הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
1.
הבחירות בליכוד התנהלו אתמול באורח יפה ומסודר, יחסית. היו קווצ׳ים פה ושם אבל בסך הכל, העסק תקתק באופן מרשים ותוצאות הרשימה מעידות שרוב האנשים, בסופו של דבר, לא מקשיבים להכתבות מראש אלא מצביעים לפי רצונם החופשי. הערה אחת נותרה, מבחינת הניהול הפומבי של העסק. מדוע החשאיות וניהול התוצאות באופן כה סגור? באמצעות צילומים מצחיקים של מסך אקסל מתוך חדר סגור במצודת זאב. מדוע לא להעלות את המידע באופן מתעדכן באתר הליכוד? למה לא לפתוח את הסיקור לכולם? הרי המידע יוצא החוצה בכל דקה ממילא. לא עדיף להעביר את החומרים באופן דיגיטלי מתקדם? מצחיק ממש, ולחשוב שזו מפלגת השלטון של ישראל עם הכסף הרב.
ח״כ רגב, אתמול בפריימריס, גני התערוכה
2.
נוצרה סתירה, לכאורה, בין הדירוג הממלכתי של צמרת רשימת הליכוד לבין השיבוץ המאוד גבוה של ח״כ מירי רגב. אדם עמו שוחחתי בשטח אתמול ניסה להסביר לי את התופעה. ״רגב פענחה בצורה מושלמת את ה DNA הליכודניקי. ההתלהבות סביבה היא אותנטית״
הכיצד זה שהליכודיניקים נוהים (ובצדק) אחרי הממלכתיות של אדלשטיין, הרצינות של ארדן שהוא פוליטיקאי המתגאה בכך שאינו מחובר לקבוצות מתפקדים. הם מתלהבים מן הביצועיות של שר התחבורה כץ – ומנגד כשזה מגיע לרגב הם מתרגשים ללא קץ ממי שאחראית, בין השאר, להתדרדרות המצב בירושלים (קמפיין עידוד התפילות של יהודים בשטח מסגד אל-אקצה), לניסיונות החקיקה הכושלים בנושא מתקן חולות שגרמו בזבוז זמן, כסף ואנרגיה רב, לאמירות רדודות, שטחיות שלא לומר בוטות כלפי ערביי ישראל ועוד. יהיה מעניין להתבונן מן הצד, איך נתניהו וצמרת המפלגה יתמודדו עם הנוכחות הבולטת של רגב מעתה והלאה.
הפמליה של רגב
3.
נשות הליכוד זינקו מעל למשוכת השריון וזו בהחלט תופעה חדשה בליכוד. עדיין, גם אחרי הצלחתן להשיג יותר קולות מאשר הבטחת ייצוג למקום ה 15, בליכוד ילכו לקלפיות, ככל הנראה עם 2 נשים, מבין 20 המועמדים הראשונים ברשימה (בפוסט המקורי נכתב בטעות 2, זה כאשר חשבתי שחוטובלי מדורגת גבוה ועוד שריון במקום 15, זו היתה הטעות שלי). נשים כמעט לא התמודדו במחוזות, והמקום ה 11 שעדיין נותר פתוח, יהיה שמור אולי להקפצתו של אבי דיכטר (כך אומרים בשלב הזה). אז התרחש שם אתמול, שיפור עמדות הנשים, אך הליכוד עדיין רחוקה מלהיות מפלגה מתקדמת מבחינה מגדרית.
4.
הליכודניקים יחוו בימים הקרובים Bump בסקרים. זו היא התרחשות טבעית בימים של אחרי פריימריס, במיוחד כשהכותרות שיצאו מן האירוע היו ברובן מאוד חיוביות. זו בשורה טובה עבור מי שרוצה באמת לראות התמודדות ראש בראש- נתניהו הרצוג. ונדמה ששני היו״רים של מפלגות המותג מאוד רוצים בכך. יחד עם זאת, חייבים לזכור שהבחירות הללו הפכפכות מאוד. קריסת ש״ס, מיזוג במגזר הערבי, חוסר ודאות בנוגע למצבה של ישראל ביתנו. הכל עוד ממש פתוח.
5.
תופעת פייגלין. אם התוצאות הסופיות אכן נכונות ופייגלין נפלט מן הרשימה ולא יהיה אפילו ח״כ זוטר בכנסת ה 20, הרי שהוא וגם אחרים צריכים להבין את הלקח. לא ניתן לעסוק במשך שנתיים שלמות ביחסי ציבור מרובים, בלי לעבוד בשורות המפלגה.
הליכוד, בהיותה מפלגת השלטון בשש השנים האחרונות, שיגרה את מרבית נציגיה בכנסת לשורות הממשלה (שרים או סגני שרים) וכך, מבחינת העבודה הפרלמנטרית הם היו בכוחות מדולדלים. חברי הכנסת יריב לוין, חיים כץ, גילה גמליאל, מירי רגב, וראובן ריבלין (עד לפני חצי שנה) נאלצו לעשות את מרבית העבודה היומיומית, האפורה בועדות ובמליאה. פייגלין הודיע בראשית הקדנציה של הכנסת ה 19 שהוא Renegade בהגדרה. שלא יספרו אותו. הוא לא מצביע עם הקואליציה וגם לא גילה עניין רב ביוזמות חקיקה של אחרים. הוא הניח שלל הצעות חוק פרטיות, אך רק שתיים מהן חצו את רף הקריאה הטרומית (לא יותר) ומנגד הוא השקיע הרבה מאוד בשיפור וקידום תדמיתו האישית, עד כדי שהציבור הרחב מחמיא לו ללא הרף על היות פרלמנטר טוב החושב מחוץ לקופסה.
למעשה, ביום-יום של הכנסת, יו״ר הקואליציה יריב לוין נאלץ לחשב חישובים ולארגן את הקואליציה עם קול אחד פחות באופן קבוע. פייגלין שילם היום בקלפיות לא רק על תפיסות מדיניות קיציוניות, אלא גם על ביצועים נמוכים בעבודה עםעמיתיו.
עידוד יהודים להתפלל בשטח מסגד אל אקצה?
נראה לי שאת מעט מבולבלת…
זה בסדר. רוב העיתונאים לא יודעים על מה הם מדברים בנושא הזה ואיפה זה בכלל אל אקצה..
אז בעקבות מה שאמר לנו פעיל אלמוני, מסיקים לגבי הליכוד ש״רגב פענחה בצורה מושלמת את ה DNA הליכודניקי. ההתלהבות סביבה היא אותנטית״, כהסבר להצלחה שלה? לא יותר סביר להניח שמחנה גדעון סער תמך בה?…
הקביעה שההתדרדרות בירושלים קשורה במשהו שעשו פוליטיקאים ישראלים, היא ביטוי קלאסי לתופעה יהודית-גלותית עתיקת-יומין: להסביר למה אנחנו אשמים בכך שאנטישמים רוצים לרצוח אותנו. הטיעון שיש אנשים ש”רוצים להתפלל בשטח מסגד אל-אקצא”, מעיד על בורות איומה בכל הנוגע להר הבית, וכתוצאה ממנה, על אימוץ מקצין עוד יותר של האגדה האורבנית שמוכרים בתנועה האסלאמית (“היהודים רוצים להרוס את חראם אל-שריף”). מסגד אל אקצא הוא מסגד הממוקם בקצה הדרום מזרחי של הר הבית, ולאף יהודי אין עניין בו. יהודים, שאת רואה כ”רוגמים להתדרדרות בירושלים” בסה”כ עולים לרחבת ההר, שהיא שטח פתוח בין המבנים השונים על ההר.
בכלל, הגישה הזו של לזלזל בצד השני עד כדי כך, ולהציג אותם כמין יצורים חסרי שליטה עצמית שואוטומטית מגיבים ברצח בכל פעם שיש “פרובוקציות”, זו תפישה גזענית למדי, ומאכזבת מאוד.
“ניסיונות החקיקה הכושלים” בעניין מתקן חולות, ממש לא פגעו בפופולאריות שלה – אלא פגעו בפופואלריות המאוד-נמוכה-גם-ככה של בג”ץ, בקרב הציבור הישראלי הציוני. רוב הציבורכ הישראלי ממש לא סבור שזכותם של מסתננים למצוא תחביב ושידוך, עולה על זכותם לבטחון של קשישים ישראלים מדרום ת”א. ההתנהגות שלה בעניין זה, אם כבר, רק סייעה לקידומה, ולא להיפך. אני בספק אם תמיכה בהסתננות יכולה לסייע לאיזשהו פוליטיקאי בישראל (כולל במגזר הערבי, אגב – עשי חיפוש בגוגל על “כפר מנדא” ותראי מה קורה כשמסתננים נחשדו במעשים פליליים בכפר…). כזה כן פוגע בפופולריות של הפוליטיקאים בקרב עמותות הקרן החדשה, אבל אלה בין כה לא רלוונטיות לח”כים מהימין…
הליכוד היא אכן לא “מפלגה מתקדמת מבחינה מגדרית”, אך מצד שני, במרצ אין ח”כ מכהן אחד שמוצאו אינו אשכנזי (למעט עיסאוי פריג’…), כך שהיא כנראה “לא מתקדמת עדתית”, אין בה נציג אחד נהדרום (אשדוד זה דרום רק עבור תל אביבים…), כך שהיא גם “לא מתקדמת פריפריאלית”, ואפשר להמשיך עוד ועוד ועוד…
ממש לא ברור שהליכוד יחווה זינוק בסקרים. זה ניסיון לתרגם ל”ישראלית” את התופעה שקיימת בארה”ב אחרי הוועידות הגדולות של כל מפלגה. הפריימריס האלה, מן הסתם, לא יעלו ולא יורידו.
הציונים לפייגלין הם כמובן לא רלוונטיים לבחירות הללו. הציבור לא בוחן כמה הצעות חוק מגיש ח”כ. בוחרים חופשיים מחליטים האם הם מסכימים עם האיש או לאכ, ובחורים לא חופשיים, פשוט משלשלים רשימה מוכנה מראש, או נמנעים מסימון שמות שהוגדרו כ”מיועדים לחיסול”. פייגלין לא נכנס לכנסת, כי פעלו נגדו. עד כדי כך פשוט. “עמדותיו הקיצוניות” לא העלו ולא הורידו בכל הנוגע למיקומו ברשימה – אבל העובדה שנתפש כמי שמפוכן להפריע לביבי באמצע קמפיין בחירות, מאוד מאוד מאוד פגעה בו (אפילו יותר “משתי הצעות חוק בלבד”…).
הפריימריז האלה לא מי יודע מה טוב לליכוד, אבל גם לא הזיקו לו באמת. התקשורת, בניגוד למה שכתבת, ממש לא פרגנה, אבל זה מה שקורה בכל פריימריס של הליכוד, ונלקח בחשבון בין כה וכה.
מסכים עם רוב הניתוח שלך.
דווקא בנוגע לפייגלין טל העלתה נקודה מעניינת- שהעובדה שהכריז שאינו מחויב לקואליציה (בלי לגעת כעת בסיבה לכך) אכן גרמה לקואליציה להזיע יותר, ובדיעבד גרמה לזריקתו מהרשימה.
כלומר, בניגוד למה שסיפרו לנו ייתכן שההתנגדות אליו לא מגיעה מ”השטח” אלא דווקא מהח”כים עצמם, ולא בגלל שהוא נוטל מהם את הפוקוס או מסיבות אידיאולוגיות.
אגב, לדעתי זה לגיטימי לגמרי לח”כים להפעיל מנופים והשפעה על מנת לנסות ולזרוק החוצה ח”כ אחר ממפלגתם שתוקע בעקביות מקלות בגלגלי הסיעה או הקואליציה (גם אם במקרה הנוכחי של פייגלין לא מדובר בכך).
אולי באמת תסבירי מאיפה את מגיעה כל פעם למחדש להזיות האלה על תפילות בשטח אלאקצא? ואם כבר שינית את עניין הארבע נשים, לא הגיוני לתקן לפחות את הטעות המביכה הזו, אם לא את הטענה המופרכת לחלוטין שבתוכה היא מוטמעת?
איך ארבע נשים? רגב, גמליאל, מי עוד? חוטובלי בעשירייה השלישית…
מתקנת. היתה לי טעות מוקדמת. סליחה
אם יש דבר אחד שאותו אפשר להסיק כבר עכשיו, לפני שנספרו כל הקולות, בבחירות שידוע שהיו מעורבים בהן פוקדים רבים וקבוצות מאורגנות לא מבוטלות, זה שלא היתה כאן בחירה חופשית רבה. כרגע זה נראה שפייגלין היה קורבן של דיל שהיו מעורבים בו רבים.
האומנם הדברים שפורסמו רק לא מכבר בדה-מארקר כבר נשכחו?
http://www.themarker.com/news/politics/1.2368362
צריך להבין שעם כל ההתלהמויות, הפופוליסטיות, השטחיות וכו’ מירי רגב משמשת כפה להרבה מאוד אנשים. יכול להיות שאנשי התקשורת אינם שבעי רצון מכך, אך זהו תפקידה של נבחרת ציבור
דווקא מבינים את זה. אבל אתה צריך להבין שהרבה מאוד אנשים זה מתוך 100 אלף מתפקדי הליכוד. ולא מתוך העם הישראלי כולו. מקווה שאתה מבין את זה.
אין ספק. “העם הישראלי” בהחלט לא מתלהב משלילת זכותם של מסתננים להכנס לארץ באופן לא חוקי ולחלוטין מתנגד לרעיון של חופש פולחן ליהודים…
הבעייה היא ש”העם הישראלי” הוא פיקציה דמיונית שמעולם לא התקיימה, אלא בראשיהם של כמה פעילי שמאל קיצוני.
בארץ הזו יש שני עמים, יהודי וערבי, והשאלה אם רוב העם היהודי תומך ברעיונות שמייצגת המפלגה של מירי רגב, ניתנת למדידה בצורה מאוד מאוד פשוטה – בחירות…
מה שאותי מעציב היום, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים, זו ההיעדרות של חוטובלי מהכנסת הבאה. למרות הדעות הקצת מרגיזות שלה לפעמים, אני חושב שמדובר בח”כית חרוצה וישרה שתחסר מאוד. עדיין זוכר אותה בתחילת דרכה הפוליטית מדברת על כוונתה לאמץ את פועלה החברתי של שלי יחימוביץ כמודל לפעולה גם במפלגתה שלה.
אכן, מצער מאוד, גם אובייקטיבית (ואני לגמרי לא מסכים לרעיון המוזר שלה של אזרוח כל ערביי השטחים), וגם מבחינת הליכוד – לדעתי זה (והדחת פייגלין) יעלה להם באובדן קולות לטובת בנט, קשה לדעת באיזה היקף.
אני חושבת שהוכח שהכח של פייגלין הוא בקרב קבוצת פעילים מאוד מסורה (באמת מאוד מסורים) שמצליחים לייצר לו המון תקשורת והמון נוכחות, אבל אין לו בסופו של דבר שיח עם הציבור הרחב היותר, בין אם הציבור הליכודניקי הרחב יותר ובין אם שאר הציבור הישראלי. מי שהתמודד על ראשות הליכוד חמש פעמים – יעבור ככה עכשיו למפלגה אחרת בהינף יד? קשה לי להאמין. דבר אחד אפשר להגיד על פייגלין בוודאות, הוא יותר אידיאולוג מאופורטוניסט והוא מאוד האמין בדרך של הליכוד כל חייו.
אנא קראי שוב מה כתבתי. לא טענתי לרגע שפייגלין עצמו יעבור לבנט, וגם לא חוטובלי. יש לי הערכה רבה לאינטגריטי שלהם, ואני סבור שהם-עצמם לא הולכים לשומקום.
לעומת זאת, ציבור דתי-לאומי שהרגיש בנוח להצביע לליכוד בידיעה שיש לו ייצוג מכובד ורציני בסיעה בכנסת, בהחלט עלול לשנות דפוסי הצבעה, ולהצטרף לסית היהודי, שגם ככה נמצאת בתנופה (עד כדי כך תנופה שכל יום חדש, מביא עימו טור השמצות חדש בעיתון לאנשים חושבים…).
אני הייתי כל היום בשטח ועד מאוד מאוחר בלילה. להגיד שהדילים לא עבדו ושהמתפקדים הצביעו רק לפי העדפותיהם זה באמת מצחיק. כמובן שהרוב הגדול הצביע לפי מה שקבלן הקולות אמר לו. מה שקרה היה שקודם כל פייגלין תמיד היה הרבה יותר חלש ממה שנדמה לעיתונאים – הכוחות שלו עצמו הם אולי 7000 מתקפדים במקרה הטוב וכנראה פחות ולא פי 2 כמו שדובר לא מעט – ומצד שני כן הוחלט לחסל אותו. כמו שהיה ברור שחיים כץ ייחלש משלל סיבות.
התוצאות בסוף סבירות, יש דברים טובים ודברים פחות טובים. דנון בקריסה, אבל המחנה הליברלי נותר חלש מאוד ולא הכניס שום נציג מובהק, וייטמן נכשל – הוא היה אמור לגבור על נגוסה במשבצת העולים והוא עושה רק חצי ממנו -, פייגלין עף – וכן אני מסכים שזו האשמתו, הוא מאוד התקרב לציבור החילוני האשכנזי הצעיר של תל אביב אבל, זה לא בדיוק קהל היעד של מתפקדי הליכוד.
סך הכל זה לא משנה הרבה.
הערכות העיתונאים על כוחו של פייגלין, התבססו על סמך הישגו האחרון לפני כשנתיים כשנבחר למקום ריאלי. לפני שנבחר, איש לא דיבר עליו במונחים של השפעה רחבה בקרב המתפקדים. כיום מתברר שכוחו היה בעיקר בערפול שיצר סביב עצמו, ובדילים שהצליח לרקום בפעם הקודמת, שני דברים שחסרו לו מאוד בפריימריס הנוכחיים. החשש ממנו גרם לשמו להיות מוצב ברשימות חיסול לא מועטות ודילים משמעותיים הוא לא הצליח לרקום.
אשר להתקרבותו כביכול, לקהלים חדשים, מי שהקשיב לו היטב בכל השנים האחרונות, הבין שהוא בסך הכול נמצא בתהליך של מיתוג מחדש, תוך שהוא לא מסתיר את העובדה שכל האמצעים כשרים בעיניו להגיע לשלטון ואז ליישם את תפיסת עולמו האמיתית שלא השתנתה מבעבר.
אתה ממש טועה לגבי העניין השני. פייגלין די השתנה בשנים האחרונות והעמיק את הגישה הליברטריאנית שלו – שתמיד הייתה אבל במינוח נמוך יותר. האיש הוא סופר ליברל בכמעט כל התחומים, ואינו חולק את תפיסותיו של הימין הדתי. לכן יהיה קשה לו לעבור לבית היהודי – לא שידוע לי שהוא שוקל את זה. המיתוג מחדש היה מבוסס על דברים אמיתיים.
אני לא חושב שפייגלין נפל בגלל הקיצוניות שלו. מאז הבחירות האחרונות בהן זכה הוא התחיל להיתפס כפחות מאיים מבחינה אידיאולוגית. הוא מיעט מאוד לתקוף את נתניהו וגילה פתיחות וחשיבה רעננה בשורה של נושאים אזרחיים.
הוא גם לא נפל בגלל חוסר מעש. קשה להאשים את הח”כ הממוקם במקום הרביעי מבין הח”כים של הליכוד במדד של המשמר החברתי בחוסר מעש וחריצות.
לדעתי הוא נפל בגלל שתי סיבות. 1. הרבה (-אלפים) מתפקדים ימניים מהציונות הדתית (וגם הלא דתית) עברו לבית היהודי במפקד האחרון. 2. בבחירות הקודמות היה דיל בינו לחיים כץ. הפעם לא היה כזה דיל ושניהם סבלו ממנו. כמובן שמי שהחזיק יותר מתפקדים נחלץ בעור שיניו ולא בטוח שיתאושש מזה ככל שזה נוגע לסיבוב הבא בליכוד.