אבישי עברי: האינטרסים מאחורי חוק “ישראל היום”

ח”כים רבים חתומים על הצעת החוק “להגנת העיתונות הכתובה” שכולם מבינים שצריך להיקרא “חוק ישראל היום”.

בינהם, שני השמות המעניינים הם ח”כ אילטוב (“הליכוד ביתנו”) וח”כ שקד (“הבית היהודי”).  אילטוב זה אומר ליברמן (וגם: הלך התכנון להיות יו”ר קואליציה, אם היה כזה), הצעת החוק מציבה את ליברמן בעימות גלוי וישיר עם נתניהו. “ישראל היום” הוא הצעצוע של ביבי וכך מתייחסים אליו בכנסת. נכון שהחוק עוטף את העניין בהרבה מילים יפות כמו “תחרות הוגנת” ו”חופש הביטוי” אבל כולם מבינים במה מדובר. מה יקרה אם החוק יתגלגל עד להצבעה במליאה? נתניהו ינסה לעצור אותו בכלים המקובלים, יגיש ערר וכו’, אבל מה יקרה אם ינסה לגבש משמעת קואליציונית נגד החוק? במקרה כזה, הצבעה של ליברמן בעד החוק תהיה משבר גדול בתוך הקואליציה ובתוך המפלגה המודבקת “הליכוד ביתנו”. תסריט כזה יחתוך את המפלגה לשני חלקים מובחנים מאוד, כי ברור שלמי שיצביע נגד ליברמן לא יהיה מה להמשיך לחפש במפלגה. בעצם אם ליברמן ימשיך לדחוף את החוק הזה ולא יסתפק באוירת האיום שמייצרת ההצעה כלפי “ישראל היום”, ניתן יהיה לטעון בוודאות שהוא מחולל משבר יזום.

בינתים האפשרות השניה, שהחוק הזה הוא איום בלבד המוסווה כהצעת חוק, נראית סבירה יותר. כאן אנחנו מגיעים לחברת הכנסת השני שחתימתה על הצעת החוק עוררה תמיהה: איילת שקד. מה לח”כית שהגיעה לכנסת על כנפי ארגון תקשורת ימני אלטרנטיבי (“ישראל שלי”) שתקף תדיר את התקשורת השמאלנית ולחוק שנועד לפגוע ישירות בעיתון שנחשב ימני?  כשקיבלה את פרס ביקורת התקשורת של אגודת “זכות הציבור לדעת” היא נשמעה אחרת לגמרי:

https://www.youtube.com/watch?v=n9vpvGW4Qtw

החשדנות, שלא לאמר השנאה, להגבלות ממשלתיות על אמצעי התקשורת הן חלק מהדי.אנ.איי של מצביעי “הבית היהודי”. הם נושאים איתם את זכרון סגירתו של ערוץ המדיה המגזרי (והמצליח) שלהם, ערוץ 7 המיתולוגי ובטוחים שלו רק היתה לנו תקשורת מאוזנת יותר היו נמנעים מאיתנו האסונות הפוליטיים הגדולים ביותר: ה”התנתקות” והסכמי אוסלו. הנושא מוזכר בפירוש במצע המפלגה: “נפעל על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר. אך לא באמצעות חקיקה, אלא ע”י חשיפת המציאות. כיום מרבית אנשי התקשורת הבכירים מצויים בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. זהו מצב מעוות שפוגע בחופש הביטוי במדינה”. ואכן, הביקורת מימין לא איחרה לבוא.

אז מה קרה? ההסבר ההגיוני הוא, כאמור, שזה בלוף. ב”בית היהודי” לא מאמינים שהחוק יתקבל באמת ומשתמשים בו כשוט אזהרה בלבד נגד “ישראל היום”, שהקפיד להעניק לראשי המפלגה סיקור עוין בהתאם לרוח המפקד וכנראה חצה את הגבול מבחינתם. ידוע לי על פגישה שנערכה לא מזמן בין דרגים גבוהים בעיתון לנציגים בכירים של המפלגה. אולי זה היה נסיון אחרון ליישב את הסכסוך בדרכי נועם ומשכשלה עברו ב”בית” מנסיונות פיוס לאיומים.

הערכה לסיכום: החוק לא יעבור, אבל המלחמות הפנימיות בקואליציה בהחלט הסלימו.