הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ראש הממשלה יוצא לשטח בבחירות 2015 הרבה יותר מאשר יצא ב 2013. לתקשורת קשה לעקוב אחר כמות אירועי הבחירות שלו, כיוון שהצוות שלו לא מודיע מראש על היעדים וכך אירועי בחירות שונים ברחבי הארץ, בהם נתניהו פוגש פעילים ותומכים מתקיימים ללא כיסוי תקשורתי. היום בערב לדוגמא, מתכנן נתניהו להתייצב בביתו הפרטי של ראש עירית חדרה לשעבר, חיים אביטן לחוג בית. שיהיה סגור לתקשורת. אביטן, ליכודניק בולט הודח מראשות העיר בבחירות ברשויות המקומיות באוקטובר 2013, וזאת על אף תמיכה מסיבית של הליכוד בו. בישראל, קשה מאוד להדיח ראש עיר מכהן, ואכן רק מעט ראשי ערים התחלפו ברחבי הארץ.
ההודעה בעמוד הפייסבוק של אביטן על ביקור נתניהו בבית. בפועל זה יתקיים בשעות הערב ויהיה סגור לתקשורת ולא בשעה 16:30 כפי שציין אביטן
נתניהו מגיע לביתו הפרטי של אביטן וזאת על אף עננת חשדות מעל לראשו של האחרון. בשנים האחרונות הוא נחקר במספר חשדות, חלק מן התיקים נגדו נסגרו בהחלטת הפרקליטות אבל תיק אחד של חשדות נגד אביטן עדיין נמצא בחקירה.
ראש הממשלה נתניהו מצידו, מתעלם מרעשי הרקע האלה ובהמשך לתמיכה האישית שלו באביטן בבחירות 2013, הוא אמור להיות בביתו גם היום לאירוע קמפיין.
אגב, גם סגנית ראש העיר בחדרה, חדווה יחזקאלי היא חברת ליכוד שהתמודדה מול אביטן ב 2013 וטענה מעל לכל במה שמדובר בראש עיר החשוד (היא השתמשה במילים חמורות בהרבה, עשו גוגל בעצמכם, לי אין כל רצון להסתבך פה בתביעות מיותרות).
יחזקאלי חשפה חלק מן המעשים של אביטן, וזכתה על כך בפרס אומ״ץ (בין השאר גם כיוון שסבלה התנכלויות בלתי פוסקות, כולל איומים של גורמי פשע)
מסמכים שקופצים במחשב שלי כאשר מריצים את מילת החיפוש ״אביטן״
לעניין אחר: בהמשך לפרסום שלי אתמול בנוגע לדברים שאמר לי יואב גלנט (נסגור דיל עם ליברמן, הרצוג) משה כחלון יצא ביממה האחרונה בשורה של ראיונות ובהן אמר שהוא ורק הוא, הגורם שמקבל את ההחלטות במפלגה וכי לא בהכרח ימליץ לנשיא על ראש הרשימה הגדולה ביותר. קמפיין כולנו מעוניין למשוך כמה שיותר מצביעי ליכוד שיצטרפו אליו במומנטום של הרגע האחרון.
ההערכה הרווחת היא, שמועמד בראש מפלגה רצינית, כמו ׳כולנו׳, חייב להציג את עצמו כליכוד אותנטי וימין אמיתי ״הבגין״ של העת החדשה, וזו הדרך למשוך מתלבטים. יתכן שזה נכון (קטונתי ליד סוללות היועצים, מעולם לא הייתי בפוזיציה הזו).
אבל הרשו לי להציע חלופה.
סטטוס של ירון אברהם, הכתב הפוליטי של ערוץ הכנסת.
בסקר ערוץ הכנסת שפורסם אתמול, נשאלו מצביעי כחלון פוטנציאלים על מי הם רוצים שהוא ימליץ לראשות הממשלה?
44% השיבו שהם רוצים שהוא ימליץ על יצחק הרצוג ו 37% השיבו שהם רוצים שימליץ על נתניהו.
המספרים ברורים. השטח מדבר באופן הזה. אני פגשתי השבוע אנשים אשר מתלבטים בין כחלון לבין בנט. בוחרי ימין אשר אפילו לא שוקלים את הליכוד כחלופה. חברי הכנסת של הליכוד אומרים בשיחות סגורות דברים חמורים על האופן שבו נראה השטח של המפלגה, ללא שלטים, ללא פעילים.
מספיק לצפות בכתבה המעניינת של ציון נאנוס, בערוץ 2 (מסעות הרצוג במעוזי הליכוד). המידע עולה מן השטח וצריך להיות עיוור כדי לא לראות זאת. לא רק בשמאל רוצים להחליף את נתניהו. גם בימין העמוק, בימין הליכודניקי, רוצים להחליף את ראש הממשלה. ואם יש צורך, אעלה כאן שוב, את השיחה שלי עם אלי מויאל ואלי קורנפלד מלפני כשבועיים. הסימנים לכך נמצאים בכל מקום. המצביעים הללו לא נוטים אחר הרצוג, אבל הם אולי רוצים לשמוע מכחלון דברים יותר ברורים בנוגע להקמת הממשלה. אולי הם היו רוצים שכחלון יראה בעצמו מועמד למשהו יותר בכיר משר אוצר.
האם מישהו במטה כחלון עצר לשאול את עצמו – היתכן שהם מדשדשים בסקרים ולא מתרוממים מעל ל 8-9, בדיוק בגלל שהם נתפסים כמי שישבו עם נתניהו ויאפשרו את המשך שלטונו במדינה?
המסקנה שכנעה אותי. ייתכן שכחלון באמת צריך לזעוק שהוא לעולם לא יישב עם ביבי. זה בטוח יחזק אותו בקלפי.
אני מציע מסיבת עיתונאים משותפת שלו עם לבני וזהבה, שבה יכריזו שזו הקואליציה העתידית (אפשר מאחורה תמונה של יו”ר וועדת חו”ב אחמד טיבי, משקיף בסיפוק על המהלך פורץ הדרך…).
גם אצלך וגם אצל ירון אברהם מדובר על פרשנות מהפוזיציה. אתם ממש מרגישים את המהפך, אבל פוחדים שברגע האחרון משהו יתקלקל. אתמול פרסמת סקופ שעלול לעשות לכחלון נזק גדול (הוא נבהל מזה עד כדי כך שאתמול בישר שלא בהכרח ימליץ על המפלגה הגדולה…), ואני משער שצריך לעשות 180. אלא מה? כחלון מכיר את בוחריו טוב מכם, והוא יודע את האמת – אם יחשבו לשנייה אחת שהוא הולך עם בוז’י, אזי ביבי יכול כבר עתה להתחיל בהרכבת הקואליציה, וכחלון עלול להשאר בחוץ. לעומת זאת, הוא באמת כועס על ביבי, ומעדיף להימנע מלנכר בוחרים שהגיעו אליו בהקשר של אנטי-ביבי.
אגב, הקטע המצחיק של אברהם כאילו במצב של פער שלושה מנדטים “יהיה קשה להטיל את הרכבת הממשלה” על מישהו שהוא לא הרצוג, זה ניסיון לזרוק עוד שני סנט בהמטרה להפעיל לחץ על ריבלין כדי לחזק אותו במשימה של דפיקת ביבי. הבעייה היא נורא פשוטה – הכל תלוי בכמה יצליח ביבי לשמור על הגוש, שלפי הסקרים הממעיטים ביותר, כולל 56 מנדטים (מתוכם 50 פלוס ממליצים ודאיים, וליברמן מעיק אחד…), בהשוואה לבוז’י, שללא הערבים, יזכה בכל מצב לפחות ממליצים, והקואליציה שלו בכל מצב תהיה מסובכת יותר.
ב1984 כבר היה מצב של שלושה מנדטים פער לטובת העבודה, ואבא של בוז’י, שרק שנה קודם זכה בבחירות לנשיאות מטעם העבודה, לא הצליח למצוא פתרון מלבד ממשלת אחדות. המצב הנוכחי, בו למפלגה הגדולה יהיו פחות מחמישית מקולות המצביעים, הוא אפילו בעייתי יותר, בכל מה שנוגע להקמת ממשלת מיעוט של השמאל, בתמיכת הפוליגמיסטים מבחוץ.
אני במקומך הייתי מודאג מאד מהמגמה המסתמנת מאז שהוכרזו הבחירות: כשאתה מתייחס לממליצי נתניהו אתה כנראה מתכוון לחרדים + הבית הימני + לחוד + המילכוד. לאורך כל התקופה הם נמצאים במחזוריות של 52-57 מנדטים. לעומתם “הבלוק החוסם” (הרשימה המפולגת + אין עתיד + מרצ + המחנה הציני) הולכים וגדלים בהתמדה – התחילו ב45 מנדטים ומאז טיפסו לאט ובעקביות. עכשיו הם כבר על 55 מנדטים ונראה שהם שומרים על המומנטום.
למרות זאת לא נראה לי שבוז’י יכול להקים ממשלה. אולי כזו שתחזיק מעמד שנה בערך… כנראה שאין מנוס ממשלת אחדות…
אני בהחלט מודאג מהמגמה. עם זאת, אני עדיין מתקשה לראות את ציבוז’י מצליחים להקים ממשלה מתפקדת בסיטואציה הנוכחית.
נכון אורי, איך לא שמנו לב. יש ניסיון רב זרועי בראשותו של ירון אברהם מערוץ הכנסת להפעיל לחץ על ריבלין להטיל על הרצוג את הרכבת הממשלה. נקווה שריבלין המסכן יעמוד בלחץ של ירון אברהם…
אם לא שמת לב אורי, אז כדאי שתתעדכן. בתחילתה של מערכת הבחירות אכן הסקרים הממעיטים נתנו לימין (ליברמן, חרדים בנט וביבי) 56 מנדטים כשהמפליגים נתנו 62 מנדטים. כעת אין כבר סוקר רציני אחד שנותן לגוש הזה יותר מ-56 מנדטים. תזכורת: בבחירות הקדומות הסקרים נתנו לאותו גוש 66 מנדטים והוא סיים את הבחירות עם רוב דחוק של 61 מנדטים.
מה שמצביע על העובדה שגוש הימין מקבל 5-6 מנדטים פחות בתוצאות האמת.
נוסיף את העובדה שישי מתנדנד סביב אחוז החסימה (הערכה שלי: הוא לא יעבור) ותגלה שהגוש הזה קטן בהרבה משחשבת. אז אם לפני כחודשיים בלבד לגלגת על הרצוג שצעק 3 פעמים את המילה מהפך, אני מאמין ומקווה שכעת הזחיחות שלך נעלמה. בכל מקרה תמיד אתה מוזמן להתלוות לגדעון סער התורן של הליכוד שיצעק ביום הבחירות בשעה חמש אחה”צ על אחוז הצבעה גבוה במעוזי השמאל. מזכיר לך גם את ההתרברבות שלך מלפני חודשיים, אז כתבת כאן שלראשונה שני מפלגות גדולות יהיו מאותו הגוש והתכוונת לבנט וביבי. לא האמנת שמהר מאוד בנט ידרדר אל מתחת לרשימה המשותפת, ויש עתיד או כחלון, עשויים לעבור את הליכוד.
ליברמן כאמור שייך לגוש הממליצים על ביבי. אני מעריך שההחלטה של כחלון תלויה בשני פרמטרים: הראשון כמובן המספר הסופי של מנדטים שהוא יקבל. והשני, הפער הסופי בין הרצוג לביבי. פער גבוה של 5-6 מנדטים ואולי יותר, עשוי להביא גם ליכודניק ככחלון להודיע שזהו רצון הבוחר. שוויון יסייע לו בבחירה הטבעית שלו שהיא קואליציית ימין.
אשר לחרדים, אני מפנה אותך למה שכתבתי בעבר לא מעט: הDNA שלהם לא יאפשר להם שלא לתמוך בממשלת ימין. גם כזו שהם נשבעו שקיבלה מהם “גט כריתות”.
ירון אברהם הוא רכיב זעיר במנגנון ענקי שבבחירות האלה איבד אפילו מראית עין של דיווח אובייקטיבי. כשלעצמו הוא חסר חשיבות, כמו כל לבנה במגדל – אבל כל הלבנים גם יחד, הן בעלות חשיבות עצומה, ובלעדיהן אין מגדל.
ראשית, עליי לבשר לך שגם היום לא ראיתי סקר אחד שנותן לגוש הימין פחות מ56. ההתבססות שלך על כך שהימין נחלש תמיד ב5-6 מנדטים בהשוואה לסקרים היא חידוש שצריך לספר לפרס, שהלך לישון פעמיים כראש ממשלה והתעורר באופוזיציה. זה אכן קרה, לשני הכיוונים, אבל לא הייתי מייחס לזה יותר מדי חשיבות.
אכן, אסור להיות זחוח. הימין (גם בנט וגם הליכוד) ניהל מסע בחירות נוראי, בעוד שהכסף של השמאל, וקמפיין תקשורת שלא היה כמותו, הצליחו לייצר תחושה של מומנטום בקרב השמאל, עד כדי פתיחת פער קטן מהליכוד (גוש השמאל, כאמור, קטן מספרית קטן מכפי שהוא כיום…).
כרגע המצב נראה מאוד לא מזהיר, אם כי, שוב, הוא עדיין רחוק מלהיות קטסטרופה (יש עתיד וכחלון קרובים לעבור את הליכוד, בעיקר בפנטזיות של השמאל). ההנחה שלך שישי לא יעבור, הוא הפלגה נאה, ובאותה מידה ניתן להניח שמרצ לא תעובר – הימור שלי, ישי מקבל יותר קולות ממרצ (המצביעים שלו מצביעים באופן וודאי בעוד שאצלם אי אפשר לדעת – תראה מה עשו ב2009, איך השאירו את זהבה מחוץ לכנסת…).
תענוג עילאי לקרוא את תגובותיו המלומדות של פוליטיקלי אחרי הבחירות.
הפוטש האמיתי שנתניהו פחד ממנו יגיע אחרי תוצאות הבחירות
הכמיהה להחליף את נתניהו חוצה גושים ומפלגות
חבל שהוא לא נתן אפשרות לפריימריס אמיתי והוגן
כי אז אולי השלטון היה נשאר בליכוד
בינתיים זה נורא צמוד
אין ספק שזה יהיה מאוד אירוני אם ביבי, היוזם של הבחירות המיותרות האלה, ישלם בכיסאו.
היה יכול למלוך עוד 3 שנים ובמקום זאת האמין לסקרים שהראו לו שהוא לוקח בהליכה….
ביבי שכח שגם בהליכה צריך להתאמץ ולפעמים לא חוזרים ממנה בשלום…
אני לא חושב שכחלון יהיה הפתעת הבחירות. אני לא מרגיש שום צנופה, שום תנועה כלפיו, שום דבר. אני בקושי מכיר ליכודניקים לייט שמצביעים לו, וגם הם מתלבטים נורא בגלל שהוא עלול ללכת עם השמאל.
לפיד מוכיח שאפשר לעבוד על האנשים פעמיים. הוא מרשים אין מה להגיד. אבל גם הוא לא יהיה הפתעת הבחירות.
הערבים יהיו כנראה. וכמובן משהו שאיש לא ציפה – הרי זו ההגדרה של הפתעה.
אני מרגיש שהפאניקה בליכוד מתחילה להזיז את השטח והפעילים. נראה בקרוב עם דימום המנדטים נעצר. אני חושב שכן.
לגבי המפלגות הקטנות – עוצמה לישראל קיבלו 1.6% ב- 2013 כשלא מעט לא הצביעו להם כדי לא לבזבז את הקול שלהם. כלומר הם שווים גם יותר. בתוספת של ישי ןהסקרים שכמעט כולם נותנים להם 4 מנדטים, אני חושב שהם מכן עוברים בסבירות גבוהה. דווקא על מרצ אני פחות בטוח. כמעט כל המרצנניקים שאני מכיר מצביעים הפעם לעבודה כי ״אנחנו רוצים לנצח, נמאס לנו״.
לגן יהיה מעניין ב- 17/3. הסבירות הכי גבוהה נותרת שביבי ינצח.
אני חשבתי שהפתעת הבחירות תהיה מפלגת “בזכותן”, אבל הייתי מצפה בשלב הנוכחי להבחין כבר באיזשהו באזז בכיוון שלהם ואני ממש לא מבחין. כנראה שלאנשים כבר אין חשק הפעם ל”הצבעות מחאה” ויתרכזו הפעם בנסיונות להפיל את ביבי…
אולי ההפתעה תהיה שאין הפתעה.
יש עתיד הייתה הפתעת הבחירוצ ב- 2013 והגמלאים ב- 2006 אבל ב- 2009 ו- 2003 אני לא זוכר הפתעה מיוחדת.
ב2009 קדימה הייתה הפתעה כשקיבלה 28 מנדטים כשכל הסקרים נתנו לה 22-23.
כן על חשבון מרצ נכון. אם זה יקרה הפעם, מרצ מחוסלת. מצד השני הפער בין הליכוד לעבודה טוב למרצ כי זה מוריד את המטויבציה להצביע הרצוג-לבני.
סליחה. הכל שטויות.
דבר ראשון, פער של שלושה מנדטים ומעלה, אין שום לגיטימציה שלא להעניק את הרכבת הממשלה על הרצוג, וכל המערכת תסתגל למצב החדש ותיישר קו. הנאמנויות הקודמות נמחקות כשהמלך מחוץ לארמון. כל השטויות שנזרקו לאוויר בקמפיין יעופו בלי זכר. אם הפער יהיה 3 מנדטים ומעלה, וריבלין לא יטיל הרכבת ממשלה על הרצוג, אנשים יקימו בריקדות ברחוב. בשביל מה הולכים לבחירות?
דבר שני, גושים זה דבר נזיל. מה שנראה היום כמו מרכז, מחר יכול להיות יופי שמאל. בלי בעיה. כמה תיקים, ואין גוש.
דבר שלישי, הפער הנוכחי של 3-4 מדנטים בסקרים, הוא לא פער שמספיק כדי לגייס לקמפיין חירום. כרגע מה שרואים זה שיתוק. זה הדבר הכי מפחיד, תומכי ליכוד אמיתיים פשוט לא ילכו להצביע, כי כבר אין טעם, ולא רוצים לתת תמיכה לאף אחד אחר. ממש לא. מדובר במשהו שנתפס כמו קריסה, וזה יוצר דיכאון, והדיכאון הזה משתק.
כל זה בהנחה שהקישקושים באולפנים ובטורי הפרשנות נכונים.כי יש גם מי שמדווחים (אם רוצים לשמוע אותם) על תסיסה, אווירת מלחמה ומוטיבציה.
רק רציתי להגיד ש”בהכל שטויות”, לא התכוונתי למה שנאמר לפניי, אלא להצהרות של ראשי המפלגות בנוגע לקואליציות עתידיות… 🙂
פער של 3 או 10 מנדטים לא משנה בתאוריה. אם אין רוב אז אין רוב. ועם כל הכבוד, 24 מנדטים זה בקושי 20% מהעם זה לא נותן שום לגיטימציה מיוחדת. אז 20% הצביעו למפלגה X, יכול להיות שה- 80% האחרים שהתפזרו בין 20 מפלגות דווקא לא רוצים אותה.
ההרכבה תיפול על מי שיכול להקים קואליציה.
ההפתעה האמיתית יכולה להיות דווקא היעלמותו של ליברמן מהמפה הפוליטית. הוא לא רלוונטי בשיח של השבועות האחרונים. לא בימין ולא במרכז – שמאל.
היעלמותו של ישי לא תהווה הפתעה.
זו לא תהיה הפתעה. ליברמן כבר הגיע ל4 מנדטים בסקרים. הפתעה היא בגדר משהו שלא ניתן היה לצפות בסקרים. לא שאני אומר שזו תהיה הפתעה אם הוא יישאר בכנסת, אבל לטעמי יהיה יותר מפתיע אם הוא ישיג יותר מ6 מנדטים מאשר אם הוא יעוף מהכנסת.
לדעתי גם ליברמן וגם מרצ יעופו כי לאור הסקרים האחרונים שפורסמו אני מניח שהמירוץ יהפוך לדו-ראשי על חשבון המפלגות הקטנות. למרזל וישי יש תומכים מספיק נאמנים כדי להצביע להם למרות “הסכנה לשלטון הימין אם לא יצביעו לליכוד” כפי שביבי מציג אותה.
אפס משלוש. נייס.
במרכז-שמאל איש לא רלוונטי בשיח, בעיקר משום שמרכז-שמאל זו ישות לא קיימת שהומצאה רק בגלל שהתסביכים של השמאל עם זיהויו ככזה, לאור הדחייה הקשה שיש לציבור מהמילה הזו והקשריה הביטחוניים הטראגיים…
היעלמות של ליברמן תהיה הפתעה גדולה, בגלל שיש ציבור מובהק שמצביע עבורו, וכך גם אלי ישי. אי מעבר של שתי המפלגות הללו, תהיה הפתעה גדולה. לעומת זאת, מחיקת מרצ, לעומת זאת, תפתיע בעיקר את “המרכז שמאל”, שבסביבתם הקרובה מכירים “מלא” אנשים שמצביעים מרצ, ובכלל משוכנעים שהשמאל (אופס, התכוונתי “מרכז שמאל”) הולך לקבל 98 מנדטים, עם עוד 17 לערבים. מרצ כבר כמעט נעלמה ב2009, והעובדה שגם הפעם “הגוש” עושה עליה קניבליזציה, היא הפעם חמורה יותר, לאור הקמפיין המשעשע להפליא של הרשימה הערבית על הראש של ההיפסטרים של מרצ, שהפעם יילכו להצביע לא לתומכי הפוליגמיה, אלא לפוליגמיסטים עצמם, הידד!
אני כמובן מאוד אצטער אם הצפוי יקרה, ומרצ לא יעברו, שכן הם “מפלגה חשובה לשיח הישראלי”. טוב, לא באמת אצטער (וגם השיח הישראלי לא ייפגע, שכן ברשימת ציבוז’י יש יותר מרצ ממרצ…).
דעניות דעתי…לא ולא