הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
“אבל זה נורא ירגיז את זהבה גלאון״ מתלוננת כתומה של השר אורי אריאל בסוף סרטון הבניה בהתנחלויות (וגם במדינת הלוואי, של ההתנחלויות, מדינת ישראל) והסיום של הסרטון מעלה ישר חיוך. האם בבית היהודי מחזיקים אצבעות, באמצעות טיזר ישיר שבמרצ יגיבו בסרטון משלהם?
כן. התשובה היא כן.
הפרטים להלן נותרו מעורפלים וכל צד מושך לכיוון שלו, אבל הנה הממצאים.
מישהו מתוך קמפיין הבית היהודי שיגר טיזר כלשהו לצוות של חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ בנוגע לסרטון אפשרי שיגע בנושא הבניה וההתנחלויות. אותו אדם רמז לרוזין (רמזים בסדר גודל של מיץ פטל) שאולי יהיה סרטון התנחלויות מרגיז. ״יאללה, יאללה. תתקפו בחזרה״ נאמר לאנשי מרצ.
– סדר הפעולות שתיארתי לעיל, עשוי היה להיות גם הפוך (תלוי את מי שואלים) –
מישהו מתוך צוות של ח״כ מיכל רוזין התקשר לצוות של הבית היהודי ואמר ״שמעתי שהולך להיות אצלכם סרטון קמפיין שבו תוזכר זהבה גלאון״ קריצה, קריצה. (קריצת Willy Wonka) ובבית היהודי מיד קפצו על ההזדמנות ליצר סרטון ש״יתכתב״ עם הצד השני. ״תודיעו לנו שיעלה סרטון, נתארגן על תגובה הולמת״ נאמר על ידי אנשי מרצ (כך על פי אנשי הבית היהודי)
והסרטון עלה, אך התגובה (בינתיים) בוששה לבוא. מרצ לא העלו סרטון תגובה.
ניסיון לברר איך התגלגל התיאום הפלאי הזה בין שני הקצוות של הקשת הפוליטית הלאה ממצאים נחמדים. בבית היהודי מחפשים לחזור לבסיס, למצביעים המסורתיים של המפלגה, לקבוצות שנצמדות לנתניהו כמו מגנט (מתוך חשש שלא יהיו לו מספיק מנדטים כדי להוביל את הקמת הממשלה). ״אלה הם קולות שלנו, שהליכוד לקח לנו תוך הליכה על הראש שלנו בשבועות האחרונים״ אומרים בבית היהודי.
הקמפיין האנטי-ציוני של הבית היהודי היה בזבוז זמן. לא ייצר מפלגה ארומה של רצינות וממלכתיות. אפקט אוחנה היה המכה הכבדה ביותר שגרמה לאוהדי הבית היהודי (חילונים, מסורתיים, מתנדנדים) להרגיש שאם כבר הם מנסים לחקות את הליכוד, אז עדיף את המקור על פני החיקוי. וכך מצאו אנשי הבית היהודי את עצמם במאבק על הקהלים המסורתיים. אלה שזהבה גלאון ממרצ וגדודי שלום עכשיו שלה, מרגיזים אותם הכי.
הצוות של רוזין והצוות של אורי אריאל מיודדים. בקבוצות הווטסאפ הפנימיות של מרצ גולגל המסר הנ״ל (כלומר, יהיה סרטון עם התייחסות לגלאון). אמיר הספרי, רן אהרן, אילן גילאון, זהבה גלאון – וכל מי שנמצא בקבוצת הניהול הווטסאפית של מרצ עודכן, אך הדבר נשאר עומד תלוי בחלל הקבוצה.
הרמתי טלפון למנכ״ל הבית היהודי ניר אורבך כדי לקבל תגובה: ״לא. לא ידוע לי ולא שמעתי על כזה דבר. אבל אני מבטיח לך שאם הם היו תוקפים אותנו בחזרה, זה יכול היה לעשות לנו רק טוב.״
יש כאן פספוס של זמן. הקמפיין על האנטי ציונים במפלגת העבודה, עבד מעולה. בשיאו הם עמדו על 18 מנדטים.
ואז הם הלכו לפריימריס ויצאה תוצאה איומה ונוראה, ואח”כ הם התחילו לחפש סלבס, ושמעו לא אחרי לא., ולבסוף הם הביאו את אלי אוחנה – ואז החלה הקריסה. בנוסף עבד קמפיין אפקטיבי של הליכוד שטען שהם בכל מקרה בפנים, ושאם הליכוד לא יהיה גדול מספיק, ריבלין ייתן להרצוג את המפתחות.
יש משהו נורא חינני בניסיון לייצר גזירה שווה בין מרצ לבית היהודי. נכון שאם קוראים בעיתונים, ישנה תחושה של שתי מפלגות לוויין בגודל דומה, העומדות זו לימין המפלגה הגדולה מימין, וזו לשמאלה של המפלגה הגדולה משמאל, אלא שהכותרות והסיקור מטעים, טל. מרצ עומד על בערך שליש גודל בהשוואה לבית היהודי. בזמן שהביתה היודי נלחם כדי לקבל יותר מ12 המנדטים שקיבל ב2013, מרצ נלחמת כדי להמשיך להתקיים בכנסת (דהיינו 4-5 מנדטים). הבית היהודי בהחלט משתמש בדחליל של מרצ (שתודות לסיקור אוהד בצורה לא-פרופורציונלית, אכן נתפשת גם בציבור הימני כמפלגת שמאל קיצוני חשובה ומשמעותית), אלא שבמציאות מרצ היא אפילו לא צל של עצמה. כרגע יושבים ברשימה של ציבוז’י הרבה יותר מרצניקים-בפועל, מאשר היו אי-פעם בסיעת מרצ (למעט ב1992).
זהבה גלאון היא אכן דמות דחלילית שעשוייה להבהיל מצביעי ימין לכדי הצבעה עבור הבית היהודי, ואין ספק שלמרצ יש עניין בלנפנף ב”ימין הקיצוני המסוכן”, אבל אין כל הקבלה בין שתי המפלגות הללו.
לפני שמרצ מתיימרים לטפל בבית היהודי, בואו נראה אם היא תקבל יותר קולות מהמפלגה של ישי ומרזל…
אגב, “גדודי שלום עכשיו” זה ביטוי יומרני משהו, ואנכרוניסטי להפליא. שלום עכשיו הם כבר מזמן-מזמן לא תנועת המונים, אלא בסה”כ עוד עמותת שמאל קיצוני שמתמחה בשנור באירופה…
נכון, הבית היהודי יותר דומים לרשימה המשותפת (ההקבלה הזו עושה לי ממש טוב על הנשמה, אני חייב להודות). מרצ, מבחינה אלקטורלית, וגם מכמה בחינות אחרות, דומה יותר לישראל ביתנו כיום. בכלל, העובדה שהמפה הפוליטית הפכה לתמונת מראה היא ממש מקסימה. רק “יחד” הורסים את זה.
הרשימה המשותפת היא תופעה שאין לה שום דבר דומה במגזר היהודי. איחוד בין קומוניסטים לאסלאמיסטים על רקע הרצון לדפוק ת’ציונים, זו תופעה שלא קיימת באף מפלגה אחרת בישראל, והיא מלמדת על ההבדלים העצומים בין המגזר הערבי לזה היהודי. מרצ, למשל, תעדיף לחבור לרשימה המשותפת מאשר לליכוד.
בכל מקרה, ניסיון חמוד. אהבתי.
למפלגת מרצ אין קיום. לא מבין למה מצביעים למפלגה חסרת שום משקל ציבורי (חוץ מתל אביב וגם זה בדעיכה).
גם אורי אבנרי קרא להם להתאחד לגמרי עם העבודה (לא כמו החיבור בין ליברמן לליכוד).
במצבם היום הם ללא שום השפעה, שק חבטות של הימין והעבודה לא רוצה בקרבתם. הם כמו חתול מול פנסי רכב בכביש…. מסתכל על הרכב בלי לזוז ומחכה למוות.
אני מקווה שהם לא יעברו את אחוז החסימה הפעם הזו. רק ככה הם ילמדו לקח.
בעיני יש להם זכות קיום בתור המפלגה הכי פחות מושחתת. המקרה היחיד שזכור לי הוא פרשת דדי צוקר ו”קמרה אובסקורה” בשנות התשעים, אבל העיפו אותו מהמפלגה תוך שתי דקות. אין מה להשוות עם חבורת הפואדים והבוז’ים והברקים (יש במפלגת העבודה ובמפלגות אחרות אנשים שאני מאמין ביושרה שלהם, אבל חלק מספיק גדול מהרשימה חשודים בעיני בלכלוך).
אני מעדיף להצביע לחבר כנסת שיפעל בתום לב, אפילו שאני לא מסכים איתו בהרבה נושאים, מאשר למושחת שיכול להציג עמדות שאני מסכים איתן היום ולמכור אותי מחר למרבה במחיר.
ידידי, גם יש עתיד אינם מושחתים אז תצביע להם. לפיד תוך שנתיים הרבה יותר רלבנטי מאשר מרצ עם עשרות שנים בפוליטיקה (לא ישוע לי מתי היא הוקמה וגלגוליה השונים). רק עובדה זו הופכת אותם ללא רלבנטיים.
דבר שני, מקווה שידועה לך האמרה ״הכח משחית״. מרצ לא נמצאת בעמדות השפעה כבר שנים ארוכות ולכן אינה מושחתת. אותו הדבר לגבי יש עתיד. הם נמצאים על המפה רק שנתיים ולכן השחיתות לא דבקב בהם עדיין.
מפלגות העבודה, ליכוד, מפד״ל והדתיים נמצאים בעמדות השפעה כבר עשרות שנים ולכן יש בהם שחיתות.
ושלא תטעה, בתור אדם בעל דעות שמאלניות אני חושב שמפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי. היא גם צריכה להימחק כך שאחריה יבוא שמאל שונה ורלבנטי יותר.
אני לא סומך על לפיד ופרי בהקשר הזה. יש להם אינטרסים כלכליים מאוד חזקים.
אם זה המקרה היחיד שזכור לך כדאי שתתעדכן אצל תומר אביטל.
ברור לכן שכל מי שרוצה שהרצוג ירכיה את הממשלה צריך לעזור לבית היהודי לגדול.
במסגרת זו ניסיתי לחזות איסו מדינה תהיה לנו אם בנט יהיה ראש ממשלה.
הנה התוצאות:
http://www.benet.liadint.com
וואי, אני זוכר את הספר שלך על ההפיכה הצבאית של הסרוגים, שבסוף ארה”ב באה לתקוף אותנו, וסירוב פקודה של טייסינו הגיבורים מונע עימות צבאי, ומביא לנפילת הדתיים הרשעים האלה…
אהבתי במיוחד את הדמויות המאוד-קשות-לזיהוי שהופיעו בספר (אגב, אלעזר שטרן היה ח”כ אצל לבני ואולי יהיה ח”כ אצל לפיד. איך זה מסתדר לך עם הספר ההוא?:)).
התיאור של מדינת ישראל תחת בנט כראש ממשלה, הוא מאוד ריאליסטי. תיאור כזה הופיע בדיוק בתשדירי העבודה ב1977 שעסקו בשאלה איך תיראה ישראל אם בגין ינצח. ואכן, בגין ניצח, הדיח את כל השופטים, ביטל את כל האיגודים המקצועיים, השתמש בצבא לדיכוי שביתות, והוביל את אנשיו בעלי המדים החומים, במצעדים מפחידים ברחבי הארץ…
אתה מבין, הניסיונות להביא תיאורי זוועה על מה יקרה תחת שלטון הימין (סרוג או לא סרוג), הם יותר מצחיקים ממפחידים. אם כבר, הבעיה של הימין הוא שאינו מפגין עוצמה שלטונית, מהסוג שהשמאל לא מהסס להפעיל כשהוא מנצח בחירות. בכל מקרה, אני נורא נהניתי מהספר (בעיקר מהתיאורים של “שר התמ”ת וממלא מקום ראש הממשלה” האמיץ והנחוש…). יהיה מעולה אם תכתוב ספר המשך (אולי הפעם הסרוגים רוצים לכבוש את ניו יורק ולהקים מדינת הלכה פאשיסטית על המאדים?) – מבטיח לקרוא!
אני מסכים שלמרצ אין ממש סיבה להתקיים והן צריכים להתאחד עם העבודה. אבל גם כחלון היה צריך להתאחד עם הליכוד, אין באמת הבדלים. גם לישראל ביתנו אין שום סיבה להתקיים מעבר לצורך של ליברמן להיות יושב ראש מפלגה. ולמעשה אני חושב שהבית היהודי היה צריך להיות האגף הדתי של הליכוד.
היינו צריכים להישאר עם 5 מפלגות – ערבים, עבודה, יש עתיד או כל מפלגת מרכז אופנית שאותו רגע שמבטא את הצורך של הבורגנות האשכנזית שכבר לא שמאלנית להתקיים, ליכוד, חרדים.
כך הדברים היו הרבה יותר היגיונים וברורים.
כחלון וליברמן התנתקו מהליכוד כי ביבי לא נותן לאף אחד לאיים עליו.
הם הגיעו למקסימום שלהם בתוך הליכוד. ברגע שמישהו מרים ראש, מראה הישגים ועצמאות אז ביבי דואג לדחוק בו החוצה.
זה מראה על חוסר הביטחון שלו ועל חוסר עמוד שדרה שלהם להילחם בו מבפנים.
זו שטות מוחלטת. יש פריימריז בליכוד. מי שרוצה להחליף את ביבי מוזמן להתמודד מולו. לדעתי בפעם הבא כל מי שירוץ נגדו ינצח אם הוא מועמד נורמלי.
יונתן, אם זה נכון אז כחלון וסער מזמן היו נשארים במפלגה. הם לא סתם ברחו משם….
במרכז הליכוד לא מחליפים ראש ממשלה מכהן. הם עזבו בשביל גם להחליש את המפלגה.
כחלון בעצמו אמר שעדיף לו לבוא מבחוץ כי רק ככה תהיה לו עצמאות בתפקיד בלי לדפוק חשבון למשמעת קואליציונית.
הוא כנראה קינא בלפיד שלא היה חייב משהו לביבי וניסה לעשות דברים בדרכו מבלי להתעסק בענייני מפלגה מייגעים.
מרכז הליכוד אינו זה שמצביע אלא המתפקדים ובכל מקרה דיברתי על הפעם הבאה, ברור שביבי היה מנצח כל מועמד השנה. הם פשוט לא ידעו לחכות.
זה מאוד ישראלי. באירופה אותם מנהיגים נשארים בראש 10 או 15 שנה בקלות והטוענים לכתר מחכים בסבלנות.
אין ספק שהישראלים מתאפיינים בחוסר סובלנות. זה לא רק אצל פוליטיקאים. בעבר רבין ופרס התקוטטו שנים בתוך המפלגה מבלי לקום ולהקים מפלגה חדשה.
גם בתוך הליכוד, שרון מירר לבגין את החיים הרבה זמן.
היום כל אחד מלך…