקבוע מסמרות כשהאופק הפוליטי רחוק כל כך, השימוע קרוב יותר לליברמן ועוד כמה פרמטרים גלויים ונסתרים יכולים לשנות מהלכים לפיטורים או קידום חבר כנסת זה או אחר.
נכון. האופק רחוק. מה שכתבתי זה על סמך מה שאמרו לי פוליטיקאים מתוך המפלגה הזו. כאמור, מאחר והמחליט היחיד הוא ליברמן, אז שום דבר לא מוחלט.
גם לשיטת הפריימריז יש המון בעיות – ומספיק לראות את הפייגלינים בליכוד ואת הצרות שהם עושים שם למפלגה שהייתה רוצה, תיאורטית, לקרוץ למרכז המפה הפוליטית, כדי להבין שלכפות על מפלגות את השיטה הזו זו שגיאה נוראית. אני חושב שאנשים צריכים להצביע על פי איכות הרשימה, לא על פי אופן בחירת המועמדים. להפך – הייתי רוצה שאחד האמצעים באמצעותו ישפטו מצביעי ישראל ביתנו את ליברמן הוא בחירת המועמדים שלו לרשימה, במקום שהאשמה בכך תיפול על גוף אמורפי של מתפקדים שלאיש אין שליטה בו. זה הרי לא שרשימות הליכוד או העבודה חפות ממקרים מביכים.
אחד הארגונים האלה – המרכז להעצמת האזרח … מנכ”ל יובל ליפקין – מועצה ציבורית עמוסה באישי ציבור….
ואגב דובי, בתוך ההצעות של ישראלים להצלת הדמוקרטיה, יש בדיוק התייחסות למה שאתה אומר. שאתה תבוא לקלפי, תוכל לא רק להצביע לשם המפלגה, אלא גם לתת דגש על הח”כים שאתה רוצה בהם וכך הרשימה תדורג ביום הבחירות. זו הצעה מעניינת ועדיין, מפלגות שלא מקיימות אירוע מקדים של בחירה פנימית צריכות להיות פסולות באופן בסיסי. המהלך של המפד”ל הוא מבורך. והבעיות שיש בתוך הליכוד, צריכות להיפתר באופן דמוקרטי בתוך הליכוד.
למה?
כי אם יש קבוצה בתוך הליכוד – הפייגלינים – שמנסה להשליט את גישתה הרעיונית ושהולכת לאירועים, מצרפת פעילים, ומחתימה אנשים להיות חברי מפלגה, אז זו חלק מן השיטה הדמוקרטית. גם אם הדעות שלהם לא נראות לשאר חברי המפלגה. הם פועלים באורח דמוקרטי.
כן, אבל מה טוב בזה?
בל נשכח את הרב באגאד, שנבחר בידי יותר מאדם אחד.
אני חייב להודות שלא הבנתי איך בדיוק פריימריז מונעים תופעות כמו מיכאלי.
הרי המתפקדים התיאורטיים של ישראל ביתנו לא יודעים מה אורלי לוי-אבקסיס עושה בועדת העבודה והרווחה. אין להם מושג לגבי העבודה השחורה והסיזיפית בכנסת או בממשלה. הם יודעים מה שיש בעיתון. ובעיתון יש הרבה מיכאלי ומעט לוי-אבקסיס. בהנחה שמיכאלי יודעת את נפש המתפקדים, הסיכוי שלה להיבחר שוב על ידי כותרות בעיתון גדול בהרבה מאשר ע”י עבודה פרלמנטרית.
דווקא כשראש המפלגה מחליט, הוא יכול לשקול שיקולים של עבודה פרלמנטרית, של שיתוף פעולה, של התאמה לקו הפוליטי של המפלגה וכו’.
יש לנו הרי דוגמא חיה: קחי את חבורת המקצינים של הליכוד: מירי רגב, דני דנון, ציון פיניאן, זאב אלקין ושות’. הרי הם רצים לייצר כותרות כי הם יודעים שהמתפקדים יתגמלו אותם על זה.
ובסופו של דבר, אפילו את מודה שהפריימריז מעודדים תופעות כאלו ובחירה של רשימה ע”י ראש מפלגה לא: את אומרת שמיכאלי לא תהיה בכנסת הבאה, לעומת דנון, רגב וחבריהם שאפשר להסכים ששיפרו משמעותית את סיכוייהם בפריימריז.
אם אתה מצביע בפריימריז עבור מועמד שדעותיו קיצוניות, אתה יכול להטיל את האחריות על עצמך. מה היו השיקולים להכללתה של מיכאלי ברשימת ישראל ביתנו? איזה הזדמנות ניתנה לציבור הבוחרים שלהם לשמוע אותה ולהחליט? אם אתה מראש קובע שכל קהל הבוחרים הוא רדוד וטיפש – אז למה צריך בכלל דמוקרטיה, נכון? בוא נכתיר את ביבי כמלך וזהו (אההה. כן… יש מי שהכתיר). אני חושבת שההמון, המתפקדים, הבוחרים, הם חכמים. ברור שזה לא מוכיח את עצמו כל הזמן, כי מועמד יכול לשלוט בשפתו ואחר כך לחשוף את האמת (נניח דנון). ובכל זאת, מועמד רע שנבחר על ידי קבוצה, חייב אח”כ דין וחשבון לקבוצה ואמור לשמוע מן הציבור שלו מתי הוא מגזים. אגב, בועידת קדימה, שמעתי מתפקדים מטיחים בח”כ אריה ביבי שהעמדות שלו בנוגע לפליטים הן אסון ובזיון עבור מדינה שקמה מפליטים. אתה חושב שהוא לא שמע ולא הבין?
אני לא חושב שהבוחר הוא טיפש, אני חושב שהבוחר ניזון מאינפורמציה מאוד מוגבלת, שמגיעה בעיקר מהעיתון. לחבר כנסת מהשורה, אין כלים לערוך קמפיין פריימריז מקיף, שיחשוף את כל העשייה שלו. אמירות כמו של מיכאלי, שתופסות כותרות בעיתון ורצות ימים שלמים בפייסבוק, הן קמפיין בחירות אינסטנט.
כמובן שיש כאן שאלה – האם זה קמפיין מוצלח, והאם זה מה שהציבור רוצה לשמוע. ויכול להיות שהתשובה היא שלילית, ושמיכאלי היא אידיוטית שלא מבינה את הקהל שלה. אבל ברור שהסיטואציה הזו, שבה מי שמופיע בעיתון מקדם את עצמו, והדרך להופיע בעיתון היא אמירות קיצוניות – דוחפת ח”כים, במיוחד מה’ספסלים האחוריים’, להקצנה.
ושוב אני חוזר למבחן התוצאה – מה פריימריז היו משיגים כאן, שהבחירה של ליברמן לא השיגה? הרי סביר להניח, שעם כל היותה מגישת חדשות פופולרית, היא הייתה נכנסת לכנסת בפריימריז. ואז – אם את צודקת, והציבור היה מעניש אותה – לא מצליחה להיבחר שוב. אבל הרי זה ממילא מה שקרה עם הבחירה של ליברמן, לא?
ניסיון לחסום או להשתיק קולות של מגזרים מסויימים הוא פסול במדינה דמוקרטית. המציעים צריכים לעשות חשבון עם עצמם מאילו מחוזות מגיעה ההצעה לחזק השפעת איזורים מסויימים על פני אחרים.
בשם אומרם..
http://arbitrarylife.wordpress.com/2012/06/20/the-shtetel-fools/