הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הצעת החוק של ח”כ יצחק הרצוג לאסור הדרת נשים בדין הפלילי, לא רק חשובה אלא גם מעודדת – מתברר כי למרות הגמגום שלהם בפרשת עמנואל רוזן, יש גברים שעדיין יכולים לתרום למאבק הנשי
אחד מהדברים שעלו לנגד עיני בשבועיים האחרונים, בכל הויכוח הציבורי המורכב על מעשיו לכאורה של הפרשן המדיני של ערוץ 10 עמנואל רוזן, הוא החלוקה הכמעט ברורה בגישה לעניין בין גברים לנשים. גברים רבים התקשו לקבל את התהליך, את הפניית האצבע המאשימה כלפי רוזן, את המהירות, כאש בשדה קוצים,שנשים רבים הצטרפו לטענות ולקולות נגד סביבת העבודה המטרידה בכלי התקשורת. שיבוש ביחסי הכוח המגדריים, כינתה זאת בחוכמה רבה, הדס בן-אליהו, שהיתה נוכחת ושותפה לעבודת תא העיתונאיות.
כשלעצמי, שיוועתי לשמוע קולות ברורים מעמיתים למקצוע. דווקא מן הגברים. חשבתי (מאז ומעולם) שעניינים פמיניסטיים, אינם של נשים בלבד, אלא של החברה כולה. איפה אתם, הגברים הפמיניסטיים, התלוצצתי עם מכרי פייסבוק שלי, ואכן, אחד מהם, אביב גונן, התרעם לא פחות ממני על העדרן של נשים מתוכניות הטלוויזיה ופתח עמוד מחאה. טורים כמו של קלמן ליבסקינד , אבנר הופשטיין ויוסי גורביץ, חיזקו אותי.
זה לגמרי מיותר להסביר מדוע עניינים של שוויון מגדרי, מעמד התעסוקה של נשים וכוח פוליטי של נשים – הינם טובתה של החברה כולה.
על כן, הפוסט הזה מוקדש לחבר הכנסת יצחק הרצוג (העבודה) אשר לפני כמעט שנתיים הניח את הצעת חוק הקוראת להפוך את הדרת הנשים לעבירה פלילית. אתמול, הודיע היועץ המשפטי, יהודה ויינשטיין שאחרי בדיקה גם הוא תומך ברעיון. ויינשטיין, בחן את הנושא ואת האירועים שדווחו לו והגיע למסקנה, שספר החוקים אינו מכיל כיום את לשון העבירה המתאימה. אותו אדם, שלמה פוקס, שצעק על החיילת דורון מטלון, ‘פרוצה, ‘פרוצה’, כיוון שישבה באוטובוס במקום שיועד (לשיטתו) לגברים בלבד, הואשם בעבירת הטרדה מינית. ויינשטיין פסק, שעבירת ההטרדה המינית אינה הולמת את המעשים האסורים.
בדברי ההסבר להצעת החוק כתב הרצוג: “בשעה שחל שיפור אדיר בנוכחותן וחלקן של נשים במרחב הציבורי הבינלאומי, ובמדינות דמוקרטיות אחרות, בישראל מתגברת המגמה ההפוכה ומקומן של הנשים במרחב הציבורי הולך ומצטמצם תוך פגיעה קשה בעקרון השוויון עליו מושתת משטר דמוקרטי. פעולות המדירות נשים מהמרחב הציבורי ניכרות בכל מקום: איסור שירה בפרהסיה, איסור הופעת פני נשים בפרסומות, הפרדת נשים בתחבורה ציבורית, הפרדה על מדרכות, הדרתן ממערך השיפוט בדיני משפחה ועוד”
האמת, יש להיאמר, התחושה אינה נעימה. חברה מתוקנת צריכה לפתור נורמות התנהגות מן הסוג הזה (הורדת חיילת מאוטובוס, אי שיוויון בבתי קברות) באמצעות עקרונות מוסריים ולא באמצעות הנחיות פליליות מטעמה של המדינה. מנגד, התופעה פשטה, יותר מדי. שחר אילן, מעמותת חדו”ש (חופש דת ושוויון) אמר אתמול כי “חקיקה היא הדרך היחידה לעצור את הכרסום ההולך וגובר בשוויון האישה במרחב הציבורי ואת האלימות ההולכת וגוברת נגד נשים. עבירה פלילית היא בשורה גדולה לחברה הישראלית וליהדות שמסולפת ונרמסת על ידי קנאי ההדרה.” כשלעצמי, הייתי מקווה שהחוק הזה יהיה אות מתה.
ידוע לי כי השרות לימור לבנת (ליכוד) וציפי לבני (התנועה) הינן מעורבות בועדת הבדיקה וביישום המלצות היועץ המשפטי. ידוע לי כי ארגוני הנשים עשו ועושות רבות. אבל דווקא התובנה, לכאורה המובנית מאליה, של ח”כ בכיר גבר, ממפלגת העבודה, שגם עליו מוטלת האחריות לדחוף ולקדם את העניין, חשובה בעיני.
נכחתי השבוע בדיון בנושא ההטרדות המיניות בכלי התקשורת, בועדה לקידום מעמד האישה, בראשות ח”כ עליזה לביא (יש עתיד). חברות כנסת רבות התייצבו, וגם חבר כנסת אחד (דוד צור, התנועה). אך מבין המוזמנים והדוברים, למרבה הצער, היו כמעט אך ורק נשים. לאחר מכן, ביקשו לראיין אותי בכלי תקשורת, וכמו במקרים רבים, נשאלתי על ידי מפיק/ת התוכנית, עם איזה פוליטיקאית כדאי לשוחח. “תעלו חבר כנסת גבר לשידור. זה לא רק עניין של נשים” השבתי ואכן ח”כ חיליק בר (אשר בעת התכנסות הועדה, כיהן כממלא מקום יו”ר הכנסת במליאה) הצטרף לדיון בחדשות. הדרת נשים, הטרדות נשים, פגיעה בשוויון – אינם עניין של הנשים. ח”כ הרצוג, תודה, אתה נותן דוגמא.
אפרופו לא התקבלו בתא העיתונאיות תלונות נגד עוד כמה אנשי תקשורת? למה אותם אתם לא מפרסמים? דין אחד צריך להיות לכולם לא?
כי אנחנו צריכות לוודא תלונות ולעבוד מסודר.
החוק הזה (נכון ומוצדק כשלעצמו), אם אכן יחוקק, יהיה אות מתה בספר החוקים, ביותר מ90 אחוז ממקרי הדרת הנשים, מהטעם הפשוט שכל הזועקות/זועקים על נושא הדרת הנשים, מתעלמים במופגן מהמקום הבולט ביותר שבו היא מתקיימת – המגזר הערבי.
הדרת הנשים במגזר החרדי לא מדגדגת בכלל את מה שהולך במגזר הערבי (וכל הפמיניסטיות מצליחות להתעלם מעובדת של פוליגמיסט בכנסת – אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו היה מדובר בח”כ יהודי-דתי שחי עם שתי נשים, שאחת מהן בת מחצית מגילו…).
האמת היא שכל סערת ההדרה בשנה שעברה, היא סערה מומצאת. לא הייתה שום התדרדרות פתאומית במעמדן של נשים, שהצדיקה את הסיפור, אלא יוזמה מכוונת היטב של כמה אינטרסנטים שרצו ללבות אש נגד הציבור החרדי מסיבותיהם שלהם. בדיוק כמו “המחאה החברתית”, גם שם הייתה יד מכוונת בהמצאתה של “הזעקה הציבורית”.
צריך להלחם בקיפוח ואפליית נשים – אבל צריך לעשות זאת בכל מקום שבו היא מתרחשת, ולא רק היכן שזה נוח (במחנה הפוליטי היריב…).