הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מחשבות לא מגובשות בעקבות החלטת עיתון הארץ להתחיל לגבות תשלום מגולשים –
בתור בעלת בלוג פוליטי בהארץ מזה תשעה חודשים, עקבתי בעניין רב אחר ההודעה אתמול על התחלת גביית כסף מגולשים. אין לי שום מידע פנים בנושא, בכל הקשור לבלוג שלי או בכלל (איני חלק מן המערכת ולא מכירה את תהליכי קבלת ההחלטות שם בפנים) וכמובן שאני שמחה על המהלך, מקווה שיצליח, מחזיקה להם אצבעות ובבוא היום גם ארכוש מנוי בעצמי.
קריאת הפוסט של גיא בניוביץ’ (עורך בכיר, עיתונאי) חידדה את המחשבה הבאה: אני כבר משלמת מנוי חודשי לניו יורק טיימס, עכשיו הארץ. מה הלאה? אני אצטרך לבטל את המנוי שיש לי לגלובס (מנוי במחיר מופחת אותו קיבלתי כי אני כתבת פרילנס שלהם גם) ולהחליט מה עוד יורד בצריכת העיתונות שלי בתשלום. הרי יש גבול.
מצד שני, אם הארץ, וואלה ו/או ווינט, ביחד או לחוד, יפתחו את המנויים לצריכת החדשות המעניינות אותי בלבד, בסגנון הפלייליסט, אז יתכן שאוכל לחלק את ההוצאות בין כולם. כך אחזיר לי, לתוך זירה אחת, את יוסי מלמן ואבי ישכררוף, עם עמוס הראל במקביל. תנו לי גם לקרוא את דרור פויר בלבד ואסתדר גם מול המנוי של גלובס.
אנחנו בעולם הדיגיטלי: מדוע לא אוכל לרכוש מנוי מופחת על כתבותיהם של ברק רביד/יוסי ורטר/יהונתן ליס/עמוס הראל וכולי (הבנתם את הרעיון – הארד קור ניוז). ובסכום הנותר, לשלם מנוי חלקי לחדשות מאתרים אחרים, ולסדר את המידע שלי, באופן המתאים רק לי.
מצטערת אם זה פוגע במישהו, אבל חדשות האח הגדול (או שם ריאלטי אחר שעולה במוחכם) או מתי יונית לוי תהיה בהריון, לא מאוד מעניינות אותי. אני בטוחה שסדר העדיפויות שלי יהיה בתחתית הרשימה ושיהיו יותר רוכשי מנויים עבור וואלה סלבס/תרבות + גלריה + רכילות ווינט. ובכל זאת, אתרי החדשות מהם אני רוצה לרכוש מידע, יכולים להגיש לי את הכותבים/כתבות המותאמים לי אישית, כך שלא אצטרך לבזבז את כספי על כל השאר.
(אגב, במאמר מסוגר יאמר, שיש כיום מספר נחמד של גולשים המשלמים לי ישירות עבור הבלוג הזה. תודה לכם, מקרב לב. במקביל זה אולי מעיד על נכונות הולכת וגוברת של גולשים, לשלם מיוזמתם למידע שאינו מודפס)
במילים אחרות העתיד שייך לסטארט-אפ שיקים פיד שירכז בו חדשות בתשלום מכל הסוגים ויסווג אותם לפי ערוצים. פיד חדשות + פוליטיקה וכדו’. פיד רכילות + קולנוע. פיד לייף סטייל, וכן הלאה והלאה, כאשר כל פיד כזה יזרים לתוכו את כל הכתבות והמאמרים הרלוונטיים מכל אתרי החדשות גם יחד.
לא יודעת אם צריך סטרט אפ מתווך באמצע שיגזור עוד קופון. הצרכנים מספיק חכמים כבר לדעת מה לקחת ומאיפה
ואיך הם ידעו איך לקחת ואיך לרכב את זה במקום אחד?
מתווך לא אומר שגזירת הקופן תיהיה על חשבון המנוי.
*להרכיב
זה עלול להיות מורכב ומעצבן. אם זה אכן יקרה (אני מאמין שהניסוי של הארץ יכשל כשלון חרוץ אבל בהנחה שלא ושאר אתרי החדשות ילכו אחריו) יקום הגוף שיהיה ספק הביניים במקום לשלם ל7 או 10 גופי חדשות.
יש דבר כזה כבר – גוגל ניוז
את מבקשת לבטל את המודל של העסקה, הרי אם כל כתב מייצר את ההכנסות של עצמו, אין שום צורך במערכת עיתון
לא מדויק. כי גם בעיתון היום, המפרסמים מתלהבים ובאים בעקבות כותבים כמו אודטה, העמוד האחורי, כתבות בידוריות – והעיתון מצליח להרים תחקירים לא נעימים (בקושי) רק באמצעות הכסף שנכנס עבור החומרים הקלילים. כלומר, ממילא התוכן הקליל הוא המממן את התוכן הקשה. אני רק משכללת עבורך את השוק.
צודקת … קריאה מומלצת לבנוביץ׳ … אם כי עקרון הפלייליסט חייב לעבור התאמות למציאות הרשתית כי גם הוא, בפועל, מתבסס על תפיסת עולם מיושנת.
אני חושב שזה רעיון מעניין.
זה יוסיף מודל עסקה חדש של צריכת חדשות בין אם אקטואליה, ספורט או רכילות על פי העדפות שלי. כך אני אוכל לבחור את העיתונאי שדרכו ארצה לקרוא פרשנות פוליטית, פרשנות כלכלית, מידע על אירועי ספורט וכדומה. וככה להרכיב את העיתון האישי שלי.
זה יוסיף הכנסה לעיתון שתחת המערכת שלה העיתונאי ימשיך לכתוב, וגם יוסיף הכנסה לעיתונאי/בעל הטור.
אני לא חושב שזה יבטל את הצורך במערכות עיתון, משום שעדיין יהיו רבים שירצו לצרוך את העיתון שלהם כעסקת חבילה – יעני הארץ, ידיעות, מעריב.
אם העיתונאים היו מספיק אמיצים (למשל כמו… מממ… שנייה חושב על דוגמא… נגיד טל שניידר) וחושבים שהתוכן שלהם עומד ללא מערכת עיתון הם מזמן היו פותחים בלוג/אתר רק שלהם ונהנים ממרבית ההכנסה של יצירת התוכן שלהם.
כרגיל אצל “הארץ”, חוסר יושרה טבול בכמויות ענקיות של צביעות: את הקמפיין הנלעג שלהם על המעבר לפורמט בתשלום (אבישי ערבי שאל אתמול בטוויטר פיד שלו אם כבר ניסחו את ההודעה שבעזרתה יירדו מהעץ, אחרי שיתסבר שזה לא ממש מחזיק מים…), הם פתחו בהתקפה ישירה ומכוערת על מי שמאכיל אותם כיום: ישראל היום (שההיסטריה שלהם לחפש מקורות הכנסה באה במידה רבה מההבנה שלישראל היום יש עניין במציאת דפוס והפצה עצמאיים). פתאום עיתונים בחינם, הם כאלה שלא שווים כלום (מעניין מה זה אומר על כל התוכן שהם הפיצו ברשת עד לרגע זה…).
אני כמובן מאחל להם כשלון, אבל בהתחשב בכך שרוב הקוראים שלהם ברשת הם כאלה שלא מסכימים עימם – די קשה לראות כמה אנשים באמת יטרחו לעשות את המאמץ ולאסוף כסף בכדי לקרוא את סוחט הדמעות היומי של גדעון לוי, על ישראל המפלצתית שלא מאפשרת למישהי שברחה מכאן ב1948, “לחזור הביתה, ‘למרות שאחיה אזרח ישראלי'”.
בכל מקרה, יהיה מעניין לראות כמה זמן יחזיק מעמד ההימור הזה. עם “חדשות” לקח לשוקן כמעט עשר שנים של שריפת הון משפחתי עד שירד מהעץ. אני מניח שהפעם זה ייקח פחות (בעיקר כי הפעם יש גם משקיעים מחו”ל עם הרבה פחות סבלנות…).
מבטא כמעט מילה במילה את מה שאני חושב על המיזם הספציפי הזה. (הטעות עם אבישי ערבי היא פרוידיאנית? 🙂
עכשיו גם אני נחמד.
לא כ”כ הבנתי את רוצה שגם וואלה וויי-נט יעברו לאותה שיטה ?
אני גם כך צורכת רק את מה שמעניין אותי באתר וואלה. למה אני אמורה לשלם על כך, הם חושפים אותי לפרסומות, שידאגו לקחת כסף מהמפרסמים.
אם עיתון הארץ רוצה שאקרא בו ובאמת בלי לחץ שיעלה פרסומות, אני אבחר אם להכנס אליהן.
מה גם שהם משאירים את הזירה לעיתון ישראל היום גם מבחינת הקוראים וגם מבחינת המפרסמים.
עיתונות שרוצה להשפיע חייבת להיות נגישה לכולם.
בכל מקרה, אם אצטרך לקרוא את הפינה שלך אז אעשה מנוי.
העתיד לדעתי נמצא במיקרו תשלומים. לצד כל כתבה יהיה כפתור דומה שיש באמאזון שמאפשר קנייה בהקלקה אחת. מי שרוצה לקרוא את המאמר ישלם סכום קטן של 10-20 אגורות. בצורה כזו יותר קוראים יקראו וישלמו וגם הכותבים הטובים יתוגמלו יותר (במידה ובעל העיתון יתחשב בזה). מנוי חודשי זה משהו שמתאים לעיתון מודפס אבל מתעלם לחלוטין מהפסיכולוגיה של האנשים באינטרנט. לי אין ספק שהמיזם של הארץ יכשל בסופו של דבר.
האתגר של הארץ הוא עסקי. זה טוב שיש היצע בדמות מוצר טוב (אם הארץ עקבי בהיבט זה…), אבל חייב להיות לו ביקוש שמצדיק את הפקתו ומבטיח צמיחה למשקיעים.
הגדלה משמעותית של ההכנסות מחייבת להגדיל את מעגל הקוראים הקבועים.
לשם כך, נקווה שהארץ מצא מחנה/ות משותף/פים לקהלים שכאלו לפני שהוא סוגר את שעריו החינמיים.
מן הצד הפחות עסקי, בעידן הנוכחי יש יתרון גדול להשרדות אם מוצאים משקיעים עתירי הון בעלי סדר יום שמתאים לרוח העיתון. בזמן האחרון משקיעי השמאל ספגו תבוסות עסקיות והמאזן במדיה נפגע.
לכך יש השלכות על המאזן הפוליטי בין הגושים, וגם על חברות מדיה שלא מצליחות לספק את הסחורה הפוליטית/אלקטורלית.
אולי במקום לגבות סכומים קטנים מקוראי המהדורה הדיגיטלית היה כדאי להארץ להתמקד בסדר יום עדכני לאנשים חושבים, עם הימור פוליטי שונה לגבי הרכב ממשלות העתיד (בהתחשב במגמות אזוריות, סוציו-אקונומיות, דמוגרפיות, תעסוקתיות וכיוב’)…
אינני חושב שהשיקול של גביית שקל אחד ליום מגולשי האתר הוא למטרות כלכליות – אלא, כפי שהפרסומת החדשה של הארץ מחזקת, לתת לקורא תחושה כי הוא קורא חומרים איכותיים. כשאדם משלם כסף עבור מוצר, הוא מרגיש שיש לו משהו איכותי בידיים. זאת ההרגשה שרוצים ככל הנראה בעיתון “הארץ” לתת לגולשים.
אם כך, אז למה לבקש שקל ליום, ולא 70 שקל? ככה ממש ירגישו שזה מוצר יוקרה נדיר באיכותו…
“הארץ” נאבק על חייו. מדובר בעיתון גוסס שמגלה שההרפתקאות האינסופיות של המו”ל לא יכולות להימשך כאשר אין מפרסמים בכמות מספקת. מה שקורה כרגע, זה מה שנקרא “Hail Mary” – הימור נואש על כל הקופה, אחרת היום ש”העיתון החינמי העלוב” יפסיק להדפיס אצלם, יהפוך להיות היום שבו לא יהיה להם איך לשלם לעובדים…
חברה גרמנית חשבה על הרעיון שלך לפני כמה שנים. זה די מצליח בגרמניה אבל עדיין לא הפך לסטנדרט עולמי – המוצר נקרא Flattr
http://flattr.com