עבירה על חוק המתנות לכאורה

תגובת ראש הממשלה נתניהו לפרסום של רביב דרוקר מערוץ 10 מעניינת. אחרי שמנקים את הקשקושים, ומתמקדים בנושא עצמו – יש בדבריו הודאה:

״יאיר הוא אזרח פרטי וסטודנט שלא חייב דין וחשבון לאף עיתונאי. מר פאקר הוא חבר קרוב של המשפחהו של יאיר… זכותו המלאה של יאיר להתארח אצל חברים בדיוק כפי שדרוקר עושה זאת בחו״ל.״

הנה התגובה המלאה:

לכאורה, התנהלות ראש הממשלה הנה בניגוד לסעיף 2 לחוק שירות הציבור (מתנות).

בסעיף 2 בחוק כתוב: ״ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה – בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו – ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה.״

האם יאיר נתניהו סמוך על שולחן הוריו? הוא נוסע עמם לנסיעות רשמיות, שוהה עמם בבית הרשמי בבלפור ו/או בקיסריה, מסתובב (לפי התגובה של נתניהו) עם אותם החברים של ההורים.

טענת נתניהו, עשויה להיות, שהמתנה הוענקה ליאיר בשל החברות הישירה בין פאקר לבין יאיר – ולא כיוון שאביו עובד מדינה, אבל האם פאקר הכיר את יאיר נתניהו בדרך עצמאית? שלא דרך ראש הממשלה? הם חברים ותיקים עוד מלפני שנת 2009? כאשר יאיר היה בן פחות מ 18?

לפי הסיכומים של רביב דרוקר עד כה, מדובר בשהות בדירת פאר בתל-אביב, באירוח בבית מפואר באספן קולורדו, אירוח במלון בניו יורק ואירוח על יאכטה. ללא ספק, במצטבר, סכומים לא מבוטלים.

עוד לפי חוק שירות הציבור, סעיף 3:

״(א) על קבלת מתנה שסעיף 2 חל עליה חייב עובד הציבור להודיע ועליו לנהוג בה במועד ובדרך שנקבעו בתקנות. (ב) עובד הציבור שהפר ביודעין חובה המוטלת עליו לפי סעיף קטן (א), דינו – קנס פי שלושה משווי המתנה ביום קבלתה או ביום פסק הדין ״המרשיע, לפי הגבוה יותר.״

כלומר, אם כל מה שסופר על ידי דרוקר נכון, היועץ המשפטי לממשלה אמור לדרוש ממשפחת נתניהו החזר של הסכומים, פי שלושה.

עכשיו עולות השאלות:

האם הודיע נתניהו למדינה על המתנות?

איזה מתנות נוספות קיבל הבן יאיר או אחרים?

האם שילם לאוצר המדינה את שוויון של המתנות?

תוספת (30 בנובמבר, יום ד׳ בצהריים)

היועץ המשפטי לממשלה נדרש לתת פרשנות לסעיף הנ״ל בחוק המתנות בהקשר של כרטיסים למופיעים (גם זה בפרסום של דרוקר), אך ההנחיות שלו חלות על מגוון רב של מתנות. בסעיף 7 להנחיות הוא מסביר שתחולת הסעיף רחבה, גם על עובד ציבור, גם על נבחר ציבור ובין אם העובדה שנתנו את המתנה לעובד/נבחר הציבור היתה הטעם היחיד לתת את המתנה או הטעם הדומיננטי.

״החוק קובע, ככלל, איסור על קבלת מתנה אשר ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור, בין אם ניתנה לו עצמו ובין אם ניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו. על-פי הפסיקה, מקובל לומר כי מתנה ניתנה לעובד ציבור “באשר הוא עובד הציבור” בין אם היותו עובד ציבור הוא הטעם היחיד או הטעם הדומיננטי למתן המתנה (בג”צ /797430 סויסה).

מתנה מוגדרת כ”הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה”. הגדרה זו רחבה וכוללת כל טובת הנאה אפשרית.

האיסור בתחום המתנות הורחב עוד יותר על ידי נציבות שירות המדינה ונקבע שגם בנסיבות של אירועים משפחתיים, שמחות, חגים וכולי – גם שם האיסור הזה חל.

ויש גם פסק דין סויסה (תקדים) בנושא ובו המשפט הבא, אשר שווה להזכירו כאן.

“תכליתו של חוק המתנות היא להבטיח טוהר מידות בשירות הציבור. הוא נועד לחזק את אמון הציבור ברשויות השלטון. הוא מכוון למנוע תחושה בציבור שעובד הציבור מקבל את שאינו “מגיע לו”. הוא בא להקדים תקופה למכה ולשלול רינונים כי המתנה נועדה להשפיע על שיקול-דעתו של עובד הציבור, ושהיא באה לא רק באשר הוא עובד ציבור אלא בעד פעולה הקשורה בתפקידו. ביסוד חוק המתנות מונח הרצון לקבוע כללי התנהגות של עובדי ציבור, שהם רחבים יותר מאלה המכוסים על-ידי עבירת השוחד או הפרת האמונים. מטרתו של חוק המתנות להסדיר קבלת מתנות הניתנות לעובדי ציבור באשר הם עובדי ציבור, בין שהמתנה הינה בעד פעולה הקשורה בתפקידם ובין שהיא אינה קשורה בו …“