הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שונות:
1.
רונן צור אקס-ח״כ-במפלגת-העבודה ואקס שותפו של מוטי מורל התחיל לעבוד עם הרצוג (דרוקר, 10). זה יועץ התקשורת החמישי שאני סופרת בפחות משנה וחצי: ניסים דואק, פאר לוין, ראובן אדלר, מוטי מורל, האחרון הועף בגלל קמפיין הנאנסות.
צור עבד לפני שנה (או יותר) עם ח״כ אראל מרגלית. האם הרצוג נעזר בו, בין השאר, כדי להתמודד עם האיום הפוליטי החדש מבית?
*תוספת (ג׳ בבוקר): בסביבתו של הרצוג מכחישים שסגרו עם רונן צור.
לפעמים נדמה ששוק היועצים הפוליטיים בישראל דל מאוד. הם מחליפים אחד את השני את השלישית. חוזרים לפוליטיקאים שכבר עבדו עמם, או הולכים לעבוד אצל המתחרים, חוצים מן הימין הרחוק עד לשמאל. סוג של גילוי עריות אחד גדול. מה, אין אנשים חדשים במקצוע הזה?
ח״כ מיקי רוזנטל תרם את דעתו לעניין. הוא מתכוון לקמפיינים שליליים שצור היה מעורב בהם במשך השנים.
אחרי קלוגהאפט גם רונן צור ושיטותיו הנלוזות הפכו משענת לגיטימית? כמה נמוך אפשר לרדת?
— מיקי רוזנטל (@mikiros1) May 2, 2016
2.
אני מציפה פה סטטוס מוזר של בחור בשם מתן מרחב. ככל הנראה עובד עם בית ראש הממשלה באמצעות המעצב ז׳אן כהן, הספר הקבוע של משפחת נתניהו (אף הוא שיתף בעבר תמונה שלו ושל שרה נתניהו).
מה הלאה? חדרנית תעלה תמונה של המצעים ששמה בבית ראש הממשלה ותצטלם ליד המצעים אחרי שהכינה את המיטות? טבחי קייטרינג ישתפו אותנו במנות המוגשות בבלפור, לצד תמונות בני הזוג אוכלים? מוזר שדוברות ראש הממשלה מתירה זאת.
3.
מי יהיה יו״ר ועדת הכנסת בקרוב?
לפי ח״כ יואב קיש – הוא יהיה היו״ר בפתח כנס הקיץ. יש נייר סיעתי/הסכמים קואליציונים ובו מדובר על כניסתו לתפקיד הזה לשנה השניה והשלישית של הכנסת (בשנה הרביעית, התפקיד חוזר לביטן). מנגד, ביטן עשוי לטעון שסבב התיקים הצפוי פותח את כל מה שהוסכם לפני שנה וממילא, מי שרוצה שהוא יתפקד טוב כיו״ר הקואליציה, צריך לתת לו גם את הועדה.
קיש גם הוסיף שהוא תומך בלב שלם בתקציב דו-שנתי וישתמש בתפקידו הבא כדי לקדם זאת. כאילו שיש לו ברירה להתנגד לתקציב הדו-שנתי (משמעת קואליציונית). ואולי הוא כתב זאת כדי לקדם את סיכויו להתמנות ליו״ר ועדת הכנסת.
4.
מה המשמעות של הצעת הסמי-סיפוח של שרת המשפטים איילת שקד? מומלץ לא להתבלבל מן הספינים של החלת חוק עבודת נשים על נשים בשטחים.
הצורך המרכזי של חברי הבית היהודי והמתנחלים הוא שינוי נורמטיבי בחוקי התכנון והבניה ובסמכויות שיש למועצות האיזוריות בשטחים בנושא. עד היום, כל היתרי הבניה בשטחים הוענקו על ידי המנהל האזרחי, הכפוף למתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב מרדכי, הכפוף לשר הבטחון. במישור התוצאתי, ראש הממשלה נתניהו יכול להקפיא את הבניה כראות עיניו ולדרג הפוליטי קשה להשפיע. תא״ל מוניר עמאר שנהרג בתאונת טיס בחודש מארס הוא ראש המנהל האזרחי האחרון וטרם מונה לו מחליף.
5.
הבחירות המיוחדות לראשות עירית נצרת עילית יערכו בחודש יוני הקרוב. עד אז, אין מנכ״ל לכנסת. גם הבן של שמעון גפסו, אלירן גפסו (חבר ליכוד) מתמודד על התפקיד. פלוט אגב, כבר התמודד בעבר בנצרת עילית והפסיד.
מנכ״ל הכנסת רונן פלוט יוצא לחופשה כדי להתמודד על ראשות עיריית נצרת עילית. התפקיד ישמר לו בינתיים.
— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) May 2, 2016
כאשר יש בתקשורת אייטםים על ביבי/שרה, ישנו משחק משעשע במיוחד נשקרא “איך ניתן היה לקחת אייטם הפוך בדיוק – ועדיין להציג בו את ביבי ושרה באור שלילי”. המשחק הזה הוא לרוב לא מסובך במיוחד, ודוגמא זו היא אכן מקרה אופייני: כאן יש לנו מקרה של מישהו שעבד עבור בית ראה”מ, ועשה לעצמו/לחבר שלו, קידום מכירות באמצעות סלפי עם ביבי, שהסכים להצטלם עימו – וביבי ואנשיו כמובן ננזפים פה על זילות המוסד ועל כך שהם מאפשרים דברים שכאלה. עכשיו בואו נניח שביבי ל-א היה מסכים לסלפי, והדבר היה מגיע לתקשורת: הכתבות היו מדגבישות לנו שביבי הרשע והמתנשא מוכן שיסדרו ויעצבו לו את הבית (עם כל הגלידה פסיטוק והנרות!!!) – אבל לא מוכן אפילו להצטלם עם האומללים הללו שהוא ושרה מתעמרים בהם מדי יום (וזה יהיה הרגע לפולו אפ מרגש בנושא מני נפתלי).
לא משנה איך ביבי היה מגיב לבקשה לסלפי – היינו מקבלים עליו אייטם שלילי.
הבחירות בנצרת עילית הן סיפור מעניין – וטראגי – עבור התושבים. הן ממחישות שוב כמה כיף למי שגר ביישוב יקר והומוגני להיות לארג’ ולדבר בעד ערים מעורבות, כאשר בני המיעוטים היחידים בסביבתו, הם בני משפחות של דיפלומטים זרים, או הפיליפיניות שעובדות בשכונה.
העובדה שאף מועמד שמאל אפילו לא מנסה לא מנסה להתמודד בעיר הזו, מלמדות שכנראה נורא כיף לספר על דו קיום ואחווה – אבל אלה שאשכרה נאלצים לחיות במציאות של עיר מעורבת בחיי היום-יום שלהם, מגלים שיש סיבה טובה למה אנשים בדר”כ מעשיפים לחיות עם אנשים דומים להם – גם בכפר שמריהו, וגם בכפר מנדא (אגב, יש כתבה מצויינת על מאורעות הסופ”ש שם של ג’קי חורי ב”הארץ” – מסתבר שבכלל המשטרה אשמה בכך שהחבר’ה יצאו להרוג האחד את השני…).
ואוו אורי יש לך שגיאות הקלדה, אתה עובר סערה כלשהי, או ההתרגשות לכתוב נגד בעלת הפלוג מרגשת אותך ?
רק עכשיו גילית שיש לי שגיאות הקלדה? זה מלמד על שגיאות-קריאה חמורות מצידך, שכן כל הזמן היו, ישנן ויהיו לי שגיאות הקלדה…
לגבי ההתייחסות העניינית שלך לתוכן עצמו, אני רק רוצה להודות לך – שתיקה כהסכמה…
עזוב, המאפר נראה תלוש ומגוחך ברמה שלא מצדיקה התייחסות.
דווקא ביבי משדר בהבעת פנים שלו משהו כזה, בערך: “אני לא ממש שמח להצטלם איתך אבל אם זה עושה לך את זה אז למה לא..”
נתי, התמונה היא לא הסיפור – וגם לא המאפר. הסיפור הוא הסיקור של הלא-אירוע הזה (והיום טמקא, כמובן, הצטרף לחגיגה, והדגים עד כמה מדובר בלינץ’ צהוב שכל תכליכתו היא לפגוע בביבי, ואם איזה צעיר תמים יסבול מזה – אז למה לא…).
לו אותו בחור היה מפרסם תמונה זהה שלו עם פוליטיקאי/ת מהשמאל, ובימין היו עיתונאים שיורדים עליו כפי שירדו בטמקא (לגלגו על צורת ההתנסחות המאוד-מוחצנת שלו), אז היינו רואים כאן ובשאר התקשורת כותרות ענק כנגד אותו ימני, המציגות אותו כהומופוטב, ומזכירות לנו מה קרה במצעד הגאווה, וסמוטריץ’ ושליסל ומה לא.
שירלי – פספסת הזדמנות לשתוק.
למה כל מי שמגיב נגד אורי עושה את זה בצורה כל כך עילגת וברמה של גן? לאן נעלמה השנינות של חברינו בשמאל?
הגם אתה במאותגרים ? מתי תבין ? לא הייתי רוצה לפגוע באיש בצורה ישירה וגם לא בך, לכן לא אפרט מה אני חושבת עלייך ולא על אורי.
את לא רוצה לפגוע בו, ולכן את מקללת אותו?:)
שירלי, דווקא משום שאני מעריך מאוד את עדינות הנפש הרבה שלך, אני חושב שעלייך להשקיע מאמץ רב יותר בלימוד התחום המורכב הזה שנקרא “עקביות”, ששימוש נכון ימנע מצבים לא נעימים שבהם חלקו השני של משפט שלך, עומד בסתירה מובהקת לחלקו הראשון של המשפט שלך.
נ.ב.
גם הפעם יש סיכוי רב שתאתרי שגיאות הקלדה שלי, שיאפשרו לך להפגין את אותה עדינות נודעת, מבלי להסתכן באעיזושהי התייחסות עניינית, רחמנא ליצלן…
חמוד אתה. מאחר וקראתי טקסט אחד ארוך שלך ואח”כ ראיתי שהוא חוזר על עצמו בווריאציות שונות, לא מצאתי טעם להמשיך ולהתעמק בתורה שלך, לכן בהחלט יש מצב שפיספסתי את שגיאות ההקלדה בשאר הטקסטים, אני באמת לא יודעת עד לאיזו רמה מגיעה ההנאה שלך בהדבקות לדף וכתיבת טקסטים ידועים מראש. וכעת לשאר הדברים של אביעד …………………… לא מצאתי טעם לפרט את ההגדרה שלי כלפיו, העדפתי לעצור מה שרבים אחרים לא עושים, תנסה גם אתה, אולי תמצא מנוחה לנפש בדרך זו.
אז זה התירוץ שלך לטקסטים הלא-ענייניים?:) מחד, זה תירוץ לא-רציני-עד-שחוק, ומאידך – האמת כנראה מביכה עוד יותר (רמת ידע שלא באמת מאפשרת התעמתות מעבר לגידופים).
אשר למה שכתבת על אביעד – כאמור, את הטענה שלך ש”בחרת לעצור”, הפרכת כבר בהודעה שבה הסברת שאת לא רוצה לפגוע בו (תוך שאת מקללת אותו). מכיוון שאני אדם פשוט, ומעולם לא התיימרתי לכישורים מיוחדים בהוראה מתקנת, אני רק אציין שוב, שסתירות פנימיות הן משהו שמוטב להימנע ממנו – בעיקר כאשר את מנסה לרדת על מישהו…
כתבתי לך תשובה די מפורטת, אבל הקשר לאינטרנט נותק. אתן לך אתן לך את השורה התחתונה המסכמת הכל : לא אתה ולא אביעד מזיזים לי את קוטני.
טוב, בהתחשב בכך שאת טוענת ששמונה מילים לא ענייניות מסכמות טקסט ארוך שמסיבות טכניות לא נשלח, לא ניתן אלא להצטער על ההחמצה הגדולה, של לקרוא ניסוח מפורט יותר של התובנה המרשימה הזו.
אני שמח שלא אני ולא אביעד (שני אנשים שלא פגת ושאינךל מכירה) לא מזיזים לך, וקצת מתפלא שהיית אשכרה צריכה לציין זאת במפורש (ועוד לכתוב, לטענתך, טור מפורט בעניין זה…), אבל זה בהחלט עדיף על האלטרנטיבה. אם את מקללת כשלא אכפת לך, אפשר רק להתחלחל ממה שקורה כשאת ב-א-מ-ת לא אוהבת מישהו…;)
ואתה דון קישוט שמאלני. פחחחחחחחחחחח
טל, אנו צריכים להיות בעד הצעת הסמי סיפוח הזו של שקד. השוואת החקיקה בין יהודה ושומרון לתוך הקו הירוק רק מדגישה את רצון הימין להקמת מדינה דו לאומית בסופו של דבר.
מי בימין רוצה- ובדגש על רוצה- להקים מדינה דו לאומית?
בזמנו עסקו בזה אורי אליצור (נפטר בינתיים), העסקן הבינוני ריבלין (נטול כל השפעה פוליטית) וציפי חוטובלי.
אפילו הם, בשילוב מופלא של טמטום ותמימות לא טענו שסיפוח יוביל למדינה דו לאומית.
הימין רוצה מדינה דו לאומית “בסופו של דבר”, בערך כמו שהשמאל רוצה שצה”ל יתפרק מנשקו ויעבור לפעכילות בשיטה של “מעגלי שיח” בגבולות, מתוך רצון לגרום לאווירה של הכלה וקירוב לבבות עם שכנינו הערבים.
ההצעה של שקד לא מקדמת מדינה דו לאומית אפילו באינץ’. מה שמקרב מדינה דו לאומית, זה המשך שלטון בג”ץ והסכנה שיחזור לאפשר איחוד משפחות. מי שתומך בגישה הזו, הם כולם אנשי שמאל, ולא רק הקיצוניים ביותר מביניהם.
החלת חוקי המדינה והפסקת השלטון הצבאי באיו”ש לא מקרבים בס”מ אפילו את הסיפוח והמדינה הדו-לאומית בעקבותיו?
אתה בטוח? אפילו לא בס”מ…?
במאה אחוז. החלת החוק הישראלי על יישובים יהודיים באיו”ש לא משנה דבר במעמדם של כל מי שלא חיים בתוך יישובים אלה. אבל אם זה עושה לך טוב, אני אגיד שזה מקרב את המדינה הדו לאומית, בנאנומטר שלם, וזאת בהשוואה לניסיונות לבטל את הוראת השעה המונעת איחודי משפחות, שהביאו אלינו מספר בן שש ספרות של אזרחים ישראלים מהשטחים.
כך או כך, אני תמיד שמח לראות אנשים שחרדים לצביונה הדמוקרטי של ישראל, ואני מקווה שזה אומר שאתה גם תומך בהחזרת כל המסתננים למדינותיהם או למדינות שלישיות, שם יינצלו מהגזענות הנוראה הפושה בחברה הישראלית.
הופה, הצלחתי לקדם אותך ננומטר שלם לקראת המדינה הדו לאומית שכבר פה. צעד קטן לאורי אבל צד גדול לי 🙂
וכן, אני בעד גירוש המסתננים חזרה לארצותיהם ושהממשלה תעשה חוק שמגדיר רשמית אחת ולתמיד את מדיניות ההגירה שלה.
הבט, הויכוח שלי איתך הוא קטן בהרבה מכפי שנדמה. שנינו מסכימים לגמרי על אסטרטגיה של מדינת לאום לעם היהודי בא”י ולא חושבים שצריך להתנצל על כך בפני מישהו. אתה סבור שהמשך השליטה בשטחים מסכן את היכולת שלנו לקיים עליונות דמוגרפית לאורך זמן, בעוד שאני סבור שבמידה ולא נצליח לקיים אותה, הרי שבין כה וכה אנחנו אבודים.
אני לא חושב ששליטה בגורלם של הפלסטינים היא דבר שמשרת אותנו באיזושהי רמה אסטרטגית, ולו ניתן היה למסור לפלסטינים את השליטה המוחלטת על כל השטחים המאוכגלסים בערבים, ולהכיר בריבונותם עליהם, מבלי להסתכן ביטחונית – הייתי תומך בכך. המציאות, לדעתי, הוכיחה שאין לנו שום תועלת דמוגרפית בנסיגה משטחים ובמסירת נשק, שטח וכסף לפסטינים – כשבמקביל להיעדר התועלת מהנסיגה, יש לה גם תוצרים ביטחוניים שליליים למדי.
הנוכחות שלנו באזורים פלסטיניים היא אילוץ. אני לא חושב שצריך להתנצל עליו כמובן (קל לי להסביר את הקשר ההיסטורי שלנו לחברון הרבה יותר מאשר הקשר ההיסטורי שלנו לקיבוץ גליל-ים, הלא הוא הכפר אג’ליל אללה ירחמו…).
זה הייתי אני, כמובן:)
נסיגה מהשטחים לא תסכן אותנו אסטרטגית מבחינה ביטחונית. בכל הסכם שיהיה הרשות הפלסטינאית תהיה מפורזת צבאית ולכן לעולם לא תהווה סכנה ביטחונית אסטרטגית. גם הנסיגה מעזה לא הפכה אותה לאיום קיומי על המדינה אלא רק מטרד ביטחוני ברמת המאקרו.
אך הסיכון במידה ואתה טועה הוא לסיכוי ממשי למדינה דו לאומית בפועל וזה הרבה הרבה יותר גרוע מכל סכנה ביטחונית בהסכם.
וכמו שאמרת, בבחירות אתה נותן יותר משקל לגבי מי פחות גרוע, אז גם פה אני הרבה יותר נגד הסיכוי הכי קטן למדינה דו לאומית.
בכל סכנה ביטחונית שתיווצר מהנסיגה אנו ננצח.
ובינינו, אני מקווה שהפלסטינאים ימשיכו בטרור גם אחרי הסכם כי אז התמיכה הבינלאומית נגדם תרד ונוכל להעניש אותם קשה הרבה יותר כמו שהענשנו את העזתים הרבה יותר אחרי ההתנתקות מאשר לפניה.
אתה מאמין בזה ברצינות?:)
כל נסיגה שביצענו, בהיקפים קטנים בהרבה מיציאה מאיו”ש וללא הקירבה לריכוזי האוכלוסייה הגדולים של גוש דן וירושלים, עלתה לנו באלפי הרוגים – נראה לי אופטימי לסמוך על כך שדווקא הפעם פיסת נייר תמנע סיכונים בטחוניים.
ההגדרות של פירוז הן כ”כ רחבות, שברור לגמרי שהשאלה האם למדינה הפלסטינית יהיה חיל אוויר וטנקי מערכה, יכולה להיות מוגדרת ככזו שתקבע האם יש פירוז, בשעה שמאות משוריינים, ורבבות חיילים חמושים בהיקף של כמה וכמה אוגדות חי”ר קל, יוגדרו ככאלה שאינם פוגעים בהגדרה של הפירוז, שכן אינם מאפשרים ל-ב-ד-ם את הכרעת ישראל.
במידה ואתה טועה, תוקם מדינה שאלפי חמושים מתוכה יכולים לזרום לתוך ערי ישראל ולהרוג המונים עד שיוכרעו, ובמידה והדבר ייערך במקביל לאיום חיצוני ממדינה/מדינות מסביב, בהחלט עלול להיווצר איום קיומי מיידי. הקביעה שלך שננצח בכל מקרה, היא כזו שאי אפשר להוכיח, מכיוון שמספיק שפעם אחת ללא נצח – וכבר התהי פה שואה. אני מניח שגם לך אין אשליות לגבי מה שיעשו לנו אם ינצחו אותנו (גם כאלה שהיום מדברים על דו קיום עימנו).
אם אני טועה, אכן תהיה מדינה דו לאומית – אלא שאנחנו לא מסתכלים על משוואה זהה משני צידיה: את הפתרון שלך כבר ניסינו חלקית, וכל האזהרות לגביו כבר התממשו בטווח זמן אפסי אחרי חתימת ההסכמים. המשך שליטה צבאית בשטח, שאני מציע, היא מצב שקיים חמישים שנה, ולמרות אינספור אזהרות משמאל על מדינה דו לאומית שממשמשת ובאה, אין שום סימן שהדבר קרוב לכך היום, יותר מכפי שהיה קרוב לכך לפני 40 שנה או 68 שנה.
הסייפא לגבי “התמיכה הבינ”ל תאפשר לנו להעניש”, היא כ”כ חסרת סיכוי, שאני לא מבין מהיכן באה התקווה הזו. המציאות תהיה הפוכה בדיוק: ככל שתשכנע את העולם שאתה הצד שמוכן לוויתורים, כך תבטיח שהלחץ מצידם יופנה רק כלפיך, שכן לחץ מפעילים היכן שהוא עובד ולא היכן שאינו עובד. זה לא צודק וזה לא הוגן – וזו המציאות האנושית משחר קיומנו.