לאן מועדות פניו של הרצוג (פוסט ממשלת הצללים)

דיוני האופוזיציה האלטרנטיבית, אי שם בשלהי כנס החורף הניבו ליו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג עשרה ימים של כיסוי תקשורתי טוב. בפעם הראשונה בתפקוד של שרשרת יו״רי האופוזיציה האחרונים – ציפי לבני, שאול מופז ושלי יחימוביץ׳- נדמה היה שיש מי שמכניס תוכן לתפקיד. היכולת לשתף את כל הגוונים, המוזריות והסתירות של שבע סיעות שונות תחת קורת גג אחת, היתה תקדימית.

יחימוביץ׳ דווקא עבדה כאופוזיציה לוחמת – לבטח יותר ממופז האדיש ולבני שהתכחשה בכלל למעמד – אך יעילות ההתקפות המילוליות שלה וניסוחיה המושחזים לא תורגמו לכדי הפיכתה למועמדת אלטרנטיבית לראשות הממשלה. היא המשיכה להיתפס כל התקופה כ unelectable.

גם הרצוג לא נתפס כיום כבעל כריזמה, מנהיגות או מי שיכול לתת לנתניהו פייט רציני. ובמפלגת העבודה הזמן הוא קצוב. אם הרצוג לא יתחיל להתבלט, הוא יעוף. יש לו, במקרה הטוב, את כנס הקיץ ואת כנס החורף לתת בראש. אם לא, יחשב את קיצו לאחור.

אני מעלה פה פוסט שהוא ניתוחי, מבוסס על האופן בו אני רואה את הדברים ולכן, כמובן סובייקטיבי. אין פה עובדות נחרצות, אלא רק התבוננות צופה פני עתיד (וכמובן שכתוצאה מכך כל אחד יכול לראות זאת כמופרך או שונה כראות עיניו).

בדקתי מעט את המספרים של הרצוג, בבחינת התאמה לראשות ממשלה. על דבר אחד אין מחלוקת: בסקרים הנוכחיים אין לנתניהו שום תחליף. הציבור הישראלי כיום רואה בנתניהו כמנהיג היחיד ולא מזהה אף אחד אחר חוץ ממנו שעשוי להתאים לתפקיד. הדבר נכון בהתבוננות ימינה הן בתוך הליכוד או בימין הקיצוני של נפתלי בנט, והוא בטח נכון בנוגע ללפיד, או כל אחד אחר בשמאל-מרכז.

מנגד, ניתן לחלץ טרנד אחד קטן שבצבץ לו בחודשים האחרונים: בעוד יחימוביץ׳ כראשת מפלגת העבודה קיבלה בסקרים שיעורי התאמה של כ 6%, הרצוג הצליח לטפס לשיעורי התאמה בתחום ה double digit. ראש ממשלה מכהן, תמיד יזכה לשיעורי תמיכה גדולים בהרבה משל אופוזיציונר, כי עם מעמד ה Incumbent, מגיעה גם הסמכותיות והציבור תמיד יזהה את המכהן כראוי ומתאים יותר. הפער הוא טבעי. ובכל זאת, הרצוג הצליח קצת לשפר את מספרי ההתאמה שלו לתפקיד.

התאמה לתפקיד פברואר 2014, הארץ, קמיל פוקס

התאמה לתפקיד, ראשית מאי, גלובס, רפי סמית

את הרצוג מאפיינת, נכון לעכשיו, יכולת שיתופי הפעולה. הוא עשה זאת פעמיים. פעם אחת באוגוסט 2013, כאשר שכנע את חברי מפלגתו, איתן כבל ואראל מרגלית, לרדת מן הסולמות עליהם טיפסו ולהתייצב מאחריו. פעם שניה, במארס 2014 כאשר הצליח לכנס את כל שבע סיעות האופוזיציה להתנגד לסל חוקים חשובים, כשכל אחת מן הסיעות מתנגדת באופן טבעי רק לחלקם ובכל זאת, לשם אחידוות האופוזיציה, וכדי להראות לקואליציה פייט יצאו כל הסיעות מן המליאה והשתתפו בדיוני האופוזיציה האלטרנטיביים. הסיבות היו טכניות, עקב סעיף שנוצל על ידי הקואליציה כדי להעביר את החוקים ללא דיוני נגד. אך הרצוג ושאר ראשי הסיעות הסתמכו על פרסומים בתקשורת (מורן אזולאי, ווינט, נדמה לי) שהקואליציה הפעילה את סעיף החירום רק כיוון שלא סמכו אחד על השני.

אז מה על הרצוג לעשות?

מצד אחד, פעם אחר פעם הקואליציה נראית כמו לול תרנגולים. קרקורים, קריאות קרב, כל אחד והכרבולת שלו. הם מתקוטטים על כל מינוי: הנגידה, הנשיא, יו״ר הקואליציה, יו״ר ועדת חו״ב. אף אחת מן התרנגולות לא מטילה ביצי זהב (פתרון למשבר הנדל״ן) ואין דבר אחד שהולך חלק. אין גם צפי לשיפור. התרנגולות הללו, ויסלחו לי כל הטבעונים, שואפות לשפד זו את זה. מרוב סכסוכים – כשכלי התקשורת מגוייסים לקרבות – קשה לדעת באיזה עיתון לקרוא כדי לקבל את המתכון המשובח ביותר לעוף בגריל. 

מצד שני, השת״פ באופוזיציה עשה להם יפה לעור הפנים. ח״כ מאיר פרוש איים השבוע בחרם צרכנים חרדי-ערבי משותף. לא נשמע כדבר הזה בישראל. הדרת החרדים מתכנית 0% במע״מ היתה הטריגר. הכעס על לפיד בקרב המגזרים החרדים והערבים עולה וגואה. לזוגיות האופוזיציונית המוזרה הזו (חרדים-ערבים) היה ניצן לפני כמה חודשים כשח״כ אייכלר נאם בערבית מעל בימת הכנסת לפני כשמונה חודשים וח״כ אחמד טיבי השיב לו בנאום ביידיש.

הנה המסקנה (שלי, שלי בלבד):

אם הסכסוכים מזיקים לצד אחד, והשת״פ תחת מטרייתו של הרצוג נתפס כאותנטי, מדוע שהרצוג לא ימשיך בכך? זה תפס פעמיים, ועשה להרצוג את העבודה. על כן, מדוע לא ימשיך לבנות את עצמו כאדם שיודע לכנס ולאחד מגזרים? אין דרך לצמוח בהתאמה לתפקיד ראש הממשלה, אלא אם עושים את התפקיד האלטרנטיבי בניהול, תכנון וביצוע מאחה. שידגיש את נתניהו ולפיד המפלגים ואת עצמו כאלטרנטיבה – איש ההסכמות והגישורים.

שיקים לו עתה את קואלייצית הקשת או קואלייצית הגוונים (Rainbow Coalition) תוך שהוא זונח את המינוח המקובל ׳אופוזיציה׳, כיוון שזהו ביטוי בעל משמעות שלילית. אם הרצוג הוא טוב במהלכים חיוביים וממילא לא מצליח לייצר את הכריזמה של האיש עם הסכין בין השיניים, אלא היה וימשיך להיות הטיפוס של הילד הטוב, מדוע שינסה להיות ׳מועדון קרב׳? הוא אינו משדר פייט, וגם לא יצליח, ככל הנראה, להפוך לאגרסיבי. בולדוג הוא כבר לא יהיה. ומדוע לו למלא תפקיד כזה?  שליברמן ובנט ימלאו את משבצת ה׳ילדים הרעים׳.

קואלייצית הקשת היא עם צליל ומינוח המזכיר במידה מסוימת את ארגוני הקשת המזרחית. כל ה׳אחרים׳ של החברה הישראלית: ערבים, חרדים, מזרחים, ואפילו נשים (שלא אמורות להיות מיעוט, אך תמיד סובלות ממעמד נחות). שימצא את הדרך הנכונה ללב הרוסים. שיתאם מהלכים בין כל שבע הסיעות, שיעבוד איתם על דף מסרים משותף, שיזמין אותם שוב לבניין מפלגת העבודה בדרום תל-אביב וילך גם אל בתיהם. שימנה את יו״ר קואלייצית הקשת, ח״כ שיעבוד כנגד תאומי המריבה לוין/אלקין, שניים האוחזים ברוטציה בתקפיד (יו״ר הקואליציה), שלא רצו בו מלכתחילה.

יותר מכך, שירים ממשלת צללים. עם שר חרדי, שר ערבי, נשים בצמרת ועוד. ממילא האופוזיציה נכנסת עכשיו לתקופה של דשדוש ושעמום כי הממשלה הזאת, ללא תהליך שלום או מו״מ, נראית די יציבה. שיוכיח הרצוג שהוא יודע לשתף במשך זמן, ביציבות, בתכניות אלטרנטיביות חוצות מגזרים. גפני עשוי להיות שר אוצר הצללים שלו, זהבה גלאון שרת בטחון הפנים, מוחמד ברכה שר הרווחה, ומרב מיכאלי שרת המשפטים. שיבחר היטב את שר משבר הנדל״ן ושר יוקר המחיה, שניים עם כישורים מילוליים בוטים שידעו להגיב מהר, לקטול ולפגוע בקואליציה מתחת לחגורה. שני הנושאים הללו הם עקב אכילס של הממשלה וקואלייצית הקשת צריכה לדעת לנגוס בלגיטימציה של הממשלה הנוכחית. שחברי קואליציית הקשת ידגישו את כל המריבות הפנימיות בליכוד, את חוסר היכולת להחליט על מינויים בכירים, ואת העובדה שבקואליציה, בניגוד ל׳קואלייציית הקשת׳ אין שיתוף פעולה.