ועדת החוץ והביטחון: נתניהו חייב להתפשר

טור שפרסמתי הבוקר בעיתון מעריב

מאז זיכויו של ליברמן איש לא ממלא את תפקיד יו”ר ועדת חוץ וביטחון. במקום להבין שהגיע הזמן לפשרה, נתניהו דוחה את ההחלטה

יו”ר ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, הסנאטור הדמוקרטי היהודי קארל לוין, הודיע לפני עשרה חודשים על פרישתו הקרבה מן החיים הפוליטיים. לוין לא יתמודד על משרת הסנאטור ממישיגן בבחירות אמצע הקדנציה (נובמבר 2014, בעוד כ-11 חודשים), וכך כשיושבעו סנאטורים חדשים בינואר 2015, ואם המפלגה הדמוקרטית תשמור על הרוב שלה, התפקיד הנחשק של יו”ר הוועדה החשובה ביותר יהיה פנוי.

במפלגה הדמוקרטית נערכים מראש לכל תרחיש וכבר הודיעו שהסנאטור ג’אק ריד, השני בבכירותו, יירש את התפקיד. יציבות היא חלק מהותי בדמוקרטיה מתפקדת.

לא הכל באמריקה מושלם אבל יש כמה דברים שאפשר לקנא בהם. לפני ארבעה שבועות התייתמה ועדת חוץ וביטחון של הכנסת מהיו”ר שלה, אביגדור ליברמן, וראש הממשלה אינו ממהר. אפשר היה לסגור את זה מראש, תאריך הכרעת הדין של ליברמן היה ידוע מאז הקיץ. למה מחכים – שהסורים יעלו על הגדרות או שמישהו ירד מן הגדר? אם לצטט לנתניהו משיריו של הזמר האהוב עליו: אי אפשר להיות עם רגל פה רגל שם.

יש לו בכנסת כוח פוליטי של 20 ח”כים בלבד וכמה אפשר להתווכח עם מי שאוחז ב-19? צריך ללמוד לחיות עם זה.

יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין העיר אתמול בנימוס מעל דוכן הכנסת לראש הממשלה: “הודעתי לו לפני נסיעתו (לנתניהו – ט.ש) שהכנסת לא תוכל להמשיך במצב הנוכחי ושאני פונה לגורמים הרלבנטיים כדי למצוא פתרון, רצוי קבוע לנושא”.

הדמוקרטיה שלנו, ברור, אינה כמו האמריקאית. אין מפלגה שלטת שמחליטה ומנהלת את הכל כראות עיניה למשך כמה שנים. זוהי פוליטיקה של פשרות ועד שנתניהו יחליט, אדלשטיין מחפש פשרה – מי יהיה מועמד שיוכל למלא את התפקיד למשך שלושה חודשים, שבמהלכם קיים סיכוי שינשבו פה רוחות המלחמה.

התהליך המוזר הזה, מזכיר את ההתמהמהות במינוי נגידת בנק ישראל. מועד פרישתו של סנטלי פישר היה ידוע מראש וגם המועמדים לתפקיד. מדוע חיכו לרגע האחרון? האם ההתנהלות הדו-ראשית הזו של נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד היא דפוס התנהגות? תפקיד פנוי גורר ויכוח פומבי וחודשים ארוכים של משחקי כוחות והורדות ידיים.

ביש עתיד, כך הבנתי אתמול, ממשיכים לדרוש את הוועדה הבכירה לעצמם ולא מוכנים להוסיף עוד שר לממשלה מטעמם, כדי לאזן. ועל כך מוכן לפיד ללכת למשבר קואליציוני.

נתניהו, בינתיים, מאפשר דמוקרטיה לא מתפקדת. אולי כדאי שנתניהו יתחיל את הפשרה בתוכו, ושיכיר בכך שכבר אין לו את אותו הכוח שהיה לו בקדנציה הראשונה.