9 צעדים לניהול פוליטי של מתמודד עתידי – מקרה כחלון

אתמול בערב הוזמנתי להרצאת אורח של השר לשעבר משה כחלון בפני פורום סנהדרין בפאב גורדו. חברי הקבוצה שארגנו את האירוע, היתנו את ההזמנה בכך שלא אצטט מן האירוע ולא אפרסם אודיו, אך התירו לצלם תמונות. אוקיי, הסכמתי. מתוך כ 200 איש זיהיתי כמה עוזרים פרלמנטריים בעבר ובהווה, יועצים פוליטיים, פעילים חברתיים ואף אנשים המועסקים בעמדות מפתח במשרדי הממשלה. אנשים רבים עם סקרנות בריאה. קהל צעיר, יאנג פרופשיינלס שכאלה.

מכיוון שכחלון עורך סיבוב הופעות ומדבר במקומות רבים (או משובץ להופיע ולדבר במספר אירועים, ככל הידוע לי מאינפורמציות הלו”ז הפוליטי הרבות שאני מקבלת) אגלה לכם, שהוא לא אומר דברים שונים בפורומים סגורים כסנהדרין לעומת דברים שהוא אומר בפורומים פתוחים. לפני כמה שבועות הקשבתי להקלטה שלמה של דברים שאמר בכנס של עיתון מעריב באילת והעלתי את הפוסט ‘מש”ה כחלון: מוגבל התפתחותית שכלית‘ (למי שמתעצבן מן הכותרת שיטרח ויקרא את כל הפוסט ואף יאזין להקלטות לפני שמתרתח) .

על כל פנים אחרי הקשבה לשני האירועים במלואם בתוספת אמירות שלו מאירועים אחרים, אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים הבאים מבלי שציטטתי מתוך פורום סנהדרין:

9 צעדים לניהול פוליטי של מתמודד עתידי. כל מי שרוצה לקחת חלק במערכת הבחירות של 2016-2017 בישראל מוזמן לקרוא ולהסיק מסקנות כיצד יש לתור את הארץ ולדבר עם הקהל באירועים המוניים:

אחת, פתח בסיפור אישי של אזרח פשוט. נערה מוגבלת הפונה אל השר או אישה המתגוררת בפשטות. מישהו, שמא מישהי, עם מצוקה כלשהי. רצוי לתת נופך תיאורי. “סיפור צבע” כמו שמכנים זאת בעיתונות.

שתיים, ספר כיצד אחרי שנחשפת לסיפור של אותה אישה מן היישוב, פנית לגורם ממונה. חברה מסחרית כלשהי, איש מקצוע בכיר וניסית לפתור את המצוקה. אבל לא רק עבור אותה אזרחית, אלא למענם של כלל האנשים. לא פתרון נקודתי כי אם הסתכלות מערכתית.

שלוש, “מסתבר שיש רפורמה מוכנה במגירה ורק צריך ליישם”. זהו משפט חובה. הוא עובד טוב על הקהל.

אתנחתא רגשית: עשר דקות לתוך השיחה והקהל נכבש בקסמי האיש. כל אחד ואחת מצקצק לעצמו: האיש פשוט  charmer. הפוליטיקאי/דובר שהצליח לסגל לעצמו את יכולת ההקסמה הנ”ל מודע לאותו הרגע במהלך המפגש. זה הזמן לצחקק, אולי לשתות כוס יין ולהבטיח שיהיה מלא זמן לשאלות בסוף, תוך שהוא מסתכל לאנשים בעיניים.

ארבע, במהלך אחת מן האנקדוטות הכנס ירידה על עצמך: משהו כמו “לא ידעתי אפילו ללחוץ send/recive על הנייד כשנכנסתי לתפקיד שר התקשורת” או “למונח המקצועי קראו מש”ה, מוגבל שכלתית התפתחותית”.

חמש, סמן גבול גזרה מדיני משמאלך. שלא יחשדו בך חלילה שאם אתה מאוד חברתי המשמעות של כך היא גם שהינך הופך לשמאלני-לא-עלינו. לדוגמא “אני בעד הסדר למרות שלא הייתי הולך רחוק עד כדי תכניתו של אולמרט”.

שש, בלי לפגוע חלילה בעיתונאים ספציפיים, זרוק איזה ירידה או שתיים על רדידות התקשורת. זה תמיד עוזר לפוליטיקאי. הקהל שוב מצקצק ומגחך.

שבע, העבר ביקורת על הממשלה המכהנת, אבל לא מתחת לחגורה. ביקורת עדינה כזו, לא שמית. משהו שיאפשר בעתיד הנראה לעין לחזור אל אותן השנים של “מחוץ לפוליטיקה” בהן חרשת את הארץ ולספר שהיית ביקורתי. תבל את הדברים ב”אני מכין חביתה לבד”. עקיצות עדינות מן הסוג שלא מגרד לאף אחד אחר כך.

שמונה, תזכיר את רעייתך לפחות פעם אחת. אם אפשר בקורטוב של ציניות. אפילו אשתי אמרה לי שאני הזוי או משהו כזה.

תשע, סגור את השיח (כמו בכתבת פיצ’ר טובה) באותו הסיפור האישי בו פתחת. בסוף הדברים, חזרה לאותה אישה פשוטה עם המצוקה. איפה היא היום או איך מבלי שידעה תרמה לקידום הרפורמה.

בהצלחה !