הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
המסר שעולה כעת מגרמניה הוא שכדי לחיות בישראל צריך הרבה חסכונות וסבלנות. במקום להיעלב, צריך להשתמש במידע על מחירים זולים בעולם, שיפקח את עינינו
אירוע שולי נחרת לי בזיכרון, משום מה. הגדול היה בן 5 בערך. שוטטתי איתו בחנות צעצועים בירושלים. הגענו מוושינגטון לחופשת חגים בישראל. על המדף בחנות ראיתי קופסת נושאת מטוסים, אפורה, גדולה. “Made in China” או משהו כזה. את הצעצוע הזה בדיוק, באותה האריזה, אותו הכיתוב, עם מטוסי קרב אמריקאיים בדגמים קטנטנים ומסלול המראת נושאת המטוסים מפלסטיק, קניתי לילד שלי כמה שבועות קודם לכן בחנות הענק Target בפרוור וושינגטוני.
הצעצוע הקרבי עלה לי 9.99 דולרים. זה נדיר שאתייק בראשי מחיר צעצוע או פריט, ובכל זאת, זה היה המחיר. אבל בחנות הצעצועים הירושלמית גוש הפלסטיק הזה נמכר ב-250 שקל. בערך פי שישה מן המחיר האמריקאי בהתחשב בשער הדולר אז. לא היה לי סמארטפון לתיעוד, גם לא חברים בפייסבוק, ואפילו לא גרתי בישראל ולא הייתה לי זכות למחות. בפני מי בכלל אתעצבן? ממילא לא תכננתי לרכוש בישראל נושאת מטוסים מפלסטיק בצבע אפור. חשבתי אז שזה מקרי. נושאות מטוסים עולות פה יותר.
אחר כך שמתי לב שכל הצעצועים בישראל יקרים יותר והסברתי לעצמי את הפערים בהיות של השוק הישראלי קטן. צבעי גואש? פי שלושה. חומרי יצירה? מלא. חשבתי אז: בארצנו הקטנטונת, מספר מוגבל של צרכנים, אז הביקוש מוגבל, מחירים עולים, לא? בהמשך הלך והתבהר שעוד שלל מוצרים יותר יקרים. הרבה יותר יקרים. וגם מוצרים שחשובים ליומיום. ויש מי שאוחזים את השוק הצרכני בגרון. שולטים גם בצריכה הקמעונאית, בסלולר, בביטוח. מדי ביקור בישראל ראינו את המחירים מטפסים. הדלק, בתי הקפה, שכר הדירה. אבל היינו מסנוורים
לחזור לישראל, חלום (מה לא? אכן כך מרגישים אחרי שנים ארוכות בחוץ). אבל את מחירי המזון בחנויות ובמכולות, את מחירי הדיור, הוצאות הסלולר, כבלים ועוד – למדנו והפנמנו רק כשחזרנו לגור כאן לתמיד. אין בי שום חרטה על החזרת המשפחה לישראל, שלא יהיה ספק. אבל המסר שעולה מברלין בימים אלה, על ידי ישראלים שחיים שם בנוחות, הוא גם המסר שקולטים חברים שלנו במרילנד, קליפורניה ופלורידה.
כדי לחזור לישראל מארה”ב או מאירופה או מכל מקום אחר בעולם צריך לגייס את כל הכסף המשפחתי, מן ההורים, את החסכונות, את הסבלנות. אין צורך להיעלב מן הקריאות לחזור לגור בברלין, אבל כן להשתמש במידע הזה של מחירים זולים בעולם כדי להמשיך לפקוח לנו את העיניים. ואם הברלינאים החדשים מסייעים לישראלים הוותיקים להתבונן למציאות בעיניים, אז צריך לומר להם תודה על הראייה החדה.
במקביל לזרקור שהם מפנים למכולת השכונתית, כדאי גם לשים לב שעל אף הצהרות פוליטיות וסטטוסים בפייסבוק של פוליטיקאים שמספרים מדי פעם איך הם פותרים את הסבך – אין להודעות שלהם שום משמעות אמיתית על חייהם של הישראלים.
המחירים כאן ממשיכים לעלות, וישראלי שרוצה לחזור לגור במדינתו, נו טוב, זה מה שאנחנו אומרים לפעמים לחברים ומשפחה שעוד יש לנו בארה”ב – עדיף לחכות קצת. אולי המחירים פעם ירדו.
אירוע שולי נחרת גם לי בזכרון: מישהי, אלמוניעת לגמרי, פתחה אירוע בפייסבוק. משהו שהיה אמור להגמר בלי שאיש ישמע עליו – ולפתע: כל כלי התקשורת, זועקים, אוהלים באלפים נרכשים במאורגן (מכסף שאיש לא יודע מהיכגן צנח לו…), ו”וועדת מומנחים מתנדבת”, שבאה לעזור – ויש לנו “מחאה חברתית”, שכל תכליתה לנגח את הממשלה (והיא כ”כ פופולארית, שלא הצליחה להתקרב לנצחון בבחירות).
השבוע, מישהו, שאיש לא שמע עליו, מספר לנו על קניות במכולת בברלין (אגב, בדכאו האוכל היה אפילו יותר זול…), ואיכשהו, לפתע-פתאום – כל העולם התקשורתי מצטט אותו, והוא הפך לאישיו מרגש שיש לנגח באמצעותו את הממשלה.
ישראל מדינה יקרה באופן שערורייתי. המחירים מנופחים, ואין בדל של תחרות. לממשלה יש חלק באשמה – וגם לאלה שרוצים להחליף אותה.
המחאות המומצאות האלה, שגם ילד בן שלוש יכול לראות את הניסיון לייצר באופן מלאכותי באזז תקשורתי סביבן, הם ניסיונות כושלים להביא את השמאל לשלטון מכיוון אחר, אחרי שהבלוף המדיני עלה בעשן השמיימה.
צריך לטפל ביוקר המחייה – והטיפול בזה צריך להיות באמצעות עידוד תחרות חופשית, פתיחת הארץ ליבוא חופשי, הורדת מכסים, ורגולציה הדוקה שתאפשר מניעת הווצרות קרטלים ומונופולים למיניהם (ותחליש את כוחם של אלה הקיימים). אלא מה? עידוד תחרות חופשית תפגע קשות בחלק מהמונופולים המעסיקים וועדים גדולים וחזקים (לדוגמא, הבנקים – גדולי העושקים, הרבה יותר מחנויות המכולתלמיניהן) – ואז יהיו שם קיצוצים או פגיעות בשכר, ואותם ברלינאים-עלק יספרו לנו על גן העדן לעובדים ופרזיטים שקיים באירופה…
הטפת מוסר לגבי מחירי מחייה מיורד שגר בג’רזי סיטי או בטורונטו, זה עוד נסבל. הטפת מוסר ממישהו שהמצפן שלו דפוק עד כדי ירידה לגרמניה, פחות מ70 שנה אחרי שהנגלה הקודמת של יהודים שחיו שם (וגם הם היו מה-זה מרוצים) נשרפה במחנות – היא סוג של חוצפה שקשה שלא להקיא ממנה.
ללא קשר למגורים בגרמניה, אני חוכך בדעתי אם הנטייה לנדנד לאלה ש”נשארו מאחור” היא מאפיין ישראלי, או שהתופעה הזו קיימת גם בארצות אחרות- נניח מקסיקני שהיגר לארה”ב נכנס לטוקבקים של אתרי חדשות מקסיקניים ומספר כמה טוב לו באמריקה, או משקיע זמן ומאמץ בצילום סרטוני “עזבתי לארה”ב” להפצה ביוטיוב.
באופן עקרוני תופעה של של אנשים שמשכנעים עצמם שפעלו נכון, באמצעות ניסיון לשכנע אחרים לנהוג כמותם – היא עניין פסיכולוגי די מובן. ההבדל כאן, הוא כמובן, העובדה שלא מדובר במהלך אותנטי – אלא בעוד תרגיל מונפץ של החבר’ה שהביאו לנו את ויקי כנפו, “המחאה החברתית”, “התנועה לעתיד הנגב המערבי”, וכל שאר הבלופים מבית מדרשו של התמנון-ממומן-החוץ…
אני חושב שקשה להתעלם מהעובדה שמדובר על גרמניה. אני משוכנע שזו טעות מצידם של החבר’ה שהמציאו את “המחאה החדשה”, אבל גם בניסיון להפוך דמויות כמו סתיו שפיר ודפני ליף לדוברות הדור הצעיר, לא הייתה חוכמה רבה מדי. מה לעשות, כשמשתינים מהמקפצה כ”כ הרבה שנים, לעתים שוכחים שמישהו למטה עלול לא לאהוב את זה…
גם אתה מטיף?
לא, רק לקרן מותר להטיף. סליחה, לא לקרן, אלא ל”מוחים האותנטיים” שהגיעו הפעם…
אמרת אורי אמרת תעשיית הטפה.
מצד שני, הוא טוען שהוא מטיף כדי לאזן הטפה נגדית. שיהיה.
ר’ נתן, רק נגמר יוה”כ וכבר אתה חוזר לסורך?:)
התכוונתי להחמיא לך…
אורי הקטן בכוחותיו הדלים מתמודד מול השמאל!
אל תגיד לי שלא הוחמאת???
ר’ נתן, אהבתי את הניסיון לציניות. הוא אמנם לא יספיק לחיתוך לחם, אבל מי יודע, אולי הוא יספיק לתפקיד של שו”ב איפשהו…
אורי אמר את זה אבל באופן עוד יותר חד – אותם אנשים שצועקים נגד יוקר המחייה מתנגדים לפתרונות ליוקר המחייה – יותר תחרות חופשית. בכל מקרה לא נראה לי שיוקר המחייה באמת אכפת למי שעבר לברלין, אחת הערים העניות באירופה המערבית בה אין כמעט עבודה בכל מקרה.
זה קמפיין אנטי-ציוני נטו שמטרתו לעודד ירידה מן הארץ. יוקר המחייה הוא רק תירוץ.
אבל אם אפשר לנצל את ההזדמנות כדי לטפל ביוקר המחייה, סבבה. הבעיה היא שכמובן לפיד מציע את הפתרונות הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת – פיקוח מחירים – במקום פתיחת השוק לתחרות.
עדו משהו – הכל זול בארה״ב. בהשוואה לכל העולם לא רק לישראל. זה שוק ענק ומאוחד של 312 מיליון אנשים ועדיין יחסית חופשי. לפני כמה שנים הייתי ברומא, רציתי לקנות ג׳ינס של לויס – זה עלה 90 אירו בכל מקום. נסעתי לניו יורק, קניתי ב- 40$ ועוד אמרו לי שאני פרייר כי זה עולה רק 20$ אם יודעים היכן לקנות.
אין שום טעם להשוות את ישראל לארה״ב. ישראל תמיד תהיה יותר יקרה מארה״ב. יש להשוות את ישראל לאירופה, מכל הבחינות, גם רמת חיים, אנו יותר קרובים אליהם. וכאן ההבדלים נמוכים יותר. דמוי מילקי באיכות נמוכה הם אולי זולים יותר וגם רוב מוצרי החלב, אבל דברים אחרים הרבה יותר יקרים באירופה – מוצרי תינוקות למשל, פירות וירקות, מסעדות ואירועי בידור וכו…
אין ״אירופה״ בכל מקרה, יש עשרות מדינות שונות כם חוקים וכללים שונים, עדיין.
יונתן, אני לא מכיר את כל אירופה. בעוונתי יש לי תקופה די ארוכה בהולנד, תקופה לא ארוכה בשוויץ ומספר שנים בבוואריה.
לטעמי כולן זולות יותר מישראל. בהכל. אולי מלבד סלולארי ודלק (ואם נעשה חישוב של עלות ליטר דלק כאחוז מן השכר אז גם זה יהיה זול יותר). לפני כעשור הולנד הייתה יקרה יותר בירקות ופירות. אני זוכר אז עגבניות בפחות בשקל ופחות (לא עקומות במבצע של רמי לוי, סתם ככה אדומות וטעימות בשוק).
אפשרויות הבחירה בין רמת מחיר גבוהה לזולה רחבה יותר וגם רמת המחיר הגבוהה אינה גבוהה מזו שבארץ, לבטח שהמוצר אינו נחות. מסעדות ואירועי בידור דומים מאד במחירים (שוב, ללא הסתכלות על תלוש השכר), שכ”ד במינכן, מהיקרות בערי גרמניה, דומה לתל-אביב רק שהשירות מסביב עולה לעליו לאין ערוך.
ההבדלים בשום פנים ובשום אופן אינם נמוכים. מה שכן נכון הוא שיש עשרות מדינות שונות והמחירים של דברים שונים בהן שונה מאד מהאחת לשנייה.
שווייץ יותר זולה מישראל ? שווייץ יותר יקרה מכל דבר בעולם כמעט. אבל השכר שמה גם מאוד גבוה. כאן אי אפשר לקחת אותך ברצינות.
הולנד היא אחת המדינות שאני הכי פחות מכיר אז לא אוכל לשפוט.
לכל המגיבים מעליי.
כולכם ציינתם דברי טעם וכנראה שאתם גם צודקים.
מה שאני לא הבנתי, האם יש פיתרון?
האם צריכים להוריד מיסים על הייבוא?
האם צריכים להגדיל מיסוי על הרווחי הטייקונים?
האם צריך למצוא סיבות כלשהן להשליך את הטייקונים לכלא ולהשתלט להם על החברות?
האם צריך להעלות את שכר המינימום בישראל?
האם צריך לקנות משחקים בחו”ל ולבקש מהסבתא שתבריח את זה במכס?
אני אישית יודע דבר אחד. ארץ ישראל נקנית בייסורין, ואשרינו שאנו גרים בה, נושמים יום יום את אוירה המחכים.
״האם צריכים להוריד מיסים על הייבוא?״
כן וגם לבטל את הרגולציה וכל מה שמפריע לתחרות החופשית. אין דרך אחרת. כמובן שהמחירים לא יירדו לרמה של ארה״ב ושזה לא יקרה ביום אחד אבל זה יירד.
בוודאי שיש פתרון – הפתרון הוא שוק חופשי, ופיקוח הדוק על אלה שמנסים לפגוע בו. למרבה הצער, לא הממשלה (שנתמכת בידי חלק מהטייקונים) ולא האופוזיציה (שנתמכת ע”י כל הטייקונים, וכללת בתוכה גורמים שרואים בשוק החופשי את הפשע הגדול ביותר נגד האנושות, חוץ ממגורים בירושלים, כמובן…), מוכנות לעשות את הצעדים הנדרשים. לכן ימשיך להיות יקר – אם כי, זה עדיין המקום המוצלח ביותר לחיות בו עבור רוב מוחץ של תושביו היהודים (ואלה שחוזרים לפה, לא עושים זאת מטעמי ציונות, אלא בגלל שגילו שהדשא של השכן הוא לא כזה ירוק: בארה”ב, למשל, הרבה הרבה הרבה פחות בטוח לילדים, ורוב ההורים שגרו שם יודעים זאת).
משתינים עלינו בקשת…
במחירים נטו – הולנד יקרה משמעותית מישראל (גרתי שם שנה וחצי). המשכורות גבוהות יותר כך שריאלית ההפרש מצטמצם.
ארה”ב (אני גר כאן כיום) כמובן זולה יותר בהרבה דברים. ומופרטת יותר. והמדינה שם (החלק השבע שלה) מתבססת על צריכת יתר שמאופשרת על ידי פירבור שמאפשר גראז’ ובייסמנט מלאים בג’אנק.
בארה”ב ירקות ופירות יקרים להחריד.
גם בהולנד וגם בארה”ב תקשורת, טלוויזיה, סלולר וכו’ יקרים משמעותית מבארץ.
ולסיום – תמיהה – העוברים לברלין – ממה הם מתפרנסים שם?
ולסיום 2 – נושאות מטוסים יקרות יותר בארץ כי מצפים שתקני אותן בכספי הסיוע האמריקאי.
הם מתפרנסים מקצבאות. אין תעשייה בברלין, רק כמה סטארטאפים.
יש לך נתונים לזה? אחרת אני עוד אחשוב שהיהודים הם חמדנים, נצלנים ועצלנים. כלומר לא היהודים (זו אנטישמיות!), אלא רק הישראלים.
לא, רק ישראלים שמאלנים.
מי שבחר את הכותרת לטור במעריב הוא בן אדם… מתוחכם?
לא מתוחכם, אלא נוסטלגי. ברלין היא בכ”ז מאגר אינסופי של זכרונות מתוקים…
אורי, ניסית פעם פסיכולוג טוב (תנסה דרך קופות חולים)? תפרוק אצלו את כל המתחים שלך, המרירות, הציניות?
חוץ מזה, שהצחקת אותי. תודה.
פסיכולוג לא ניסיתי, אבל הלכתי לשבעה מקובלים, שלשלתי ח”י שקלים עבור מים קדושים, ועכשיו אני כמו בנאדם חדש, ללא ציניות ו”תסכולים” כלל! תודה על ההמלצה!
תודה!
יש באמתחתי 72 טלפונים נוספים של מקובלים קדושים, עם תעריפים נוחים…
72, ר’ נתן? מרוב הכנעה אתה מתחיל לאמץ ביטויים אסלאמיים. השלב הבא – אמירת השהאדה, תוך הסברה שאפילו הרמב”ם הצדיק זאת בנסיבות מסויימות (איגרת השמד, מכיר?…).