מדוע קידמה משטרת ישראל את “ליל הבאנגים הגדול”?

עמוס דב סילבר, האיש מאחורי “ליל הבאנגים הגדול” שהתקיים אתמול בירושלים, הוא איש מרתק. יום אחד שווה לספר באריכות איך הפך מבן למשפחה חרדית מרובת ילדים בצפת לפעיל פוליטי רדיקלי שמנהל אורח חיים התואם באדיקות את ערכי החופש והאינדיבידואליזם אליהם הוא מטיף. סילבר פועל למען לגליזציה כבר שנתיים. השיטה שלו מורכבת בעיקר מהסברה ואי הסתרה. הוא לא מסתתר מהמשטרה אלא להיפך, מפרסם את הרגלי צריכת הקנביס שלו בדף הפייסבוק הפופולרי שלו ומשתמש בהד שמעוררות התמונות (בעיקר תגובות מסוג “אתה לא מפחד שיעצרו אותך?”) כמנוף להרצאת הפילוסופיה שלו על חופש אישי והקשר שלו לצריכה חומרים מכל סוג.

 “ליל הבאנגים” הוא ההצלחה הפוליטית הגדולה ביותר שלו עד כה והוא חייב אותה למשטרת ישראל, שעשתה כל שביכולתה לקדם, לפרסם ולהעצים את האירוע. כיצד? בהתאם למסורת של המחאה החברתית מ-2011 הוכרז על אירוע ונפתח דף פייסבוק עם כמה אלפי לייקים. אם משטרת ישראל היתה גוף לומד ומפיק לקחים שגם מבין איך זה עובד כל הפייסבוק הזה, היא היתה יודעת שמדובר בעצם בנון-איוונט. גן הורדים בירושלים באמצע הלילה הוא מקום נטוש ומבודד (וחשוך ודי קריפי). היחס בין מספר הלייקים לאיוונט בפייסבוק למספר האנשים שמגיעים אליו בפועל נע בין 1:10 ל-1:100 וכל האירוע היה יכול להיגמר בכמה חבר’ה שמעשנים ג’וינט בגן צבורי בירושלים.

אבל המשטרה עצרה את המארגנים (עמוס סילבר ועופר ברטוב) יומיים לפני האירוע בעוון “המרדה” (עבירה שעונשה חמש שנות מאסר) ושחררה אותם יום לפניו עם צו הרחקה מירושלים התקף ליומיים. בנוסף ביקשה המשטרה וקיבלה מבית משפט השלום צו האוסר את קיום האירוע. (כך לפחות הציגו זאת בדוברות המשטרה, הצו עצמו פשוט ציטט את החוק האומר שכל אירוע של מעל 500 איש צריך אישור ומכיוון שלאירוע אין אישור ונרשמו אליו בפייסבוק אלפי אנשים הרי שאין לקיימו).. המהלכים האוויליים האלה והכיסוי התקשורתי שקיבלו כמעט הכפילו את כמות הלייקים בדף ואת הענין התקשורתי באירוע. בפועל, נכחו שם אתמול כמה מאות בני אדם (הגיל הממוצע: 20) ונציגים מכל כלי התקשורת הגדולים. האוירה, אגב, היתה רגועה ונעימה והאירוע נראה רוב הזמן פחות כמו הפגנה ויותר כמו פיקניק גדול או פסטיבל.

נורית גל. “סחית הארדקור” ע”פ הגדרתה ואחראית על האגף הסחי בליל הבאנגים: “השוטרים של כולנו לא תופסים גנבים ואנסים כי הם עומדים פה על הדשא. אני מפגינה למרות שאני לא מעשנת כי זה נוגע לכולנו”.

המשטרה חסמה את את כביש הגישה לגן הורדים שעות לפני חצות (המועד הרשמי של תחילת האירוע) והמפגינים שהתאספו ירדו לגן סאקר, הדליקו באנג סימלי, צעקו סיסמאות ובחצות עלו בחזרה על שדרות יצחק רבין לכיוון גן הורדים. מכיוון שהכביש לגן הורדים, שנמצא ברחוב צדדי ונטוש לחלוטין בלילה, היה חסום, התגודדו המפגינים מול הסינמה סיטי וחסמו צומת מרכזי. המשטרה נתנה להם להפריע לתנועה משך כחצי שעה ואז התחילה עם הרוטינה המוכרת מתקופת חסימות הכבישים בתל אביב – שוטרים רכובים עוברים על הכביש כדי לפתוח אותו לתנועה, המפגינים מתפזרים וחוזרים חלילה, שוטרים סמויים קוטפים שנים שלושה ומעכבים אותם וכן הלאה. במקביל נפרש לו למטה בגן סאקר פיקניק מעשנים גדול של כל מי שעייף מההמולה למעלה בצומת ודבק במטרתו המקורית של האירוע: עישון בפומבי. כך שהיו בעצם שתי הפגנות, אחת “שקטה” למטה ואחת מעט סוערת יותר למעלה (אבל רק מעט), שתיהן בנות 200 איש בערך.

צומת הסינמה סיטי בעת ההפגנה.

לסיכום: המשטרה פרסמה את האירוע, הגדילה מאוד את האטרקטיביות התקשורתית שלו, פיצלה אותו לשתי זירות רחוקות, ניתבה אותו מרחוב צדדי לרחוב מרכזי שם הוא יפריע לתנועה, שהמשטרה לא ניתבה לרחובות חלופיים וכך הפך אירוע שקט וזניח לאירוע מתוקשר עם עשרות עצורים וכותרות ראשיות בכל אמצעי המדיה.

בדרך כלל אני נזהר מתיאוריות קונספירציה אבל אם מישהו היה טוען שהמשטרה ניפחה את האירוע בכוונה כדי ליצור תדמית של אירוע שהיא מצליחה לשלוט בו אז העדויות הנסיבתיות היו תומכות ברעיון המופרך. מפכ”ל המשטרה הנוכחי ידוע כמי שמתעסק באובססיביות בתקשורת. הוא החליף כבר שלושה דוברים למשטרה, הנהיג חרם תגובות על “הארץ” ובניגוד למפכ”לים הקודמים הוא מעסיק גם דוברת אישית. כמובן, יכול להיות שהטיפול המשטרתי באירוע היה סתם לקוי והיסטרי, בלי אסטרטגיה מאחוריו.

מבחינת פעילי הליגליזציה אין ספק שמדובר בצלחה גדולה. “ליל הבאנגים 2” כבר הוכרז ובעזרתה האדיבה של משטרת ישראל אולי יהפוך גם הוא לאירוע גדול ומבוקש שיתרום לאוירה הציבורית החיובית ביחס להתרת קנביס.

מספר חברי כנסת (תמי זנדברג, איתן כבל) כבר “יצאו מהארון” והודו כי צרכו קנביס באירועים חברתיים, ח”כ זנדברג כבר הגישה הצעת חוק להתיר שימוש עצמי בכמויות קטנות, בכל העולם המערבי גוברת בשנים האחרונות מגמת הלגליזציה או לפחות הדה קרימינליזציה של הקנביס. אירועים כמו “ליל הקנביס” ללא ספק מקדמים את המגמה הזו בישראל ונחמד שמשטרת ישראל נרתמת לקידום המטרה הזו.

(קרדיט לכל התמונות: אבישי עברי).